בלי לדעת התורה ממש הרי זה בהמה

 ב"ה

ספר כוכבי אור

ששון ושמחה יא – כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' הוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בהמה ממש. כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים בם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות וכו' עיין שם.

בהמה ממש – עיין במסכת סוטה דף כב. לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר (ירמיה לא) וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, ע"כ.

עיין אוצר היראה, גלות וגאולה יח ז"ל כי התורה היא בכל אדם ובכל זמן, וכל אחד ואחד מישראל מי שרוצה לכנס בדרך הישראלי באמת, בדרך הקדש באמת – עוברין עליו כל הגליות וכל המלחמות והספורים המבארים בכל תורה כלה ובנביאים ובכתובים, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

האש שלי תוקד עד ביאת המשיח

 ב"ה

ועליך אמרתי ...

בפתק כתוב:                 מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומעין

פרפראות לחכמה סא:ח: מיין פייעריל וועט טליאן ביז משיח וועט קומעין

חיי מוהר"ן אות מו:        מיין פייערל וועט שוין טלוען

חיי מוהר"ן אות רכט:     מיין פייערל וועט שוין טלואין ביז משיח וועט קומין

 

בספר כוכבי אור, שיחות וסיפורים אות ג', כז"ל מכרח בכל זאת לכל אחד מאנשי שלומנו להמציא לזה אתערותא דלתתא בכל ימי חייו. כי כפי עצם פרוש טלואין בלשוננו, יש בזה לצדד בפרושים שונים, כי גם אם לא נשאר מהתבערה והמוקדה, רק ניצוצות קטנות ומעטות נקרא זאת בלשוננו בשם טלואין, ע"כ.

והנה עכשיו הדפיסו – כשסבא היה מבקש מהשמש להדליק את הנר תמיד היה מדריך אותו שיעשה פתיליה קצרה שהשלהבת תהיה קטנה. ככתוב בפתק 'ועליך אמרתי מיין פיערל וועט טליען', ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להבין הקורות וסיפורי תנ"ך - תורה נביאים כתובים

 ב"ה

הקורא תנ"ך משתומם על כמה וכמה סיפורים, על הרציחות והניאוף, כמו על מעשה שמשון ופלגש בגבעה, ועוד הרבה דברים כאלו שאי אפשר להבין על נכון איך ועל מה וכו'.

ובעולם מספרים בשם ר' יעקב קמנצקי שבהיות שהוא חוזר כל שנה על כל התנ"ך על ידי זה בא לא הבנה בדברים.

אכן בברסלב אמרו מה שהוא חותר וחודר לעמקי עומק הענין ומעמיד הענין על עצם נקודתו. כי בברסלב אמרו שזה לא רק סיפורים מאז, אדרבה זה מעשים של ימינו, ואדרבה מי שלא מבין את זה הוא בהמה ממש!

זה מש"כ בספר כוכבי אור, חלק ששון ושמחה, חידושים אות יא

וְכֵן בֵּין תַּלְמִידֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל כַּנּוֹדָע לְמִי שֶׁבָּקִי בָּזֶה קְצָת, שֶׁר' שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק זַ"ל הָיָה בֶּאֱמֶת אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק, וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן וְכוּ', וְכֵן הָרַב ר' יִצְחָק וְכוּ'. וּבְאָזְנַי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִמּוֹהַרְנַ"ת זַ"ל שֶׁרָצָה וְכוּ'. וּמִכָּל זֶה הֵבִיא לָנוּ רְאָיָה לְעִנְיַן מַה שֶּׁגַּם בְּיָמָיו הָיוּ מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה כַּיָּדוּעַ לְבָקִי בָּזֶה, כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁכָּל מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה נְבִיאִים וְכוּ' וְהוּא אוֹמֵר שֶׁרַק אָז הָיוּ מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה, וְעַכְשָׁו לֹא, הוּא בְּהֵמָה מַמָּשׁ. כִּי כָּל הַקִּלְקוּלִים הַמּוּבָאִים בָּהֶם כֻּלָּם נִמְצָאִים גַּם הַיּוֹם בְּכַמָּה בְּחִינוֹת בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת. כִּי גַּם בְּעֹצֶם שִׁפְלוּתֵנוּ בַּדּוֹר הַיָּתוֹם הַזֶּה, בְּגֹדֶל וְעֹמֶק תַּכְלִית תַּכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁאָנוּ מֻנָּחִים כָּעֵת, עוֹד לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף הַיֵּצֶר מֵאִתָּנוּ, וְעוֹד מִתְגָּרֶה בְּכָל אֶחָד בְּכַעַס וְחֵמָה בְּקִנְאָה וּרְדִיפַת הַכָּבוֹד, בְּלָשׁוֹן הָרָע וְשִׂנְאַת חִנָּם, וְכָל אֶחָד מְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא מֵבִין אֲמִתִּי עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁחֲבֵרוֹ מַחֲרִיב עוֹלָמוֹת וְהוּא רוֹצֶה לִבְנוֹתָם, שֶׁחֲבֵרוֹ כֻּלּוֹ שֶׁקֶר וְהוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת. וְזֶה הַדָּבָר בְּעוֹכְרֵינוּ לְהַרְחִיק מֵהָאֱמֶת יוֹתֵר מֵהַכֹּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ כָּל־כָּךְ בְּעִנְיָן זֶה כִּי בֶּאֱמֶת כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ וְכוּ'. וּלְמַאי נַפְקָא מִינָהּ, לְמִבָּעֵי רַחֲמֵי. כִּי שׁוֹמֵעַ כָּל זֶה יִבְכֶּה וְיִשְׂמַח בִּבְכִי וְתַחֲנוּנִים, כְּלָבִיא יִשְׁאַג תְּפִלָּה וּצְעָקָה וְשִׂמְחָה יַרְבֶּה, אוּלַי אוּלַי מִכָּל זֶה יֵחָבֵא. (וְעַל כֵּן גַּם אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָבְעוּ לָנוּ עַל זֶה לְבַקֵּשׁ וּלְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם בִּרְכַּת שִׂים שָׁלוֹם אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב).

