לא תלבש אישה נשק

 ב"ה

ידיה שלחה בכישור זו יעל שלא הרגתו בכלי זיין אלא ביתד דכתיב ידה ליתד תשלחנה, ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין לקיים מה שנאמר לא יהיה כלי גבר על אשה (ילקוט שמעוני משלי תתקסד).

היום בעוה"ר לא חשים לזה בכלל.

בכל ימות העולם האנשים הגינו על הנשים, והיום שולחים הנשים להגן על אנשים. ולא רק שלא מתביישים בכך, אלא מתפארים.

ואולי דבר זה תלוי בלימוד תורה לשמה הנקראת מלחמתה של תורה, שמצינו בגמרא ובזוהר לשונות של מלחמה בעסקם זה עם זה בליבון סוגיות ודחיית הס"א. והרמח"ל גילה הרבה במהות ענין מלחמה זו בריש ספר אדיר במרום.

וי"ל שהיום כיון שנתמעטו הלבבות ואינם לומדים תורה לשמה, הרי נפל וניתק המלחמה מידי הגברים. (ועוד זאת, נשים משלו בו, ישעיה ג:יב עיין שם).

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

 

לאסוף וליכנס בעצמך להינצל מהגנב הגדול

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן תורה סט

ד"ה ודע שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון, עכ"ז לא יזיק לבניו, ולא יחסר אור נפשה, כי ברוחניות הנפש מרגשת הכאב והצער הגדול שיש לה, כשזה הגזלן שהוא כמו רוצח נפשות ממש, בא לחסר אורה ולגזול נפש בניה, וע"כ היא מצמצמת אורה, וממשכת ומכווצת עצמה, ומקבצת לעצמה חלקי נפשה, כדי שזה הגזלן לא יוכל לינק ממנה ולחסר אורה וכו', ע"כ.

כן מצינו בספרי קבלה, למשל בספר באדיר במרום (עמ' נב, מכון רמח"ל) כז"ל האור כדי שלא ימסר לס"א, אינו מתפשט, בסוד: השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב:ג).

ונראה שזה גם כן כענין העצה שרבינו גילה בשיחות הר"ן רעט ז"ל וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי. ושאלתי אותו, איך מבטלין עצמו? והשיב סוגרין הפה והעינים והרי זה בטול, עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שיחות הר"ן אות ב' - מסירת והפקדת החיים להשם יתברך

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

ב. טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו. ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך, וזה טוב מאד. גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו, מאחר שסומך עליו יתברך. ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר, הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו, ע"כ.

בזה רבינו ממש הראה איך לאחוז בדרך היחוד של קודם החטא ושלעתיד לבוא, עיין דברי הרמח"ל בספר אדיר במרום עמוד תיד-תטו[1], תטו-תיז[2]. וזה קשור גם למש"כ בחיי מוהר"ן (אות מד) בענין תמידית המחשבה שאינה מפסקת ע"ש. וקשור מאד למה שרבינו גילה כאן בשיחות הר"ן אות רסט ז"ל לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו, שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג, ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו', ולפעמים יש להאדם בלבלולים גדולים מזה. ענה ואמר: מה צריכין להתבלבל, איך שעושין – עושין, ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום, עכ"ל.

ועיין בספר המספיק לעובדי ה', פרק הבטחון, ז"ל המעלה הרביעי היא מעלת ההפקדה, ופורשה דיפקיד האדם את עניניו או אחד מהם בידי השם יתעלה, ויערטל עצמו מכל צפיה ותשוקה, עד שאחת היא לו אם ישיג דבר שהוא משתוקק אליו או אם ישיג אם ההפך ממנו, ונמצא מסתפק במה שגוזר ועושה השם יתעלה. וזאת המעלה, אם אפשר למנות עם מעלות הבטחון, הריהי עליונה שבכלן, ואם אין למנותה ביניהן הריהי עליונה על כלן... ומה שנזכר במפרש על אודות ההפקדה בספרי הנביאים, הוא מאמר דוד עליו השלום (שמואל ב:טו:כה-כו), אם אמצא חן בעיני ה' והשבני והראני אתו ואת נוהו, ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו, עכ"ל.

 

בספר אמונת עתיך, תקנות והנהגות אצל החברים המקרבים להצדיק האמת, א:ג כז"ל ויאמר בזה הנסח:

רבונו של עולם, הריני מוסר עצמי אליך בכל תנועותי ומחשבותי ודבורי ומעשי, ותנועות ומחשבות ודבורים ומעשים של בני והתלויים בי, שיהיו הכל כרצונך הטוב עלי, ובהתקשרות לרבנו הקדוש צדיק יסוד עולם נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה רבנו נחמן בן פיגא זכונו יגן עלינו עכ"ל.

[עוד טעות נמצא בספר שיח שרפי קודש ו:שז כז"ל נמצא בכתבי יד הרב החכם רבי יעקב רבי יעקב (הכפל שם) קלמנוביץ ז"ל שנכר שהעתיקו מאחד מגדולי אנשי שלומנו נסח תפלה הקשור לענין המבאר בשיחות הר"ן (סימן ב. קלח ע"ש) וזה לשונו:

הריני מוסר נפשי ורוחי ונשמתי וכל התנועות, וכל העשיות, וכל העבדות וכל המחשבות וכל ההטיות וכל הכפילות, וכל מה שעשיתי בין בדבור בין במחשבה בין בראיה בין בשמיעה בין במעשה, בין בהקיץ בין בחלום בין בשוגג בין במזיד בין באנס בין ברצון בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים, מנעורי ועד היום הזה ועד הרגע הזאת, שאני מבקש ומתפלל לפניך ומתחנן ומתנפל לפניך אדון כל התמלא ברחמים שיהיו הכל מסורים בידיך, ואתה ברחמיך הרבים תתקן את כלם שיהי הכל כרצונך הטוב באמת, ומעתה ועד עולם לא אסור מרצונך ימין ושמאל וכרצונך תמיד אעשה בכל עת ובכל זמן, אמן כן יהי רצון, עכ"ל.

והמעיין יראה שלא כיוון נכון למה שרבינו אמר למסור התנועות העתידות שיהיו רק כרצון השם יתברך, ואילו כותב על ענין אחר שהמעשים שכבר עשה ושיעשה שיהיו אז מסורים בידי השם יתברך לתקנם].

ועיין בספר ליקוטים יקרים של המגיד (עמ' לו) שכז"ל כיון שהוא מוסר כל מחשבותיו להבורא ית', שהוא ית' ישלח לו במחשבותיו מה שהוא צריך לעשות, כמו שכתוב (תהלים נה:כג) השלך על ה' יהבך, והוא רוצה וחושק ומתאוה לאיזה דבר חסידות, מסתמא הוא צריך לאותו דבר, והשם יתברך שלח לו אותה המחשבה, עכ"ל. ועיין לקמן אות ז' בענין המחשבות של ר' נחמן הורדנקא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

---

[1] ז"ל כי בתחלה היו כמעט כמו מלאכים המתנהגים אחר השרש, כך חוץ מן המצוה שנצטוו עליה, היה להם ללכת רק לפני תנועת השרש. וסוד זה (יחזקאל א:יב) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. ואז היו ממש כמי שהולך בעינים סגורות נשען על מי שמביא אותו וכו' וכשירדו ממדרגיתם ניתן להם להיות מפקחים על עניניהם, ושיצטרכו הם להיות תמיד במחשבה סובבת, אפילו על עניני העבודה. כי לא תגיע ההארה פתוחה ומגולה להם, אלא בסיתום. וזה כי על כל פנים לא יעשה האדם אלא מה שהקב"ה רוצה, אבל הניח להם מקום – שסוף דבר יהיה מחשבותיהם תמיד בתנועה, לחשוב ולדאג על הדברים – שהס"א לא תתחזק בקטרוגים ח"ו, שהם לא יטעו במעשיהם ח"ו. וסוף דבר – להיות תמיד בדאגה, שיצטרכו הם לשמור את עצמם. ומזה נולד אחר כך ענין אחר בעניני העולם עצמו – שיצטרכו לחזור על פרנסתם וקיומם. והוא ענין (בראשית ג:יט) בזיעת אפיך תאכל לחם. וגם שם כבר שום אחד אינו עושה יותר ממה שנגזר עליו, ושהקב"ה רוצה. אבל הדרך הוא כך – בתחלה היה האדם במנוחה, כמ"ש למעלה. ובא הנחש והודיע את חוה שיש דרך אחר בעולם – שאדרבה האדם ידע את הענינים, ויפקח הוא על עניניו, ויעשה הטוב בכח עצתו הטובה וחכמתו השלימה. וזה יותר הנאה ועונג לאדם כשיגיע לשלימות על דרך זה. ואז ערב זה הדבר בעיני חוה ונתפתתה אחריו, וירדה לעץ הדעת, וניתן לה בהכרח – מה שרצתה בבחירה, כי (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. וירדה והורידה לאדם עמה, לכל אלו הדברים, והנה על זה הדרך הולכים הדברים – מי שמתפתה בזה, וערב עליו פקיחות עיניו, הקב"ה גם מוליך אותו בדרך זה. ונאמר בו (דברים טו:יח) בכל (משלח ידיך) אשר תעשה, והוא צריך לעשות כדי שתבא לו ברכה. אבל אם הוא מניח זה הפקיחות עין, ומשליך יהבו על הקב"ה, זהו מה שאמרו עליו (ברכות לה:) מלאכתך נעשית על ידי אחרים. וכן אמרו (אבות ג) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. ותראה שעל כל פנים אמרו (ספרי דברים טו:יח, וכן עי' במסכת סנהדרין פרק חלק דף צט ענין זה) מנין שלא יהיה יושב ובטל, כי זה אי אפשר. אלא אם יתעסק רק בעבודה, אז מלאכתו נעשית על ידי אחרים. אמנם עם כל זה אינו ניצול מן הזיעת אפיך, כי על כן נקרא עול תורה, כי באמת עדיין צריך פקיחות עין הרבה מאד (-עיין ריש המאמר שם, שכל הקטע הזה מפרש ענין ותפקחנה עיני שניהם וכו'), כמ"ש למעלה, מפני רוב הסיתומים. ואי אפשר לימלט ממנה לגמרי. כי אם בהתגלות היחוד העליון המתקן הכל כנ"ל. וזה אמת, כי מי שיודע זה, אפלו בענין התורה יוכל להתקרב אל המנוחה, ולקיים (תהלים נה:כג) השלך על ה' יהבך. אבל על כל פנים צריך חשבונות ודאי לשמור הדרך, כי כבר נאמר (משלי יט:ג) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ונמצא שדרך המנוחה נסגרה לגמרי עד ביאת המשיח, שאז נאמר (ישעיה יא:י) והיתה מנוחתו כבוד, ותלוי הכל בפקיחת העינים הזאת – ותפקחנה עיני שניהם, עכ"ל.

