קצת חידושי תורה והערות לשבוע פרשת תרומה

ב"ה

ספר ישעיה

יז:ז בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָאָדָ֖ם עַל-עֹשֵׂ֑הוּ וְעֵינָ֕יו אֶל-קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה.

האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה, עם ב' כוללים, בגמטריא נון נון חית נון חית מם נון חית מם נון אלף וו מם נון (המילוי של נ נח נחמ נחמן מאומן). על עשהו ע"ה בגמטריא נחמן מברסלב. ועיניו אל קדוש ישראל, עם הי"ז אותיות וד' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב.

צריך ביאר מה בדיוק יראו. וי"ל על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עו, שיש בכח הראות בחי' אור הישר ואור החוזר, כי כח התפשטות הראות מעיניו להדבר הנראה, זהו בחי' אור הישר, והכאת הראות בדבר הנראה, שעל ידי זה חוזר הדבר לעיניו ונצטייר בעיניו, שעל ידי זה עיקר הראיה, זהו בי' אור החוזר. וביאר שם שלשון ראיה הוא בחי' אור הישר. ועוד מבואר שם שהסתכלות עושה כלי, דהיינו גבול וזמן, כי מקודם ראותו הדבר הוא בלא גבול וכו' וזהו בחי' מעלת הבטחון, כי הבטחון הוא בחי' הסתכלות, שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד ובוטח בו, בבחי' עיני כל אליך ישברו, כי על ידי ההסתכלות בבטחון גם כן עושה כלי, דהיינו גבול וזמן, כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אף שהוא בלא זמן וכו' אך על ידי ההסתכלות בבטחון, עושה לההשפעה גבול וזמן, שתבא השפע בעת וזמן שהוא צריך עיין שם. וזה ענין הפסוק כאן, כי 'ישעה' פרושו יבטח (רד"ק), וידוע שאור הפנים הם ש"ע, חכמת אדם תאיר פניו, והכרת פניהם ענתה בם (ישעיה ג:ט), והוא הידיעה, בחי' אור החוזר של הריאה, וזהו 'על עשהו', עשיה ממש, ואיך זכה לזה מבאר בסוף הפסוק, ועיניו אל קדוש ישראל תראינה, זה אור הישר ההסתכלות אל ה'. ולכן כתיב 'על עשהו', כי הבטתו היתה 'אל קדוש ישראל' למעלה מהעשיה.

והנה מדברי רבינו הנ"ל משמע שבטחון מועיל רק על שפע קיים, אבל אין עוזר לחדש שפע או איזה דבר טוב. ויש לדחות שעל כל פנים סופו של דבר, אפילו אם זה יהיה רק בגאולה, השם יתברך ישפיע כל הטוב שהעולם יכול לסבול, ולכן על ידי בטחון יכולים לפעול עבור הכל.

 

 

תהלים

פב:ד פַּלְּטוּ-דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ.

ואביון מיד רשעים בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, ועם הכולל בגמטריא רבינו נחמן מברסלב.

הראשי תיבות של כל הפסוק, פורם ד"ה, ד"ה עם הכולל בגמטריא י', הרי אותיות, פורים. וי"ל ענין ד"ה כמו שכתוב בפיוט אשר הניא, כי פור המן נהפך לפורינו. בחי' דלת נעשית ה' בחי' שפע וחלב של פריה ורביה. וכתיב (ישעיה יז:ו) ארבעה חמשה בסעפיה פריה.

ולעיל סוף פסוק ב' כתיב ופני רשעים תשאו סלה, ראשי תיבות וסתר, בחי' אסתר. ובפסוק ה' ימוטו כל מוסדי ארץ. מוסדי, מ' זה מרדכי, ו-סדי בגמטריא הדסה.

פסוק ו, אני אמרתי, בגמטריא אן אסתר. אלהים אתם, ובני עליון כלכם, עם הג' תיבות והכולל בגמטריא מרדכי הדסה. מרדכי והדסה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

ובפסוק ז' אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו, בסופי תיבות, כאדם תמותון וכאחד, וכן, תמותון וכאחד השרים, אות ד' עם הכולל הרי ה', והרי אותיות המן.

