Wednesday, May 29, 2024
Taxation is theft
Sunday, May 26, 2024
קצת חידושי תורה משבוע של פרשת בהר
ב"ה
בבא
מציעא פג:
בו
תרמוש כל חיתו יער, אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער, פרש"י ז"ל אלו
רשעים שבו, שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם, ע"כ.
בספר
שש"ק ב-קכ הביא שרבנו אמר: אף שהנכם אנשים כשרים, אבל לא לזאת התכונתי,
התכונתי שיהיו לי אנשים כאלו, שינהמו להשם יתברך לילות שלמים כחיות ביער, ע"כ
– ועיין שם הלשון ביידיש
רש"י
ד"ה רדודי רדיד, תרגום (שמות לט) וירקעו את פחי, ורדידו, מותח חוטי נחושת
וברזל לעשות מחטין, ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים זה דק מזה
ואין קולו נשמע בלילה, ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה אין לך לתופסו על
כך דלמא רדודי רדיד, עכ"ל.
ולכאורה
לא כן פירש בפרשת תצוה עה"פ ועשו את האפוד זהב וכו' (שמות כח:ו) ז"ל היו
מרדדין את הזהב כמין טסים דקין, וקצצין פתילים מהם וכו' וכו' וכן מפורש במס' יומא
(עב.) ולמד מן המקרא הזה וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות וכו', ע"כ. היינו
שהיו מכין את הזהב עד שהיה דק, ואז חותכים לפתילות.
ויש
לחלק בין עשיית פתילות לבין עשיית מחטין.
פד.
אמרו לה שלהן (הבטן של נשות ראב"ש וריב"י) גדול משלנו.
עיין
לעיל בברייתא דף עט: לרכוב עליה איש לא תרכב עליה אשה. ופירש ב'מתיבתא' שנשים
כבדות מאנשים. ואילו ב'חברותא' פירש שאין נשים בקיאות כל כך ברכיבה.
הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר
לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.
עיין
ספר המדות מריבה סג – אם אין לאדם חברים ואוהבים נח לו שימות.
מריבה
קד – אין להתפלל על שום אדם שימות אפלו על מין, כי יותר טוב להרג אותם בידי אדם
ולא בידי שמים, ע"כ.
צדיק
קטז – לפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות, ע"כ. והנה הר"ן בנדרים
(מ. ד"ה אין) כתב שבמקום שאדם מצטער הרבה בחוליו ואינו יכול לחיות, צריך לבקש
עליו רחמים שימות. וכאן האחרונים האריכו לברר אם יש ראיה לדבריו מהגמרא כאן.
ולכאורה מזה שרבינו כתב דין זה בערך צדיק, יש ראיה שכוון יותר לסוגיא שלנו מדברי
הר"ן. כי דוחק לפרש שזה כדברי הר"ן והורה דוקא להצדיק להתפלל על זה.
פה.
אמר
רבי חביבין יסורין קבל עליה תליסר שני וכו' עלידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו
וכו'.
הרי
מבואר שהיסורין של רבי לא סתם באו כאשר קיבל עליה, אלא על ידי מעשה, עיין במפרשים.
וכעין
זה לקמן פו. בפטירת רבה בר נחמני כאשר ברח מהשליח של המלך, והיה לומד תורה, והמתיבתא
דרקיע רצו להעלות אותו להכריע, ושלחו המלאך המות וכו', ואז רבה בר נחמני בעצמו אמר
תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסור בידא דמלכותא וכו' עיין שם.
ורואים
שכמה סיבות באים כיחד כאשר מגיע הזמן, ולאו דוקא שרק דבר אחד פעל כל זה, אלא מכמה
צדדים.
פו.
קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור,
ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח, נוכח
רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות שדרו שליחא בתריה
לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה
קא פסיק פומיה מגרסיה, וכו' וכו' כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול
ואמרה אשריך וכו'.
רש"י
כז"ל טהור, לפי מה שכתוב בתורה, עכ"ל. ודבריו תמוהים מאד, מה כוונתו, מה
רצה בזה. אחד פירש כמו שכתוב בתורה אחרי רבים להטות, ואחד פירוש שכתוב בתורה לטהרו
או לטמאו וכו', ובאו כביכול לחלוק על הקב"ה מכח מה שכתוב בתורה. ועדיין הדבר
תמוה מאד והעיקר חסר.
ובחמלת
השם יתברך עלי נפל בדעתי דבר פשוט, ופלא בפשטותו, עד שהשתוממתי כמה עוורים אנחנו,
ואין אנחנו יודעים כלום אפילו מה שלפני עינינו. כי 'בתורה' אותיות בהרת ו'. ושמא תאמר
הוא אותיות בהרות, לשון רבים, גם זה מפורש במש"כ רש"י – כמו שכתוב
בתורה, תזריע יג:לח בהרת בהרת, שאפילו בלשון רבים אין כתוב בו ו', ועל כל פנים
מוכח שעיקר המילה היא בהר, ולכן בלשון רבים הוא בהרות. בהר אותיות רבה בר נחמני שנח
נפשיה בטהרו ספקו. והתורה נקראת עז כמש"כ (תהלים כט) ה' עז לעמו יתן (וכמו שפרש"י
וכן בזבחים קטז) כי אי אפשר לבוא אל התורה כי אם על ידי עזות דקדשה (ליקוטי
מוהר"ן ל), וזה השם רבה, וכן ההתפארות שלו – אני יחיד בנגעים, אף על פי
שהנגעים באים על גסות הרוח ר"ל, ועזה לקה בצרעת. והרי 'בתורה' עם הוספת אות
א' (כמו שרש"י כתב בכמה מקומות חסר א' מהתיבה) אותיות אות רבה. אות בשמיה.
ב"ה
ארחיב קצת בענין – אבל לא זכיתי להשלים. ו' הוא השער כמו שמצינו בכמה וכמה מקומות
בזוהר ובכתבי האריז"ל. תורה, אותיות טהור, בחילוף הת' והט' באותיות דטלנ"ת
של השינים (בשינים בגמטריא בי"ת). והרי הו' בצורה בתוך התורה, ספק בא מקודם
או מאחרה. הרי ספ"ק מלפני וספ"ק מאחרי, הו' באמצע, זה חצי ספ"ק, סה"כ
ספק ספק וחצי ספק, בגמטריא ת"ר, שהו' באמצע. וכן ת"ר בגמטריא פעמיים ערל,
כל גוים ערלים ובפרט הפלשתים, הפלשתי הערל. וזה רו"ת נגד ערפה. וזה ענין השם
הנ"ו של ע"ב שמות – פו"י (ע"ה בגמטריא נבל"ה, כי כן
אומרים על דבר נבלה – פו"י). ויש כמה רמזים איך השם הזה מורה על נגע צרעת. כי
שומר פי"ו ולשונו שומר מצרות נפשו, אל תקרי צרות אלא צרעת [ההבדל בין אדם,
שהוא בגמטריא תר"ה לשם אדנ"י, הוא שמ"ר – בחי' פו"י, פ' פעמים
ו', ו' פעמים י', וזה מש"כ (דברים כד:ח) השמר בנגע הצרעת. אדנ"י הוא
הדיבור כמו שכתוב אדנ"י שפתי תפתח, והאדם נקרא על שם הדיבור]. כי צרעת בא על
הגוף דייקא על עור הבשר – משכא דחויא. והרי אות י' מתחלף באות ג' באותיות אח"ס
בט"ע גי"פ, והרי פו"י נעשה גו"ף. ועוד פו"י בגמטריא גופו
ע"ה כמו דתנא במסכת אבות פ"ד המכבד את התורה גופו מכבד, גו"פ פעמים
ו', עם מכב"ד, בגמטריא ת"ר. [והנה אותיות גי"ף, כולם בבחינת קומה
שלמה, בבחינת ברכה המשולשת בתורה (כי האלף בית הזה מחולק ג' ג', וזה בחי' אורייתא
תליתא בכל מיני שילוש, במסכת שבת פח. ור' שמשון חידש, בר-כה משולשת, ב"ר ג'
פעמים בגמטריא תו"ר, כ"ה ג' פעמים בגמטריא ע"ה, והרי, תרועה, וזה
בחי' קול שופר היוצא מגופא שפירא, עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא פג). כי ג' הם
חסד דין ורחמים, והרמח"ל כותב שאלו הג' כולל הכל, רק שאחר כך נבנה מהם כל הי'
ספירות, ומפרש את זה באריכות, הרי ג' וי' שיעור קומה שלמה. וכן פ'ה הוא קומת אדם,
כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עז.]. פ"ו, שהוא בגמטריא אלקים, פעמים י',
הרי שיעור קומה שלמה של י' שמות אלקים, בגמטריא פלשתים, כמו שהבאתי במקומו. פ' פעמים
ו' עם ו' פעמים יו"ד בגמטריא ת"ר. פו"י הוא השם הנ"ו, פרשת תזריע
ומצורע הם פרשיות כז וכ"ח, ביחד עם הכולל בגמטריא נו. גם פו"י נוטריקון
פרשה וו יאד, בגמטריא כז, שהוא פרשת תזריע. וכן תזריע, אותיות ת"ר עי"ז –
בגמטריא פו"י עם הכולל.
ות"ר
שייך גם לענין לשון הרע, כי תר לשון התייר הגדול, לתור, לשון של רכילות כמו שפירש
רש"י ענין של רכילות. ולכן המצורע מביא תור לכפרה.
אין
אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם
כי
השגת התורה בחי' כולה הפך לבן טהור, אבל קיימא לן שאין זה אלא כאשר קודם נחלט לטומאה,
ורק אז אם יפרח הצרעת בכולו הרי טהור, אבל אם בתחילה פרח הצרעת בכל גופו, טמא.