[2]. ז"ל ועתה נשוב לפירוש הפסוק (קהלת ז:כט) האלקים עשה את האדם ישר, כי זה ענין היחוד המהלך רק לתיקון השלם, ולא היה צריך חשבונות רבים. אלא אחר כך כשירד לעץ הדעת טוב ורע, אז נאמר (בראשית ג:ז) ותפקחנה עיני שניהם, כנ"ל. ומה שבתחלה התיקון היה נעשה רק בחיזוק הסדר של הקדושה, עתה צריך ללכת לפי הדרך עקש ופתלתול, בסוד (תהלים יח:כז) ועם עקש תתפתל. אך הזיווג הוא בסוד גילוי היחוד כנ"ל, ושם עומד על כל פנים הדרך הישר לפי הגילוי ההוא, והוא בבחי' הטוב בלא רע. ומי שזוכה ללכת בדרך הזה, הוא זוכה לדרכי התיקון האמיתי. ותבין היטב, שיש הדרכים שפירשתי למעלה, שהם מצד המלכות לבד שלא לפי דרך הזיווג, והם הדרך לפי הסוף לבדו, ושם יש החשבונות הרבים. ואדם, אף על פי שהאורח המוכן אליו היה אורח הישר, נתעקם לו בחשבונות הרבים. ותראה, שבאמת לא אבד הדרך לגמרי, אלא כאלו נפרץ השביל והלך אל החשבונות הרבים, והדרך הישר עומד למעלה והוא יכול לחזור אליו. רק צריך סיוע גדול בכח חזק, שיוכל תמיד בכל המקרים, ובכל הפגעים, לחזור מן החשבונות, ולעמוד בסוד היחוד – לדעת שהוא השולט על הכל, ושהכל יחזור אליו. ועל זה מתפלל דוד (תהלים ה:ט) הישר לפני דרכך, והיה אומר (שם) ה' נחני (ננח!) בצדקתך, בסוד הזיווג הקדוש הנקרא צדקה, ומי שזוכה לזה נקרא ישר לב. ולעמוד תמיד בזה היושר צריך סיוע גדול כנ"ל. אך מי שזוכה לזה, אז מתגלה עליו הרוח של עתיק יומין כנ"ל, שאינו מתהלך אלא בזה האורח הישר, ובעקמימיות של החשבונות רבים אינו הולך כלל. ומי שזוכה שיתוקן ארחו מן העקמימיות, ויושם ביושר הנ"ל. הנה ההשפעה היורדת לו דרך שם תהיה מן העתיק יומין, בסוד הרוח כנ"ל. ואז יזכה לעבודה גדולה ותיקון גדול, והבן היטב וכו' ע"ש עוד כל דה"ק.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

סוד מצות יבום על פי מה שגילה הרמח"ל על העולמות המלבוש וצחצחות

 ב"ה

עוד נראה לפרש בענין יב"ם שהוא שם הע' של שם ע"ב, על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' תקכו-ז, מכון רמח"ל), וע"ש באריכות, ובקיצור ממש לענינינו, המדרגות בתוך הצמצום קודם ביאת הקו מתפשטות בסוד יצח"ק, ד' פעמים ב"ן של מילוי שם אלהי"ם. יצח"ק בגמטריא או"ר ועוד א', ואותו יתירה בחי' רישא דעשו שהוא שורש כל החשך ואלהים אחרים, והוא בסוד ע', ובסוד עשתי עשרה שכל המוסיף גורע, כי כאשר הע' מתחבר ועומדת להוציא הס"א, יתעלם הא"א בחי' הזכר שבו שהוא כתרא. כי בתחילה יש בחי' אימא שדינין מתערין מינה, ובה יש הויה – בניקוד אלקים. ובהתפשט המציאות נעשים י"ב הויו"ת, בסוד ג' הויו"ת – שבם: היה הוה ו-יהיה וכו'. ומן הע' נקודות יוצאים אחר כך ע' אומות, כי הם בסוד הניצוצין דאלהי"ם שמשם לבד יוצאים האומות. ובסודם יש בתחלה הע' סנהדרין בישראל, ומן החיצוניות שלהם הוא ע' אומות. ובהתפשטות הע' הזאת מוציאה מ' מדרגות וכו' וסודו (בראשית כו:לד) ויהי עשו בן ארבעים שנה, ובסוד יצחק גם כן שנשא בן ארבעים וכו' ע"ש.

הרי יב-ם, י"ב הויות, ומ' מדרגות, והוא שם ע' בסוד הע' נקודות של הוי"ה דאימא. ובהתחלת כל זה הא"א מסתלק, והוא משאיר את יעקב ועשו, ועשו שהוא בחי' אל אחר דלא עביד איבין (-והרי כל ההתפשטות הנ"ל בסוד מנצפ"ך – ריש עמ' תקכז – ב' מנצפ"ך – ריש עמ' תקכח, בגמטריא פ"ר. וזה הבדל בין ע"פר שכן עושה פירות, כי ראש עשו גם מוציא טוב, אבל ויאבק יעקב עמו, בחי' א"פר שלא עושה פירות, וזה בסוד הא' של במספר ארבעים, א' ול"ט, שהוא כפייתם – עמ' תקכז), והוא בחי' רשע שאפילו בחייהם נקראים מתים, וזה כמיתת הבעל בלא בנים, שאז אשתו נופלת להיב"ם. ולא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כה:ה), ז"ר דייקא, שהם האו"ר מדרגות דקדושה, וכאן צריכים לתקן הר"ח שהוא האור החוצה. ואז יש שני אפשרות, או שיעשה חליצה, לסלק עצמם מכל ההשתלשלות הזה, ויקרא בית חלוץ הנעל. או שיעשה יבום, והוא כי האור הר"ח היתירה הזו (סוף עמ' תקכז-) נכלל לפנים, והוכן לינתן ליעקב. וסודו השס"ה שנתגלתה בזמן היניקה כנ"ל, שהיא א' היותר על השט"ן. וסודו יוה"כ (שגם אז חולצים הנעלים) שבוא קטיגור נעשה סניגור (-בסוד המנחה שיעקב שלח לאחיו עשו, ילקוט ראובני, פרשת וישלח אות מה), שאז יעקב יורש זה הראש, והיינו ישרא"ל – ל"י רא"ש, ויעקב שולט על עשו, וכו' ע"ש. וזמש"כ ולא ימחה שמו מישראל (דברים כה:ו) להקים לאחיו שם בישראל. ועכ"פ גם כאשר עושה תיקון חליצה, (דברים כה:י) ונקרא שמו בישראל.

והנה מבואר עוד שם (עמ' תקכח) שזה סוד (בראשית כח: יז – עקידת יצחק) וירש זרעך את שער אויביו, כי הע' הזה בסוד תק"ע דהיינו ב"פ מנצפ"ך (והי' אותיות), והוא בחי' תקיעת שופר גם כן, כי הוא הצריך ליתקן בכח ה-י"ה המתגלה כנ"ל, להשליט ישראל על עשיו בסוד יוה"כ. ובסוד זאת נאמר בעשו (בראשית כה:כה) כלו כאדרת שע"ר, והוא איש שעיר. וזאת הבחינה היא ממש הניתנת לירושה ליעקב, ולכן נאמר (במדמבר כה:יח) והיה ירשה שעיר אויביו, שעיר דייקא. ואז נמצא יעקב מתוקן בסוד שנים עשר שבטים שלו כראוי וכו' ואז נקרא הוא גם כן – עשו: וסוד זה (בראשית כז:יט) אנכי עשו בכורך וכו' ע"ש (ב' פעמים יעק"ב עם י"ב שבטים, בסוד ויעקבני ז"ה פעמים – בראשית כז:לו).

וזה ממש קיום הענין (דברים כה:ו) והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. שהבכור עושה את היבום, והוא יורש את המת. (גם ירש בחי' יבם, כי ר' מתחלף במ' באלף בית של אח"ס בט"ע ומ"ר, וש' מתחלף בב' בא"ת ב"ש). ואז ביעקב מתקיים (בראשית כד:ס), ואת היי לאלפי רבבה, הי"י השם הע"א

וזה הענין שאם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה (דברים כה:ז), השערה, דייקא, כדי לתקן הב' מנצפ"ך.

והרמח"ל ממשיך שם (עמ' תקכט) והנה כל אלה הדברים הוא סוד המשי"ח העומד בגלות להלחם עם עמלק וכו' ע"ש. וידענו שמשיח בה מבחינת יבום שעשה יהודה לתמר, ומבחי' יבום עשה בועז לרות. אכן עיקר הכנעת עמלק על ידי זרעו של יוסף, וזה הראשי תיבות של יב"ם כנ"ל, משיח בן יוסף .

יבום וחליצה, בגמטריא אור, גדר, זר!

יבום בגמטריא נח (נ' זה הנפילה ליבום), יבום וחליצה בגמטריא נ נח נחמ ע"ה. נחמן מאומן בחי' הפ"ר הנ"ל שהוא תיקון הע'. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת תזריע - שחין

 ב"ה

יג:יח ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא.

בערו שחין ונרפא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בו בערו, בגמטריא רפ"ו תורות שיש בליקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות, בגמטריא נחמן מאומן.

 

שחין, י"ל אותיות נחש י', וענין הי' הזה י"ל שהוא הי' של אוי"ר, שהוא הדין וצמצום על האור (אדיר במרום, עמ' שיא, שיח, מכון רמח"ל), וממנו נשתלשל הנחש (אדיר במרום סוף שיט). וזמש"כ בערו, שאות הו' אין נמצא בעין הע"ר אלא בסוף התיבה. כי הנוגה מתפשטת (מהי' של אוי"ר הנ"ל) בסוד רע, ויש בה ו' למיתוק, ובחינה זו היא עו"ר לאדם (-לשון הרמח"ל שם עמ' שיח), והו' הזו (לשון הרמח"ל שיט-כ): הוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו, ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד: [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר, הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא סוד מטה, והנ' סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"ד דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש, שהוא נוגה, ונהפך למטה, ע"ש. הרי בזה שה-ו' של בערו אינו אלא בסוף התיבה, מראה על חלישתו, ולכן יש שליטת הנחש שנתשלשל מהי', הרי: שחי"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שפת אמת תכון לעד בשנות האלו

 ב"ה

על זמן הגאולה כתוב (צפניה ג:ט) כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. ורבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תורה סב גילה שלשון אהפך מורה על הצורה והסגנון של אחוריים כמו: י' י"ה י"הו י"הוה, ע"ש. ורבינו כבר גילה בפתק שלו, שהשם שלו באחוריים הוא שיר של העתיד, שיר הגאולה, והרי ברור לנו שהשיר נ נח נחמ נחמן מאומן הוא שפה ברורה אל העמים לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.

