רפואה על ידי חכמה

 ב"ה

מזמור שיר חנכת הבית לדוד וכו'

תהלים ל

ל:ג

ל:ג יְקוָ֥ה אֱלֹקָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי.

שועתי בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

בסידורים נקדו שמות הוי"ה במזמור זה לפי הספירות, וכאן הניקוד בפתח שהוא חכמה. ולכן יש בו רפואה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עד, שכיון שבא לחכמה נתרפא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רפואה

 ב"ה

רפואה.

בשיח שרפי קודש ה-רמט ז"ל חלה פעם רבי מתתיהו כהן ז"ל באיזה מחלה פשוטה והלך לטפל אצל רופאים, וכששאלו אחד הרי אינו כדעת רבנו, ענה לו: חבל לי על הזמן להמתין עד שאתרפא בעצמי שלא על פי הרופאים. כי היה מתמיד גדול ומפלג כידוע, וכאומר שהיסורים מבטול התורה שיהיה לו קשים לו יותר מיסורי הגוף, ע"כ.

הדברים כהוויתן הם שקר, וצריך לחקור מה באמת היה. ואולי, וכן משמע קצת ממה שכתבו, היה מחלה עוברת, ולכן ראה ללמוד שבכהאי גוונא אין פגם לקבל איזה טיפול. ואף על פי שאפילו בזה היה ראוי לסמוך רק על אמונה, על זה תירץ את עצמו, שעדיף לו לשקע כוחותיו בתלמוד תורה, וזה כעין מה שרבינו אמר בחיי מוהר"ן תקא ז"ל מכבר אמר שחפץ מאד שיהיה לנו פרנסה. אף על פי שבטחון גם כן טוב מאד, אף על פי כן טוב מאד כשזוכין שיש לו מעמד פרנסה, כי במקום עבודת הבטחון במקום זה יעשה עבודה אחרת. כלומר כי אם לא יהיה לו מעמד פרנסה ויהיה לו בלבול הדעת מהפרנסה ויצטרך בכל פעם לחזק עצמו במדת הבטחון, במקום זה יעסק בעבודה אחרת והתחזקות בשאר עיני עבודת ה', והבן. ואף על פי כן אמר שהעקר הוא בטחון, עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נהרות אמנה ופרפר

 ב"ה

במסכת פרה ח:י שנינו מי קרמיון ומי פוגה פסולים מפני שהם מי בצים, דהיינו מים שחומר וטיט מעורב בהן, עיין שם. ובפירוש מלאכת שלמה בשם הערוך, ערק קרמיון פירש קרמיון הוא אמנה, ופוגה הוא פרפר. ואם כן קשה איך נעמן החזיק שהם טובים מכל מימי ישראל. ואולי יש לדחות כי כוונתו היתה לענין רפואה, וי"ל שאותו הטיט מסוגל לרפואה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

המתפלל על החולה צריך להתפלל בלשון הקודש

 ב"ה

בהלכות ביקור חולים (יורה דעה שלה:ה) כז"ל כשמבקש עליו רחמים, אם מבקש לפניו יכול לבקש בכל לשון שירצה, ואם מבקש שלא בפניו, לא יבקש אלא בלשון הקודש, ע"כ. וביאר הט"ז ז"ל משמע דבכל שאר לשונות אין מלאכים נזקקין חוץ מלשון הקודש דוקא, והוא דעת הרי"ף הביאו באורח חיים סי' קא, אלא דכתב שם בשם הרא"ש דדוקא ללשון ארמי אין נזקקין אבל שאר לשונות הוי כמו לשון קודש, ואם כן קשה על הטור למה סתם כאן נגד אביו ומצריך דוקא לשון הקודש, ונראה דמשום דחולה בעי רחמי טובא על כן כ' כאן שיעשה אליבא דכולי עלמא (בנקודות הכסף כתב שכבר קדמו הפרישה בזה), עכ"ל.

ולכאורה אי אפשר לפרש כן לפי דעת רבינו שעיקר התבודדות צריך להיות בלשונו המדברת. הגם שנוכל לפרש זה גופא, שכיון שבהתבודדות האדם מחזיק עצמו כחולה שצריך דחוף לרפואה, הרי עליו להתפלל בכל לשון, אבל כאשר יתפלל על חולה אחר, הרי זה שלא בפניו, וצריך להתפלל בלשון הקודש. אבל זה דחוק מאד, כי דעת רבינו ברור מללו, בפשיטות ותמימות, שעיקר התפילה הוא בלשון המדוברת.

ולכן אולי יש ליישב על פי המבואר כאן בתורה קעד, שדוקא חולה שהדינים מתגברים עליו, עד כדי כך שעדיף לא להזכיר שמו בפירוש, כן נכון לא להזכיר התפילה בשפות זרות שגם תהיה בבחי' קורא שמו. אכן לפי זה כל פעם שהאדם במצוקה גדולה וצועק להשם יזהר לדבר רק בלשון הקודש, אתמהה, אין זה נראה כלל, כי עיקר התפילה לפי רבינו הוא בשפת האם. ואולי מטעם הנ"ל שהתגברות הדינים, ובנוסף שמצינו שלשון חכמים מרפא (משלי יב, לקמ"ת ד), וכתיב (משלי טו:ד) מרפא לשון עץ חיים, ולכן דוקא בענין רפואת חולה יש להתפלל דוקא בלשון הקודש.

בחיי מוהר"ן תלט, רבינו ביקש מנכדו ז"ל ישראל התפלל עלי להשם יתברך שאשוב לבריאותי, השיב תן לי הזייגיריל (שעון) שלך וכו' ולקח הנער הזייגיריל והלך לו ואמר בזה הלשון: גאט גאט לאז דער זיידע זיין גיזונד (-ה' ה' הנח שהסבא יהיה בריא) וכו' עכ"ל. וזה שכתב והלך לו, לכאורה עדיין היה בבחינת בפני החולה שמותר להתפלל בכל לשון (אף על פי שהנכד היה רק בן ג' או ד, הרי רבינו שיבח ואמר כך צריכים להתפלל, ואיך ישבח תפילתו אם היתה אסורה).

ועדיין צריך עיון.

עוד צריך ביאור, לפי מה שמבואר שחולאת הוא התגברות הדינים עד כדי כך שטוב להעלים שם החולה, למה קיימא לן (שולחן ערוך שם – יורה דעה שלה:ו) יכלול אותו בתוך חולי ישראל, שיאמר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל, ופירש הש"ך (אות ד) שמתוך שכוללו עם אחרים תפלתו נשמעת יותר, ע"כ. הרי כל כמה שמזכיר גודל החולאת בהתפשטה על כל כך חולים, הרי מזכיר התגברות הדינים. וי"ל שעכ"ז כח הזכות עדיף. ולפי זה אולי כאשר מתפללים על כמה חולים ביחד, דנפיש זכותייהו, אין ענין לא להזכיר שמותיהם.

אכן באמת מצינו במסכת נדרים דף מא: בורדם, אין מבקרין ואין מזכירין שמו, הר"ן פירש משום שאין זו לשון נקיה, והתוספות כתבו לפי שהחולה מתבייש כשמזכירין אותו, אכן הבן יהוידע פירש משום שהממונה על חולי זה דרכו להתפעל בשמעו זה החולי מפי בני אדם, ואז יכבידו החולי על כל החולים בחולי זה. הרי לכאורה לפי זה, אפילו זכות הרבים לא יעמוד נגד התגברות הדינים, ועדיף לא להזכיר שמם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ארבעה צריכים להודות - חולה שנתרפא

 ב"ה

פרשת צו

ז:יב אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן.

תודה ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. משחים, עם הה' אותיות, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח ע"ה. וסלת בגמטריא רב נחמן בן פיגא.

הראשי תיבות של: אם על תודה יקריבנו והקריב, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הסופי תיבות של: מצות משחים בשמן, ושל: משחים בשמן וסלת, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל אם על תודה יקרבינו, אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא וכו', עיין שם. ונדמה לי שכן הוא לשון חז"ל בכל מקום על ד' אלו, וצ"ב דבשלושה תיאר רק הסכנה, ומאי שנא מהאחרון שתיאר הסכנה שהיה חולה, וגם את הנס שנתרפא. ויש לומר דיש חילוק גדול ביניהם, כי הג' ראשונים הסכנה אינה בגוף האדם אלא מסביבו, ולכן נקט רק את תואר הסכנה, וכיון שתעבור אותה סביבה, ניצל. מה שאין כן חולה, הסכנה בגוף האדם, והצלתו כאשר תבוא לו רפואה.