ולכן על כרחך צריך כשלון בתחלה, ואז ימעוד על האמת, וכולו הפך לבן טהור.
ספר
ניצוצי שמשון פרשת כי תצא
וכי
יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ. פירש שאם אין לו חטא, תלה מיתתו
על חטא עץ הדעת. והביא שהיערות דבש ב:ט כתב שהאריז"ל אמר כן בהספדו על
הרמ"ק. וצריך לעיין בספרי קמארנא בהקדמה לספר נתית מצותיך, ובפרקים על היחוד
ד:ד ובספר היכל הברכה דברים קס: שכותב איך
כחות הטומאה היו באים לרמ"ק ולא היה יכול לסובלם והיה הורגם עם שמות קודש. ואין
הספרים לפני, ויתכן שכותב באיזה מקום שכל זה היה מחמת שהיה בעל תשובה.
והביא
שם מהש"ך עה"ת שפירש להיפוך שאמר שלפרש כנ"ל הוא נבלה כי בודאי אין
יסורים ומיתה בלי חטא. גם זה הספר אינו לפני, והרי מחלקת הוא בגמרא אם אין יסורין
בלי עון (רבינו הקדוש תמיד מביא סתם שאין, אבל במחלקת שנויה), וכן ד' מתו בעטיו של
נחש, צריך לומר לפי השך שרק מרוח הקודש יכולים לומר דבר כזה.
בספר
מדרש לפירושים א:יד הביא מספר ד"נ (?) שאותיות ר"ש מ-רש"ע הם
שייכים ל-שק"ר, מה שאין כן אות ע'', אות טוב. ואות ק' מ-צדי"ק שייך לשק"ר.
והמשיך לעשות צירוף של ע' שהוא אות טוב של הרשע, עם צדי"ק והכולל, בגמטריא
רעה, עיין שם. ולפי דבריו נראה לעשות צירוף אחר, לקחת רק האותיות שאינן שייכות לשק"ר,
צד"י וע', בגמטריא עקד. ויש לפרש בזה שלכן לדורות עולם נקרא עקידת יצחק, כי
הוא בירור תכלית האמת. וכן עולם העקודים, יציאת האורות מפה דאדם קדמון, כאשר יש
להם רק כלי אחד, וזה בחי' אמת היתה בפיהו, כי אמת יש רק אחד כמבואר בליקוטי
מוהר"ן, כי יש הרבה שקרים וכו' וכו'.
ומכאן,
ומאד הוכחות כמוהו, יש להבין למה יצחק טעה בעשו והיה מוכן לברכו, כי ידע בעצמו
שנתברר להיות כולו טהור ואמת. ואדרבה מה שצריך ביאור איך יתכן שיצא ממנו עשו. אכן
גם אורות העקודים, אחר כך יצאו מהעינים, עולם הנקודים, ובמשך ההשתלשלות היתה השבירה.
נקודים, בגמטריא יצחק עם ב' כוללים, אי נמי נקדים, עם הה' אותיות, בגמטריא יצחק
ע"ה. ולכן יצחק נתעוור. ונשות עשו קלקלו עיניו. וזה מש"כ שיצחק אהב את
עשו כי ציד בפיו, ציד, בלי ק' כנ"ל, בפיו בחי' הפה של א"ק, כי כל עוד
שהיה מחזיק את עצמו בבחי' הפה של אדם קדמון, בודאי על כרחך כולו טוב טהור וקדוש.
אבל רבקה, רב-ק', הרבה להרגיש ולהכיר את הק', ולכן אהבה את יעקב. ע"ק – שהשקר
של ק' יצא מהתשלשלות יציאת האור מהע'.
והכל
נתקן אצל יוסף דכתיב ביה (בראשית מט:כב) בנות צעדה עלי עין. כי בחלום קמה אלמתי
(בראשית לז:ז), קמ"ה הוא השם שממליכים מלכים[1], וכן הוה שמלך על מצרים,
בגמטריא עשו עם הג' אותיות והכולל, והרי קמ"ה בא"ת ב"ש אותיות צד"י
(אור זרוע, אלפא ביתא סי' מח – צק"ר להקם עם הארץ ק'רואהו ר'בי כדי שיחזור
בתשובה), ועלי עין, הרי ע'. וזה צעדה, כי הול"ל צעדו, והוצרך רש"י לפרש
כל אחת ואחת, אלא שהוסיף על אות ו' אות ד' ונעשה ה – ד"ו, בגמטריא י', והרי
צעדי, אותיות צדי"ע, שהוא צירוף אותיות הטובים מצדיק ורשע שזכה יצחק בעקידה. וזה
'קמה אלמתי', אלמתי אותיות אמת לי (עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא צא, 'לי' זה
חכמה עלאה ותתאה, הרבי והתלמיד).
ועם
השם הזה ממליכים מלכים, כי מלך לשדה נעבד (קהלת ה), כין אין מלך בלא עם, והרי עם
הוא היפך של מלך, כמו ש'כרת' הוא היפוך 'כתר', ו'נגע' היפוך 'ענג' (ספר יצירה), כן
הקם הוא היפוך קמה (וכן 'המק' בשרו מק יהיה. נגעים ע"ה בגמטריא עקד). בחי'
מלך ועם.
ספר
חיי מוהר"ן קא
מבואר
שם באריכות ענין עולם התוהו, שחסיד ר' מנחם מנדל מויטפסק נשלח לחו"ל להביא
מעות ארץ ישראל ונפטר בדרך, והתחיל להתגעגע מאד לסע לרבו וכו' והתחילו לשחוק ממנו
ופלדחותו מזה וכו' ונתלהב בהשתוקקות נמרצץ וכו' וחזרו למנעו ולדחותו וכו' חזר
ונתעורר בהתעוררות רב וגדול מאד ואמר שאינו שומע כלל שום דבר כי הוא רוצה דיקא מאד
לנסע לרבו ולהפקיר הכל בשביל זה, וכל מה שאנשיו מנעו אותו בדברים וטענות ואמתלאות
איך אפשר לעשות דבר כזה באמצע עסק כזה, לא שמע לדבריהם וכו' וכשראו שאין יכולים
למנעו בדברים וטענות עמדו ומרדו בו ואמרו שאינם רוצים לצית אותו בדבר זר כזה, וגער
עליהם שיעשו כרצונו דיקא. והם לא רצו לשמעו, והתחיל לכעס עליהם מאד על שאינם רוצים
לצית אותו כי הוא הבעל הבית שלהם ומחיבים לשמע לו ככל אשר יאמר. בתוך כך הודיעו לו
האמת שהוא כבבר מת ושכל אלו שנוסעין עמו הם מלאכי חבלה וכו' ענה ואמר עתה בודאי
אני חפץ דיקא שתוליכו אותו מיד לרבי וכו' עיין שם באריכות.
ונראה
שהרבה פעמים זה בדיוק כן עם היצר הרע, שכאילו מיעץ לנו וממשיך אותו שטוב לנו איזה
תאוה וכדומה, וכאשר זוכים להתגבר ולמנוע ללכת בדרכו, הוא ממשיך בזה, וכן חוזר כמה
פעמים, עד שהאדם מחליט שבשום אופן יעשה דברים כאלה, ואז היצר הרע מגלה פניו, דהיינו
שאז היצר הרע אינו עובד איתו כאילו שזה דבר יפה לעשות וטוב לו לעשות, אלא שעל כרחך
הוא חייב לעשות, ואז יש מלחמה, והאיש צריך להיות הבעל הבית וכו'.
וזה
כמו שאמרו חז"ל שהיום אומר לו עשה כך וכו', ובתחילה היצר הרע כמו אורח וכו'.
בספר
ניצוצי שמשון, ריש ספר תהלים, בענין המשמש מיטתו בערב שבת מעורר תתק"ף עלמין
קדישין צרור החיים, עיין שם כל הענין. ומחבר הספר הוסיף מדליה לפרש בזה הפסוק
(ישעיה נו:ד) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם בביתי וכו'
וכו' ודרשו חז"ל (זהר ב פט.) 'לסריסים' על ת"ח המסרסין עצמם על ששה ימים
ועוסקים בתורה, ובליל שבת בזרזין עצמם בזיווגם, ועיין שם מה שרצה לפרש בזה. והוא
פלא, כי בכל הספר מרבה בגמטריאות, והוא לא עמד להתבונן ש'לסריסים', עם הז' אותיות
ועם ג' כוללים, כי האבולפיה חקק כלל שכל ב' אותיות יש להם כולל, ואות ם' בגמטריא
ת"ר, והרי הגמטריא תתק"ף!
בשבועה
שעברה תמהתי על הפסוק בטחו בה' עדי עד, שיתכן שזה חלק מהשיר שלעתיד וכו', וגם
הבאתי ש-ע"ד הוא בחינת מוחין דקטנות, שזה עוד קשיא שיהיו לעתיד לבוא. וכעת
ראיתי בספר ניצוצי שמשון על ספר הושע, שיש שם הוי"ה בגמטריא ע"ד,
יוד-היא-ויו-היא, ששם שביתת המלאכה, רק מנוחה ושמחה והנחה, עיין שם. ובזה י"ל
עדי עד – מבחי' עד שהוא מוחין דקטנות, לבחי' עד שהוא מנוחה ושמחה והנחה עולמית.