והנה עוד כתוב (משלי יב:יט) שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר (הראשי תיבות: שאתלוא ע"ה בגמטריא התשל"ד), והרמח"ל בספר אדיר במרום האריך לגלות סודות עצומות בענין זה, ובתוך דבריו גילה ששפת בגמטריא תרי"ג מצות דאורייתא, ז' מצות דרבנן, הרי כת"ר, ועם הצל"ם (נשמה פנימיות - צ, וב' מקיפים ל"ם), הרי שפת כולל כל השיעור קומה עם הנשמה (-גם בליקוטי מוהר"ן רבינו מגלה שהפה הוא שיעור קומה שלמה). והשפתיים הם בחי' נצח והוד, ומכינים את הדיבור של אמת. ובלי התיקון של השפתיים, כאשר יוצא רק מכח הלשון, הרי הוא כמו זכר בלי אשה, ועלול להיות כמו הוצאת זרע לבטלה ר"ל. 

והנה בלמדי את כל זה לפני כעשרים שנה, חשבתי שבטח שנת התש"פ - שפ"ת, יהיה שנה גדולה, ובהיות שידעתי שרק טיפש עוסק בעתידות ובנביאות לא הוצאתי מילה על זה, רק שמרתי לעצמי. ואחר כך שמתי לב, התש"פ בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. וידענו שעיקר הכוונה במאמר חז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, הוא להשיר ד"י - השיר שהוא מרובע וכולל עשרה מיני נגינה (כי אותיות די אינם נבטעים עם השפתיים, וע"כ הוא מרמז להשיר שלעתיד) - נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה עכשיו ראינו מה שהיה משנת התש"פ עד עכשיו (עם שני כוללים) התשפ"ב, המבול של שקר ועושק וכדומה, עד שגזרו לכסות את השפתיים, השם ירחם. ואולי באמת היה זמן מסוגל מאד לגאולה, וכמו שהמבול בימי נח היה אמור להיות מבול של חכמה עילאה, וכיון שחטאו נהפך למשחית, וכן לימינו. 

ברוך השם יש עדיין כמה שנים של התש"פ עד התשפ"ט אולי עוד נזכה בזכות הפתק הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

דין וחשבון

ב"ה

מסכת אבות

ג:א ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

י"ל שדין אותיות אדנ"י חסר האלף. וחשבון, זה חשב – ו"ן, היינו של יאהדונה"י.

וביאור הדברים על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' שיט, מכון רמח"ל) ואפרש לך עתה ענין הו' שיש בעור שאמרנו שהוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו. ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא (הוא) סוד מטה והנ' – סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"נ דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש שהוא נוגה ונהפך למטה. אבל אם ח"ו אין הו' שולטת, שולטת הנ' שהיא מסוד נוקבא, ואז הנחש שהיא קליפת נוגה ממשיך המטה אליו, והוא סוד מטה הנעשה נחש וכו' ע"ש.

הרי זה ענין החשבון של חשב ו"ן, כמה הוא הצליח במלחמת היצר, שבא מצד העו"ר, להשליט הו' על הנ'.

וענין הדין, כבר מבואר שאותיות ד"ן דאדנ"י שולטים על הנחש שהוא נוגה. ומבואר שם באריכות ענין אויר, ששורשו אור י', הי' הוא הצמצום שמשם נשתלשל הנוגה וממנה הרע. והרי כאן הי' שהוא הנוגה מפריד בין הד"ן. וזה ממש בחי' דין וצמצום. והוא יותר בשרשים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יפוצו מעינותיך חוצה - רק דרך תלמוד הגון - דף יומי מסכת תענית דף ז

 ב"ה

מסכת תענית דף 

ז. רבי חנינא בר חמא רמי כתיב (משלי ה:טז) יפוצו מעינותיך חוצה, וכתיב, יהיו לבדך, אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה, ואם לאו יהיו לך לבדך, ע"כ.

וכאן קשה על כמה וכמה מקומות בספרים הקדושים שמביאים את הפסוק הזה לענין הפצת תורת הצדיק לכל העולם, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה יד:ג ז"ל ואי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי התשובה אלא על ידי תורה כמו שכתוב, יפוצו מעינותיך חוצה, שצריך להשקות אותם שהם מבחוץ, להודיע להם הדרך ילכו בה וכו' ע"ש. ובתורה טז כז"ל אבל על ידי תרין משיחין שיפוצו מעינותיהם חוצה, ויהפך לכל שפה ברורה וכו' ע"ש.

ונראה לפרש על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' קב, מכון רמח"ל) ז"ל כי אינו רע אלא אם מלמדים הסודות לשאינם מהוגנים. אבל אם הלומדים הגונים, מה שיהיה אחר כך אינו רע, עכ"ל.

ולפי זה יש להבין שהגמרא כאן גם כן מבין שחוצה היינו לכל העולם, אלא שכדי שיגיע חוצה, זה צריך לעבור דרך תלמוד הגון, שכיון שקבלו התלמוד הגון יכול לעבור חוצה. אבל אם אין תלמוד הגון, יהיה לך לבדך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להפוך המרה שחורה לשמחה - לקוטי מוהר"ן תורה כג

ב"ה

תנינא תורה כג

כי כשאדם שמח אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד אבל מעלה יתרה להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא להכניס אותה גם כן בתוך השמחה באפן שהרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה וכו' ע"ש.

להפוך את המרה שחורה לשמחה – ע' שער הגלגולים הקדמה לד 'אביי גם הוא משרש קין שהוא עיטרא דגבורה וכאשר היה ממתק הגבורה ומהפכה לחסד, שאז נקראת הגבורה שמחה בסוד יין המשמח' עכ"ל.

ועיין בספר אדיר במרום (עמ' תמג, מכון רמח"ל) שכז"ל אך בזמן הזיווג אינו כך כלל, כי זה הוילון אינו אפילו מתגלה. וסוד הענין, כי בזמן הזיווג כתוב: ולילה כיום יאיר (תהלים קלט:יב), ותראה שאינו אומר: שאין יהיה לילה, אלא: 'לילה כיום יאיר'. והסוד: כי הזיווג הוא ממש המיתוק שנמתקות הגבורות בחסדים, ועל כן צריך שהנוקבא בבחינת עצמה תקח מיתוק החסדים. וזה הענין נתפרש במקום אחר – אין כאן מקומו – איך ירושלים היא בדרום ובית המקדש בצפון, עכ"ל – ובהגהות שם (657) הביא לשון הרמח"ל מספר משכני עליון שמפרש הענין של הבית המקדש בצפון וירושלים בדרום עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פדיון לכל הכ"ד בתי דינים - ופדיון להקיסר עצמו

ב"ה

בספר שיחות הר"ן אות קעה. ואני יכול לעשות אפילאציע (ערעור מבית דין לבית דין וכו') עד העשרים וארבעה בתי דינים, דהינו שאני יכול לומר שאינו נראה לי המשפט של בית דין זה ואני רוצה לדון בבית דין אחר. וכן מבית דין לבית דין עד כלם ומסתמא מועיל בודאי, כי על כל פנים בין ובין כך נמשך ונדחה המשפט, וכשנמשך קל יותר הדבר. כי בתוך כך עושה אותו האדם איזה מצוה וכיוצא, ואפלו אם אינו מועיל אני יכול לעשות וכו' ע"ש.

עיין סנהדרין צה. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי, בת דינא בטל דינא. ופרש"י כיון שלן דינא בטל הריב, וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת, עכ"ל.

והנה לכאורה ענין זה לעשות אנדענסעניא, דהינו לשלח הדבר להקיסר בעצמו, הוא כי הכ"ד בתי דינים הם כ"ד צירופי אדנ"י שבמצח ז"א, ושם כח הדין מתחזק, ואילו במצח הרצון של א"א כלהו משתככין קמיה. ולשון רבינו בלקוטי מוהר"ן תורה רטו: אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות הרצון כמו בשבת במנחה וכו' אך אפלו הצדיקים לא כל אחד יודע זה הפדיון ולא נמצא כי אם חד בדרא שידע זה הפדיון וכו' ע"ש. ואילו כאן בענין אנדענסעניא רבינו אמר: לא ידע עדין מזה שום אדם. ולכאורה מבואר שענין האנדענסעניא עוד למעלה מהפדיון שכולל כל הכ"ד. ואף על פי שאותו פדיון הכולל כל הכ"ד גם כן כבר פועל במצח הרצון של א"א. וא"כ יש להבין שמה שרבינו אמר כאן: לשלח הדבר להקיסר בעצמו, היינו עוד למעלה מאריך אנפין. ויתכן שזה הענין שמצינו בספר אדיר במרום, כאשר מפרש את סדר הדין של הבתי דינים במצח, ומסביר שם איך הדין נחתם ויוצא לפועל על ידי שהשכינה מתלבשת במלאכים, שזה נקרא מסירת פתקין, הוא כותב ז"ל (עמ' תד-ה, מכון רמח"ל)כי עד שלא נמסרו הפתקין נקל הוא להחזיר הגזירה, אבל אחר שנמסרו, הוא קשה מאד וכו' ולהחזירו הנה צריך כח האי"ן המבליע הדבר בשרשו, וקשה לעשות זאת הפעולה. ואעפ"כ בקושי גדול תוכל להמצא, עכ"ל. ויתכן שלזה כוון רבינו, שיודע לעשות אפילו את זה.

והנה הרמח"ל ממשיך שם "אך בגליוי הרצון וכו'" שבגילוי מצח רצון א"א יש בחי' דינא יתיב, שהדין עומד במקומו ואינו מתפשט וכותב, (עמ' תו) "אף שכבר נתעורר התולדה לצאת, הנה יהיה שב להיות יושב במקומו, בלא גילוי כלל. ואז אף על פי שנתעוררה המחשבה והתחילה הטפה להנתן, תשב במקומה ושם תבלע שנית ולא תמשך למטה ע"ש כל דה"ק שמסביר הענין של הסרת כח הצמצום ע"ש.