 

 

טוב מעט לצדיק, האריז"ל הראה ש'כסא הכבוד' (עם הכולל) בגמטריא קיט (לקוטי תורה פרשת וישלח, ד"ה ויאבק). לצדיק, עם הה' אותיות, בגמטריא פעמיים מע"ט עם הכולל, כי זה טוב לו, לכן משנה ירשו. טוב מעט לצדיק, מ-עט, עט ע"ה בגמטריא כס, כי דיו לעבד להיות כרבו, והרי עד שימחק עמלק אין הכסא שלם, כמו שכתוב כי יד על כס י"ה. והצדיקים הם המרכבה לשכינה.

והנה פעמיים קי"ט עם השני כוללים, בגמטריא עמלק. וענין של עמלק הוא גאוה, כמו שכתוב אשר קרך בדרך, לשון יקר, כמו שכתוב (משלי יז:כז) וקר (והקרי – יקר) רוח איש תבונה. וכדי להשלים י"ה צריכים ואו הא, ואו פעמים הא, עם הכולל בגמטריא עט, וזה טוב מע"ט לצדיק, שהצדיק משלים את שם השם. כי י"ה הוא גאות השם, כמו שמבואר בכתבי האריז"ל גאוה בגמטריא י"ה (וכמדמני שרבי נתן כתב בזה כי עיקר הגאוה אינו אלא על ידי המוחין). והגאוה הוא לבוש ה' כמו שכתוב ה' מלך גאות לבש. בחי' עוטה אורה כשלמה. והרי ע"ט חסר י"ה, נשאר ס"ד, שמהם טוב מעט לצדיק, כי תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (סוטה ה), דהיינו אחד מס"ד. וזה 'טוב', כי טוב, בגמטריא י"ז, דהיינו חלקו בי"ה ושני חלקים בס"ד, בחי' משנה ירשו. וכן טוב מעט לצדיק, לצדיק, עם האותיות, בגמטריא רל"ט, אז ועוד מעט, יגיע למנין ר"ם הנ"ל, וישלים הכסא רם ונשא, וכן על הצדיק כתוב (ישעיה נב:יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וכו', 'מהמון רשעים רבים', ראשי תיבות ר"מ. ולכן כאשר לוקחים אותיות 'עמלק' מהתיבות 'מעט לצדיק' נשאר: יט צד, בגמטריא כסא הי"הוה ע"ה, כסא שלם והשם שלם.

 

 

השם של ראש המחבלים של חמס בעזה – יחיא סינוואר. אבל באנגלית כותבים את זה יהיה, וזה רמז לשם השם שלעתיד כידוע. סינוואר לשון סומא ועוורון, שכביכול עשה עין של מעלה כאלו אינו רואה, כענין הגנב והבא במחתרת.

 

בבא קמא

קד. כדאמר רב חסדא בשכירו ולקיטו, פרש"י ז"ל שלקטו אצלו לדור עמו בביתו לצותא בעלמא, לשון מורי, עכ"ל. ובזה י"ל ליקוטי מוהר"ן (-לשון מורי), לקחת ולהיות צוות לרבינו הקדוש.

 

ז' אדר הילולה של משה רבינו, רבבות אנשים נוסעים לרשב"י שהיה ניצוץ של משה רבינו (בזוהר כתוב שרשב"י ידע שקרן אור פניו מה שמשה רבינו לא ידע, והרבה טועים בזה, כי האמת הוא שרשב"י היה רק ניצוץ ממשה רבינו), ואני בחרתי ללכת לציון של ציפורה אשתו, הליכה ברגל כעשרים וחמש דקות [ואפילו למאן דאמר שגירשה, הלוא 'והיו לבשר אחד' נאמר על הילדים כמו שפרש"י]. גם בראש חודש אב, הילולה היחיד שנזכר בתורה אני חושב, של אהרן הכהן שכמעט אי אפשר להגיע לציון של בירדן, אני משתדל להגיע לאלישבע אשתו שיש לה ציון פה. אבל אני כמעט היחיד שמקיים עצה זו.

