קצת חידושי תורה מהשבוע של פרשת אמור

 ב"ה

פרשת אמור

אמור אל הכהנים בני אהרן. כמו שקדושים הוא ענין פרישה, כן אמור, כמו שלמדנו היום בדף יומי ב"מ עז. רש"י ד"ה ואימרו ז"ל לשון הפרש ונזור אחור ומתרחק מן הדבר, ובלשון המקרא דומה לו כעת במרום תמריא (איוב לט), ע"כ. ומה שהיה פשוט לרש"י בש"ס לא היה כל כך פשוט ליה בספר דברים כו:יז ז"ל האמרת והאמירך אין להם עד מוכיח במקרא, ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתיו לך מאלהי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה, ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת כמו (תהלים צד:ד) יתאמרו כל פועלי און, ע"כ.

 

שבועה שעברה הבאתי מספר ניצוצי שמשון שהאותיות לפני 'ענבם' הם סמא"ל. והוא נחש כידוע. ועיין ברש"י פרשת אמור על המום תבלל בעינו (כא:כ) שפרש ז"ל כנוהו חכמי ישראל במומי הבכור 'חלזון נחש ענב', ופירש הגור אריה שחלזון ונחש הם מום אחד, אבל אנב הוא מום אחר בפני עצמו, ופרש בערוך שיש ביעיניו כמו ענב.

ועיין בברכות נו: הרואה ענבים בחלום ישכים ויאמר כענבים במדבר קודם שיקדמנו פסוק אחר ענבמו ענבי רוש, ע"כ, וענין זה של 'קודם שיקדמנו' שייך לכמה דברים שם, ועכ"ז לענין ענבים מדויק ביותר, להנצל מהאותיות הקודמות של ס"מ.

 

 

בספר ניצוצי שמשון פרשת פנחס. השיב את 'חמתי', אותיות החיצוניות ח"י, ואותיות הפרנימיות מ"ת, והוא ריחק את המקרבים וקירב המרוחקים, וזה כתיקון מחצית השקל, שאותיות החיצוניות הם מ"ת מרוחקים זה מזה, והמפנימיות ח"י ובאמצע אות צ' שהוא הצדיק והוא הצדקה. [ואחר כך הביא לפרש לכאורה קצת אחרת, שיש להפריד גם בין אותיות ח"י, שלא יתערבו החיים בין המתים. אכן באמת כאשר אהרן עצר את המגפה בפרשת קרח כתיב יז:יג ויעמד בין המתים ובין החיים. ובפירוש השני הזה כז"ל ויש לפרש על פי דרכו הצדיק אבד ואין איש שם על לב, לב הוא אמצע הדבר, פירוש אין איש שם אות צ' בלב תיבת מחצית על ידי מעשיו הטובים ע"ש. 'שם על' בגמטריא מת].

ויש רמז לזה בספר ישעיה (כו:יד) מתים בל יחיו רפאים בל יקמו. בתיבת חמתי, ההבדל בין ח' למ' הוא ב"ל, זה מש"כ מתים ב"ל יחיו. וההבדל בין הת' להי' הוא ש"צ, והוא כמנין רפאי, כאשר מחלפים הא' עם ק' באותיות אי"ק. ובמסכת כתובות (קיא.) רבי אלעזר דרש מתים בל יחיו, יכול לכל, תלמוד לומר, רפאים בל יקמו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. אמר ליה רבי יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב, ע"כ. כי ב"ל הם האות הראשון ואות האחרון של התורה הקדושה. ולכן דרש ר' אלעזר שמי שמרפה עצמו ומניח התורה סתומה וקשורה מתחילתה עד סופה, מתחייב בכליה. ורבי יוחנן דרש שאינם אלא סימן על סתימת המיתה של עבודה זרה, שמרחק אותיות הראשון ואחרון של ח"י, כי ע"ז כנגד כל התורה כולה. וזה מה שאמר ר' יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, והלשון סתום להאשים הדרשה שפוגע כביכול בהשם יתברך, וגם 'להו' כפל ומיותר. אלא 'דאמרת' לשון הפרשה כמו שהבאתי מרש"י עה"פ האמרת והאמירך, כי לפי דרשת ר' אלעזר, אין יש אלא מת לבד, והרי מה ההפרש בין המ' להת' הוא כמנין, ניחא למריהו (עם י' אחת) בגמטריא ש"ס. ולא ניחא למרייהו לעביד מיתה. ו'חי' עם הכולל, עומד בין 'להו' בין הל' ל'הו', דהיינו בין לימוד התורה ובין השם יתברך, רק שם יש חיים לפי ר' אלעזר. ובלי הלימוד יש אין ניחא למריהו, רק מת ח"ו.