ולפי זה היה מקום לחלק ולומר שהיכא שהאדם חולה רק מצד הסביבה, כגון אוירה שמזקת לו וכמו אלגריות allergies, שגורם לו חולאת, ושוב נטהר האוירה, לא תהיה זו בכלל חולה ונתרפא [אכן יתכן שזה יהיה נחשב בתוך אחד מהשלושה ודו"ק]. אכן אפילו אם צדקנו בטעם חילוק הלשון, כן הוא באופן כללי, אבל מן הסתם כל חולי תהיה נכלל אפילו כאשר החולי אינו אלא מבחוץ כנ"ל, ולא תהיה נפקא מינה להלכה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Weather Forecasting and other Scientific and Technological Developments - תחזית מזג האוויר ועוד דברים דומים

 ב"ה

שיחות הר"ן רכא. היה מתלוצץ מאד מהלוחות שלנו או שלהם להבדיל, שכותבים המערעות והשנויים כגון קר וחם וכו'. ועל פי הרב אינם מכונים דבריהם כלל. ענה ואמר אם כן שיודעין, יאמרו נא השנויים שיש בעולם בכל יום ויום בעצמו. כיכמעט בכל יום ויום משתנים בעולם וכו' וכו' ומי יוכל לכון ולידע זאת? מה רבו מעשי ה' וכו' על פי חכמות חיצוניות שלהם כל השנויים הנעשים ביום אחד וכו' עיין שם.

והנה היום כבר אומרים השנויים בכל העולם בכל שעה, ובהרבה אחוזים צודקים – לא מחמת שמנחשים מה יהיה נגזר, אלא מחמת שיש להם כלים בכל העולם ובשמים למדוד האויר וכדומה עד שהם יכולים לראות מה הולך ולאיפה הולך ובאיזה מהירות הולך וכו' וכו'.

ולפי זה מבואר לכאורה שאנחנו בעידן חדש לגמרי מאותו עידן של רבינו. וצ"ע אם כן גם לעוד הרבה ענינים של חכמות חיצוניות, כמו ברפואה, אולי יש מקום לסמוך על כמה מהכלי מדידה שלהם [אכן הרופאים עצמם ראינו עין בעין היום כמה צדקו דברי חז"ל שטוב שבהם לגיהנם, כי ראינו במחלת השקרונה איך שהתנהגו בשקר וברשעות ובאכזריות וברציחה ממש], ודבר זה לא יפתר בעצה אחת לכולם, לא ישתוו הדעות בזה, כל אחד כפי האמת שלו. ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

זכרון מושלם

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן 

תורה ז

(השמטות השיכים להתורה הזאת): התפלה מסגל לזכרון כי תפלה הוא בחינת אמונה כנ"ל ושכחה הוא ענין שהיה לפנינו דבר מה ונשכח ועבר מאתנו והיא דרך ההנהגה על פי מערכת המזלות שמתנהג כסדר יום אחר יום והוא הפוך האמונה, מה שאין כן אם מאמין שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד והוא מחיה ומקים הכל תמיד והוא למעלה מהזמן אין כאן שכחה, עיין שם.

עיין במסכת נדרים מא. אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר וכו'  כל חוזר לימי עלומיו שנאמ' וכו', הפכת בחליו (תהלים מא:ד) אמר רב יוסף לומר דמשכח למודו, עיין שם. והמהר"ל (חידושי אגדות ד"ה עד) כתב לפרש למה משכח למודו, על פי מה שפירש בכל הענין הזה של מחילת העונות וחזרה לבריאות, משום שרפואת החולי באה על ידי שחוזר גופו וטבעו להתחלה ראשונה, כי לולא זה היה מתרפא ממחלתו לאחר שנתקלקל טבעו מפני מחלתו, וכשם שגופו וטבעו חוזרים להתחלה ראשונה כך גם נפשו חוזרת למצב שהיתה כשנולדה, דהיינו בלא תורה, עיין שם. ולפי זה לכאורה כדי להשיג הזכרון בלי שכחה היה צריך לחזור למציאות של לפני ההולדה, וכעין היניק וזקן במעשה של השבעה קבצנים. ויש לדחות שכיון שמגיע לבחינה של למעלה מהזמן, הרי גם גופו דהשתא שייך לזה כמו גופו דאז.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צריכים להתפלל אפילו על מה שמגיע

 ב"ה

ותן שכר טוב לכל הבוטחים וכו' השאלה המפורסמת למה צריכים להתפלל על זה ומה יועיל התפלה להרבות שכרו מהראוי יישבנו ת"ל בלקוטי מוהר"ן תורה סג, שיזכו לשכר טוב רוחני דייקא, ולא יסתפקו בשכר גשמי.