וצ"ע בהבנת דבריו אם ההמשך בא להסביר הפעולה הזאת של "האי"ן המבליע הדבר בשרשו", כי כן הוא כותב לשון בליעה, אבל לעומת זה יש לדייק קצת מלשונו שכתב "אך", שמשמע קצת שהוא דרך אחרינא. ויתכן שאלו השני דרגות שפירט רבינו. כי מה שהרמח"ל המשיך להסביר איך שבכח רצון מצח א"א דינא יתיב, זה הדרגה שכיוון עליה רבינו בתורה רטו, שהוא פדיון הכולל כל הכ"ד וצריך עת רצון, שהוא מצח א"א. ואילו "כח האי"ן המבליע הדבר בשרשו" הוא עוד למעלה מזה, וקשה הדבר לעשותו בכלל, ורק רבינו ידע לשלוח להקיסר עצמו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חתן דמים למולות - רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

פרשת שמות

ד:כו - - וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת. וירף ממנו בגמטריא ברסלב מאומן ע"ה. חתן דמים למולת ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. למולת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם האותיות.

חתן דמים בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. והנה עיין בספר אדיר במרום (עמ' כח, מכון רמח"ל) ז"ל והנה משה רבינו ע"ה הוליד שני בנים וכו' ואליעזר הוא סוף התיקון וכו' הוא ההצלה, שאז ניצל באמת מחרב פרעה, שהיה רודפו מפני רציחתו. וכבר אלה הדברים מתקשרים עוד בעניני הגלגולים בסוד קין והבל כידוע, כי הולכים לתקן הפגמים כולם שנפגמו בעולם. והנה כנגד זה היה עם רשב"י (שהיה ניצוץ משה רבינו) – רבי אלעזר בנו – בסוד כללות שני הבנים גרשום ואליעזר וכו' ע"ש.

והנה עיין במ"א שפרשנו ענין השמתא ששמו על רבי אליעזר הגדול, שהיה בבחי' אליעזר בן משה, כי זה היה ליתן כח לישראל בעומק הגלות הדומים למנודים לגמרי ר"ל. ואולי גם כאשר הבעל שם טוב הביא הישועות לעם ישראל, עוד נתעורר קטרוג על הברית, כמו שהיה עם אליעזר (והרי הרבה מהסיפורים של הבעש"ט מספרים על מלון), וזה לא נתקן אלא על ידי רבינו נחמן בן פיגא – ציפורה, שלחם דייקא על קדושת הברית.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח הורסת גלית

ב"ה

ויבחר לו דוד ה' חלוקי אבנים מן הנחל...

בלמדי יחודים נוראים שגילה על זה הרמחל בספר אדיר במרום, שמתי לב ש"חלקי" בגמטריא נחמן. והם פעמים אבן שהרמחל גילה בסוד הר"ס - עם האותיות בגמטריא רבינו. "ה' אבנים" בגמטריא נ נח.

אילת אהבים' ויעלת' חן' סופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הדרך שגילה רבינו למסור הכל על השם יתברך - הוא דרך היחוד העליון של קודם החטא!

ב"ה

שיחות הר"ן אות ב: טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו. ודרכי, כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך, וזה טוב מאד. גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך. ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר, הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך: עכ"ל.

וע"ש בסימן רס"ט ז"ל: לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו, שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג, ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו' (תנג), ולפעמים יש להאדם בלבולים גדולים מזה. ענה ואמר: מה צריכין להתבלבל, איך שעושין - עושין ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום. עכ"ל.

ע' בספר אדיר במרום (עמ' תיד-תטו) שלכאורה ממש מאיר את הענין הזה וז"ל כי בתחלה היו כמעט כמו מלאכים המתנהגים אחר השרש, כך חוץ מן המצוה שנצטוו עליה, היה להם ללכת רק לפני תנועת השרש. וסוד זה (יחזקאל א:יב) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. ואז היו ממש כמי שהולך בעינים סגורות נשען על מי שמביא אותו וכו' וכשירדו ממדרגיתם ניתן להם להיות מפקחים על עניניהם, ושיצטרכו הם להיות תמיד במחשבה סובבת, אפילו על עניני העבודה. כי לא תגיע ההארה פתוחה ומגולה להם, אלא בסיתום. וזה כי על כל פנים לא יעשה האדם אלא מה שהקב"ה רוצה, אבל הניח להם מקום – שסוף דבר יהיה מחשבותיהם תמיד בתנועה, לחשוב ולדאג על הדברים – שהס"א לא תתחזק בקטרוגים ח"ו, שהם לא יטעו במעשיהם ח"ו. וסוף דבר – להיות תמיד בדאגה, שיצטרכו הם לשמור את עצמם. ומזה נולד אחר כך ענין אחר בעניני העולם עצמו – שיצטרכו לחזור על פרנסתם וקיומם. והוא ענין (בראשית ג:יט) בזיעת אפיך תאכל לחם. וגם שם כבר שום אחד אינו עושה יותר ממה שנגזר עליו, ושהקב"ה רוצה. אבל הדרך הוא כך – בתחלה היה האדם במנוחה, כמ"ש למעלה. ובא הנחש והודיע את חוה שיש דרך אחר בעולם – שאדרבה האדם ידע את הענינים, ויפקח הוא על עניניו, ויעשה הטוב בכח עצתו הטובה וחכמתו השלימה. וזה יותר הנאה ועונג לאדם כשיגיע לשלימות על דרך זה. ואז ערב זה הדבר בעיני חוה ונתפתתה אחריו, וירדה לעץ הדעת, וניתן לה בהכרח – מה שרצתה בבחירה, כי (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. וירדה והורידה לאדם עמה, לכל אלו הדברים. והנה על זה הדרך הולכים הדברים – מי שמתפתה בזה, וערב עליו פקיחות עיניו, הקב"ה גם מוליך אותו בדרך זה. ונאמר בו (דברים טו:יח) בכל (משלח ידיך) אשר תעשה, והוא צריך לעשות כדי שתבא לו ברכה. אבל אם הוא מניח זה הפקיחות עין, ומשליך יהבו על הקב"ה, זהו מה שאמרו עליו (ברכות לה:) מלאכתך נעשית על ידי אחרים. וכן אמרו (אבות ג) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. ותראה שעל כל פנים אמרו (ספרי דברים טו:יח, וכן עי' במסכת סנהדרין פרק חלק דף צט ענין זה) מנין שלא יהיה יושב ובטל, כי זה אי אפשר. אלא אם יתעסק רק בעבודה, אז מלאכתו נעשית על ידי אחרים. אמנם עם כל זה אינו ניצול מן הזיעת אפיך, כי על כן נקרא עול תורה, כי באמת עדיין צריך פקיחות עין הרבה מאד (-עיין ריש המאמר שם, שכל הקטע הזה מפרש ענין ותפקחנה עיני שניהם וכו'), כמ"ש למעלה, מפני רוב הסיתומים. ואי אפשר לימלט ממנה לגמרי, כי אם בהתגלות היחוד העליון המתקן הכל כנ"ל. וזה אמת, כי מי שיודע זה, אפלו בענין התורה יוכל להתקרב אל המנוחה, ולקיים (תהלים נה:כג) השלך על ה' יהבך. אבל על כל פנים צריך חשבונות ודאי לשמור הדרך, כי כבר נאמר (משלי יט:ג) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ונמצא שדרך המנוחה נסגרה לגמרי עד ביאת המשיח, שאז נאמר (ישעיה יא:י) והיתה מנוחתו כבוד, ותלוי הכל בפקיחת העינים הזאת – ותפקחנה עיני שניהם, עכ"ל.

וע"ש עוד (עמ' תטז-תיז) ז"ל ועתה נשוב לפירוש הפסוק (קהלת ז:כט) האלקים עשה את האדם ישר, כי זה ענין היחוד המהלך רק לתיקון השלם, ולא היה צריך חשבונות רבים. אלא אחר כך כשירד לעץ הדעת טוב ורע, אז נאמר (בראשית ג:ז) ותפקחנה עיני שניהם, כנ"ל. ומה שבתחלה התיקון היה נעשה רק בחיזוק הסדר של הקדושה, עתה צריך ללכת לפי הדרך עקש ופתלתול, בסוד (תהלים יח:כז) ועם עקש תתפתל. אך הזיווג הוא בסוד גילוי היחוד כנ"ל, ושם עומד על כל פנים הדרך הישר לפי הגילוי ההוא, והוא בבחי' הטוב בלא רע. ומי שזוכה ללכת בדרך הזה, הוא זוכה לדרכי התיקון האמיתי. ותבין היטב, שיש הדרכים שפירשתי למעלה, שהם מצד המלכות לבד שלא לפי דרך הזיווג, והם הדרך לפי הסוף לבדו, ושם יש החשבונות הרבים. ואדם, אף על פי שהאורח המוכן אליו היה אורח הישר, נתעקם לו בחשבונות הרבים. ותראה, שבאמת לא אבד הדרך לגמרי, אלא כאלו נפרץ השביל והלך אל החשבונות הרבים, והדרך הישר עומד למעלה והוא יכול לחזור אליו. רק צריך סיוע גדול בכח חזק, שיוכל תמיד בכל המקרים, ובכלהפגעים, לחזור מן החשבונות, ולעמוד בסוד היחוד – לדעת שהוא השולט על הכל, ושהכל יחזור אליו. ועל זה מתפלל דוד (תהלים ה:ט) הישר לפני דרכך, והיה אומר (שם) ה' נחני (ננח!) בצדקתך, בסוד הזיווג הקדוש הנקרא צדקה, ומי שזוכה לזה נקרא ישר לב. ולעמוד תמיד בזה היושר צריך סיוע גדול כנ"ל. אך מי שזוכה לזה, אז מתגלה עליו הרוח של עתיק יומין כנ"ל, שאינו מתהלך אלא בזה האורח הישר, ובעקמימיות של החשבונות רבים אינו הולך כלל. ומי שזוכה שיתוקן ארחו מן העקמימיות, ויושם ביושר הנ"ל, הנה ההשפעה היורדת לו דרך שם תהיה מן העתיק יומין, בסוד הרוח כנ"ל. ואז יזכה לעבודה גדולה ותיקון גדול, והבן היטב וכו' ע"ש עוד כל דה"ק.