ויש להעיר שפנחס הרג כזבי בת צור, כזבי בת בגמטריא מת ע"ה, ואז יש אות צ', ור' – בגמטריא צדקה ע"ה. [אות ו' בזוהר הוא אות חיים]. והראשי תיבות של זמרי בן סלוא, בגמטריא חיים ע"ה.

גם ח"י במילאו, חית יוד, עם הב' תיבות בגמטריא מת.

ועיין בספר דעת תבונות לרמח"ל ש'מת' כולל ענין החיים, שהיה חי ועכשיו מת. אבל חיים אינו כולל ענין מיתה.

 

 

גיטין עו: אמר רב הונא, מאי (-התנאי שהתנה 'אם לא אעבור מכנגד-) פניך, תשמיש, ע"כ.

בפשטות פנים של מטה מכונים פנים.

וי"ל על פי האמת, שהרי עיקר הפנים תיקון ז' של תיקוני הדיקנא, תיקון אמת. וז' היא המלכות. ועיין בספר אדיר במרום (ספינר עמ' ס) ז"ל ותחזק היסוד שהוא הפריה ורביה. וסוד (משלי יא:ל) פרי צדיק עץ חיים. וזה כי רק הצדיק יש בו לפרות ולרבות. שהפריה ורביה סודה (שמות לד:ו) ורב חסד, שהוא ריבוי החסדים, בסוד ור"ב חס"ד עולה פ"ר, והיינו פריה ורביה, עיין שם. תיקון ורב חסד הוא התיקון הו' של תיקוני הדיקנא, מידת היסוד. ולכאורה הוא משפיע לתיקון הז', שהוא המלכות ועיקר הפנים. ולכן הפנים משמעו תשמיש.

והנה מצינו זווג לרע, כענין (ישעיה כו:יג) בעלונו אדנים זולתך, ולפי זה יש לפרש מה שכתוב (קדושים כ:ג, ה) ואני את פני באיש ההוא וכו' ושמתי אני את פני באיש ההוא. (ופרש"י מהתורת כהנים, פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי), שענינו זווג לרע כנ"ל, וכן מש"כ בתהלים פני ה' בעשי רע.

 

 

בספר ניצוצי שמשון סוף פרשת מטות, נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך, ולכאורה הול"ל ואחר תאסף, אלא רמז שאחר כך יהיה ניצוץ משה רבינו בגדעון והוא ינקום במדין.

אחר תאסף אל, עם הג' תיבות, בגמטריא גדעון ע"ה.

 

 

ניצוצי שמשון פרשת דברים

המקום שהוא עין טובה נקרא 'היכל קדשך', ומבטל לקליפות 'סמא-ל נחש' שהם בגימטריא תפ"ט וכו' עיין שם. תפ"ט עם הב' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (ובתורה היכל הקודש, ליקוטי מוהר"ן נט, מבואר איך לבער את הקליפות בהתלהבות הלב ואש המשפט).

 

חטי – עולה נ נח, כי ח' נשאר ח', ט, הכוונה א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט בגמטריא מ"ה, וכן י' הכוונה, א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, בגמטריא נ"ה, הרי סך הכל, נ נח. ובזה י"ל אשר נשיא יחטא, נשיא בגמטריא רבי נחמן עם עוד א', וכן יחטא, נ נח עם עוד א.

 

פץ, עם הב' אותיות בגמטריא תתקפ"ב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ניצוצי שמשון פרשת ואתחנן

שכשעלה משה למרום לקבל התורה, נתנו לו מלאכי השרת מתנות, ושר העולם נתן לו מתנה שם של ק"ב שכל המתפלל בו אין תפלתו שבה ריקם. לכן כשהתפלל משה על מרים אחותו אמר א-ל 'נא' רפא 'נא' לה. כי פעמיים נא עולה קב. ונתקבלה תפלתו. עיין שם. וזה לא כפרש"י (במדבר יב:יג) שכז"ל מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה, ד"א שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה, ע"כ. אלא דיש לדחות, ובפרט על פי הכלל שראיתי בהספר על חיי ר' חיים שמולביץ מישיבת מיר לפני הרבה שנים, שהיה במצב סכנה גדולה והתנה אם השם יתברך שאם יצילו יהיה לו כך וכך, שכן יכולים להתנות במצב כזה. וכן כאן לפי ר' שמשון י"ל שמשה רבינו היה כבר בטוח שתפילתו היתה נשמעת, ועם כל זה ועל כל זה היה לו להמשיך להתפלל ולפעול עוד ועוד בשבילה דייקא עכשיו (-ועיין במקום אחר שרבי נתן הסביר ההבדל בין קליפות עשו וישמעאל, שעשו אינו מתפלל וישמעאל מסתפק בהצלה פורטא). ועל זה רש"י יישב כנ"ל.

ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה לד:ב, ד ז"ל הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו, כמו שדרשו חז"ל (מ"ק טז:) צדיק מושל וכו' מי מושל בי צדיק, וזהו בחי' (בראשית מב) ויוסף הוא השליט, והוא שורש כלליות נשמות ישראל וכו' וכו' וכו' - כי קודם מתן תורה היה הממשלה ביד הש"י, ואחר מתן תורה נתן הממלשלה ליד כל ישראל כל אחד לפי בחינתו עיין שם.

ולפי זה יש לפרש 'נא' רמז לאחר מתן תורה שאז כבר ניתן הממשלה להצדיק, כי מתן תורה היתה ביום נ"א לספירת העומר. ומה שהשם יתברך אמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. שלא יבוא מכח יוסף, כי מבואר בתורה לד שם כי יוסף היה לו את הממשלה הזו אפילו שהיה לפני מתן תורה, ועיין בליקוטי נ נח שם מה שפירשנו ליישב, ועל כל פנים כן הוא, שיוסף היה לו את הממשלה הזו, ולכן הוצרך הקב"ה לומר למשה אל תוסף – לא לבוא מכח הממשלה של יוסף

ועוד עיין בליקוטי מוהר"ן תורה רכג, כשהצדיק צריך לבקש מאת השם יתברך יכול להיות שלא ימלאו בקשתו, כי זמנין דשמע וזמנין דלא וכו' (זהר וירא קה:), אבל יש צדיק שיכול לגזר ולומר אני אומר שיהיה כן וכו' עיין שם.

ועוד עיין בתורה רטו שיש פדיון מיחד שכולל כל העשרים וארבעה בתי דינין וכו' כי אם חד בדרא שידע זה הפדיון, ופעמים אפלו כשזה הצדיק עושה פדיון אף על פי כן אינו מועיל, וזה מחמת כי גם למעלה תאבים מאד לפדיון כזה, כי לאו בכל פעם בא להם מלמטה פדיון כזה שיוכל להמתיק כל הכ"ד בתי דינין בבת אחת, ועל כן כשבא להם זאת ההמתקה הם משתמשים עמה לצדר דבר אחר וכו' עיין שם.

 

 

חידוש עצום בחתימתו של ר' שמשון: דברי עבדך השפל הייחס ש'קץ מ'אוס ש'פל ו'גם נ'מאס, עכ"ל והוא ממש פלא פה קדוש שהיה אליהו הנביא רגיל אצלו ומגיד מן השמים, והיה זוכה לדבקות עד כדי כך שלא הרגיש ביסורין העצומים כאשר נהרג על קידוש השם, איך כותב על עצמו דברים כאלו. ואנן מה נענה בתריה?

 

ניצוצי שמשון ואתחנן

(ברכות סא:) בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה וכו', והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן. אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא קיימנו.     וצריך ביאור להשון 'עד כאן' שאמרו לו.