והנה באמת קשה על כל תפילותינו יום יום, כמבואר במסכת נדרים ריש דף מט: כמאן מצלינן על קצירי (-חולים) ועל מריעי (-חלשים) כמאן כר' יוסי, ופירש הר"ן ז"ל דאמר בפ"ק דר"ה (טז.) אדם נדון בכל יום, דאילו לרבנן דאית להו דנדון בר"ה כיון שנגמר דינן אין תפלה מועלת להן, עכ"ל. וכבר הקשו הראשונים תימה גדול לאמר שלרבנן אין ענין להתפלל יום יום חס ושלום. ודוחק לפרש כנ"ל שהתפלה יום יום הוא רק על הרוחניות. אכן י"ל כדלקמן שכל שפע צריך לבוא דרך תפילה, אפילו אם כבר גזור שיבוא. וכן י"ל כדלקמן שהתפילה הוא שיהיה ניכר הדברים. ועיין בתוספות שם, ששאני תפילה בציבור דהיינו על הציבור, ויש בזה גם כן הרבה לפלפל. ולפי ר"ת לרבנן אין להתפלל שלא יחלה רק שיתרפא מהר ויש בזה אריכות במפרשים, והיעב"ץ פירש שלא נגזר מתי יתרפאו – היינו על ידי בקשת רחמים, כי נדונו רק במצב שלא יתפללו [ונלע"ד שי"ל זה דומה לפירוש הר"ן ריש השותפין (נדרים מה:) שפסקינן כר"א בן יעקב בהשותפין שנדרו הנאה זה מזה, שזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו, וקשה דהלא קי"ל שמדאורייתא אין ברירה, ורבינו תם תירץ שהלכה כראב"י ולא מטעמיה דיש ברירה אלא משום דוויתור מותר, והר"ן פירש שהקנין של השותפין הוא כל אחד יש לו מעיקרא קנין גמור בזמן שהוא בורר ובוחר להשתמש בו, עייין שם, וכן כאן יש רפואה מעיקרא לעת שיברר ויבחר לו על ידי תפילה]. והחיד"א (פתח עינים שבת יב:) חילק בין יסורים שרישומן ניכר שגם זמן רפואתם קבועים כבר לרבנן רק יש להתפלל על מיחושים בעלמא, ואולי זה הולך טוב לפי פירוש בעל הנתיבות לקמן, ותוספות במסכת שבת (יב: ד"ה רבי יהודה, שיפה צעקה לאדם אף לאחר גזר דין), ובמאירי בנדרים שם (-תפילת אדם על עצמו או תפילת רבים על איזה פרט מועיל), ובמהר"ל (חידושי אגדות לר"ה שם – על העבירות שנעשו אחר ראש השנה), יערות דבש (ח"ב דרוש יד, שרק בזמן סנהדרין שהיה דין למטה לא היו דנים כל יום מן השמים), ספר אמת ליעקב לבעל הנתיבות (שבת לב.) לכל אדם יש ענינים בינו ובין שמים, לעוררו בתשובה וכדומה, ועל כרחך צריכים להתעסק בזה בתפלה, ורבנן שחולקים על ר' יוסי אינו אלא לענין עונשים.