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבינו זכה למה שזכה על ידי דבר אחד

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

קסו. שמענו בשמו שאמר, העולם סוברים שמחמת שאני נכד הבעל שם טוב ז"ל מחמת זה זכיתי למדרגתי. לא כן הוא, רק עם דבר אחד הצלחתי. ועל ידי זה זכיתי לעלות למה שזכיתי, ע"ש. [ועיין לעיל אות קנד – שעקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו].

והנה בכוכבי אור (בסוף מעשה מעני וחוזה בכוכבים) כז"ל ולא נתפרש שם מהו הדבר, ושמעתי שאמר כי איתא בדברי המקבלים אשר אדם הראשון בעת שאכל מעץ הדעת טעמו כל הנשמות, אבל נשמתו הקדושה זכתה שלא טעמה כלל מעץ הדעת, עכ"ל. ולא הבנתי מי אמר את זה, אכן מלשון המובא בהשמטות לחיי מוהר"ן סוף אות רצ, משמע שרבינו הקדוש בעצמו אמר את זה. וקשה שהרי איתא בשער הגלגולים על עוד כמה צדיקים שנשמתם מחלק שפרחה מאדם הראשון קודם שאכל. ועוד הרי רבינו הקפיד על אלו שתלו גדולתו על עילוי נשמתו, ואף שיכולים לחלק לא נראה. ובפשטות הכוונה למה שרבינו אמר בעצמו כמה פעמים שהוא זכה לכל מה שזכה על ידי ההתבודדות שלו עם השם יתברך בתמימות ופשיטות מפרש שיחתו לפני השם יתברך. וכן הלשון שם (לקוטי מוהר"ן תורה כה) שלא באו למדרגתם רק על ידי הנהגה זו, ע"ש. וכן עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ק ז"ל ספרו לי שאמר שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות, והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפרסמים אמתיים ואמר, שכלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה לנסוע לאומן, ולהשתדל להביא את ציון רבינו לארץ ישראל

ב"ה - ח"י תשרי, חידוש שחנני בהילולא של רבינו!

בכוכבי אור, סיפורים נפלאים, כז"ל המשל ממלך שרץ אחר צבי ולא יכל להשיגו, והעמידו את עצמם השרי מלוכה ואמרו אדוננו המלך נחזר וכו', ענה המלך ואמר אני את הצבי מכרח לצוד, ומי שרוצה לחזר יחזר וכו', עכ"ל.

והנה צבי הוא בחי' ארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל שצבי הוא לכל הארצות, וכן בלקוטי מוהר"ן (נה:ט). וצבי הוא גם כן בחינת משה רבינו, כי צבי בא"ת ב"ש מש"ה. והנה מאן מלכי רבנן, והאחרון הידוע לנו שנסמך מרבינו להיות תלמיד יקר שלו, הוא סבא ישראל. ולפי זה י"ל שסבא היה משתדל להשיג את הצבי, דהיינו להביא את ציון רבינו, בחי' משה, לארץ הצבי. ואנשים שהיו עמו טענו שנגמר, ולחזר לארץ ישראל ולשכח מהציון של רבינו ח"ו. וסבא לא עיכב בעדם, ואמר מי שרוצה לחזר יחזר, אבל אני מוכרח להמשיך לנסוע לאומן ולהשתדל להביא את הציון לארץ ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן