קצת חידושי תורה גם שייך לפסח

 ב"ה

ערב פסח התקררתי, והייתי מתעטש פעם אחר פעם, והיה פלא כי בימים אלו שהרחבתי לכתוב על הענין לספר את התשי"ו – ובפרט בזמן הקרבן פסח, כל עטישה יצא כאמירת התשי"ו.

אחר כך בערב שבת, יום בריאת האדם, נדבק בבגדי כחמש עשרה יתושים, זכרון יתו"ש קדמך.

בשבת קבלתי עליה לתורה, ושמתיך בנקרת הצור. בנקרת הצור, עם הט' אותיות, בגמטריא אספרה תשי"ו, וכן תיבת, ושמתיך, יש בו אותיות תשי"ו, ואותיות הנשארות, מ"ך עם הכולל בגמטריא אני. ויש עוד כמה רמזים כאן ולא אאריך.

 

מש"כ בענין התשי"ו ששלמותם בהבאת ה' ל'אשתי' זה תיקון על ידי פרצוף אבא, כמו בצרעת, שוב מצאתי בפירוש להלן בפרשת מקץ שעל ידי אבא קדישא נקרא 'בן' וניצל מ'כלב' וזה ענין לא יחרץ כלב לשונו, שהיה בפסח.

ועוד טעם וקשר להרבה מזה נמצא בליקוטי מוהר"ן תורה נו, שהמלכות דסטרא אחרא, בחי' עמלק, ענינו תאות ממון, וידוע שפסח הוא תיקון לתאות ממון (לקמ"ת א). ומבואר במפרשים כאן שעמלק בחי' כלב, כמו שר של אדום, והכלבים באים מהנחשים. והכלבים עזי נפש צועקים הב הב, בחי' תאות ממון. ומבואר בתורה נו שצריכים לטהר הידים מהנחש, בחי' עצבות, ועצבות בחי' ממון (תורה כג). [ואי קשיא לך שהרי בתורה נ' היקמנו משום פגם הברית, וכאן משום תאות ממון, י"ל כמו שביאר מוהרנ"ת ליישב הסתירה מה הכי חמור וכו', וביאר שודאי הכי חמורה זה פגם הברית, אלא שבהתחזקות והתגברות הפגם נופל עוד לתאות ממון שאי אפשר לצאת ממנה אלא דרך החרב וכו'.]

 

 

-הוספה על מה שכבר כתבתי בשורה האחרונה

פסח, אחד מהפירושים, דילוג. הדילוג מפ' לס', הוא כ', והדילוג מס' לח', הוא ב"ן. כב"ן, אם כבנים, בגמטריא ע"ב, והוא השם שיוצא מהג' פסוקים ויסע ויבא ויט, בדילוג מריש הפסוק של הראשון לסוף הפסוק השני, לריש הפסוק הג'. ואילו פרעה אמר (שמות יד:ג) נב"כים הם בארץ סגר עליהם המדבר.

 

פסח, בא"ל ב"ם – ודק. ומזה רואים כמה שמדקדקים בפסח. ועוד נראה לפרש שזה לשון דוק בככי ותשכח בניגרי (שבת קנב. פרש"י אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך דוק כמו אכל מדקה (דניאל ז) לשון כוסס, עכ"ל).

 

עמוס ז:ה מי יקום יעקב כי קטן הוא.

יעקב בא"ת ב"ש – שמחה. יקום בגמטריא יוסף, כי על ידי יוסף, רב עוד יוסף בני חי, יעקב מלא שמחה כמו שפרש"י שם. קטן הוא, קטן חסר הו"א, בגמטריא קמ"ז שני חיי יעקב.

 

מלאכי א:ו בן יכבד אב ועבד אדניו. שם ב"ן שהוא שם הוי"ה במילוי ה', וכן בגמטריא פעמיים הוי"ה. מבואר בספר ניצוצי שמשון, שכיון שב"ן הוא פעמיים הוי"ה יש להתחשב המספרים מא', ב', ג' וכו' עד כו' שם הוי"ה, שהם בגמטריא שנ"א (-והרי כל פעמים שכותבים בקיצור שנא' – מרמז להוי"ה ב"ה. וכן זה בגמטריא שמאי, ואילו הלל, ה' פעמים ל"ל, בגמטריא ש' שהוא כל המספרים של א' עד כד, כד קישוטי כלה אדנ"י בגמטריא הלל, והכל בחי' כ"ה כידוע, והמספרים עד כ"ה בגמטריא שכ"ה בגמטריא נערה שהיא מתוקנת עם ה' וראויה לזווג כמבואר בתורה לב, ובזה היא באה אל המלך – כו, ובגמטריא נשא לשון נישואין, ועי"ז באים לכ"ז מספר שע"ח בגמטריא חשמ"ל מאימא עילאה פורשת עליהם. וכן הגמטריא של השם של האזן הימיני במרכבת הבינה בספר ברית מנוחה), ופעמיים שנ"א בגמטריא שב"ת, שהוא בגמטריא ב"ן בחשבון ן' פשוטה ת"ש.

וי"ל בזה, בן יכבד, כבד בגמטריא כו, אב, היינו בסדר הא"ב עד כו. ועבד, שם ע"ב של שם ד' אותיות הוי"ה, אדניו, בחי' ב"ן שהוא כנגד המלכות. וכל זה בסוד אבא יסוד ברתא. וזה 'אם אב אני', אב, אבא עלאה, אני זה השכינה. לכם הכהנים בוזי שמי, בוזי ע"ה בגמטריא כו, שמי ע"ה שנ"א.

א, ב' עד יב עולה ע"ח, א"ש כי י"ב אותיות של ג' פעמים הוי"ה בגמטריא ע"ה.

א, ב' עד י"ג עולה צ"א, א"ש שי"ג מידות עולה כמנין הוי"ה אדנ"י.

א, ב' – עד כב, שהם האותיות, בגמטריא נגר, וזה א"ש מה שאיתא במסכת חולין ס. א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה אלקיכון נגרא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו וכו'. כי הכל ברא עם הכ"ב אותיות.

ואתה תצוה, לא הוזכר שם של משה בפרשה זו, כאילו כתיב ואתה לא. כי המספרים מא' עד לא' בגמטריא תצ"ו.

 

בפרשת ויחי הביא מספר יונת אלם לרמ"ע מפאנו, דאלפא ביתא דא"ל ב"ם היא המקור לשם ישראל שעלה במחשבה תחילה, ואין לי את הספר כעת. ועוד האריך שם בענין אות ט'. והנה י"ש של ישראל, הם זוג של אותיות א"ל ב"ם, וכן א"ל. ונשאר רק אות האמצעי, ר' – שבן זוגו לאות ט', שעליו אמרו חז"ל טובו גנוז בגויה, ולכן מייצג בן זוגו, ר'.

 

אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכו'. וזה באחוריים, עיין ליקוטי מוהר"ן סב. ואתי שפיר לפי מה שגילה ר' שמשון בניצוצי שמשון פרשת ויחי, שאחוריים של המילוי של 'והוא' – כינוי לשכינה, ואו הא ואו אלף – ו, וא, ואו, ואו ה, ואו הא, ואו הא ו' וכו' וכו'. בגמטריא שפה (ראשי תיבות הגדה של פסח).

 

 

ניצוצי שמשון פרשת בא. ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' (שמות י:א) איתא בזוהר בא אל פרעה רמז ליה למכת ארבה. והוא תמוה ואין לו פירוש כלל וכו' וכו' תחליף הפ' של פרעה בב', וע' של פרעה בא', נעשה מהאותיות 'פרעה' 'ארבה'. וכך פירושו, בא אל פרעה ר"ל תן אותיות 'בא' בחילוף אל פרעה וכו' וכו' וכתב החתם סופר וצריך ישוב מה תועלת לנו בזה הרמז וכו' וכו' כשתחליף 'בא' במקום 'פע' של פרעה, היינו שתחסיר קמ"ז מן המנין, לומר שהוסר ממנו זכות קמ"ז שנותיו של יעקב וכו' עיין שם באריכות.