בספר
ניצוצי שמשון, פרשת כי תצא, לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, כז"ל
כלומר שלא יהרהר אדם באשה, כי על ידי זה מתלבש בו ח"ו דמות אותה אשה שמהרהר
בה וכו' עיין שם. [ובספר אדיר במרום מבואר שכל מה שהאדם רואה בעיניו, נראית בבת עינו,
ויש בזה דבקות בין הרואה והנראה עיין שם]. ובזה יש להעמיק בעצת הנועם אלימלך
בצעטיל קטן, שכל פעם שהאדם רואה נקבה שיכוון שם אדנ"י. ולכאורה אם יזכה
השכינה יתלבש בו, או שהוא יתלבש בשכינה.
והביא
שם מספר אחד שמתגלגל באשה, וכתב על זה שלא נראה לפי האריז"ל. ועיין בליקוטי
מוהר"ן תורה לא שהביא מהזהר הקדוש (לך לך דף פה: - כך ציינו) תאבותה דנוקבא
עבד נפש נוקבא ותאבותה דדכר עבד נפש דכר.
[1] ליקוטי
מוהר"ן סוף תורה רלד – ודע שיש שם שכרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם, והשם
הוא קמה (עיין ויקהל משה פרשה קמא) ראשי תיבות השקיפה ממעון קדשך, וזה בחינת
(דניאל ב') מהעדה מלכין ומהקם מלכין, וזה שנאמר ביוסף (בראשית
לז) והנה קמה אלמתי, ע"כ.
נ נח נחמ נחמן מאומן
Hamas before and after
Monday, May 20, 2024
אריסי ימ"ש
Sunday, May 19, 2024
קצת חידושי תורה מהשבוע של פרשת אמור
ב"ה
פרשת אמור
אמור אל הכהנים
בני אהרן. כמו שקדושים הוא ענין פרישה, כן אמור, כמו שלמדנו היום בדף יומי ב"מ
עז. רש"י ד"ה ואימרו ז"ל לשון הפרש ונזור אחור ומתרחק מן הדבר,
ובלשון המקרא דומה לו כעת במרום תמריא (איוב לט), ע"כ. ומה שהיה פשוט
לרש"י בש"ס לא היה כל כך פשוט ליה בספר דברים כו:יז ז"ל האמרת
והאמירך אין להם עד מוכיח במקרא, ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתיו לך
מאלהי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה,
ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת כמו (תהלים צד:ד) יתאמרו כל פועלי און, ע"כ.
שבועה שעברה
הבאתי מספר ניצוצי שמשון שהאותיות לפני 'ענבם' הם סמא"ל. והוא נחש כידוע.
ועיין ברש"י פרשת אמור על המום תבלל בעינו (כא:כ) שפרש ז"ל כנוהו חכמי
ישראל במומי הבכור 'חלזון נחש ענב', ופירש הגור אריה שחלזון ונחש הם מום אחד, אבל
אנב הוא מום אחר בפני עצמו, ופרש בערוך שיש ביעיניו כמו ענב.
ועיין בברכות
נו: הרואה ענבים בחלום ישכים ויאמר כענבים במדבר קודם שיקדמנו פסוק אחר ענבמו ענבי
רוש, ע"כ, וענין זה של 'קודם שיקדמנו' שייך לכמה דברים שם, ועכ"ז לענין
ענבים מדויק ביותר, להנצל מהאותיות הקודמות של ס"מ.
בספר ניצוצי
שמשון פרשת פנחס. השיב את 'חמתי', אותיות החיצוניות ח"י, ואותיות הפרנימיות מ"ת,
והוא ריחק את המקרבים וקירב המרוחקים, וזה כתיקון מחצית השקל, שאותיות החיצוניות
הם מ"ת מרוחקים זה מזה, והמפנימיות ח"י ובאמצע אות צ' שהוא הצדיק והוא
הצדקה. [ואחר כך הביא לפרש לכאורה קצת אחרת, שיש להפריד גם בין אותיות ח"י,
שלא יתערבו החיים בין המתים. אכן באמת כאשר אהרן עצר את המגפה בפרשת קרח כתיב
יז:יג ויעמד בין המתים ובין החיים. ובפירוש השני הזה כז"ל ויש לפרש על פי
דרכו הצדיק אבד ואין איש שם על לב, לב הוא אמצע הדבר, פירוש אין איש שם אות צ' בלב
תיבת מחצית על ידי מעשיו הטובים ע"ש. 'שם על' בגמטריא מת].
ויש רמז לזה
בספר ישעיה (כו:יד) מתים בל יחיו רפאים בל יקמו. בתיבת חמתי, ההבדל בין ח' למ' הוא
ב"ל, זה מש"כ מתים ב"ל יחיו. וההבדל בין הת' להי' הוא ש"צ, והוא
כמנין רפאי, כאשר מחלפים הא' עם ק' באותיות אי"ק. ובמסכת כתובות (קיא.) רבי
אלעזר דרש מתים בל יחיו, יכול לכל, תלמוד לומר, רפאים בל יקמו, במרפה עצמו מדברי
תורה הכתוב מדבר. אמר ליה רבי יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, ההוא במרפה עצמו
לעבודת כוכבים הוא דכתיב, ע"כ. כי ב"ל הם האות הראשון ואות האחרון של
התורה הקדושה. ולכן דרש ר' אלעזר שמי שמרפה עצמו ומניח התורה סתומה וקשורה מתחילתה
עד סופה, מתחייב בכליה. ורבי יוחנן דרש שאינם אלא סימן על סתימת המיתה של עבודה
זרה, שמרחק אותיות הראשון ואחרון של ח"י, כי ע"ז כנגד כל התורה כולה.
וזה מה שאמר ר' יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, והלשון סתום להאשים הדרשה שפוגע
כביכול בהשם יתברך, וגם 'להו' כפל ומיותר. אלא 'דאמרת' לשון הפרשה כמו שהבאתי
מרש"י עה"פ האמרת והאמירך, כי לפי דרשת ר' אלעזר, אין יש אלא מת לבד, והרי
מה ההפרש בין המ' להת' הוא כמנין, ניחא למריהו (עם י' אחת) בגמטריא ש"ס. ולא
ניחא למרייהו לעביד מיתה. ו'חי' עם הכולל, עומד בין 'להו' בין הל' ל'הו', דהיינו
בין לימוד התורה ובין השם יתברך, רק שם יש חיים לפי ר' אלעזר. ובלי הלימוד יש אין
ניחא למריהו, רק מת ח"ו.
ויש להעיר
שפנחס הרג כזבי בת צור, כזבי בת בגמטריא מת ע"ה, ואז יש אות צ', ור' –
בגמטריא צדקה ע"ה. [אות ו' בזוהר הוא אות חיים]. והראשי תיבות של זמרי בן
סלוא, בגמטריא חיים ע"ה.
גם ח"י במילאו,
חית יוד, עם הב' תיבות בגמטריא מת.
ועיין בספר דעת
תבונות לרמח"ל ש'מת' כולל ענין החיים, שהיה חי ועכשיו מת. אבל חיים אינו כולל
ענין מיתה.
גיטין עו: אמר
רב הונא, מאי (-התנאי שהתנה 'אם לא אעבור מכנגד-) פניך, תשמיש, ע"כ.
בפשטות פנים של
מטה מכונים פנים.
וי"ל על
פי האמת, שהרי עיקר הפנים תיקון ז' של תיקוני הדיקנא, תיקון אמת. וז' היא המלכות.
ועיין בספר אדיר במרום (ספינר עמ' ס) ז"ל ותחזק היסוד שהוא הפריה ורביה. וסוד
(משלי יא:ל) פרי צדיק עץ חיים. וזה כי רק הצדיק יש בו לפרות ולרבות. שהפריה ורביה
סודה (שמות לד:ו) ורב חסד, שהוא ריבוי החסדים, בסוד ור"ב חס"ד עולה
פ"ר, והיינו פריה ורביה, עיין שם. תיקון ורב חסד הוא התיקון הו' של תיקוני
הדיקנא, מידת היסוד. ולכאורה הוא משפיע לתיקון הז', שהוא המלכות ועיקר הפנים. ולכן
הפנים משמעו תשמיש.
והנה מצינו
זווג לרע, כענין (ישעיה כו:יג) בעלונו אדנים זולתך, ולפי זה יש לפרש מה שכתוב
(קדושים כ:ג, ה) ואני את פני באיש ההוא וכו' ושמתי אני את פני באיש ההוא. (ופרש"י
מהתורת כהנים, פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי), שענינו זווג לרע כנ"ל, וכן
מש"כ בתהלים פני ה' בעשי רע.
בספר ניצוצי
שמשון סוף פרשת מטות, נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך, ולכאורה
הול"ל ואחר תאסף, אלא רמז שאחר כך יהיה ניצוץ משה רבינו בגדעון והוא ינקום
במדין.
אחר תאסף אל,
עם הג' תיבות, בגמטריא גדעון ע"ה.
ניצוצי שמשון
פרשת דברים
המקום שהוא עין
טובה נקרא 'היכל קדשך', ומבטל לקליפות 'סמא-ל נחש' שהם בגימטריא תפ"ט וכו'
עיין שם. תפ"ט עם הב' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (ובתורה היכל
הקודש, ליקוטי מוהר"ן נט, מבואר איך לבער את הקליפות בהתלהבות הלב ואש המשפט).
חטי – עולה נ
נח, כי ח' נשאר ח', ט, הכוונה א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט בגמטריא מ"ה, וכן י'
הכוונה, א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, בגמטריא נ"ה, הרי סך הכל, נ נח. ובזה
י"ל אשר נשיא יחטא, נשיא בגמטריא רבי נחמן עם עוד א', וכן יחטא, נ נח עם עוד
א.
פץ, עם הב'
אותיות בגמטריא תתקפ"ב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.
