זקנת שלמה המלך עליו השלום

ב"ה

ספר מלכים

א:יא:ד ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דויד אביו.

שלמה ע"ה בגמטריא רבינו נ נח.

הראשי תיבות של: שלמה נשיו הטו בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. הראשי תיבות של: היה לבבו שלם עם י' אלקיו, בגמטריא רבינו נחמן. אלהים אחרים בגמטריא משה.

הסופי תיבות של: ויהי לעת זקנת שלמה נשיו בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. הסופי תיבות של: את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא בגמטריא רבי נחמן מאומן. הסופי תיבות של: היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דויד בגמטריא נ נח.

נלע"ד לפרש שזקנת שלמה לא היתה המקרה, אלא הסיבה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ד ענין מלחמות דוד אביו עם הפילוספים וזקני הדור שלא היו מאריכים ימיהם בקדושה, שעל ידי זה כופרים בזה שהשם יתברך ברא הכל ברצונו אחר העדר הגמור ע"ש, וכן היה לשלמה מחמת זה – ויקם ה' שטן לשלמה (פסוק יד), ופירש המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב הלינות פ"א) ששטן הוא לשון וענין של העדר. ודוד נצחם על ידי בחי' אבן שלמה רצונו (משלי יא) כמבואר שם), ואבן נוטריקון אב ובן, הרי דוד ושלמה, אבל שלמה לא עמד בזה כמבואר כאן, ולא היה לבבו שלם וכו' כלבב דויד אביו, דייקא כתב אביו, כי זה היה תיקון שהיו עושים ביחד בבחי' אבן כנ"ל.

ושלמה הכניס את עצמו לנסיון זה על ידי כל הנשים זרות שלקח. כי אפילו היו נשי ישראל, כל אשה בחי' עת, והרי כל אשה מכביד ותופס האדם לעת. ונשות האומות מכבידים ביותר. כי אור השם מאיר בנשמות ישראל, וכל רגע הוא אור חדש, ולא כן אומות העולם, שאין מגיע להם האור רק דרך השתלשלות ודרך השרים שלהם, והוא חקוק וקצוב, היפוך התחדשות.

ונראה שפגם זה הוא בשמיעה, כי כל כלי החושים לא רק מקבלים, גם משפיעים, חוץ מהאזנים, כידוע. ולכן דייקא בשמיעה יש הסכנה של ישן וזקנה. וזה מה שדרשו חז"ל (דברים יא:יג) והיה אם שמוע תשמעו, פרש"י ז"ל אם תשמע בישן תשמע בחדש, ע"כ, כי צריכים לנצח את נסיון הישן והזקנה בשמיעה ואז זוכים להתחדשות. וזה ההמשך הפסוק, אשר אנכי מצוך היום, ופרש"י (דברים ו:ו) ז"ל לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה, ע"כ. ושלמה הוא זה שחידש ועשה אזנים לתורה, ונכשל כאן ע"י הנשים.

ונראה שזה גם ענין של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון דייקא. בן סלוא, עם האותיו והתיבות בגמטריא זקן. שלקח את כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין. כי ענין מדין, מבואר בספר קהילת יעקב שהוא בגמגטריא ד' פעמים הוי"ה, בחי' דוד המלך שהוא הרגל הרביעי של המרכבה, ולכן הוא ראשי תיבות: ניצוץ דוד מלך ישראל. וכן מדין עם הד' אותיות בגמטריא נ נח. והנה מדין גם בחי' מ"ד (מיין דוכרין)  ומ"ן (מיין נוקבין) והי' בחי' הטיפה. וזה ממש ענין התחדשות. אלא שכל זה בקליפה, בחי' רקיעים דשוא שבונים על ידי המדמה והשקר כמבואר בזוהר הקדוש (תיקון סט דף קיז ע"ב ובעוד הרבה מקומות) ובליקוטי מוהר"ן נד:ו, וזה בחי' כזבי בת צור, בחינת יצירה של שקר, רקיעי דשוא כנ"ל. אבל משה רבינו שפיר התחבר לניצוץ הקדוש של מדין בציפורה, כי הציפור הוא בחי' התחדשות (היפוך רצף, שהוא תמידית בלי התחדשות, כמו שכרת היפוך כתר), שמעירים את הבקר, ומלך הציפורים הוא הנשר בחי' תתחדש כנשר. 

נ נח נחמ נחמן מאומן