ועכשיו חשבתי שכמו שאומרים שכל מסכת, מי ששולט על כל המסכת כבר יש לו פתחים ממנו לכל הסוגיות בש"ס, כמו כן י"ל בכל עיר, יש לו גידין וקשרים לכל המקומות, ויכולים לזכות לדעת איך להתקשר בקשר גשמי לכל צדיק וצדיק. ואז נזכרתי דברי רבינו בספר שיחות הר"ן ס' ז"ל כי אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם יוצאין גידין לכל הארצות. ושלמה המלך עליו השלום שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטיות, היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה ב ז). וגם במדינות הללו אם היו יודעין הלוך הגידים בפרטיות היטב היו יכולים לטע גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסוגל לפרי מיוחדת עם כל זה כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד. ועל כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין לטע גם שאר הפרות שאין גדלין פה. גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד היו יכולין לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל, עכ"ל. ולפי זה בצירוף המחשבה שלי הנ"ל גם בעיירות של חוץ לארץ יש את האפשרות להתקשר לכל צדיק , כי הם בחי' אבן שתיה כדאיתא בגמרא עליהם ישית תבל, רק שזה כבר יהיה הרבה יותר קשה.

ואכן רבינו היה עושה שליח לזקנו הבעל שם טוב, ואחד מהטעמים שהלך לארץ ישראל היה לעשות דרך להיות בקשר עם זקנו ר' נחמן מהורדנקה.

 

 

שולחן ערוך, יורה דעה הלכות כבוד רבו ות"ח, רמב:לד ברמ"א ז"ל אבל אין מחזיר אבידת אביו קודם עד שיהא שקול כנגד רבו. י"א הא דרבו קודם לאביו היינו שלומד עמו בחנם אבל אם אביו שוכר לו רבי ומלמדו, אביו קודם לכל דבר (ספר החסידים) וכן נראה לי עיקר, ע"כ. והש"ך הביא לשון ספר חסידים ס"ס תקפה, אבידת רבו קודם לאבידת אביו דזהו כשאין אביו משכיר לבנו רב, אבל כשאביו משכיר לבנו רב והרב לא היה מלמדו בחנם, אז אבדת אביו קודמת, ואם הרב לא היה רוצה ללמדו אלא בשכירות ויהודי או יהודים נותנים לו השכירות ללמדו, אז אבידת בעל הנותן קודם ע"כ.

ומזה משמע שזבולון יותר חשוב מיששכר, אלא אם כן יששכר היה מוכן ללמוד וללמד חנם אפילו בלי עזרת זבולון. ועיין בליקוטי מוהר"ן רפ ז"ל כי אף על פי שזבולון ויששכר שוים מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו שמח זבולון, על כל זה נקרא צאתך, ויששכר אהליך, כי אף על פי כן, עבודת התורה היא פנימיות יותר והיא למעלה מעבודת המשא ומתן וכו' עיין שם והמראה מקומות שהבאתי שם.