ניצוצי שמשון
פרשת ואתחנן
שכשעלה משה
למרום לקבל התורה, נתנו לו מלאכי השרת מתנות, ושר העולם נתן לו מתנה שם של
ק"ב שכל המתפלל בו אין תפלתו שבה ריקם. לכן כשהתפלל משה על מרים אחותו אמר
א-ל 'נא' רפא 'נא' לה. כי פעמיים נא עולה קב. ונתקבלה תפלתו. עיין שם. וזה לא
כפרש"י (במדבר יב:יג) שכז"ל מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל
אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה, ד"א שלא יאמרו ישראל בשביל
אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה, ע"כ. אלא דיש לדחות,
ובפרט על פי הכלל שראיתי בהספר על חיי ר' חיים שמולביץ מישיבת מיר לפני הרבה שנים,
שהיה במצב סכנה גדולה והתנה אם השם יתברך שאם יצילו יהיה לו כך וכך, שכן יכולים
להתנות במצב כזה. וכן כאן לפי ר' שמשון י"ל שמשה רבינו היה כבר בטוח שתפילתו
היתה נשמעת, ועם כל זה ועל כל זה היה לו להמשיך להתפלל ולפעול עוד ועוד בשבילה
דייקא עכשיו (-ועיין במקום אחר שרבי נתן הסביר ההבדל בין קליפות עשו וישמעאל, שעשו
אינו מתפלל וישמעאל מסתפק בהצלה פורטא). ועל זה רש"י יישב כנ"ל.
ועיין בליקוטי
מוהר"ן תורה לד:ב, ד ז"ל הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו,
כמו שדרשו חז"ל (מ"ק טז:) צדיק מושל וכו' מי מושל בי צדיק, וזהו בחי'
(בראשית מב) ויוסף הוא השליט, והוא שורש כלליות נשמות ישראל וכו' וכו' וכו' - כי
קודם מתן תורה היה הממשלה ביד הש"י, ואחר מתן תורה נתן הממלשלה ליד כל ישראל כל
אחד לפי בחינתו עיין שם.
ולפי זה יש
לפרש 'נא' רמז לאחר מתן תורה שאז כבר ניתן הממשלה להצדיק, כי מתן תורה היתה ביום
נ"א לספירת העומר. ומה שהשם יתברך אמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. שלא יבוא
מכח יוסף, כי מבואר בתורה לד שם כי יוסף היה לו את הממשלה הזו אפילו שהיה לפני מתן
תורה, ועיין בליקוטי נ נח שם מה שפירשנו ליישב, ועל כל פנים כן הוא, שיוסף היה לו
את הממשלה הזו, ולכן הוצרך הקב"ה לומר למשה אל תוסף – לא לבוא מכח הממשלה של
יוסף
ועוד עיין בליקוטי
מוהר"ן תורה רכג, כשהצדיק צריך לבקש מאת השם יתברך יכול להיות שלא ימלאו
בקשתו, כי זמנין דשמע וזמנין דלא וכו' (זהר וירא קה:), אבל יש צדיק שיכול לגזר ולומר
אני אומר שיהיה כן וכו' עיין שם.
ועוד עיין
בתורה רטו שיש פדיון מיחד שכולל כל העשרים וארבעה בתי דינין וכו' כי אם חד בדרא
שידע זה הפדיון, ופעמים אפלו כשזה הצדיק עושה פדיון אף על פי כן אינו מועיל, וזה
מחמת כי גם למעלה תאבים מאד לפדיון כזה, כי לאו בכל פעם בא להם מלמטה פדיון כזה
שיוכל להמתיק כל הכ"ד בתי דינין בבת אחת, ועל כן כשבא להם זאת ההמתקה הם
משתמשים עמה לצדר דבר אחר וכו' עיין שם.
חידוש עצום
בחתימתו של ר' שמשון: דברי עבדך השפל הייחס ש'קץ מ'אוס ש'פל ו'גם נ'מאס, עכ"ל
והוא ממש פלא פה קדוש שהיה אליהו הנביא רגיל אצלו ומגיד מן השמים, והיה זוכה
לדבקות עד כדי כך שלא הרגיש ביסורין העצומים כאשר נהרג על קידוש השם, איך כותב על
עצמו דברים כאלו. ואנן מה נענה בתריה?
ניצוצי שמשון
ואתחנן
(ברכות סא:) בשעה
שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה וכו', והיה מקבל עליו עול מלכות
שמים, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן. אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך
אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא קיימנו. וצריך ביאור להשון 'עד כאן' שאמרו לו.
אמנם איתא
בכונות האר"י (לר"מ טרינקי דפוס וינציא לז: הוא בילקוט ראובני פ' שמות)
דשם של 'תכה' מסוגל להציל מן האויבים, ובשם זה הרג משה את המצרי. ולכן אמר משה
לרשע למה 'תכה' רעך (שמות ב:יג והשיב לו הלהרגני אתא 'אומר' כאשר הרגת את המצרי
וכו'). ושם זה צריך לכוין בפסוק (תהלים ט:יא) כי לא עזבת' דורשיך' ה', שסופי
התיבות 'תכה', עכד"ק. והנה ואהבת את' ה' אלקיך', סופי התיבות הם של 'תכה'. ובזה יובן מאמרם ז"ל, שר' עקיבא
וכו' וכו' שהיה מאריך באחד. ואמרו לו תלמידיו רבנו עד כאן, כלומה למה לא תאמר
ואהבת את' ה' אלקיך' וכו' שמכניע האויבם ולא יוכלו להרגך. לזה אמר להם כל ימי
הייתי מצטער לקיים פסוק ובכל נפשך וכו', עיין שם.
בספר אהבת שלום
(להרה"ק מקאסוב, ר"פ יתרו) פירש המדרש (רבה כז:ו) זה שאמר הכתוב (משלי
יט:כה) לץ תכה ופתי יעירים, לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו. פירוש שהשם 'כהת'
הוא בחי' אוזן, ועולה בגמטריא 'שמיעה'. והוא סוד הנשמה, כי יוצא מראשי תיבות של
הפסוק (תהלים קנ:ו) כ'ל ה'נשמה ת'הלל י-ה. והזוכה לקדש חוש השמיעה, נשאר אצלו
צירוף זה. ומי שאינו רוצה לשמוע נהפך הצירוף ל'תכה'. וזה שאמר המדרש לץ תכה זה עמלק,
שלא רצה לשמוע. אבל ביתרו נשאר צירוף 'כהת' כמו שכתוב וישמע יתרו. וזה יש לפרש בר'
עקיבא שהיה קורא את 'שמע' וזכה לבחינת שמיעה שהוא 'כהת', אמרו לו לתמידיו למה לא
תמשיך על איביך שם 'תכה' וכו' וכו' שרצוני היה תמיד לזכות לשם 'כהת' סוד הנשמה,
עכ"ל ועיין ספר קהלת יעקב ערך תכה, ע"כ.
והנה לפי הרב
מקאסוב ששם 'תכה' הוא כצירוף 'כהת' – השם השמיני של ע"ב שמות, י"ל עד
כאן, כאן בגמטריא ע"א, ורמזו לו להשלים עם השם הזה.
והנה לפי פירוש
ר"ש, התלמידים בקשו לו להמשיך עם ואהבת וכו', ור' עקיבא תירץ להם שהוא עוד
מחכה לקיים סיפא דקרא של ואהבת, ולכן הוא כאילו מוותר על השם 'תכה' שיכריע בעדו,
ובספר אהבת שלום המתיק את זה, שעל ידי שזכה באמת לשמיעה, נעשה צירוף אחר של
כה"ת וממילא נשאר לו לקיים בכל נפשך.
בספר אדיר
במרום (עמ' רפז הוצאת ספינר) כתב ז"ל הריגת הס"א נעשה בכח שם מ"ב,
שהוא השם שבו הכה משה את המצרי כמפורש במקום אחר, עכ"ל. וכן בליקוטי תורה של
האריז"ל על פרשת שמות כז"ל אמרו רז"ל (מד"ר שמות פ"א,
פרדר"א פמ"ח, זהר אמור קו. ת"ז ע"פ מעלות הסולם אות רי"ב
ועיי"ש במעלות הסולם ד"ה הנה המפורשים. שער הפסוקים פרשת שמות) בשם
מ"ב הרגו משה למצרי, והוא ס"ת מי שמך לאיש, יכ"ש וכו' עיין שם. והרי
זה סותר מה שהובא בשם האריז"ל לעיל.
ואולי זה
הסתירה שהרמח"ל מזכיר בסוף ספר אוצרות רמח"ל מכתב יד ז"ל הסתירה
אשר אמר בדברי הארי זלה"ה אתרץ בקצרה. כי ענין העונש שהיו מענישים החכמים באמרם
'נתן עיניו בו', הוא בשם זה כה"ת שסודו בעינים (-לכאורה דלא כהרב מקאסוב שכתב
שהוא באוזן), בסוד 'לא כהתה עינו', והוא ענין הגברת הדינים בחוזק רב, בסוד ראיה
זאת. והענין ארוך וכו' וכו' שלא אמרו שמשה הרגו בעיניו, כענין 'נתן עיניו בו', אלא
בחרב שבפיו. והענין כי שני דברים הוצרכו שם: אחד הגברת הדין על המצרי, ואחד – ענין
פרט לענין אותו המצרי, כידוע. ולתיקונו הוצרך שם מ"ב להעלאת הניצוצות ממנו אך
בסוד גבורה וכו' וכו', עכ"ל.