הרי שרבינו גילה את הדרך איך לאחוז ביחוד העליון של קודם החטא, שיתנהג רק בביאת המשיח בב"א. נ נח נחמ נחמן מאומן!

"ככה"

ב"ה 

ככה זה סוד גדול שגילה הבעל שם טוב שהוא שם קדוש ראשי תיבות כתר כל הכתרים, אז זה לא סתם שכולם אומרים ככה, כי סופו של דבר הכל מתנהג על פי רצונו השם יתברך, ואפילו הרע זה רק "לכאורה" ולפנים, ובסוף יתגלה איך שהכל לטובה. ואין כאן מקום להאריך, כי בעיקר אני רציתי לשתף הציטוט של סבא ישראל בספר החדש והנפלא של שיחותיו ביידיש:

ספר אשי ישראל פרק קדושת הברית עמוד קכא: 

אצל העולם, אפילו אצל היראים – אם הריבונו-של-עולם ברא את העולם כך, אז צריך להתנהג ככה… רבינו הקדוש אומר בהמעשה של הבעל תפילה, מה'כת' שעשו את ה'בת מלכה' למלך, הם נשקעו כל כך בהתאוה, עד שנעשה להם כהיתר, שהעולם הוא ככה! עכ"ל. 

ע' בספר אדיר במרום שביאר ענין חטא עץ הדעת (עמ' תיד) וכז"ל ואחר כך נתחזק הנחש ואמר – אדרבא (בראשית ג:ה) כי יודע אלקים וכו', שאם לא כן לא היה מניח זה המכשול, אלא שכבר הוא יודע שכך יהיה, ואדרבה הכל יהיה טוב, עכ"ל.

ויש לציין, מענין לענין, גם להסיפור בכוכבי אור מהבטלן שהיה יושב בבית המדרש ולומד ואז אשתו הסיתו לדרוש מהחוזה בכוכבים, ורבינו היה חוזר על המשפט הזה: 

"רָצָה לֹא רָצָה וּבְכָל זֹאת הָלַךְ", בְּלָשׁוֹן זֶה אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּסִפּוּרוֹ מַעֲשֶׂה זֶה: "יָא גִיוָואלְט נִישְׁט גִיוָואלְט אוּן פָארְט גִיגַאנְגֶען"

וכן מהסיפור שרבינו גילה על השיכור שגמל את עצמו מהשתיה, ואז הוא לקח כוס יין לחגוג את הנצחון שלו, ושוב נפל לשכרות...

ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ביצה אחת - מוכן לשקר

ב"ה 

בחדשות פירסמו שהיטלר ימח שמו לא היה לו אלא ביצה אחת. והנה באמת הסטרא אחרא אין לה אפילו ביצה אחת, רק בהתלבשות בעולם הזה נעשה מה שנעשה. אכן כאשר אפילו בעולם הזה אין לה אלא ביצה אחת, בודאי הוא לגמרי מוכשר למה שחז"ל גילו על זה: שקר עומד על חד כרעא ואמת על תרי כרעי (שבת קד.) כי השקר אינו יכול להתגבר אלא כשיש קשר א' לבד - עיין כל זה בדברי הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמוד כו-) על דברי הזוהר עד אימת ניתב בקיימא דחד סמכא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רמח"ל - נ נח לגמרי!

ב"ה 

בשנת תצ"א כמנין נ נח נחמ נחמן מאומן, בכ"ג חשון, הרמח"ל עבר מלגור בפאדובה (בגמטריא אומן ע"ה) לאמסטרדם (בגמטריא נ נח נחמ נחמן - לא סתם שבהיותם חסרים מננח נפלו לסמים...), אז באמסטרדם הוא היה ממש בבחינת נ נח נחמ נחמן (-אמסטרדם) מאומן (מפאדוב"ה)!!!!

וסמוך להליכתו הוא חיבר תפילה להגיד על קברי צדיקים בערב ראש השנה!!!

ובאותו שנה של נ נח נחמ נחמן מאומן הוא חיבר את הספר הנפלא אדיר במרום (י'י) - ראשי תיבות ישראל בער אודסר!

נ נח!

השתדלות

ב"ה

כתוב בתורה הקדושה (דברים טו:יח) בפרשת ראה: וברכך י' אלקיך בכל אשר תעשה, משמע שצריך לעשות על כל פנים, ולכן בא הרמח"ל באדיר במרום (עמוד תטו) ומבאר שזה רק מי שבחר לעבוד אז הוא מוכרח לעבוד, והברכה יבוא לו רק דרך העבודה. אבל מי שיש לו שכל, יבחר בעבודת השם, ואז לא יצטרך לעשות שום מלאכה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נוצרות - לפי הרמח"ל - שורשה ואיך שדוד המלך כבר לחם נגדה

ב"ה

ב"ה – - הרמח"ל על נוצרות ובמה שדוד המלך כבר לחם נגדה (ומבואר שלא סתם יש מלחמה כעת על ציון דוד המלך שהנוצרים רוצים להשתלט ולגנוב את המקום רחמנא ליצלן, ומה שהם מקיימים כל מיני טומאה שם).

טרם אביא דבריו, נראה מתוך דבריו שטוב לאמר תהלים לז נגדם.

אדיר במרום (רמו-רמח)

אדיר במרום (תסב-ז)

תקט"ו תפלות – תפלה קנב

תקט"ו תפלות – תפלה רעז

תקונים חדשים, תקון ע' (עמ' קסג) יומא שתיתאה ד"ה ועוד נשמתא

אדיר במרום (עמ' רמו-רמח)

ואמנם זה הלשון נמצא גם כן בענין הרשעים והוא מה שכתוב: ראיתי רשע עריץ וכו׳ ואבקשהו ולא נמצא (תהלים לז, לה). אך באמת הכל נמשך מזה השורש. והסוד, כי הפסוק מדבר על ענין הטמא שהיה בישראל רק שנדחה אחר כך. אך האמת הוא שמעשו התחילו הדברים (ע”ש עמוד שעח), וחטאי ישראל גרמו לס״מ להתגבר עד שיכול לשום ע״ז שלו בעולם, ובזה הרע של עשו עשה הדבר. וכן היה בתחלה בישראל. ובאמת צריכין ישראל לתקן את הפגם הגדול, וכמה עונשין סובלים גם על זה. וגם באמת זה הדבר הגיע הרבה לדוד. והנה לפי שהיה מישראל אמר: ומתערה כאזרח רענן (שם), כי הוא מחשיב עצמו כאזרח הארץ. אמנם צריך שתדע סוד התנור עשן ולפיד אש, שנאמר: אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית טו, יז). וסוד הענין, כי גם בתוך הס״א נמשך כח אחד מן הקדושה להכניע את הטומאה. ובאמת זהו נמשך מן התלת מלכין שנתקנו בראשית הדיקנא. והם נקראים תנור וכיריים, וסודם בלע יובב וחושם, שהם דעת חסד גבורה. כי לכן נחלקין לב׳: תנור א׳, כיריים א׳, כי החו״ג מתחברים כאחד. ואלה הם בקדושה כידוע, אלא שהסיגים שלהם היא הס״א . ולכן מאלה של הקדושה, נמשך כח גבורה חזקה ועובר בתוך הס״א ומכניע אותה. וזה סוד: שברת ראשי תנינים על המים (תהלים עד , יג), וסוד: נקבת במטיו ראש פרזיו (חבקוק ג, יד). וזה הכח גורם גם כן פירוד אל הס׳׳א, בסוד: יתפרדו כל פועלי און (תהלים צב , י), ועל כן כתיב: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י). ונכנס התנור עשן ולפיד אש, שהם ממש סוד התנור וכירים אלה המפרידים אותם ושולטין עליהם.

ומכאן יהיה גם כן כליון הס׳׳א לעתיד לבוא, תה סוד: ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש וכו׳ וכלפיד וכו׳ (זכריה יב, ו). כי בסוד התנור ולפיד האלה, ירדו אלופי יהודה אלה בתוך הקליפות בין הבתרים שבהם, ואז יאכלו על ימין ועל שמאל, ויכריתו הס״א אשר סביבם . וזהו נקרא בסוד העברה, בסוד: אשר עבר בין הגזרים (בראשית טו , יז). ובאמת גם בישראל כתיב: חבי כו' עד יעבור (ישעיה כו, כ) , וכנגד זאת ההעברה, תהיה ההעברה של ישראל באלה התנור והלפיד . ועל כן אמר דוד: ויעבור והנה איננו (תהלים לז, לו), כי בשעה שיעבור בסוד אלופי יהודה בין הגזרים, הנה יבליע את הטמאה בסוף הזוהמא : שהיא צואה רותחת, עד שלא יראה עוד. כלל. וזה הרע שלו. אבל רושם אותו הטוב שהוא מתגאה בו מפני צאתו מישראל כנ׳׳ל, בסוד : מתערה כאזרח רענן (תהלים לז, לה), גם זה: ואבקשהו ולא נמצא, כי באמת יהיה כח זה של אימא מבליעו לגמרי ולא יפגום עוד. ותבין שזה נאמר גם כן על כל מי שנכרת מעוה״ב, אבל לו בפרט יהיה זה הענין להעביר גלולים מן הארץ.

והנה אחר כך ישתלם התיקון, והוא סוד: שמר תם וראה ישר וכו׳ (שם שם לז). כי דוד היה מכתו תמה, שנולד מהול (סוטה ה:). ואדה׳׳ר גם כן נול ד מהול (אבות דר׳ נתן ב, ה), בסוד: האלהים עשה את האדם ישר (קהלת ז, כט), שלא היה שם הערלה סוד חויא בישא, אלא שבחטאו נמשכה ערלתו. אך דוד היה תיקון לאדה׳׳ר להחזירו בסוד היושר, ועל כן נולד מהול. אלא שהוא צריך עדיין שמירה, כי לא נשלם התיקון עד מלך המשיח . ולכן אמר: שמר תם, שהוא דוד. וראה ישר, שהוא אדה׳׳ר הנתקן בכחו בתיקון זה. וזהו סוד הא׳ והד׳ של אדם. אך סוף הכל במלך המשיח שהוא סוף האד׳׳ם, בסוד הם׳ שלו, ואז יהיה התיקון של שלום, בסוד : והיה זה שלום (מיכה ה, ד), ולכן: כי אחרית לאיש שלום (תהלים לז, לז). וזהו תיקון שלם של אד״ם — א׳דם ד׳וד מ׳שיח. ואז: ופושעים נשמדו יחדיו (תהלים לז, לח). כי כבר אמרנו שהטמא נבלע בזוהמתו של הצואה רותחת, אך זה אינו די אלא שבליעת של משיח יהיה בסוד : בלע המות לנצח (ישעיה כה, ח), בסוד העברת צורת הס״מ, ואז יהיו נשמדים יחדיו הטמא והשורש שלו, וזהו: נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה (תהלים לז, לח).