ויתכן בזה שלא משגחינן על הפנימי. וכמו שמצינו בתורה נו שרבינו אומר שיש צדיק שבפנימיות, באתכסיא מושל על כולם אף על פי שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה. (ומזכיר קצת את הענין שרבינו אמר שהיודע מרוח הקודש על פטירת קרוב אינו מתאבל עד שישמע ממש.) ועיין מש"כ באריכות במסכת מגילה בענין מרדכי שאף על פי שהיה צדיק הדור לא נמנה אפילו מראשי ראשי סנהדרין. ועיין בליקוטי מוהר"ן רמג – דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה, זה מחמת גדל קדשתו מאד, וזה בחינות כל השירים קד ושיר השירים קדש קדשים (ידים פרק ג) וכו' אינו נמצא תבות קדשה וטהרה כלל וכו' עיין שם, ועיין בשיחה השייך להתגלות תורה זו, בחיי מוהר"ן מ – אחד שלא אותו אם אפשר שיהיה הצדיק גדול במעלה אף על פי שאין רואין ממנו יגיעות ועבדות באתגליא וכו' בודאי וכו' כי יש שני שמות שם הוי"ה ושם אדנ"י, ושם הוי"ה בהעלם ובהסתר וכו' כי אסור לקרות בו, אבל שם אדנ"י באתגליא ובודאי שם הוי"ה גדול יותר הרבה וכו' עיין שם. ויש בזה גם משום מה שקיימא לן בבית המקדש נחית פורתא לקיים ובין כתפיו שכן, שכח השור בין כתפיו. וזה חלק מצדקתו ומעלתו שנותן להם קדימה – ולכן לא רק שהיששכר נחשב רק שוה לזבולון, אפילו נותן לו להתקדם. וכמו שבתורה עצמה הקדים זבולון ליששכר (בראשית מט:יג-יד) אף על פי שיששכר נולד קודם.

ויש למצוא רמז לזה בספר ישעיה ריש פרק ס, {א} קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עליך זרח: {ב} כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה: {ג} והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך.

הרי בתחלה כתוב אורך, אחר כך כבוד ה' עליך זרח, אחר כך, ועליך יזרח ה', ותו, וכבודו עליך יראה. ובפשטות תמיד הארה מתגבר, ואם כן אורך, הכי חלש, וכבוד ה' עליך זרח יותר עצמתי וכו'. אבל הלשון לא משמע כן, כי לשון 'יראה' הנאמר בסוף פסוק ב 'וכבודו עלי יראה' משמע פחות מזריחת הכבוד שבסוף פסוק א 'וכבוד ה' עליך זרח'. ועוד יש לדייק שאילו הגוים, בפסוק ג', ילכו לאורך, שאינו נזכר אלא בראשונה, 'ולנגה זרחך', משמע פחות מזריחה שלימה, כי כתוב 'ונגה כאור תהיה' (חבקוק ג:ד), שמשמע נגה כחושה מאור. אכן זה הדיוק האחרון יש לדחות שהכוונה שהזריחה תהיה כל כך חזקה, שאפילו לנוגה היוצאת ממנה תספיקו ללכת.

ולכן יש רמז להיסוד הנ"ל, דהיינו שבתחילה נזכה לכבוד ה' עליך זרח, זריחה חזקה של כבוד י', בחי' השכינה, ואחר כך נזכה עוד שמה שהיה לנו רק אור, יתוסף – 'ועליך יזרח ה', וזה מצד קב"ה, וזה אור יותר פנימי מאור השכינה, וכאשר נזכה לכל המעלות האלו, אז וכבודו עליך יראה, שלא יזרח רק יראה, וזה מדרגה יותר גדולה. והגוים לא יזכו לראות עוצמת זריחת האורות האלו, שהם כבר קצת באתכסיא, רק הם ילכו לבחי' אורך ונגה זרחך שעוד יהיו באתגליא. 

 

בסידור שערי ציון, תפילת האריז"ל ליום השבת, ברוך שמו בפי הרקיע וכו' ומרומם זכרו בחדרי חדרים ובסתרי סתרים הנסתר בהם מעיני מראית העין בלי לחבל את הבריות, עכ"ל. לכאורה הכוונה שהיכא שיש התגלות של השם יתברך ניתן רשות למשחיתים, וכמו בליל שמורים במצרים, וכמו שפירש"י עה"פ ושכתי כפי עליך (שמות לג:כב) ז"ל מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל (ראה מכילתא בא פסחא יא), ותרגומו ואגין במימרי, כנוי הוא לדרך כבוד של מעלה שאינו צריך לסוכך עליו בכף ממש, ע"כ, ועמש"כ שם.

 

 

'ספר ליקוטי נ נח' בגמטריא תרי"ג!