לפרש למה אמרו
התלמידים 'עד כאן'. י"ל מפני ששמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון
שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות
תלמידי חכמים (פסחים כב.). והעולם מקשים למה לא פירש ר' שמעון כאשר הגיע לואהבת את,
והתירוץ פשוט, כי השם יתברך מקיים את התורה, ובודאי השם יתברך אוהב את הצדיק, ולכן
יכולים להבין שנצטוינו לאהוב את הצדיק אפילו כאהבת הבורא. אכן לכאורה לא יתכן שהשם
יתברך יהיה לו יראה משום נברא. ורבי עקיבא דרש שעם כל זה יתכן בחינת יראה, וכענין
צדיק מושל יראת אלקים (שמואל ב:כג:ג, מ"ק טז:).
ולפי זה אתי
שפיר ששאלו את רבי עקיבא, כאשר אמר שמע דייקא, כשמו של שמעון העמסוני, האם הוא
יסתפק כמו שמעון העמסוני שדרש ואהבת ולא דרש את היראה, כי הלוא ר' עקיבא דרש גם את
של היראה, ואם כן יש לו את הכח של צדיק מושל. ור' עקיבא ענה להם כל ימי, וכבר דייקנו
על זה במקומו שלכאורה רבי עקיבא לא היה לו את המסירות נפש הזה עד שהתחיל ללמוד
תורה בגיל ארבעים, ועמש"פ. וי"ל שכוונת רבי עקיבא כאן 'כל ימי' היה
לבנות על כל ימיו של שמעון עמסוני, שכל ימיו היה דורש אתים שבתורה, ומבחינת כל
ימיו של שמעון העמסוני, רבי עקיבא אמר שהיה לו את הרצון לקיים ואהבת את, שהצדיקים
יש להם אהבה מיוחדת להשם יתברך, ולכן מקיימים בכל לבבך באהבה, כי בפשטות שני חלקי
הלב, הימין לאהבה והשמאל ליראה, ורבי עקיבא כבר היה מקיים ששני הלבבות יהיו באהבה,
ולא נותר לו לקיים רק בכל נפשך.
עוד י"ל
על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פג ז"ל כי המצות נקראים
מטעמים כ"ש (בראשית כז) ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי בפיקודין דעשה כמובא (תיקוני
זוהר כא דף נ), וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל אזי צריך לשמור שלא יינקו ממנו
החיצונים הידועים שרוצים לינק מזה הדם הנשפך, ע"כ צריך כיסוי שהשכינה מכסה
דמהון של ישראל שנשפך באהבה הזאת בחי' כארש אהבתי כנ"ל וזה בחי' כיסוי דם. ובענין
שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה, בין שפיכות דמים על ידי בושה
בין שאר שפיכות דמים ממש, כי יש כמה וכה נשמות נפולות שאין להם עליה כי אם על ידי
שפיכות דמים של ישראל של אדם גדול, ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי ש"ד
ממש, וזה בחי' זדונות נעשין כזכיות, שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון
באהבה הנ"ל וזה בחי' על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל וכו' עיין שם.
ולפי זה
י"ל שהתלמידים אמרו עד כאן, עם הה' אותיות בגמטריא כיסוי דם, דהיינו שאמרו
שמספיק היסורים שכבר עשו לו, כי כבר שפכו הרבה דמיו רק שעוד לא הרגו אותו ממש,
והתלמידים טענו שזה היה מספיק כדי לקיים כיסוי הדם כמבואר, כי לפעמים אפילו מספיק בבושה,
ואפילו אם צריך שפיכות דמים ממש, הרי כבר שפכו הרבה מדמיו. ורבי עקיבא ענה שהוא
צריך לתקן כל ימיו שיהיו בבחי' תשובה מאהבה שזדונות נעשה כזכויות, והרי כל ימיו מחכים
להתעלות הזה.
מצאתי
רש"י שממש מתאר מה שהולך אתנו. ישעיה כו:יז כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק
בחבליה כן היינו מפניך ה'. פרש"י ז"ל רואים אנו צרות מתחדשות וסבורים
אנו שהם מיני סימני ישועה וגאלה, לפי שאנו מבטחים לגאל מתוך צוקה וצרה כיולדה זו
(ראה ירמיה ל:ו-ז וסנהדרין צח:), ע"כ.
נ נח נחמ נחמן מאומן
Thursday, May 16, 2024
The meme of the century
Wednesday, May 15, 2024
שני רמזים
Monday, May 13, 2024
קצת חידושי תורה מהשבוע של פרשת קדושים
ב"ה
יט:יט פרש"י חקים אלו גזרות מלך
שאין טעם לדבר, עיין שם. וקשה הלוא בודאי יש טעמים לכל החקים. וי"ל ש'דבר' גם
מלשון דבר אחד לדור, מנהל. והחקים אינם מוכרחים להנהלת העם. טעם אלקים ע"ה
בגמטריא דבר.
לא תקם ולא תטר וכו'
פרש"י לא תם, אמר לו השאילני מגלך,
אמר לו לאו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו איני משאילך וכו' וכו'.
יש לעיין מדין לפני עור. עני שמבקש
צדקה, הרי הוא מוקים האדם בנסיון שלא יעבור בלא תקפוץ ולא תאמץ, ועם כל זה בודאי
זה הזכות של העני לבקש, אפילו מהמוחזק קמצן. אלא דנעל"ד שזה דוקא אם העני
באמת עוד מקוה כל שהוא שיקבל ממנו, אפילו אם זה תקוה קטנה מאד הרי מספקת שהעני מבקש
ויש בזה תקוה שהאיש כבר יתן. אבל אם העני באמת לא חושב כלל שיקבל ממנו, ורק מבקש להחליצו
או משום ליצנות וכדומה, נראה שזה קרוב מאד ללפני עור.
והנה זה האיש שסירב להשאיל לחבירו,
ועכשיו הוא בא גם לבקש מחבירו להשאיל לו, ויש כאן שני צדדין שהוא שם מכשול לחבירו,
כי בין אם חבירו לא משאילו לו, ובין אפילו אם משאיל לו יכול שיכשל באיסור נטירה,
ועם כל זה נראה שמותר לו לבקש, ואפילו אם האיש השני מוחזק קמצן שלא משאיל, אין בזה
הקמצנות משום איסור נקימה ונטירה, הרי הוא לא ישאיל לו כדרך שלא ישאיל לאף אחד. ועיין
במשנה בסנהדרין כז רבי יהודה אומר וכו' האוהב והשונא (- פסולים לעדות) וכו', שונא,
כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה (-כמו שכתוב והוא לא שונא לו מתמול שלשום, יד
רמה), אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך. ופירשו שם שהחכמים חולקים רק לענין עדות, שיעידו
מה שראו כאשר ראו, אבל מודים שפסול לדון, כדאיתא שם בדף כט., פסוק חד לדיין אידך
כדתניא וכו' מכאן לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד, הרי
בודאי שמחזיקים אנשים בשנאה. ובכהאי גוונא שהאיש השני מוחזק בשנאה לכאורה גם תהיה איסור
לפני עור – שהראשון שסירב יחזור לבקש ממנו.
אילולא הקב"ה עוזר לו לא יכול לו.
נמצא כאשר האדם מגיע לנסיון חזק כזו שהוא צריך למשוך עזרת השם יתברך, על ידי זה גורם
יחוד עליון, כי קודם היה השם יתברך מלעילא והבריאה והברואים למטה, ועכשיו גם השם
יתברך מלמטה.
כתבתי בעבר לפרש בטחו בה' עדי עד,
והבאתי ש'עד' בחי' מוחין דקטנות, ובהיות שהוא בחי' בטחון, על כרחך הכוונה שכאשר
האדם בבחי' זו של מוחין דקטנות יש לו להתחזק בבטחון.
והבאתי בליקוטי מוהר"ן עו בענין
מתי אבוא ואראה פני אלקים, שרבינו פרשה, שצריכים להביא מהצמאון לבחי' ראיה,
ובפרפראות לחכמה הביא מהאריז"ל ש'פני אלקים' הוא אכדט"ם בחי' בטחון.
והנלע"ד כתבתי שהוא ענין ראית פני ה' בבית המקדש (וכתבתי שהגמטריא פני אלקים,
שם אדנ"י בריבוע, ועוד צריכים להוסיף מאה של שם אדנ"י כמבואר מהאריז"ל
לעשות את הא' יו"י והנ' יש לו י' בראשה). ומה שבאמת פני אלקים הוא שם אכדט"ם,
גם זה ענינו כנ"ל כאשר האדם בבחינת קטנות בבחי' שם אכדט"ם צריכים לבוא לבחי'
ראיה (היפוך מפירושם שצריכים להתפלל להגיע לבטחון של שם זה. וכמבואר בתורה שם
שצריכים לעלות ממוחין דקטנות להתחדשות המוחין וכו'. ובתורה סב ורלד מבואר שצריכים אמונה
כל כך חזק שיהיה כאילו רואה בעיניו).
בספר ניצוצי שמשון פרש בלק, הביא לפרש
(ב"ק פב.) אסיא דמגן במגן שויא, מג"ן ראשי תיבות מיכאל גבריאל נוריאל,
והרי חסר רפאל, ולכן הוא לא שוא. ויש להעיר שמש"כ הגמרא, במגן שויא, שויא
בגמטריא ורפאל.
יט:יז וַיְהִי֩
כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל-נַפְשֶׁ֔ךָ
אַל-תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַל-תַּֽעֲמֹ֖ד בְּכָל-הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט
פֶּן-תִּסָּפֶֽה.
ויהי כהוציאם
אתם החוצה ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. כהוציאם
אתם החוצה ויאמר המלט, עם הה' תיבות, בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. על נפשך,
עם הב' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. אל תביט אחריך, עם הג' תיבות, בגמטריא
רבי נחמן מברסלב. ואל תעמד ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן
מאומן. אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן,
בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן
מאומן (-היינו ד' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הד' פעמים.
הראשי תיבות של: אל
תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. הראשי
תיבות של: ההרה המלט פן תספה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן
מאומן.
הסופי תיבות של: ויהי כהוציאם אתם
החוצה ויאמר, בגמטריא ברסלב ע"ה. הסופי תיבות של: כהוציאם אתם החוצה
ויאמר, בגמטריא נחמן מאומן. הסופי תיבות של: כהוציאם אתלם החוצה
ויאמר המלט, בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. הסופי
תיבות של: ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך, בגמטריא
נ נח נחמ נחמן. הסופי תיבות של: ויהי כהוציאם אתם
החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל, עם הי"ד
אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אחריך ואל תעמד בכל
הככר ההרה המלט פן תספה ע"ה בגמטריא
נ נח נחמ נחמן.
ההרה המלט, פרש"י
אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר ויעתק משם ההרה (יב:ח)
ע"ש. והנה למעשה (פסוק ל) ויעל לוט מצוער וישב בהר, וצ"ע
אם זה ההר שהיה אברהם יושב בו. כי באמת מצינו אחר כך (כ:א)
ויסע משם אברהם, ופרש"י להתרחק מלוט. ועל כל פנים, לכאורה
זה היה ההר הכי קרובה, ועכ"ז
תלה הדבר באברהם, או שבאמת לוט הלך לאותו הר בשביל זכותו של
אברהם.
ועוד יש להעיר שלוט הוא בנו של הרן
שנהרג על קידוש השם, ועיקר שמו 'הר' כי הן' אינו אלא להקטין. וי"ל שבכלל
מאתים מנה, שזכותו של הרן נכלל בזכותו של אברהם, כי סמך את עצמו על אברהם.
במדרש רבה שמות יג:ד מהו הנני מביא מחר
ארבה בגבלך, ולא בגבול בני חם, ועל זה נאמר וכו' עיין שם.
וק"ק דלא משמע כן בתהלים קה,
שכתוב שם בפסוק כז – שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם, שמשמע שכל
המופתים היו בכל ארץ חם, ובפסוק לא שם אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם, ובפסוק לג,
ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם (-בברד), ואז כתוב בפסק לד, אמר ויבא ארבה וכו'
ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם, ויך כל בכור בארצם וכו'. והרי מכת בכורות
היתה אפילו בבכורי מצרים שלא היו במצרים, ומבואר ש'בארצם' אינו מוגבל דוקא למצרים,
והרי אצל ארבה כתיב בארצם. וצריכים לדחות שעכ"פ כן הוה כפי המדרש רבה. אלא
דיש רמז קטן להמדרש, כי מש"כ ויאכל כל עשב בארצם, כל עשב ע"ה בגמטריא בגבול
מצרים.
בענין ההפסקה שרבינו כתב בליקוטי
מוהר"ן להפסיק אחר, אתה סתר לי, לבין, מצר, שהם ראשי תיבות סמא"ל. י"ל
שדוקא כאן יש ענין להפסיק, כיון שאותיות אס"ל בא"ת ב"ש הם אותיות
חת"ך.
והנה בבראשית ט:ב ומוראכם וחתכם יהיה
על כל חית הארץ. ואילו היה כתוב חיתכם מלא י', היו האותיות בא"ת ב"ש
סמא"ל, אכן אפילו כאשר הוא חסר הי\מ עדיין יש את הם שבסוף התיבה. ועיין
בניצוצי שמשון פרשת שלח, שהימים ימי בכורי ענבם, האותיות שלפני ענבם הם
סמא"ל. ועיין במפרשים שם שהלוא בתורה כתוב ענבים מלא.
ומה שמבואר שהס"מ ממש כרוך אחר
הענבים, עיין מש"כ במעשה של הבעל תפילה בכת שבחר שיכרות, שרק על אותו כת
רבינו אמר שהיה הראש שלהם ערל ובזוי, ע"ש.
ישעיה כו:יא י' רמה ידך בל יחזיון
וכו'.
פרש"י ז"ל ה', נסתלקה יד
גבורתך מעל צריך, בל יראו גבורתך, כי ראו דרכם צלחה, עיין שם.
עיין ליקוטי מוהר"ן נה:ג שהאדם
ניצל מרע עין של הרשע על ידי לימוד זכות שלמד על הרשע, כי לסלק הדין והמשפט, צריך
לזה התגלות היד, בבחי' ותאחז במשפט ידי (דברים לב), שלא לשלוט על הרשע, וכשנתגלה
יד ה', אזי נעשה צל, שבו נתכסה הצדיק מארס של הרע עין וכו' וכו' ועל ידי הצל כהו
מאור עיניו ונחשכים, שאין הארס שלהם יכול להזיק, עיין שם.
אכן כאן הנביא ממשיך ומתפלל, יחזו ויבשו
קנאת עם אף אש צריך תאכלם. וי"ל שזה המבואר שם נה:ח שעל ידי תפילה כתיקונו
מתנוצץ אור זכות אבות, בבחי' חלה זכות אבות וכו' באתר דאבהן תמן שכינתא תמן, דהיא
בחי' חלה, היא ארץ ישראל, ועל ידי בחי' ארץ ישראל לא די שניצול מרע עין של רשעים,
אלא גם רואה בהם מה שהם רצו לראות בו וכו' וזהו (תהלים לז) קוה אל ה' ושמור דרכו,
זה בחי' תיקון התפילה, בחי' דריכת הקשת, בחי' התפילה, והן תלת גוונין דקשת, שהם
אור האבות המתנוצץ כנ"ל, על ידי זה בהכרת רשעים תראה וכו' עיין שם.
כי בראשי תיבות של – יחזו ויבשו קנאת עם אף אש, השני אלפין הם ב', והרי אותיות יעקוב. וכן הו'
ושני אלפין הם ח', ועם הק' של קנאת, והצ' של צריך, הרי יצחק. והראשי תיבות של אש
צריך תאכל – אצ"ת (וכן התיבה 'תאכל') בגמטריא אברם
אברהם. הרי זכות אבות.
וכן בראשי תיבות מרומז הפסוק קוה אל ה'
ושמור דרכו, כי התיבה עם ע"ה בגמטריא קוה, והק' של קנאת מתחלף לאות ד' בא"ת
ב"ש (כמו שפירש רש"י על קטרת), והרי, קוה - והראשי תיבות של יחזו ויבשו
וד' של קנאת-עם אף, כראשי תיבות של 'אל י-ה ושמור דרכו', אז ממילא וירוממך לרשת
ארץ בהכרת רשעים תראה, ובצדק התפלל יחזו ויבשו וכו'.
תפילה לתורה עו
צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי מתי אבוא
ואראה פני אלקים. זכני לכיסופים ורצונות חזקות של קדושה ולבוא להצדיק ולבית המקדש,
שלא תהיו לי לצמאון בלי גבול, אלא לבחינת ראיה ממש את פני אלקים, וחזקני בבטחון להסתכל
ולצפות להשם יתברך ולעשות כלי להשפעת חסדו בעת הצורך, וזכני לתשובה שלמה לפניך מאהבה
מסטרא דימינא בחי' אברהם, שלא ישאר שום רושם מעוונותי, ועל ידי זה זכני להתחדשות
המוחין, להרים ולנסות את המוחין דקטנות בחי' אלקים דינין, בחי' אחר הדברים, ולזכות
לשכל צח שהוא ראיה חזק ויפה, מוחין דגדלות, מוחין חוורין ככסף בחי' זרע אברהם
אוהבי, שאוכל להתפלל וללמוד בלי עיון.
בבא מציעא
בגמטריא נ נח נ נח. המסכת דנה בעיקר על
מטלטלין. ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה כד – אמצעות דעלמא היכא. כשעושה המצוה בשמחה אזי מעלה השכינה מהקליפות, ויש כח
בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת הש"י עיין שם. ואלו הם בחי' בבא קמא,
להוציא מהמזיקין שהן הקליפות, ובבא מציעא שהיא על המטלטלין שהולכים מיד ליד. עד
שזוכים לעשות ההיכלות. והיכלות הם בחי' קרקע, בחי' בבא בתרא, גם בתרא לשון אתרא,
מקום. ושמחה בחי' רב, כמו שפרש"י (בראשית מה:כח) רב עוד יוסף בני חי, רב לי
עוד שמחה וחדוה. וכן רב לשון משיחה, כמו שמתורגם בכל התורה, לשמן המשחה, למשחא
דרבותא. וכן בתרא אותיות רבותא.והרי הג' בבות בבחי' חוט המשולש, בחי' חבל, יעקב
חבל נחלתו, וזה בחי' אייתו אשלי ומושחו המבואר בסוף התורה שם.
כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים
(משלי ט:יא). י"ל כי, הם הל' פרקים של הג' בבות (כידוע שהם כמו הל' פרקים של
מסכת כלים של טהרות, התוספתא של מסכת כלים בת כ"ה פרקים מחולקת לבבא קמא
מציעא ובתרא. תוספות יום טוב ריש ב"ק). 'בי ירבו', עם הו' אותיות בגמטריא
רל"ו כמנין הדפים במסכתות בבא קמא ובבא מציעא (שמסיימים בדף קיט, ומתחילים
בדף ב). ויוסיפו לך שנות, בבא בתרא מסיימת בדף קעו, ותוסיף שנים, בגמטריא 'ויוסיפו'.
ויוסיפו, לשון סף הבית. אי נמי, קע"ה דפים הם ש"נ עמודים, וזה ש"נות
חיים.
Thursday, May 9, 2024
Give yourself power
גמטריאות של נ נח
Sunday, May 5, 2024
Perseverate in the Utterance of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN
קצת חידושי תורה משבוע שעבר - פרשת אחרי
ב"ה
כו:ג יֵ֣צֶר
סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם | שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ.