אמנם איתא בכונות האר"י (לר"מ טרינקי דפוס וינציא לז: הוא בילקוט ראובני פ' שמות) דשם של 'תכה' מסוגל להציל מן האויבים, ובשם זה הרג משה את המצרי. ולכן אמר משה לרשע למה 'תכה' רעך (שמות ב:יג והשיב לו הלהרגני אתא 'אומר' כאשר הרגת את המצרי וכו'). ושם זה צריך לכוין בפסוק (תהלים ט:יא) כי לא עזבת' דורשיך' ה', שסופי התיבות 'תכה', עכד"ק. והנה ואהבת את' ה' אלקיך', סופי התיבות הם של 'תכה'.           ובזה יובן מאמרם ז"ל, שר' עקיבא וכו' וכו' שהיה מאריך באחד. ואמרו לו תלמידיו רבנו עד כאן, כלומה למה לא תאמר ואהבת את' ה' אלקיך' וכו' שמכניע האויבם ולא יוכלו להרגך. לזה אמר להם כל ימי הייתי מצטער לקיים פסוק ובכל נפשך וכו', עיין שם.

בספר אהבת שלום (להרה"ק מקאסוב, ר"פ יתרו) פירש המדרש (רבה כז:ו) זה שאמר הכתוב (משלי יט:כה) לץ תכה ופתי יעירים, לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו. פירוש שהשם 'כהת' הוא בחי' אוזן, ועולה בגמטריא 'שמיעה'. והוא סוד הנשמה, כי יוצא מראשי תיבות של הפסוק (תהלים קנ:ו) כ'ל ה'נשמה ת'הלל י-ה. והזוכה לקדש חוש השמיעה, נשאר אצלו צירוף זה. ומי שאינו רוצה לשמוע נהפך הצירוף ל'תכה'. וזה שאמר המדרש לץ תכה זה עמלק, שלא רצה לשמוע. אבל ביתרו נשאר צירוף 'כהת' כמו שכתוב וישמע יתרו. וזה יש לפרש בר' עקיבא שהיה קורא את 'שמע' וזכה לבחינת שמיעה שהוא 'כהת', אמרו לו לתמידיו למה לא תמשיך על איביך שם 'תכה' וכו' וכו' שרצוני היה תמיד לזכות לשם 'כהת' סוד הנשמה, עכ"ל ועיין ספר קהלת יעקב ערך תכה, ע"כ.

והנה לפי הרב מקאסוב ששם 'תכה' הוא כצירוף 'כהת' – השם השמיני של ע"ב שמות, י"ל עד כאן, כאן בגמטריא ע"א, ורמזו לו להשלים עם השם הזה.

והנה לפי פירוש ר"ש, התלמידים בקשו לו להמשיך עם ואהבת וכו', ור' עקיבא תירץ להם שהוא עוד מחכה לקיים סיפא דקרא של ואהבת, ולכן הוא כאילו מוותר על השם 'תכה' שיכריע בעדו, ובספר אהבת שלום המתיק את זה, שעל ידי שזכה באמת לשמיעה, נעשה צירוף אחר של כה"ת וממילא נשאר לו לקיים בכל נפשך.

בספר אדיר במרום (עמ' רפז הוצאת ספינר) כתב ז"ל הריגת הס"א נעשה בכח שם מ"ב, שהוא השם שבו הכה משה את המצרי כמפורש במקום אחר, עכ"ל. וכן בליקוטי תורה של האריז"ל על פרשת שמות כז"ל אמרו רז"ל (מד"ר שמות פ"א, פרדר"א פמ"ח, זהר אמור קו. ת"ז ע"פ מעלות הסולם אות רי"ב ועיי"ש במעלות הסולם ד"ה הנה המפורשים. שער הפסוקים פרשת שמות) בשם מ"ב הרגו משה למצרי, והוא ס"ת מי שמך לאיש, יכ"ש וכו' עיין שם. והרי זה סותר מה שהובא בשם האריז"ל לעיל.

ואולי זה הסתירה שהרמח"ל מזכיר בסוף ספר אוצרות רמח"ל מכתב יד ז"ל הסתירה אשר אמר בדברי הארי זלה"ה אתרץ בקצרה. כי ענין העונש שהיו מענישים החכמים באמרם 'נתן עיניו בו', הוא בשם זה כה"ת שסודו בעינים (-לכאורה דלא כהרב מקאסוב שכתב שהוא באוזן), בסוד 'לא כהתה עינו', והוא ענין הגברת הדינים בחוזק רב, בסוד ראיה זאת. והענין ארוך וכו' וכו' שלא אמרו שמשה הרגו בעיניו, כענין 'נתן עיניו בו', אלא בחרב שבפיו. והענין כי שני דברים הוצרכו שם: אחד הגברת הדין על המצרי, ואחד – ענין פרט לענין אותו המצרי, כידוע. ולתיקונו הוצרך שם מ"ב להעלאת הניצוצות ממנו אך בסוד גבורה וכו' וכו', עכ"ל.