והנה עוד קי"ל בזה, שכל דבר צריכים דייקא על ידי תפלה כמבואר בכמה מקומות[1], ובשיח שרפי קודש (ו:נא) מביא שרבי יצחק בנו של מוהרנ"ת שאל את אביו אם גם על ענין ידידותו עם רבי מרדכי הוא צריך לבקש מהשם יתברך, וענה לו: אם מתפלל אתה על הדבר להשם יתברך הרי מקנא אני בך ואם לאו לא. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פג ז"ל וכשהקב"ה רוצה לטעום ממצות עשה של איש ישראלי שהוא צדיק, אזי היא בחי' אבר מן החי שהוא אסור באכילה, וצריך שחיטה להתירה, ע"כ צריך שיבא עליו בושה שהוא שפיכת דמים בחי' שחיטה שהיא מטהרת האבר מן החי, ואזי יוכל הש"י לטעום מהמצוות עשה שלו בין מצות עשה אחת בין מצוות רבות, ע"ש. ושחיטה היא בחי' תפילה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נה:ו, בחי' ביטול אמונת כסילים ע"ש, ועל ידי בחי' תפילה והסרת הטפשות, זוכה שיתגלה הבושה על פניו, כמבואר בליקוטי מוהר"ן לח:ה. אכן אם היינו באים רק מכח טעם זה, לא תהיה אלא כתפילה על טל, דקי"ל (רמב"ם הלכות תפלה פרק י) ואם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו שאין הטל נעצר ואין צריך בקשה, ודו"ק.

ועוד י"ל בפשטות שהתפלה שיהיה ניכר הדבר, שיכירו וידעו כולם. ודבר זה מצינו בתפילת שלמה המלך בחנוכת בית המקדש (מלכים א:ח:-), שהתפלל שכל התפילות יתקבלו, ואמר (מלכים א:ח:מ) למען יראוך כל הימים וכו', ועיין במפרשים שם, שעל ידי זה יראו שלא היה במקרה, ויכירו שהחטאים גרמו רע, הרי שהתפלל שיהיה ניכר ההשגחה בעולם, וכן לענינינו י"ל כן. (אכן מה שהקשו המפרשים שם פסוק כה, למה היה צריך שהשם יתברך ישמור ויקיים הבטחתו, לכאורה אין ליישב כן, כי שמירת ההבטחה גופא הוא גילוי ההשגחה).

---

[1] עיין בצדקת הצדיק אות סו שהוכיח כן ממה שהשם יתברך אמר לאליהו הנביא (מלכים א:יח:א) הראה אל אחאב ואתנה מטר, ואעפ"כ נאמר אחר כך (א:יח:מב) ש'עלה לראש הכרמל ויגהר' וכו' שהרבה בתפלה עד שבא גשם. וכעין זה בהעמק דבר לנצי"ב שם (א:יח:מב).

נ נח נחמ נחמן מאומן

הצדיקים אמיתים עושים נסים בלי פרסום ובאים השקרנים ומראים כאילו הנס נעשה על ידי המפרסמים של שקר

ב"ה

בספר חיי מוהר"ן אות תנה. מבואר שהצדיקים אמיתים עושים ישועות גדולות דרך נס בלי שידעו שזה בא מהם, ובאים המפרסמים של שקר ומראים שכאילו הם עשו את הנס והישועה.

ומעניין שאהרן פץ ז"ל סיפר (סרט 1נסיעה ב' לאמריקה 1) איך שהתחילו להפיץ קמיעות נ נח באמריקה, שבאו לביתו של איש אחד שהיה משותק ר"ל, וסבא אמר למאיר ימיני לכתוב עבורו קמיע ושיגידו נ נח נחמ נחמן מאומן עד שיקום בריא, וכך עשו, והיו אומרים נ נח ומצוים אותו לקום, וכבר ראו שרגליו התחילו לנדד, והיו בהלם ואמרו זה לזה אם ככה זה עובד וכו', ובא אשתו של המשותק ואמרה, לא, אם הוא יקום בריא זה לא מהפתק זה מהרבי יואל מסטמר, והם אמרו, אם ככה זה, אין לנו עסק פה, ועזבו. ולכאורה לפי דברי רבינו כאן, העיקר שהיה להם לרפאות הבן אדם, יהיה מה שיהיה, אפילו אם העולם יחזיק בשקר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עיקר הרפואה זה שמחה!

ב"ה

רבינו הקדוש הזהיר מאד לא ללכת לרופאים שהם שלוחי המלאך המות רחמנא ליצלן. להזהיר מאד שעיקר הרפואה הוא על ידי אמונה ושמחה (וכן אפילו בגאון מוילנא חקק בפירושו על ספר משלי כל הפסוק רוח איש יכלכל מחלהו).

ותראה רמז נפלא לזה בסוף תהלים המזמור הללויה שירו לה' שיר חדש (נ נח!) תהלתו בקהל חסידים. ישמח ישראל בעשיו - סופי תיבות חול'ה או מחלו - כמו מחלהו במשלי הנ"ל, בני ציון יגילו במלכם, סופי תיבות מיון - של הבית חולים, דהינו להינצל ממולאת וממקרים ופגעים רעים שמובילים חס לשלום למיון, ישמח ישראל בעשיו בני ציון יגילו במלכם!!!

נ נח נחמ נחמן מאומן

שיר השירים הוא רפואה לכל הגוף

ב"ה 

רבינו הקדוש גילה בספר שיחות הר"ן:

אות - רמג

צוה לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קדם אור היום ויאמר שיר השירים כולו. ואמר: שכל הרפואות שבעולם כולם כלולים בשיר השירים, וכן היה שתכף היה שנוי להחולה וחזר לאיתנו: 

והנה יש להבין קצת את הכיוון על פי פירוש מיוחדת של המלבי"ם - שירי הנפש - על שיר השירים, שמלך שלמה הוא היצר הרע, ובנות ציון וכן נשיו ופלגשיו, כולם רומזים על תכונות הגוף כוחותיה ופעולותיה. (ואילו האשה היפה היא הנשמה, שמשתוקקת לדודה - אביה שבשמים) עיין שם. ולפי זה כבר מובן שכל שיר השירים מדבר על כל החלקים והכוחות ורצונות ותכונות וכדומה של הגוף, ועל כן כבר שפיר מובן איך קריאתה שייך לרפואת הגוף.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

רפואה - פרשת ואלה המשפטים - המשפטים עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ג': ורפא ירפא (פרשת משפטים) עם התיבות בגמטריא פדיון נפש, ע”ש. בגמטריא פתק. 'רפא יר' גממטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, 'פא' רמז לאמר בפה. גם פ' בגמטריא יסוד.

כב:כב אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. אותיות היסוד של 'אתו כי אם צעק' – תכאע – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואותיות יסוד של 'יצעק אלי שמע אשמע צעקתו' עלממת – בגמטריא פתק.

כב:כד אם כסף תלוה את עמי, הראשי תיבות כתאע – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כב:כו כי היא כסותה לבדה וכו' – כסות"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכסותה אחד מעיקרי היסודות של תיקון הברית כידוע.

כג:יא והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה. ראשי תיבות ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והסופי תיבות של עמך ויתרם תאכל חית ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

דופק החיים - נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה ב ממלך וקיסר

'ולקחה הדפק בידה ואמרה שנשרף מחו' כאן רבינו מגלה סוד עצום, שאפילו למת יש דפק, כי על אף שכל מעשה בדיקת הדפק פה היה רק לפנים, עם כל זה מבואר שיש באמת אפשרות הכי. והנה בסיפור של השבעה בטלרס רבינו מקשר ענין ידיעת העשרה דופקים להכח להחזיר את עשרה מיני חיצים, ומבואר שם שאפילו אחר שהחץ עשה תפקידו יש כח להחזיר את החץ כאילו לא נגע בכלל במטרתו. ושם בסיפור כתוב שהבת מלכה, שנפגעה בכל העשרה חיצים נשארה חלשות, והוא רופא אותה. ולכאו' אפילו אם היתה מתה לגמרי, עדיין יש דפק ויש אפשרות להחזירה לחיים ולרפאותה. ואולי זה ענין מה שרבינו אמר שאפילו מחלות שאין להם שום רפואה הוא יכול לרפאות, אכן זכרני שיש שם איזה רמז שבכהאי גוונא רבינו עושה מחדש.

מעשה מהחיגר – הגנב נתן לו כל הגנבות, ואח"כ הלך לעיר והודה, ולכאו' היה צריך להביא להם את כל הגנבות. ולא מסופר כלל מה עשה אתם.

מלך השדים הבטיח שלא יזיקו את משפחת הזקן, ולכן מיד יביאו וכו', ולמה צריכים המהירות, והרי מלבד זה השדים לא יכולים ליכנס להעיגול. ואכן בהמשך הסיפור כתוב שהמדברים ביניהם היו מפתים את נכד הזקן וכו', כך כתוב בעברית, ובידייש כתוב בפירוש המדברים שבין השדים, ואיך הגיעו בכלל אליו? אכן כתוב שהנכד נסע לקבר הזקן, אז יש לומר שמשפחת הזקן לא נשארו שם, אלא חזרו לתוך העולם, וכמו שכתוב שהמלך של אותו מדינה שהנכד היה שם גזר על היהודים להתפלל עליו, ומשמע שמלך זו כבר לא היה אפיקורוס כמו המלך הראשון שגרם להזקן להבריח משפחתו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

המשכת חסד ורפואה על ידי סיפורי צדיקים

ב"ה

חיי מוהר"ן תעט (שלא להתעקש וכו' אות לו) אמר שעל ידי שמספרין מעשיות מצדיקים ומגדלים ומפליאים אותם, על ידי זה נמתק הדין ונמשך חסד וכו' למשיחו וכו' למי שמשיח ומספר מזה ע"ש. וסיפור השלם של דיבור זה נמצא באבניה ברזל (סעיף נג, שיח שרפי קודש א-תקמח) מעשה מבת רבנו ז"ל וכו' היתה חולה מאד וכו' ובא אליו הבעל שם טוב ז"ל וכו' ועושה חסד – השם יתברך עושה חסד למשיחו, למי שמשיח ומספר מהם לדוד ולזרעו עד עולם, זהו רבנו ויוצאי חלצו, שבאים מזרע דוד המלך עליו השלום. וספר לה אז רבנו ז”ל מעשה מהרב המהרש”א, ונתרפאה, ע”כ. הרי שרבינו חידש עוד יותר מהבעש"ט שהחסד ימשך להמספר והמשיח בעצמו, ולא רק להשומעים שהם מזרע דוד.

והנה מצאתי בספר אהל יששכר (על האדמו"ר ישכר דוב בעריש הכהן מוואלבארז – ובספר מביאים כמה פעמים דיבורים מרבינו. ורואים שהיה נשפע מברסלב, למשל ע' שם בסדר הזמנים, נחמת ציון וירושלים שאלה רביעית, שמפרש איך שהתמיד על השגות הקודמות שתמיד באים להשגות יותר גדולות וצריכים לעשות תשובה וכו' וזה הענין מפורש בלקוטי מוהר"ן תורה ו'. עמ' נט-ס) שפעם היה חולה, וביקש לשמוע סיפורי צדיקים וכו' והלה החל לספר מעשי הבעש"ט זי"ע, ותך כדי הסיפורים ניכר היה בהאדמו"ר שחלה הטבה רבה במצבו, וכשהוקל לו סח לסובבים אותו: דעו לכם כי נתגלה לי משמים (ספר חיי מוהר"ן?!!) אשר הסיפור בשבחו של הבעש"ט הוא סגולה לישועה, שבחי הבעש"ט הוא החלק השני של תהלים ועצתי אמונה לכל הדורות כשיחלה חלילה אדם מישראל הרי אם יוכל הוא עצמו לקרוא את סיפורי הצדיקים מה טוב, ואם לאו יקריאו לפניו פרק בבקר ופרק בערב, וכך גם קיימו אצל האדמו"ר ועד שהחלים לגמרי היו קוראים בכל יום באזניו מ"שבחי הבעש"ט" “קהל חסידים" ועוד, ע"ש.

הרי האדמו"ר הנ"ל פירש עוד שועושה חסד למשיחו, המשיח מהבעש"ט שהוא בחי' משיח.

טעם איסור אכילת קטניות (לאשכנזים)

ב"ה

טעם איסור אכילת קטניות בפסח לאשכנזים.

ראיתי כמה טעמים, למשל: האיסור הוא גזירה הרחקה מחמץ כי קטניות דומים לחמץ. אי נמי שדגנים המחמיצים היו מצוים בקטניות. ועוד טעמים. ותימה שעוד לא מצאתי מי שיכתוב בפירוש הטעם שקטניות זה קטנות, ואילו כל מהותה של פסח, ובפרט באכילת מצה, הוא להשיג מוחין דגדלות. וארז הוא גם כן בחינת קטנות שארוזה, וכן היא בחי' אורו מרז השם ירחם.

והנה בטעמי המצות הרמב"ם המציא טעמים קהילתי וכדומה, שכאילו המצות הם טובים בשביל שהם מסיעיים לחיי האדם והקהילה, והרמב"ן וגדולי הצדיקי אמת לעגו עליו. ואם כל זה לא אמנע לכתוב כדרכו בענין קטניות, דיש לאמר, שהרי ידוע שבדרך כלל קטניות הם קשים קצת על העיכול באיצטומיכא, והרי מצה בכלל קשה על העיכול כמו שמובא כבר בדברי חז"ל על מה שהיה קשה להכהנים המשרתים בבית המקדש שהיו אוכלים מצה ובשר והולכים יחף וכו'. והנה תינח הספרים שמותר להם מצה עבה ורכה, אז יש להם קצת נייחא על העיכול, אבל האשכנזים ובפרט המחמירים בהם הרי חל עליהם כל כובד המצה על העיכול, ולכן החמירו לאסור עליהם עוד את הקטניות כדי למנוע עוד עומס שיבקש לשבור חס ושלום את העיכול באיצטומיכא. ואם תאמר הרי ארז הוא טוב להבטן. נראה שארז הוא טעם אחר ממש הפוך, והוא כי ידוע שמצה הוא מאכל של אסוותא (רפואה), ולכן צריך להיות ניכר הדבר שהמצה מרפא ולא משהו אחר, ולכן צריכים להרחיק את האכילה של ארז שהיה נראה שהרפואה באה ממנה ולא מהמצה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

טוב שברופאים לגיהנם

ב"ה ידוע שרבינו הזהיר מאד עצה טובה להתרחק מרופאים. עוד רמז לזה תמצא במסכת בבא בתרא עח: אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח (משלי כא) ואין רפאים אלא גיהנם שנאמר ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה...
 נ נח

Healing

HH

a friend of mine just told me - don't get haughty, but my wife was very sick so I put on your disk and by the next day she was healed. So I told him that this probably had more to do with him than with me, because he bailed me out, I had fallen short of the amount needed to pay for the disc and he paid for it -- about a third of the whole cost - so by playing the disc for his wife he was arousing the great merit of charity....

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

ב"ה
חבר אמר לי, אל תתגאה אבל אשתי היתה חולה אז שמתי לה את הדיסק שלך ולמחרת היא כבר התרפאה, אז אמרתי לו, שבתסתמא זה יותר בזכות שלו מכח הדיסק שלי, כי כאשר הוצאתי את הדיסק נפלתי קצר מהסכום שהייתי חייב, והחבר הזה נדב כשליש כל ההוצאה. אז כאשר הוא שם את הדיסק הוא היה מעורר את זכות הגדול של צדקה שלו....

נ נח נחמ נחמן מאומן!

רפואה סוף סוף ב"ה נ נח!

ב"ה

ערב סוכות א"א צוה עלי ללכת לבית חולים. הייתי אצל ר' עקיבא והרמח"ל. רופא ערבי צעיר נתן לי לקחת אנטי בייטיקא -- אמרתי לו קח את הכדורים לעצמך - תמכור אותם ברחוב, יהיה לך הרבה כסף.

יום ראשון של סוכות ראיתי בעיני תוך כמה שעות כל הנפיחה הלכה, ונשאר כמה פצעים, שעכשיו מתרפאים ב"ה.

כנראה שהש"י רצה לחכות עד פסק של הרופא, ואז ריפא אותי מיד.

Simcha Nanach with his get well sign by the holy tomb of Rabbi Nachman of Breslov -- Na Nach Nachma Nachman MeUman!

ב"ה תראה בחלון מאחורי בפנה העליונה עשו לי שלט לרפואה שלמה במהרה!

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שיר נ נח נחמ נחמן מאומן ותקבל רפואה!

ב"ה ראה מה שכתבתי אתמול, והנה בבוקר מושכם הראו לי מה שסבא אמר (ישראל סבא עמ' שיב) שנתן למישהו עצה לשיר נ נח, ואמר לו שעל ידי זה יהיה לו רפואה, והזכיר בפירוש את הרגלים -- פעמיים! 

כנראה קיבלתי אישור על המקום, ובעזה"י ישועות ורפואה שלימה קרוב לבוא! נ נח נחמ נחמן מאומן!