אדיר במרום (המאמר מתחיל בעמוד תסא-תסז, ומדבר מיש"ו מעמוד תסג)

המלך הד׳ הוא הדד, והוא הת״ת. וזה סוד גדול מאד. הגה המשפיע חפץ תמיד להשפיע , והוא מ״ש ז״ל (פסחים קיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. ולכן תלוי הכל במקבל, אם יתקרב למשפיעו _ יקבל שפע ודאי. ואם [לא] יתקרב, הנה אובד מה שהיה יכול להרויח. וזה ההפרש בין צדיק לרשע . וכבר אז״ל (סנהדרין מו. ) שכינה מצטערת על דמם של רשעים שנשפך . הרי שהמשפיע אוהב תמיד את

עמ' תסב אדיר במרום

המקבל , אלא שהמקבל עושה הריחוק, ואז אין המשפיע יכול לעשות מה שהיה חפץ. אבל הצדיק שהוא קרוב — הוא מקבל ודאי. והנה זה סוד הדדים שניתנו לאשה , והם נקראים הוד יופיה (עי׳ ברכות י:) . 1סוד זה, כי כיון שנוק׳ היא עשויה לנהל התחתונים, הנה נטבע בה אהבה עזה אצל הנולד ממנה, שתבקש תמיד להשפיע ולתקנו. וכן הוא באמת בטבע עצמו — אהבת אשה לבנה. ובהתעורר הבן לינק, הנה כל שכן תתלהב בה האהבה, לפי הקשר הנמצא כבר בין נפש הבן ונפשה. והנה נראית האהבה עזה, כי מן הדם שלה עצמה היא מניקתו . ועד״ז הוא למעלה בין באי׳ עם ז״א, בין בנוק׳ עם התחתונים. מפני האהבה הזאת הנמצאת בהן יוצאים ב׳ אורות גדולים מתוקנים באהבה הרבה הזאת, והם הם ב׳ השדים, והם ב׳ מאורות עשויים להשפיע לתחתונים, יוצאים מכח האהבה המתחזקת באי׳ לצורך ז״א, ובנוק׳ לצורך התחתונים . ושם הוא המקום שהולכים לקבל מזון טוב מאד, העליונים והתחתונים. ולכן הם הוד יופיה, כי כל המאורות המתוקנים באהבה , הם נעימים לכל משיגיהם, וכל שכן סוד זה היוצאים דוקא מתגבורת האהבה . והנה על זה נאמר (איוב טו, טו) ושמים לא זכו בעיניו, כי תמיד מבקשת אי׳ תיקון בז״א, וכן הנוק׳ בתחתונים.

אך יש זמן שנאמר (איכה ד, ג) גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן בת עמי לאכזר. והוא סוד (שיר השירים ח, ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה. וזהו ענין (ברכות ז.) של צדיק ורע לו. כי הרי הצדיקים הם קרובים, ואדרבא, מעוררים רחמים בכל מיני התעוררות, ואעפ״כ אינם נענים. אך הענין הוא, שאלה השדים נעלמו, ועל כן אין הקורבה מועלת, כי נסתרו השדים. וזהו מה שנמצא בפרט בדורות האחרונים של הגלות.

ונאמר שרש זה הענין, שהוא למעלה בסוד סתימת הפה. כי עכ״פ היתה הפה משפעת באהבה אל מה שיוצא ממנה. ואפילו שנשארו ההבלים לבדם, עדיין היתה משפעת להם מה שהיתה יכולה. אלא אחר כך נשקעה האהבה , ולא השפיעה עוד. וכן הוא למטה , שאי׳ אינה משפעת לז״א, ולא נוק׳ לתחתונים, שזאת האהבה נסתרה, והשדים אינם נראים עוד . וזה סוד צמיקת הדדים שנזכרה בזה המלך (ע"ח שער ח' פ"ד).

ואפרש לך כל זה איך נמשך. הנה הס״א העומדת נגד התורה דוקא,

אדיר במרום תסג

היא נקראת מדין. וסודה (משלי כא, יט) אשת מדנים. ותבין זה, כי יתרו היה כהן מדין, והיה אחד מן היועצים של פרעה, שהיה מחזיק ישראל בנ׳ שערי טומאה , שלא ליכנס בג׳ שערי בינה לקבל התורה. ותבין שהתורה באה בסוד נ׳ שערי בינה, בסוד (שמות כ, א) וידבר אלקים, כי הם עשר דברות יוצאים משם אלקים, שהיא אי׳, הרי נ׳ אותיות. והנה השם הזה עושה הדדים, כמ״ש לקמן בס״ד, בסוד אלדד ומידד. ונמצא שמדין היה נגד ישראל בסוד התורה, והוצרך שמשה ילך שם, ויוציא את צפורה בסוד השכינה שהיתה סגורה שם , ואז גם יתרו נתגייר. והרי נשתעבדה הקליפה ההיא אל הקדושה . ובכח זה ניתנה תורה לישראל. אך הרע שנשאר בקליפה זאת, הוא מקביל לצפורה, והוא מתנגד לתורה . וסודה: כזבי בת צור, כמפורש במ״א, בסוד אמונה כוזבת. וזה סוד (במדבר כה, טו) ראש אומות, כמ״ש עוד בס״ד.

והנה הנ... י״ש הוא בסוד אדום, בסוד עשו, וכח טומאתו בסוד צואה רותחת, (גיטין נז.) שעל כן הוא נידון בה. והוא בחי ׳ הזוהמא הנדחית מן הקדושה, ורותחת בדין קשה שבה . ומשם כח גדול לס״א לטמא הבריות. וזה סוד פעור, שעבודתו בכך. ותבין קשר הדברים, כי [ס״א] זאת אינה מתחזקת בעולם אלא ע״י הזנות דוקא , וזה סוד שטים, שהוא מעיין הגורם זנות. וזה הדבר עומד תחת קליפת מואב, שגם היא בסוד הזנות, בחוצפא שהיא הבכירה, שקראו כך על שם אביה, והבכירה והצעירה הם שתי קליפות קשות, כמ״ש - אחר כך בס״ד. והנה הלכו המדינים ונתחברו במואב, ואז נתגבר הזנות , ונתחזק ענין הצואה רותחת, ויצאה אמונה כוזבת, שהוא כזבי, ע״י הטמא י״ש שהוא זמרי. ואז אמרו למשה: בת יתרו מי התירה לך (סנהדרין פב.) . וזה היה הקלקול הולך לבחי׳ התורה ממש . ומשם יצאה אחר כך האמונה ... בעולם. והנה זה הטעם שנקבר משה מול בית פעור באח מואב, כדי להכניע קליפה זאת, עד שתבער מן העולם לע״ל, ואז יצא משה מקבורתו , כי הוא הוא המחזיק התורה. והבן היטב הענין, שהוא מתפשט לכמה ענפים רבים, והם מבוארים וגלויים לפי ההקדמה הזאת, לא אוכל להאריך כל כך בזה. ותבין בזה סוד אליהו שהרג זמרי, והוא העתיד להיות לפה למשה , ולהחזיר התורה על תיקונה.

ואפרש לך עתה סוד גדול מה שיש בזה המואב, כי העטרה של דוד שהיא כחו ממש היתה שקועה שם , והוא סוד המשיחות העומ ד להחזיר כל אומות העולם תחת שעבוד הקדושה , בסוד (צפניה ג, ט ) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכד. וזה סוד דוד שיצא ממואב.

עמוד תסד אדיר במרום

והנה דוד סודו (אסתר ח, טו) עטרת זהב גדולה, והיינו (דברי הימים א׳ ב, כ ) עטרת מלכם, שהיא ככר זהב. כי זה״ב כמנין דוד. וכל ענינו הוא סוד בת שבע , שהיא המנורה, וענינה (זכריה ד, ב) ז׳ וז׳ מוצקות, כי הם ז׳ למטה , וז׳ מצד אי׳ השורה על כלם. וסודו (שמואל א׳ יט, ט) ודוד מנגן ביד — עולה בז׳ ויורד בז׳. כי כל תיקוניו הולכים לצד זה, והוא עצמו (דברים לד, יב) יד החזקה של משה . כי משה הוריד התורה לארץ, ודוד צריך להעביר הרע מן העולם, ולהחזיר כל האומות אליה(ו). ונמצא דוד ומשיח הם הם שלימותו של משה , וכבר נתפרש כל זה במקום אחר. ונמצא שזה העטרת זהב היתה משוקעת בתוך קליפת מואב. ולפי שהיא יד החזקה של משה , על כן משם היו מתחזקים מדין, לקטרג נגד משה וצפורה, וכל הענינים שלו. יען אעפ״י שהוא יצא, וגם צפורה יצאה , עדיין לא יצאו כל בחינותיו, בסוד יד החזקה הזאת, שהיתה כבושה תחת הקליפות. והאמת, שלפי שחטאו ישראל, היה זה הענין, כי נתחזקה הס״א על העטרה הזאת, וכל בנינם תלד על זה. והרי אחר כך אפילו שיצא דוד , לא נשלם הענין, אלא בשלמה היה צריך להשתלם . והאמת, כי בג׳ דורות היה צריך להשתלם , כמ״ש עוד בס״ד.

והנה על זה נאמר (שמות מ, יא) כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק , שהוא זה היד שאמרנו, שהוא תשלום ענינו של משה . והנה באמת יהושע לא עשה אלא חולשה לעמלק , ונמצא שלא יצאה היד לגמרי. אעפ״כ משה , כדי להרחיק זה הענין, בנה מזבח, (שמות מ, טו) ויקרא שמו ה׳ נסי, בסוד הנס שנעשה לו. אז נאמר: כי יד על כס יק וכר, וזה סוד גדול, כי הכל בסוד היד הזאת. והאמת, כי אז התחילה לצאת היד, אך לא יצאה כלה. - ומה שיצא ודאי היה החלק היותר עליון, שהם הז׳ מצד אי׳, וזהו : ה׳ נסי, בסוד הנס מאי׳. והוא סוד סמך הסומכת את הנ׳ מנפילתה , שאמרו (ברכות ד:) חזר דוד וסמכה ברוח הקודש. והיינו ממש בחי׳ סוכת דוד הנופלת, בסוד משיח הנקרא (סנהדרין צו:) בר נפלי, שהוא מפני החלק הזה שנשאר בתוך [הקליפה] שלא יצא באותה המלחמה הראשונה . וזה גרם להתעכב כל כך, וגם שהיו כל כך קטרוגים, אפילו אחר שיצא ה בזמן דוד, עד שחזרה ונשקעה. וזה היה בזמן שלמה , כשבא אשמדאי והשליכו ממלכותו (גיטין סח:). ולכן משם והלאה כתיב (שיר השירים ג, ז) ששים גבורים סביב לה, להחזיקה לפחות במה שיצא כבר, שזה לא חזר ונשקע לעולם. והנה מה שנשאר אחר המלחמה של עמלק , היה רק ה״ב של זהב, וזה נתחלק כבר בב׳ קליפות, שהם ב׳ בנות לוט, וסוד

אדיר במרום עמוד תסה

זה (משלי ל, טו) לעלוקה שתי בנות הב הב. והנה החלק הראשון נשאר במואב, והוציאו דוד. והחלק הב׳ בעמק , בסוד נעמה העמונית . והאמת, שדוד הוציא כבר הכל, כי הרי הוא יצא ממואב, והעטרה שלקח היה מעמון. ואז הוציא גם בחי׳ רחבעם. והוא סוד (יבמות ע׳׳ז.) שהיה רחבעם מונח בחיקו של דוד, ואמר לו: עלי ועליך. והנה תבין מזה מקרים רבים.

אך שלימות המלכות תלויה במחיית עמלק, שאי אפשר להוציא לגמרי זה הה״ב שאמרנו, אלא אם ימחה עמלק לגמרי, שהוא המתנגד הזה. ולכן צריך בתחלה לשום מלך ממה שכבר יצא בימי משה , והיינו (דברי ם לג, ה) ויהי בישרון מלך, ובכח זה למחוק זרעו של עמלק, להוציא השאר . ותראה ששאול הי(ת)ה מן הבחי׳ הראשונה שהוציא משה , והיה צריך למחות עמלק וחטא בזה. ואחר כך בשורת נפילת שאול היה לדוד שבא מהכות את עמלק , על ידי איש עמלקי שהיה מביא לו הנזר והאצעדה (שמואל ב׳ א, י) . והנה היה צריך דוד להשלים עצמו בשלמה , ועטרתו ברחבעם. וזהו (שמות מ, טז) מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור, ואז היה נשלם. ולפי שנתקלקלו הדברים, חזרו ונתחברו הקלקולים.

כך הטמא י״ש היה בחי׳ עמלק ואדום כנ״ל, שהיה מחזיק העטרה שקועה שלא תצא, ובכח זה היה מתנגד לבחי׳ התורה. ונולד בזנות, בסוד מואב ושטים, ונתגבר בקליפת צואה רותחת שהוא מואב, והוציא אמונה כוזבת בסוד כזבי, וקראו עליו שם שהוא מזרע דוד, ושהוא משיח, בסוד עטרת דוד כנ״ל. תה גרם חולשת כח התודה, כי זהו המתנגד אליה דוקא, ובסוף נשתכחה תורה מישראל. והוא סוד (איו ב יד, יא) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש , כי גזלו התורה ונשתכחה מישראל. והוא ממש סוד סתימת מעיינות החכמה של משה .

וכדי לתקן זה, הוצרכו הצדיקים לקבל יסורין, בסוד סובלי חולאים, ומשה על כלם — (ישעיה נג, ד) אכן חליינו הוא נשא. ואז נעלמו השדים , בסוד: ושדים אין לה. כי כל האהבה בא רק בסוד התורה, וזה סוד (שיר השירים ב, ז) אס תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ , שהוא סוד (ישעיה נג, י) וחפץ ה׳ בידו יצלח, שנאמר למשה . והוא סוד היד הזאת שזכרנו. והוא סוד (איכה ד, ג) בת עמי לאכזר, כנ״ל. ועי״ז קשר הרשעים סוף סוף נפרד. וזהו: הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב, כי (צמיחת) [צמיקת] הדדים עשוי להכרית זה הקשר הרע . אך מזה באים אחר כך יסורין לצדיקים, בסוד (ברכות ז.) צדיק ורע

עמוד תסו אדיר במרום

לו, בסוד (שבת קנו.) מזל שעה גורם. וזהו (בראשית לו, לה) ושם עירו עוית. כאן הוקבע ענין מזל השעה , שאינו הולך לפי (ה)משפט השכר והעונש. ולכן נקרא עוית, כמו עיוות משפט . והוא ענין עשוי לתקן הקלקול הנ״ל. וזה סוד שהדד ובדד ענינם הם דד דד. והוא בחי ׳ הב של דוד הנ״ל, שגורם צמיקת הדדים. ותראה שתחלת קטרוג שלמה היה ע״י הדד האדומי (מלכים א פרק יא). והנה בחזור השדים למקומם , נאמר (שיר השירים ח, י) אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי וכר. והוא שלום של של אליהו, בסוד (במדבר כה, יב) בריתי שלום.

ואפרש לך עתה ענין הב׳ דדים, שהם באים משם אלקים. וסודם (עי ׳ ברכות י.) שעשה לה דדים בסוד בינה. דע שהתורה היא כלולה מימין ושמאל, ור״ל ששניהם אמת בה. משא״כ העולם שהנהגתו צריכה להיות רק בדרך אחד. והיינו (סנהדרין ח.) דבר אחד לדור, וזהו מצד השכינה שהיא הדור, זכה הלכה כרבים, או הלכה כפלוני. אבל מצד אי׳ שמשם התורה, אלו פוסלים ואלו מכשירים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין יג:). כי האורות הם יכולים להאיר לב׳ צדדין — לימין ושמאל . אבל בבואם לנוק׳, אז יהיה אחד מתגבר על חבירו, לפי הזמן, והבן היטב, כי מן המלכות ולמעלה כל האורות שולטים במקומם, ואפילו האורות הפכיים, בסוד ימין ושמאל , שהרי הם יוצאים מיסוד א׳, בשער החמשים שאין שם מחלוקת, אלא הכל יחוד אחד. וכשמתפשטים במ״ט שעריה של בינה, אז מתחלקים לימין ושמאל, וכל אחד יש לו כל מרכבותיו וכל תיקוניו. אבל בהגיעם אל המלכות, אז דבר אחד לדור, ושם צריך שאור אחד יגבר על חבירו, והוא ינהג. וזה סוד (בראשית ד, ח) ויהי בהיותם בשדה ויקם קין וכר, כי בשדה נעשה הניצוח הזה. והנה הדדים הם למעלה במקום בינה, ולא במקום מלכות, ומשם מתגלים האורות לפי מה שהם למעלה . ושם נמצאים כל הדברים של התורה אמת, אלו ואלו דברי אלקים חיים ממש . ועל כן הם שנים. והנה הדדים הם המאורות המגלים סודות התורה כנ״ל, לפי צאתם מן הבינה, שהיא הלב. ששם יש מ״ב כידוע, בסוד (ישעיה סג, ד) כי יום נקם בלב״י, והוא השם שבו מתגלים כל סודות התורה. וסוד זה (תנחומא ב׳ בראשית ) לא היה התורה צרי ך להתחיל אלא מן החדש הזה לכם, ולמה בבראשית , אלא כח מעשיו הגיד לעמו. וזהו בשם מ״ב שמצטרף בפ׳ בראשית כידוע. והוא סוד הז ׳ הבלים, שכל העולם תלוי בהם. ובהם יש ממש כל עניני ההנהגה שבכל

אדיר במרום עמוד תסז

הספירות כמבואר במ״א, שבהיות שם יקוק ב״ה, מתפשט בסוד קו א"ס ב״ה הבל הבלים (לא ברור בכ”י אצ”ל בכל הכלים), הנה נעשים לו ז׳ היכלות שבהם נכללים כל השמות שבעולם , ובהם נשרשת כל ההנהגה, כמפורש בתיקונים תיקון ע׳. וזהו העומד בלב בסוד הבל הלב. והנה הבל עומד בשם אלקים של בינה — אלקים חיים. וא״ל ומ״י נעשים שני דדים, להשפיע בשני הדרכים ימין ושמאל . וה׳ באמצע נעשית חלב לכאן ולכאן (ע' ע”ח שער הכללים פ”ג, לקוטי מוהר”ן תורה צז), כמפורש בסוד ציוריה: די דו ווו, שעולה מ״ב, והוא סוד שם מ״ב זה שאמרנו שיוצא מן הלב כנ״ל. וזהו החלב שהוא התורה עצמה. וזה סוד לימוד התורה לשמה — לשם ה׳ (ע' שער המצוות פ' ואתחנן). והנה אם התורה מתרבית בסוד ה׳ זאת, הדדים מתרבים . ואז (משלי ה, יט) דדיה ירווך בכל עת. אך כשאין חלב, שהתור ה מסתלקת , אז השדים צומקים.

והנה זה מלך הדד שזכרנו, שם היה נשרש ענין השדים שזכרנו, אך בסוד ה״ב של עלוקה שהיה מתאחז בהם, וגורם צמיקתם, ולכן מת , ואז צמקו. כי כן כל המלכים היה מושרש בהם קלקול, מה שמושרש . ובשבירתם היה נעשה בפועל, והיה למעלה . כשנשארו ההבלים היה איזה בחי׳ שרש חשך הולך ומתעורר, עד שנעלמת האהבה כנ״ל. ומן החש ך הזה למטה יצאו כל הדברים שזכרנו. אך כבר שמעת , זה הוא קלקול על מנת לתקן, שהרי בהיות סובלים הצדיקים כך, הרי החשך מסתלק מלמעלה . והאמת כי כן למעלה היה החשך מסתים אל הפה המשפעת , ולכן השלימה אהבתה ותיקונה לפי דרך אחר נעלם, כי זה ודאי אין הבורא מואס יגיע כפיו. אבל כשצריך להעלים אהבתו, הוא מתקן בדרך נסתר. וסוף סוף נמצא, שמה שהיה רוצה החשך להחשיך , לא נתקיימה מחשבתו . וזהו (בראשית לו, לה) המכה את מדין בשדה מואב, כי זהו ממש דרך אחד לרמות לס״א, שלא תתגבר בקטרוג שלה . אדרבא, היא נראה לה להיות נוצחת, ועכ״פ מתקן בדרך אחר נעלם. ומכאן באו כל הגזירות ששלטו על ישראל לבטלם מן העבודה, כי אעפ״כ תיקון היה ודאי, אלא בדרך נעלם. ובסוף הכל נראה בהדיא שהיה באמת תיקון גדול.

תקט"ו תפלות לרמח"ל – תפלה קנא

אל אחד יחיד ומיחד אתה ישר בארח יחודך שנאמר בך להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צב:טז), וזה צור ישראל (ישעיה ל:כט), ששם הדברים בסתום תקיף שאין הנחש יכול לשלט עליו, אלא גואלם חזק (ירמיה ג:לד), לפי שיש צור ויש גואל וזה ה' צורי וגואלי (תהלים יט:טו), וזהו המלאך הגואל אותי מכל רע, מלאך יאהדונהי, בו פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמונים (ישעיה כו:ב), והרי כאן שני יודין בהם עיניו כיונים, עיניך יונים (שיר השירים א:טו), שהם בחבור בהשואה אחת זה כנגד זה כיונים שהם תמימים, ושעור העין י' אחת, והם מסתכלים זה בזה בארח ישר שאין שם נחש עקלון אלא ישר יחזו פנימו (תהלים יא:ז), שראיה עקמה מצד ס"מ ולילית שנאמר בהם או גבן או דק או תבלול בעינו (ויקרא יא:ז), שראיה עקמה מצד ס"מ ולילית שנאמר בהם או גבן או דק או תבלול בעינו (ויקרא כא:כ), ובלעם מצד זה ונאם הגבר שתם העין (במדבר כד:ג), אבל דוד שהוא מצד השכינה נאמר בו עם יפה עינים (שמואל א:טז:יב), וזהו שנאמר בו אני ה' לא שניתי (מלאכי ג:ט), שכן י-ה-ו-ה א-ד-נ-י מתחברים זה בזה ביחוד שלם שאין שם עקול כלל, ואם הס"א חושבת שתוכל להתדבק בזה הצור לפי שנאמר דרך נחש עלי צור (משלי ל:יט) הרי ידע שגואל זה נמצא שם שהוא צדיק זה, צדיק וישר הוא (דברים לב:ד), והוא יאמר לס"מ הרשע הגם לכבש את המלכה עמי בבית (אסתר ז:ח), להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צב:טז), ודוד בעבור צור זה היתה הס"א רודפת אחריו שנאמר בה רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים וכו' (תהלים ג:ג), אבל ואתה י-ה-ו-ה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי (תהלים ג:ד), בשם הקדוש המצרף בפסוק זה שהוא ו-ה-ו בו אני ה', אני הוא ולא אחר, בעבורו אמר דוד ה' צורי וגואלי (תהלים יט:טו) ודאי, ודוד מצד השכינה היה אומר אני שכבתי ואישנה (תהלים ג:ו), כגון אני ישנה (שיר השירים ה:ב), וזה שמי עם י-ה שס"ה, שם שס"ה גבורות כמנין שינ"ה, מי מציל השכינה מן הקלפות באלה הגבורות אלא י-ה ודאי, שהוא עדות לישראל להראות שאין נחש שולט שם כלל, ובעבור שם זה היה דוד אומר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה (תהלים קיח:יט), ובשם זה עשה ק"ן מזמורים שלו, ואז מיד נעשה בו שמי עם י-ה, ויאמר בו אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח), תהלתי ודאי, בספר תהלים, שבו אלהי"ם אל דמי לך (תהלים פג:ב), שהם ה' ספרים בה' אותיות של אלהי"ם, ובזמן אחר נאמר ישב בדד וידם (איכה ג:כח), בזמן שעשר קלפות שהם בדד, בהם בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (ויקרא יג:מו), באותו הזמן מסתלק י-ה אלהי"ם מה שנשאר הוא אלם, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה (ישעיה נג:ז), ולא יפתח פיו, וידם ודאי, וזה שינה, שבה ותרדמה נפלה על אברם (בראשית טו:יב), אבל דוד נאמר בו חצות לילה אקום וכו' (תהלים קיט:סב), שלא היה ישן אלא שיתין נשמי (סכה כו:), ובעבורו היה נמשך י-ה להשלים אלהי"ם בק"ן מזמורין ובה' ספרים, מיד אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל (תהים פג:ב), ואם רוצה עמלק שהוא נחש להתדבק בזה הצור הרי כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמקל מדור דור (שמות יז:טז) י"ד זה דו"ד על כס י-ה ודאי, לתקן שם י-ה זה בזמירות שלו, מיד זמיר עריצים יענה (ישעיה כה:ה), מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ואם ירצה ס"מ הרשע לומר שדוד אינו ראוי לבוא בקהל לפי שבא מרות המואביה (יבמות עו:), וזה דואג האדמי שהיה רוצה לדחות אותו בעבור אותו שהיה עתיד להטיל מום בכבודו שנאמר בו לא בא ממזר בקהל ה' (דברים כג:ג), הרי בעז שהוא עז שנאמר בו מגדל עוז שם ה' וכו' (משלי יח:י), מראה כחו של דוד שהוא עומד בצד הקדשה ודאי שאין שם ס"א כלל, וזה מגדל דוד, מגדל עז שם ה', מיד ה' צדיק קצץ עבות רשעים (תהלים קכט:ד), שבזה [מגדל עז] נשגב על הס"א, ואם הם רוצים להתאחז בו בעבור הרשעים האלה ה' צדיק מקצץ אותם, מיד יאמר בו אנא ה' כי אני עבדך וכו' פתחת למוסרי (תהלים קטז:טז) ובס"מ הרשע יהיה נאמר תאלמנה שפתי שקר (תהלים לא:יט), שמה שהיה אלם לישראל בגלות יהיה כך לס"מ שלא יהיה לו עוד תקומה, תאלמנה שפתי שקר, שקר ודאי, לגלות אמת שלך בעולם ויהיה נודע כחם של ישראל שהיו מקוים לישועה, ובקווי שלהם היו מעלים מלך המשיח מן אותו הבור העמק שהוא עומד שם, שנאמר בו ויעלני מבור שאון מטיט וכו' (תהלים מ:ג), להראות סלע שאין הנחש שולט שם, בכל אותם שירים של דוד שנאמר בהם ויתן בפי שיר חדש וכו' (תהלים מ:ד), ויבטחו בה', לישועתך קויתי ה'.

תפלה רעז

אל אחד יחיד ומיחד הרי חטאו ראשונים לפניך בכמה עבודה זרה שערבו קודש בחול וחול בקדש עד שיצאה משם כלאים, והרי ודאי אי אפשר למדרגות העליונות להתקן עד שיעבר הממזר זה מן העולם, שהרי עד שיש ממזר זה בעולם מעות לא יוכל לתקן (קהלת א:טו).

רבון כל העולמים מי יעביר זה מן העולם אלא יחודך שנאמר בו וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח), שזה רצה להמשיך אורות קדשתך ועטרה של דוד שהיא כבוד מלכותו ביד ס"מ הרשע, וד' של דוד נעשית דלת מסכנות ודאי, וזה העניות והדלות לא הניחה מדה טובה לישראל (עיין כוזרי א:יב), שהשכינה הקדושה היא מדה טובה, ולפי שד' זאת נפגמה, מדה טובה לא נשארה בישראל עד שתגלה יחודך ותעביר שקר זה מן העולם מיד ונגלה כבוד ה' (ישעיה מ:ה), ד' דוד ודאי ואני נסכתי מלכי על ציון וכו' (זכריה יד:ט), באותו הזמן יאמר במלכות בית דוד, ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהלים ל:ב), וזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו:ד), מיד שאחד מתגלה, בשכמל"ו [ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד], “כבוד מלכותו" ודאי, ונגלה כבוד ה' וכו', עננו באמתת יחודך שלו אנחנו מקוים, לישעותך קויתי ה'.

תקונים חדשים, תקון ע' – עמוד קסג

ועוד, נשמתא איהי אדם. גופא בשר אדם. ביה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה (מקרא יח ו). דחיבורא דאתעביד בקדושא אתמר ביה על כן יעזוב איש וכו׳ ודבק באשתו, דביקותא מסטרא דנשמתא. כדין והיו לבשר אחד בגופא. אבל חיבורא דלאו כדקא יאות, חיבורא לא אשתכח בנשמתא אלא בגופא לחוד. בג״כ לית איהו חיבורא כלל. וממזר דא דנפיק מחייבי כריתות דלית תמן חיבורא כלל, ואלק אומין דעלמא, תחש בא על חוה ומתמן נפקו אומק אלין. אבל בגין דלא אשתכח חיבורא אלא בגופא, בג״כ גופא אמשיכו מסטרא דאדם ולא נשמתא. ובהו לא יבא ממזר בקהל ה׳ (דברים כג:ג). ויתיר מכלא ההוא חייבא מסאבא. ונחש איהו מעות שלא יוכל לתקון, שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר (יבמות כב:). דבג׳׳ב אצטריך איהו לאשתיצאה מעלמא. והכי ההוא ממזר אצטריך לאשתיצאה, ואלין אומין דיליה. כדכ' בלע המות לנצח וכו׳ וחרפת עמו יסיר(ישעיה כה ח) אלין אומץ עע׳׳ז, חרפת עמו ודאי . ומאן דעריב זרעיה באתתא נוכראה, אתמר ביה ובעל בת אל נכר (מלאכי ב יא ) דא לילית חייבתא. דהא איהי אזדמנת לגבי ההיא מסאבתא, ואיהו בה אתקש ר ודאי. כגונא דא מאן דמשמש באתתיה בקדושה כדקא יאות, שכינתא פרשת גדפהא על ההיא אתתא, וקב׳׳ה פריש גדפוי עליה. ואתמר בהו ומספר את רבע ישראל (במדבר כג י). כדין מתקדשן כלהו בקדושה כדקא יאות. אבל אי ל א אזדהר בקדושתא כדקא יאות, ס״א אזדמנת תמן, ומשיכו מינה אתמשך בההואולדא. עליה כתיב אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה (ירמיה לא כח). אבל א י בקדושה דמאריה אתקדש כדקא יאות, כדין אתמר ביה זרע קדש מצבת ה (ישעיה ו יג) מההוא קדש עלאה ודאי.

נ נח נחמ נחמן מאומן