לפרש למה אמרו התלמידים 'עד כאן'. י"ל מפני ששמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב.). והעולם מקשים למה לא פירש ר' שמעון כאשר הגיע לואהבת את, והתירוץ פשוט, כי השם יתברך מקיים את התורה, ובודאי השם יתברך אוהב את הצדיק, ולכן יכולים להבין שנצטוינו לאהוב את הצדיק אפילו כאהבת הבורא. אכן לכאורה לא יתכן שהשם יתברך יהיה לו יראה משום נברא. ורבי עקיבא דרש שעם כל זה יתכן בחינת יראה, וכענין צדיק מושל יראת אלקים (שמואל ב:כג:ג, מ"ק טז:).

ולפי זה אתי שפיר ששאלו את רבי עקיבא, כאשר אמר שמע דייקא, כשמו של שמעון העמסוני, האם הוא יסתפק כמו שמעון העמסוני שדרש ואהבת ולא דרש את היראה, כי הלוא ר' עקיבא דרש גם את של היראה, ואם כן יש לו את הכח של צדיק מושל. ור' עקיבא ענה להם כל ימי, וכבר דייקנו על זה במקומו שלכאורה רבי עקיבא לא היה לו את המסירות נפש הזה עד שהתחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים, ועמש"פ. וי"ל שכוונת רבי עקיבא כאן 'כל ימי' היה לבנות על כל ימיו של שמעון עמסוני, שכל ימיו היה דורש אתים שבתורה, ומבחינת כל ימיו של שמעון העמסוני, רבי עקיבא אמר שהיה לו את הרצון לקיים ואהבת את, שהצדיקים יש להם אהבה מיוחדת להשם יתברך, ולכן מקיימים בכל לבבך באהבה, כי בפשטות שני חלקי הלב, הימין לאהבה והשמאל ליראה, ורבי עקיבא כבר היה מקיים ששני הלבבות יהיו באהבה, ולא נותר לו לקיים רק בכל נפשך.

עוד י"ל על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פג ז"ל כי המצות נקראים מטעמים כ"ש (בראשית כז) ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי בפיקודין דעשה כמובא (תיקוני זוהר כא דף נ), וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל אזי צריך לשמור שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים שרוצים לינק מזה הדם הנשפך, ע"כ צריך כיסוי שהשכינה מכסה דמהון של ישראל שנשפך באהבה הזאת בחי' כארש אהבתי כנ"ל וזה בחי' כיסוי דם.                    ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה, בין שפיכות דמים על ידי בושה בין שאר שפיכות דמים ממש, כי יש כמה וכה נשמות נפולות שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל של אדם גדול, ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי ש"ד ממש, וזה בחי' זדונות נעשין כזכיות, שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל וזה בחי' על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל וכו' עיין שם.

ולפי זה י"ל שהתלמידים אמרו עד כאן, עם הה' אותיות בגמטריא כיסוי דם, דהיינו שאמרו שמספיק היסורים שכבר עשו לו, כי כבר שפכו הרבה דמיו רק שעוד לא הרגו אותו ממש, והתלמידים טענו שזה היה מספיק כדי לקיים כיסוי הדם כמבואר, כי לפעמים אפילו מספיק בבושה, ואפילו אם צריך שפיכות דמים ממש, הרי כבר שפכו הרבה מדמיו. ורבי עקיבא ענה שהוא צריך לתקן כל ימיו שיהיו בבחי' תשובה מאהבה שזדונות נעשה כזכויות, והרי כל ימיו מחכים להתעלות הזה.

 

 

מצאתי רש"י שממש מתאר מה שהולך אתנו. ישעיה כו:יז כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה'. פרש"י ז"ל רואים אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאלה, לפי שאנו מבטחים לגאל מתוך צוקה וצרה כיולדה זו (ראה ירמיה ל:ו-ז וסנהדרין צח:), ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן