ב"ה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו (הלל - תהלים קיח). נפלאת בגמטריא סוד נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח בשמונה עשרה

ב"ה

בשמונה עשרה

רצה השם אלוקינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה.

רצה בגמטריא ברסלב עם הכולל, היינו תפלה שכל עם ישראל יהיו ברסלב בב"א, ולתפלתם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן הנ נח נחמ נחמן מאומן, אלו שכבר ננחים ואילו שיהיו בב"א

במודים. על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו'.

ויש לדייק שלכאורה נפלאות הם יותר שייכים לנסים והוה ליה לכלליה בהדיה: על נסיך ועל נפלאותיך וכו', ולמה צירף את הנפלאות להטובות. ויש לדחות. אכן יש לראות בזה מה שתמיד אמרו בברסלב שהנס הכי גדול חשוב ועיקרי זה מה שרבינו מצליח להוציא אותנו משיני הסטרא אחרא ומקרב אותנו לתורה ולעבודת השם יתברך ולדבקה בו. ולכן כלל הנפלאות האלו עם הטובות, כי טובות זה על שם הצדיק כמו שכתוב אמרו צדיק כי טוב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Open your mind to the Infinite

HH

Everyone wants to understand everything. Would it not be amazing to understand all the holy books of the Torah?! The Talmud and more importantly the Zohar and the Kabbalah. But given the choice of understanding everything on your level or receiving a revelation of a higher paradigm altogether, something so mind boggling that it would literally leave you gasping with tears flowing down your face and trembling, which would you choose?!

When a person prepares himself to study the Torah he must approach with that mindset - to be about to receive conception of something so grand and lofty that it will literally blow him away.

Perhaps this is an idea of Sukkos, which Rabbainu revealed in Likutay Moharan is prayer with all ones strength... In Proverbs it is written that one builds a house with wisdom, that is why on Sukkos we leave the house, those confining intellects, and we launch ourselves into the Sukka which resembles the way the Jews formatted themselves in the dessert under the guidance of Moshe Rabbainu, which is the way of receiving the highest levels of Divine Inspiration (as revealed by the Ramchal in Yichud Ha-yeeruh), holy realization of the Infinite One  - the Ain Sof BH.

Na Nach Nachma Nachman MayUman

שם ב"ן בחינת מלכות - נוקבא

ב"ה

תמיה איך השם ב"ן (הוי"ה במילוי בה - יוד-הה-וו-הה) הוא בחינת מדת נקבה. 

אכן אותו תמיה נמצאת בהמצוה של לא תשחטו אותו ואת בנו ביום אחד (ויקרא כב:כח) כמבואר במסכת חולין בפרק המיוחד לו (עח:) שבנו משמע שהוא בן של האמא - מי שבנו כרוך אחריו.

ועיין בדברי הימים ב:יא:יח ויקח לו רחבעם אשה את מחלת בן (קרי: בת) ירימות בן דויד אביהל בת אליאב בן ישי. ובתרגום רב יוסף תרגם כמו הקרי - ית מחלת בר ירימות בר דוד!!!!

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעט נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא אתרוג דלת מינים ע"ה בגמטריא הפתק

הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת - שיר של נ נח נחמ נחמן מאומן

אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה - בסוכות תשבו שבעת ימים - שיר של נ נח...

ימי הדין וג' בעלי המסורה בברסלב

ב"ה

חומר למחשבה:

ב"ה ימי הדין בעיקר הם ראש השנה - הכתיבה, יום כיפור - החתימה, והושענא רבה - מסירת הפתק. והרי רבינו הקדוש בחר לעצמו ראש השנה, וגילה שכל הענין שלו הוא רק ראש השנה, ועל רבי נתן אומרים שהוא מכוון כנגד הסליחה של יום כיפור, וסבא ישראל (שנימול בחנוכה, וחנוכה הוא ממש גמר העתק ומסירת הפתקים, וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז:יא שחנכה נעשה על ידי הסלח נא של יום הכיפורים) קיבל את הפתק! 

נ נח נחמ נחמן מאומן

אליהו הנביא שוע בחצי הלילה

ב"ה

בזמר של מוצאי שבת "איש חסיד היה בלי מזון ומחיה" והוא מכר את אליהו הנביא לעבד לבנות פלטין, כתוב שאליהו הנביא שוע בחצי הלילה לעזרה ואז השם יתברך שלח מלאכים שהשלימו את כל המלאכה. אז השאלה היא למה חיכה עד חצות לילה לעזרה. ואולי כי חצות לילה הוא עת רצון ועד חצות לילה אינה הזמן לעורר רחמים. ואולי באמת נהג איתו האדון שהלכו לישון כדרכו של עולם (אמנם כבר "יום ראשון במפעלים פעל עם פולעים), אז בחצות הלילה, זמן הקימה, מיד צעק להשם יתברך.

כל זה כתבתי בתחילה. אכן כעת (ערב חנוכה) באמת נראה לעניות דעתי שיש בו יסוד גדול, כי הלוא יש להקשות עוד, למה אליהו הנביא לא סתם הראה לו איזה אוצר, ועיין בש"ס (קדושין מ.) אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן ארבע מאה פרסי אמר ליה מי גרם לי לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי, עכ"ל. אכן כאן אליהו הנביא דוקא רצה להשתתף עם החסיד, ודוקא רצה למכור את עצמו, ודוקא רצה לעבוד בשביל החסיד הזה, ורק אחר שהוא טעם את טעם העבודה, ופעל עם הפועלים, אז בודאי כבר צעק והתפלל להשם יתברך לעזרו, כי צדיק יאחז דרכו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבינו מעביר את אנשיו ביום ראשון של ראש השנה - אבל מה עם משהו שנוסע ומגיע רק ליום שני של ראש השנה?! נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

כתבתי קצת מהסיפור שלו בפייסבוק. כעשרים שנה לא הניח תפילין, ולא בירך ברכת כהנים (הוא כהן) עד היום. ועכשיו הוא כבר מדבר הרבה עם רבינו וחובש כיפה של נ נח וקמיע....

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא תתני ענוה דאיכא אנא

ב"ה

הגמרא בסוף מסכת סוטה (מט:) מביא: 

אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני שבטלה ענוה, דהרי איכא אנא שאני ענוותן.  125  125.  כך פירש"י, וכתב מהרש"א אף שאין דרך החכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם, מכל מקום כדי שלא יהיה שונה הברייתא בטעות, אמרו לו שלא בטלה משמת רבי שהרי גם כעת יש בעלי ענוה כמותם, ועוד שאף בימי רבי לא היה זה שבח לומר שהיה ירא חטא שהרי נאמר ויראי חטא ימאסו. ובשם הגר"א הובא בדברי אליהו, שכוונתם היתה לאמורא שנקרא "אנא" ומוזכר בירושלמי. ובתפארת ציון כתב שרש"י פירש "שאני ענוותן" כדי לשלול פירוש זה. ורבים מהאחרונים ביארו, שמאחר שבטלו מעלות אלו אין אדם יכול להשיגן בשלימות, ואם כן יש לומר שבאו להודיע איזה מדרגות בטלו, שלא ינהגו בהם אנשים שאינם ראויים, כמו שמצינו [בבבא קמא נט.] שחבשו את אליעזר זעירא שהלך בנעלים שחורות כאבלות על החורבן, והקפידו עליו שנהג יוהרא, יותר מדרגתו. ועל כך באו רב יוסף ורב נחמן לומר שעדיין דרגות אלו קיימות בדורם, ומותר לנהוג בהם. וכן כתב החיד"א במראית העין ועיין בבן יהוידע באופן דומה. ועיין ב"עיונים" על מסילת ישרים פרק י"ד. ובאבני נזר [חו"מ צ"ה] כתב שהידיעה במעלותיו אינה סתירה לענוה, שהרי משה היה עניו מכל האדם וכתב ולא קם בישראל כמשה, והיינו דאמר רב יוסף דאיכא אנא ומצד שני אמר אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא. ועיין שבחי הר"ן אות כב וש"נ. אמר ליה רב נחמן לתנא, לא תיתני שבטלה יראת חטא, דהרי איכא אנא, [עיין רש"י מגילה כ"ח ב'. שרב נחמן היה מחסידי בבל].

ונראה לעניות דעתי שיש עוד דרך פשוט לפרש את המאמר הנ"ל, שרב יוסף אמר לתנא שהוא אינו ראוי להחליט כך שבטלה ענוה, כי איכא אנא, דהיינו שכל עוד שיש לו אנוכיות שלו הרי אינו בעל דבר להכיר באחרים אם באמת נתבטל מהם.

ולפי זה, רב נחמן חידש עוד יותר (כי בפשוטו יראת חטא הוא דרגה נמוכה מענוה, וכמו שכתב הרמב"ן באיגרת, וכמבואר בדברי חז"ל), שאפילו בענין יראת חטא אין האדם ראוי להכיר והחליט מצבו באחרים כל עוד שהוא בעצמו לקוי באנוכיות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וילך - לכתוב את השיר נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בפרשת השבוע, פרשת וילך פסוק יט:

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל.

ונחלקו המפרשים בהגדרת איזה שיר מדובר, ומה בדיוק החיוב. אכן נרמז פה עיקר שיר הגאולה, שעלינו לכתוב בכל מקום ולמלאות פינו ופיפיות כל עם ישראל, למען תהיה לעד...

ועתה כתבו "לכם את" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.