שלום בגמטריא רבינו נ נח. שלום שלום, עם הח' אותיות, בגמטריא רבינו נ נח
נחמ נחמן מאומן ע"ה. תצר, עם הג' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב.
הראשי תיבות של, סמוך תצר שלום, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן
ע"ה. הראשי תיבות של: שלום שלום כי בך בטוח, בגמטריא נון נון חית ע"ה.
הטעם שכתוב שלום שלום, פירש הרד"ק והמצודת דוד, לחזק הדבר. ויש לפרש
על פי ליקוטי מוהר"ן תורה יד, שקודם האדם צריך לעשות שלום בעצמותיו, ואחר כך
להתפלל על שלום הכללי בכל העולם. ואתי שפיר, יצר סמוך, שהוא תיקון יצרו של האדם
ומשיג שלום בעצמותיו, ואז ידרוש שלום הכללי.
והנה במשלי כתיב (טז:לב) טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר, שהשולט
ביצרו עדיף מהלכד עיר, ואילו בפסוק לפנינו משמע לא רק שהוא עדיף, אלא שהשולט ביצרו
פועל שלום. לפי פירוש הפשוט שכל המפרשים שמדבר על שלום בעולם, הרי זה מעליותא
עצומה מהמבואר בספר משלי. אכן לפי מה שפרשתי שאינו מדבר אלא על שלום בעצמותיו, אתי
שפיר כמו שכתוב במשלי, שהשגת שלום בעצמותיו הוא עדיף מלכידת עיר, ולא שהוא כבר
מביא שלום לה. כי עוד צריך להתפלל על שלום הכללי.
בבא מציעא דף נט. ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו (תהלים לה:טו) אמר
דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי
שותת לארץ. (פרש"י קרעו ולא דמו, אם קרעוני לא מצאו דם), ע"כ.
והנה קי"ל שדוד המלך לא חטא, ורק להורות שיש תשובה ליחיד. ומי
ידע זאת יותר מדוד בעצמו, ואם כן, למה לא להתבייש מול המלעיגים בידעו צדקתו מול
רשעות שלהם? אלא כך הדרך של הצדיקים אמיתים, כל פסולת שלהם (כמו שפירש רבינו
בליקוטי מוהר"ן על עשירות של משה), ולוקחים כל הזדמנות לקבל מוסר ויראת שמים.
ורבינו אמר שהוא נוהג בעקבות דוד המלך (בענין שברון לב והתבודדות), וכן מצינו
ברבינו כמו שמובא בספר אבניה ברזל, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות ט, שרבינו
בילדותו היה עושה כאילו הוא משחק עם הנערים הקטנים, ופעם אחת נתאכסן אצל חתנו אחד
מתלמידי המגיד, וספר לפניו צערו שלקח לחתן נגד הבעל שם טוב, אבל אינו לומד כלל,
ואפלו העברי בודאי שכח. ואמר הוארח שבודאי אינו כן, כי ירא לדבר על נכד הבעל שם
טוב. וחותנו של רבנו ז"ל התוכח אתו, עד שאמר לו האורח אם כן אתן לו ליינען
והתחיל לנסות את רבנו זצוק"ל בהמשנה (בבא קמא כא:) הכלב והגדי שקפצו מראש
הגג, והתחיל רבנו ז"ל ואמר: הכל והגדי שקפצו מארש (סוג ריקוד, ועיין במקומו
שהארכנו בנפלאות הפירוש הזה שהוא ממש מימות המשיח), ונתביש האורח הנ"ל מאד. ויאמר
לו חותנו הלא אמרתי לכם שאפלו העברי שכח. ועם כל זה לא הקפיד על רבנו זצוק"ל
לפני חותנו, מפני שהיה ירא לעשות איבה ושנאה לחותנו עליו, מחמת שהוא מזרע הבעל שם
טוב. אבל אחר כך פגע ברבנו זצוק"ל תחת כתל הבית בהצנע, שאלו 'היתכן כזאת? הלא
אתה נכד הבעל שם טוב ונכד רבי נחמן מהארידענקא! וחותנכם פזר לנדן סך רב מחמת
היחוס, ואתה לא תלמד כלל עד שאפלו העברי שכחת'. ובתוך אלו הדברי נתן לו שני פעטש
הכאות על הלחי. ורבנו ז"ל בכה הרבה ולא ענה אותו דבר, עיין שם כל הסיפור.
כו:ד בטחו בי' עדי עד כי בי"ה י' צור עולמים.
צור עולמים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.
בפרפראות לחכמה, ליקוטי מוהר"ן עו, הביא מהאריז"ל שפני אלקים
הוא השם אכדט"ם בגמטריא עד, שהוא השם של בטחון, וסמכו על המקרא שלפנינו.
ועיין מש"כ שם. והנה הוא פירש שזה מעלה להגיע מבחי' אלקים, לבחי' עד שהוא
בטחון, וכן מובא כאן מספר ליקוטי מהרי"ל (תלמיד של הנועם אלימלך) עה"ת
קטע על חנוכה, צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ונעשה מן אלקים אכדט"ם
אותיות הקודמים וכו' וכו' וזה שאמר הכתוב בטחו בה' עדי עד, פרוש שיהיה מן אלקים
ע"ד, עכ"ל. ואינו נראה שום רמז לשם אלקים שיבוא המיתוק הזה. ועוד הלוא מבואר
בכתבי האריז"ל על סדר פסח, שזה הע"ד הוא מהמוחין קטנות ב', ואינו הרווחה
כל כך משם אלקים שהוא בקטנות א'.
ונראה לעניות דעתי לפרש הפוך, שמי שהוא שנמצא בבחי' ע"ד, דהיינו
במוחין דקטנות, עליו לבטוח לה'. וכן 'עדי' בחי' חנוך, כמבואר בספרים, והוא בעולם
היצירה בחי' 'צור', שהוא – דהיינו ההנגה שתחתיו - בחי' נער ומוחין דקטנות.
וצריך עיון קצת כי ראשית הפרשה כאן בישעיה פרק כו, ביום ההוא יושר השיר
הזה, והיינו ביום מפלת גוג ומגוג. ובתיקון ליל שביעי של פסח, שמסודר לאמר כל
השירים גם שלעתיד, הביא את השיר הזה מראשית הפרשה עד ועד בכלל הפסוק שלפנינו,
ותימה שיצטרכו לחיזוק הבטחון גם אז אחר שיראו המפלה של גוג ומגוג. ואילו פסוק זה אומרים
כל יום, היום.
כי בי"ה, כי, עם ב' פעמים י"ה, הרי ס', עם הוי"ה, הרי
אלקים. צור, בגמטריא אלקים במילוי ה', אלף למד – הה יוד מם ע"ה. ועוד
י"ל כי ע"ה בגמטריא א"ל של אלקים, א' הוא כתר ל' הג' מוחין, והם
כנגד י"ה של שם הוי"ה. והנה י"ם של אלקים, בחי' יסוד ומלכות, יוד
מם בגמטריא מאה, כאשר נחסר מ'צור' נשאר – 'עולמים'. כי צור הוא תיקון עטרת הברית
(כמו שכתוב ותקח צפורה צור, שמות ד:כה), בחי' יסוד ומלכות.
בשמונה עשרה ברכה ראשונה, למען שמו באהבה, בהאבה בגמטריא בי"ה, שמו –
זה שם הוי"ה, למען בגמטריא עלמים – חסר ו'. כך חשבתי בשעת התפילה, ועכשיו אני
רואה שהגמטריא של, ומביא גואל לבני בניהם ע"ה הוא 'צור' עם הג' אותיות. הוה
אומר, ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה – כי בי"ה ה' צור עולמים.
כו:ה כי השח ישבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגענה עד עפר.
מרום בגמטריא נחמן מאומן ע"ה, ובגמטריא רפו תורות בליקוטי
מוהר"ן קמא. נשגבה בגמטריא רבי נחמן. ישפילנה, עם הז' אותיות בגמטריא נ נח
נחמ נחמן מאומן ע"ה. ארץ עם הג' אותיות בגמטריא ברסלב. עפר בגמטריא רב נחמן.
רש"י פירש ז"ל ישבי מרום, צר ורומי ואיטליא, ע"כ. צר רומי
איטליא ע"ה בגמטריא ישבי מרום.
הנה אפילו עם כפל הלשון של השפלה, לא יגיעו אלא עד הארץ והעפר, ואילו הענוה
והשפלות של איש ישראלי יגיע אפילו לבחי' שבו איש תחתיו, אפילו תחת מקומו [וי"ל
כמו בת נקדימון בן גוריון שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, ובכה רבן
יוחנן בן זכאי וכו' ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרין ביד אומה שפלה ולא ביד
אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה, כתובות סו:].
כו:ז ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס.
מישרים, בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן. מעגל, עם הד' אותיות והכולל
בגמטריא נחמן. מעגל צדיק עם הח' אותיות, בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ
נחמן ע"ה.
הראשי תיבות של צדיק תפלס ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
פרש"י ז"ל ארח לצדיק מישרים. ארח שתהא מישור לקבול שכרו של
צדיק, אתה ה' שאתה א-ל ישר, תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו ארח שיקבל שכרו,
ע"כ.
ולכאורה מונח בדבריו כלל תקיף, שלא מספיק להיות צדיק בתורה ומעשים טובים,
אלא שצריך למצוא הדרך לגן עדן לקבל השכר. ולפי זה יש להעמיק במבוכת רבן יוחנן בן
זכאי (עיין חיי מוהר"ן תרב) בספקו שאינו יודע באיזה דרך יוליכו אותו, כי זה
ממש ענין בקשת פסוק זה. ועיין מש"כ בספר החמשה בענין הנסיון קטן שצריך לנצח
בדרך להשכר של אותו ענין הגדול, וכמדמני שכן הוא בזוהר. ועיין גם בענין התפלה ותן
שכר טוב לכל הבוטחים, שעוד צריכים לתפלה לקבל השכר.
בכתבי ר' משה גלידמאן ז"ל – שיחות וסיפורים מר' אברהם בן ר' נחמן
ז"ל:
אספר לכם מעשה מרבי שלכם אבי היה מה"חברא קדישא" והתפקיד שלו
היה לסדר הנפטר בתוך הקבר כשמורידים אותו, קודם פטירתו קרא לו והזהיר אותו שלא
אהיה מהמתנגדים על הרבי שלכם וסיפר לי אז מגדולתו של הרבי כי כשרביז"ל הסתלק
ואז הסכימו החברא קדישא שתלמידי רביז"ל יתעסקו בו ומוהרנ"ת מיאן בזה
וציווה שיתעסקו בו כמו עם כל אחד מישראל כי ידע שזהו רצונו [כמובא באריכות בימי
מוהרנ"ת] וכן הוה כשהורידו את רביז"ל בתוך קיברו וירדתי אני לטפל בו. כשהייתי
צריך לקבל בידי את גופו הקדוש ולהניחו על מקומו פתאום בא לו נגד עיניו אור חזק מאד
וסינוור אותו ולא ראיתי כלום ולקחו אותי מידו. אח"כ ראיתי שהוא מונח על מקומו
יפה איני יודע מי הניחו אבל אני לא הנחתיו, עיין שם.
עיין בספר ניצוצי שמשון פרשת תצוה שהביא מהמדרש רבה ז"ל שאמר
הקב"ה למשה, אם אתה בא לארץ ישראל אתה נקבר על ידי בשר ודם, אבל בחו"ל
אתה נקבר על ידי, עכ"ל. ובהערות שם אות קמד הביאו מהילקוט שמעוני (דברים תתכ)
ז"ל אילו הייתה נכנס לארץ היית נכנס בקבר מעשה אדם, ועכשיו אתה נקבר בקבר
מעשה שמים, ע"כ.
ועיין ברש"י בדברים לד:ו ז"ל ויקבור אותו, הקב"ה בכבודו,
רבי ישמעאל אומר, הוא קבר את עצמו, וזה הוא אחד משלשה אתין שהיה רבי ישמעאל דורש
כן וכו' עכ"ל.
תורה ריג
על כן צריך להפסיק בין תבות אתה סתר לי, לתבת מצר, כדי שלא לעשות צרוף שמו
חס ושלום וכו' ע"ש.
וצע"ק שיהיה אבן מכשול כזה בספר תהלים, ולא מקובל. ונלע"ד
שבודאי דוד המלך שמר על זה בהמשך הראשי תיבות, מ"ת (מצר תצרני, והמ' הולך
לשני צדדים), כאילו הס"מ מת, וכן תרף (תצרני רני פלט), שהוא ענין עזיבה
וחלישה. אלא שרבינו מדגיש שעדיף לא לרמז כל עיקר על הס"מ.
אכן באמת כבר מצינו פסוקים שצריכים להפסיק בהם, כמו בהודו של שחרית, כי כל
אלהי העמים אלילים, צריכים להפסיק, וה' שמים עשה. ואולי בפסוק זה יש לפרש כי כל
מקום מקדש ומגש לשמי, עיין ליקוטי מוהר"ן יז, נו.
שוב מצאתי בפירוש ארץ החיים לספר תהלים (מר' אברהם חיים כהן- כ"ץ
מניקולשבורג) שהביא את הראשי תיבות סמא"ל וכז"ל על דרך צופה רשע לצדיק,
תצרני 'רני' גימ' 'סר' גימ' י' הויות ע"ד וירא ה' כי סר לראות. וזה המציל אדם
מיצה"ר. פלט תסובבני ר"ת גימ' לילית שלא יתחברו בעונות, והוא ע"ד
ששמעתי משם הרב ר' שמשון מאוסטרופולי ה"י ע"פ והסירותי את כפי (שמות
לג:כב עליך עד עברי) וראית את אחורי, כי הנה בפ' והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו
סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע (שמות כח:לב), אמר, כי יש שם קדוש הנק'
'כפי' והוא המפריש בין ס"מ ללילית, ולכן, 'לפיו 'סביב 'מעשה 'ארג, ראשי תיבות
סמא"ל, 'תחרא 'יהיה 'לו 'לא 'יקרע, ראשי תיבות לילית, והשם כפי מפריד ביניהם,
וז"ס והסירותי את כפי ר"ל כשאקח ח"ו השם כפי, יתחברו סמא"ל
ולילית , וזשרז"ל שניתן רשות למחבלים לחבל, ע"כ.
ולכאורה אינו חושש להחשש של רבינו, כי אם שלא יתחבר ס"מ לל'.
בספר ניצוצי שמשון פרשת משפטים, מה שכתבו המקובלים שהשם של שמירת הדרך הוא
'יוה"ך' היוצא מסופי תיבות של הפסוק (תהלים צא:יא) כי' מלאכיו' יצוה' לך',
והנה י'חיד ו'רבים' ה'לכה כ'רבים, נרמז בראשי תיבות של הלכה זו שם של שמירת הדרך,
לכן אמרו (ברכות לא.) אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו, ואיתא
במדרש מאי דבר הלכה, יחיד ורבים הלכה כרבים, שיאמר הלכה זו דייקא כדי שתהיה לו
שמירה על ידי השם הקדוש היוצא ממנה, והביא מספר תמימי דרך לבאר על פי המהר"ל
בענין מצות לווי אורח (חידושי אגדות סוטה מו:) כי כח האדם הוא יותר כאשר הוא תוך
כלל בני אדם, שאז יש לו כח הרבים, וכאשר האדם הוא יחיד נפרד יש לו כח פרטי, ואז
פגעים פגועים בו וכו' עיין שם.
ויש בזה משהו, רק לא ניחא לי כל כך, כי מצינו שלוו את חבריהם הרבה רחוק
מהיישוב ורק אז נפרדו, ולכאורה לא היה שום כח הרבים כברת הארץ עברו.
ונראה לע"ד כמעט להיפוך, דידוע מהרמח"ל בתיקונים חדשים שבאמת
היה צריך להיות הלכה כיחיד – כמו הצדיק. וכמו שעל כרחך היה לפני שנשתכחה התורה,
הרי מה שמשה רבינו יאמר זה ההלכה אפילו אם כל הסנהדרין יחלוקו עליו, וכן יהושע
והלאה. וכל הטעם שהלכה כרבים מבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא ב' שלא ירבה מחלוקת
בישראל, ויש בזה יחוד השם כאשר הרבה דעות משתוות. ועוד מבואר בליקוטי מוהר"ן
(מ', ובתנינא סב) איתא בעשרה מאמרות, אלה מסעי בני ישראל, בשביל שחטאו באלה אלהיך
ישראל, בשביל זה יסעו בני ישראל, נמצא כל הנסיעות של אדם הוא בשביל קלקול האמונה
וכו'. ולכן אדם הנוסע, ומורה בזה שיש פגם באמונה, ולא תהיה העמדת הלכה ביחיד, ולכן
אין לו אלא לחסות בכח הרבים. וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על
עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא.
נ נח נחמ נחמן מאומן – מרומז בשם הוי"ה ב"ה. כי תמים ע"ה
בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
בספר ניצוצי שמשון סוף פרשת יתרו. נשאלתי ממרחקים, על מה דכתב הקדוש
מוהר"ן מגלה עמוקות (בספרו אופן צו) ששם הויה עולה כמנין 'תמים' ת"ץ,
כזה, י' פעמים 'הוה', ק"ס. י"ה פעמים 'וה' גימטריא קס"ה. 'יהו'
פעמים ה', ק"ה. הרי 'תמים' ת"ץ, וכל גאוני ארץ עונים ואומרים שהרי
ק"ס קס"ה ק"ה גימטריא ת"ל, וחסר ששים. והשבתי לפום רהיטא כי
החשבון הנ"ל הוא ת"ל, וכתוב ת"ל במילואו כזה, תיו למד, עולה
ת"ץ. אבל האמת הוא כזה. י' פעמים 'הוה', ק"ס, ה' פעמים 'יוה', ק"ה.
ו' פעמים 'יהה', ק"כ. ה' פעמים 'יהו', ק"ה. הרי ת"ץ תמים. והאמת
יורה דרכו. והוא סוד 'סלת', שבשם זה נתן הקב"ה תורתו, שהוא כמנין 'תמים' ממש.
מסוד 'בינה' שעולה 'חטים', סלת חטים. ותו אסור לגלות. והא-ל הקדוש יכפר,
עכ"ל.
ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה כה:ד, והם בחינת כותל, כו תל (זהר משפטים
קטז) כ"ו זה בחינת שם הקדוש, שהוא בחינת גונין כמו שכתוב (תהלים כז) ה' אורי,
שהוא אורות הגוונין, 'וישעי' שהוא בחינת בגדי ישע הנ"ל, והוא תל שהכל פונין
לו, ותאבין להסתכל בו, עיין שם. הרי תל, תיו למד בגמטריא ת"ץ כנ"ל שהוא תוצץ
ושובר את הפתח – שהוא המדמה כמבואר באריכות שם. וכן הוא ענין הבגדי ישע, כי
ש"ע במילואו, שין עין, בגמטריא תץ.
חבר שלח לי - צ צד צדי צדיק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.