ונלע"ד לפרש בפשטות, שהרי הרבה שואלים על הלשון 'בא אל פרעה' ולא אמר למשה 'לך' (ובאמת לשון זה נמצא כבר לעיל בפרשת שמות, אלא כאן יותר בולט באשר הוא התחלת הפרשה). והנה כל הספרי קבלה כותבים שענין הצמצום שהשם יתברך עשה שעל ידו נתן מקום לכל הבריאה, הוא כההוא קמצא דלבושה מנה ובה (בראשית רבה כא, ליקוטי מוהר"ן תורה סד – פירוש על הפסוק שלפנינו). והנה השר של מצרים שמיה רהב (עיין בזה בספר ניצוצי שמשון פרשת בשלח). ולפי זה אתי שפיר, כי אותיות ארבה, הן אותיות א' רהב, אלף הוא אלופו של עולם. והרי הקב"ה מזמין את משה רבינו פנימה לשורש של רהב.

 

 

ניצוצי שמשון פרשת בא, וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו' (יא:ח), עיין שם באריכות, ופירש הפסוק (יד:טו) מה תצעק אלי, מה-אלי אותיות אלקים, שהאתוון 'מה' אשר פגם פרעה כאן שנית, צעקו לפני לקרב אותן לאתוון 'אלי', עיין שם באריכות.

ונלע"ד אם כבר מפרשים שהן אותיות אלקים, נפרש שהם אותיות אלימה. ותראה פלאות בעזה"י. כי מ"ב מסעות כנגד שם מ"ב החתום בראשי תיבות של אנא בכח, אבגית"ץ קר"ע וכו'. א' רעמסס, ב' סכת, ג' אתם, ד-י' פי החירת – שבו היו עכשיו. ה-ת' מרה. ו-צ' אלימה. ז-ק' ים סוף. הרי השני מסעות שלפניהם היו, מרה ואילמה, שהם כנגד אותיות ת"צ, שזה ת"צ של תצעק, ואותיות הנשארות, עין קוף, עם הד' אותיות של תצעק, והו' אותיות של עין קוף, בגמטריא מרה אילם (לפעמים נקראת אילם בתורה). וכן יש לפרש ת' מרה, צ' אילמה, ע'ד ק' ים סוף. שהרי מאילם הלכו לים סוף, שהוא כנגד אות ק' – ועכשיו הם בים סוף, ולכן מה תצעק אלי, הרי בעוד כמה מסעות אתם כבר חוזרים לפה. וחילק תיבת אלימה, כי המסע הה', מה', היא מרה, ושם צעק משה אל ה' ויורהו עץ וכו'. הרי מה', מהמסע הה' תצעק, ומאילמה, כבר תחזרו לכאן. דבר אל בני ישראל ויסעו.

 

 

העולם מספרים, אנשים הלכו להתפלל על גשם, ואחד הביא מטריה. וזה משל נאה בכלל, שהכל הולך לפי ההכנה. ומי שרוצה לזכות להשגת אלקות, יחשוב מראש כמה יראוי וכמה אימה יש בדבר, וילבש אימה ויראה, וממילא כפי היראה שלו כן יזכה תיכף בהכרת השם יתברך [והרי זה כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן לא – וינפש, וי אבדה נפש, ומתחילין להתגעגע אחריה, ועל ידי זה בעצמו שאנו מתגעגין אחר הנפש מזה בעצמו נתהוה הנפש היתרה, עיין שם].

 

 נ נח נחמ נחמן מאומן