President Trump and the progeny of Yisro

HH

Jeremiah 35

"Jonadab the son of Rechab shall not lack a man to stand before me forever."

There were three virtues enumerated:

not drinking wine, not building houses, and not planting seeds and vineyards.

The prophet however tested him only if he would drink alcohol. That was the most spectacular virtue. President Trump has this astounding virtue. Also, Trump is waging a war against drug trafficking, that's an aspect of not having vineyards.

However, Trump has regal living conditions, unlike and in strong contradistinction to living in tents. however, they returned with their tents to Jerusalem, and Trump has returned Jerusalem as the capitol of Israel and is poised to do more good things for Israel and Jerusalem. Also, his strong friendship with Elon Musk fills this virtue, because Elon sleeps by his friends' places like a nomad, an aspect of the progeny of Yisro. But Elon allegedly did and does some drugs, so ultimately the main parallel is to Trump.

Grok did not like this correlation at all. After a bit of back and force it grudgingly acquiesced there is some similarity but retained that there was no true parallel.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

Trump

ב"ה 

אותיות בומ"ף של השפתיים, יכולים להחליפם זה בזה. ובפרט בענין הפלשט. שאין יכולים לבטע אות פ' ואומרים ב'.

בתפילת שמונה עשרה, מתפללים על משיח בן דוד, את צמח דוד וכו', (וידוע הגמטריא)... וקרנו תרום בישועתך. תרום-ב, תרומף.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

לא לקלל

 ב"ה

מסכת סנהדרין

מט.

תהא לוטא ולא תהא לאטה, פרש"י ז"ל נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל, ע"כ. ולכן אלו שמקללים אותך, מן הסתם הקללה שלהם על חנם וישוב עליהם, וכן הקללה שלך, מן הסתם על חנם. ונראה עוד, שענין השבת הקללה על המקלל, יותר בתוקף מקללה שיחול על אחר.

לפי האי כלל של הגמרא יש ליישב הלשון שהקב"ה אמר לאברהם אבינו (בראשית יב:ג), ומקללך אאור, ולא כתב אקלל, כי המקלל את אברהם בודאי יהיה על חנם, וישוב הקללה על המקלל, ואין רבותא בזה, ולכן הוסיף הקב"ה שלא זו בלבד אלא גם יהיה ארור.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עת להוכיח להגן ולנקם

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

קסה. מאגרת כתיבת יד רבנו ז"ל שכתב לאחיו וכו' והיה לי צער גדול מזה איך מלאו לבם האנשים הרשעים האלה, והעזו פניהם כל כך נגדך, ותמה אני איך לא נמצא טוב לעמת רע לעמד כנגדם לבער הרע, ע"כ.

ראיתי צורך להעיר בזה דבר פשוט, כאשר אנשים עושים דברים רעים, ויש יכולת לעצור אותם, לא עת האסף המקנא הוא חלילה לדון לכוף זכות להצדיק את הרשע, וחייבים להתערב ולהוכיח את הרשע למה תכה.

ותראה שריש לקיש שאמר (שבת יא) החושד בכשרים לוקה בגופו, מסופר במסכת סנהדרין (כו.) שהצטרף לר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן סוחרין שהלכו לעבר שנה בעסיא, ובדרך ראו אנשים שהיה נראה שהיו עוברים על התורה, והרבנים שהיו הולכים לעבר השנה דנו לכף זכות, אבל ריש לקיש התרעם עליהם, וקרא להרבנים חשודים על השביעית, והובא שם מספר חפץ חיים, הלכות לשון הרע (כלל ג באר מים חיים אות י) שהיה קשה לו למה ריש לקיש לא דן אותם לכף זכות, וביאר שכאשר הכף חובה יותר מכריע מהכף זכות אין לדודו לכף זכות וכו'. וצע"ג על דבריו, כי מעשים שחז"ל הביאו הם להיפוך ממש, שצריכים ודבר גדול הוא לדון לכף זכות אפילו כאשר היא רחוקה מהדעת לגמרי. ואילו מה שמסופר במסכת סנהדרין אינו קשיא בכלל, כי אדרבה, ריש לקיש רצה שיוכיחו העוברי עבירה בשעת מעשה, ואם לא יצליחו להפרישם מעבירה על כל פנים חייבים למחות, כל עוד שאין סכנה ממש, והרבנים לא רצו אלא לדון לכף זכות, ולכן שפיר קרא עליהם שהם חשודים על השביעית.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Rabbi Avrohom Kalisker

https://rumble.com/v6gbsby-rabbi-avrohom-kalisker-the-prominence-of-his-ways-4-shevat.html

דין גיהנם באזנים

 ב"ה

סנהדרין מד:

רש"י ד"ה דבעיא מכסא, מעשה במוכס אחד ישראל רשע אחד שמת וכו' וכו' ובא ואראך אותו האיש בגיהנם וציר של פתח גיהנם סובב באזניו וכו' עיין שם.

אולי ענין של ציר של פתח גיהנם סובב באזניו הוא קשור למה ששנינו במסכת כתובות ה: אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחלה לאיברים, ע"כ, שתחילת הדין בחי' הפתח, סובב באזניו, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סנהדרין מד: יאיר בן מנשה

 ב"ה

א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט, ע"כ. ועל ידי תפילתו פעל שלא נהרגו רק כשלים וששה איש, ואמר ר' נחמיה (מד.) זה יאיר בן מנשה. ומנין שהתפלל שם אברהם, כתיב (בראשית יב:ח) בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה', וכמש"כ שם רש"י. ויש לדרוש, ויקרא, י' קרא, היינו הי' מיני תפילה וי' מיני נגינה. וזה מה ששינתה הגמרא מלשון הפסוק וכתבה, בין בית אל ובין העי, עם עוד י' של וי-קרא, בגמטריא יאיר בן מנשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אברהם ושרה

 ב"ה

אברהם ושרה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ועיין במסכת סנהדרין מד: שפרשו שם את הפסוק (משלי כה:ט) וסוד אחר אל תגל, פרש"י ז"ל וסוד של אברהם ושרה אל תגל לבזותם, ע"ש. הרי שהם בחינת סוד של האחוריים של השיר פשוט כפול שלוש מרובע.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סודות התורה זוכים על ידי מסירת נפש

 ב"ה

 ליקוטי מוהר"ן

טו:ד אבל בזה העולם זוכה לבחינת נסתר על ידי תפלה במסירת נפש, ע"כ.

עיין בסנהדרין מב. בטעם שהדנים בדיני נפשות לא היו שותים יין כל היום, ז"ל ולרוזנים אי שכר, העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו, ע"כ. ולכן שפיר יש להשיג סוד על ידי מסירת נפש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הכרת הטוב על המים

 ב"ה

פרשת וארא

ז:יט ויאמר י' אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים.

י' אל משה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. אל משה בגמטריא רבינו נ נח. קח, בגמטריא נ נח, כנ"ל.

פרש"י ז"ל אמר אל אהרן, לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן, ע"כ. קשה כי בפרשת שמות השם יתברך נתן למשה רבינו אותות לעשות לפני בני ישראל, והאות השלישי (ד:ט) ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת. וצריכים לחלק שעל כל פנים לא לקה על ידו עם המטה, ואילו במכות היה הקפדה שיהיו נעשים על ידי המטה. אי נמי אף על פי שבפרשת שמות נצטוה לקחת מים מן היאר דייקא, לא לקה היאר ממש אלא מים שלקח משם. אי נמי י"ל שבעבור ישראל כדאי. ולקמן בפרשת בשלח (יז:ה) ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך, י"ל על זה שעשה בשביל ישראל – אכן שם לא הוזכר המטה, ולכאורה לפי כל הפירושים צריכים לדחות, שהוכו על ידי אהרן על פי משה.

ועוד יש לעיין, שלכאורה אהרן וכל ישראל היו חייבים הכרת הטוב, שהרי כולם שתו מימיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבינו בן 149 בשנת הפתק

ב"ה 

רבינו נפטר בשנת תקע"א בגיל ל"ח. אם היה חי עד שנת תרפ"ב כאשר כתב את הפתק לסבא ישראל, היה בן 149.

זאת אומרת שזו השנה שלאחר שנת 148 = נחמן, שלו. ולכן אז הלך להמספרים 149 - 491 = נ נח נחמ נחמן מאומן 

כל מה שהאדם יותר גדול צריך לבקש מבקשו יותר מרחוק

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תנינא ע

 

ועל כן משה רבנו ע"ה שהיה גדול במעלה מאד היה צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום ביותר, עול כן הצרך לבקש לו אשה ממדין, כי מבקשו היה רחוק מחמת גדלתו, ע"כ.

עיין בתנא דבי אליהו פרק ט' ז"ל וכי מה טיבה של דבורה אצל ברק, והלא דבורה במקומה וברק במקומו, אלא כך אמרו חכמים: ברק היה משמש את הזקנים בחייו של יהושע, וכן חזר ושמש לאחר מיתתו, לפיכך הביא הקב"ה אותו ונתן אותו אצל דבורה, ע"כ.

ופרשו המפרשים שהשאלה היתה, מדוע נישאה דבורה לברק, והרי דרך השידוכים להיעשות בין בני אדם שגרים בסמיכות זה לזה (ודבורה היתה בין הרמה לבית אל שבהר אפרים באמצע ארץ ישראל, ואילו ברק היה בקדש נפתלי שהיה בקצה הצפוני של ארץ ישראל) – זקוקין דנורא אות טז, ישועות יעקב אות יח. ובמענה אליהו אות יט, פירש, שהמדרש תמה איך ארע שדבורה נישאה לברק, והלא דבורה היתה 'במקומה', כלומר, ברום מעלתה. ואילו ברק 'במקומו' השפל, שכן עם הארץ היה, כמסופר בתחילת הפרק.

לכאורה דברי רבינו קובעים את הדרישה של השידוך באיש, שהוא צריך למצוא אבידתו. ולכן לפי שני הפירושים מובן השאלה, למה היתה השידוך ממרחק. והתירוץ שברק היה לו גדלות, ולכן שידוכו מרחוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The idolatry of Achav

HH

Achav was a King of Israel, he was a wicked king, he worshipped idolatry, and was so wicked that he doesn't have a portion in the World to Come, but because of the unity of the people, they were always victorious, and he reigned over the world.

Achav picked up on rumors that the nations were planning to revolt, so he took a high profile captive from each one, like the son of a king. He placed the captives in Shomron and Jerusalem. 

We learn in Tana Divay Eliyahu chapter 9, that the captives immediately became truly Heaven fearing!

The commentators point out how astounding this is, that even though Achav is perceived as a heretic, that must have been because he was held to a higher standard, because these foreigners just experienced true fear of Heaven.

This shines a light on the other stories of Scripture, how they must be understood in the right context.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

לדבר עם השם יתברך כמו עם חבר טוב

 ב"ה

ספר השתפכות הנפש, בהקדמה: [והלאה טוב מאד כשמשיחין את לבו לפני השם יתברך כמו לפני חבר טוב אמתי] ע"ש, ונמצא גם בספר כוכבי אור, חלק א' אנשי מוהר"ן אות ד'.

הרי מצינו שהקב"ה נקרא חבר של בני ישראל, כמו שכתוב במשלי (כז:י) רעך ורע אביך אל תעזב, ופרש"י ז"ל הקב"ה שנקרא רע לישראל, ע"כ. 

סבא ישראל דיבר כמה פעמים על ענין זה, ומה שראה אצל ר' ישראל קרדונר (שהרבה פעמים כיוון על עצמו), ולשונו – כמו עם חבר.

ירושלמי מסכת ברכות ט:א ראה כמה הוא גבה מעולמו, ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפלתו, שנאמר (שמואל א:א:יג) וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, והאזין הקב"ה את תפלתה. וכן כל בריותיו שנאמר (תהלים קב:א) תפלה לעני כי יעטף, כאדם המשיח באזן חברו והוא שמע, וכי יש לך אלוה קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאזן, עכת"ד.

בריש ספר סודי רזיי לבעל הרוקח (עמ' ו' טור ב') כז"ל וכשמברך יכוין את לבו שכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טוז:ח) לכן תקנו ברוך אתה ה' כאדם שמדבר לחבירו, עכ"ל.

 

בספר אמרי טל מאמר כח: אדם שהוא מדבר עם מי שגדול ממנו, הלא הוא מרתיע כל גופו ונזדעזעין כל איבריו, היינו אולי לא יישר דבריו בעיני הגדול ממנו, המדבר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה שיהא מדבר באימה וביראה ברתת ובזיע, היינו מפני כי מי הוא זה אשר יחשב שבודאי יישר דבריו לפניו, לפיכך חלה חזקיהו חלי גדול שנאמר (מלכים ב:כ:א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו וגו', הנה אמר מפני שהיה נראה כאלו מדבר עם חברו שיכול להשיג דעתו חלה, ע"כ. ושוב מצאתי מקור דברים אלו בתנא דבי אליהו ריש פרק ח'.

ויש ליישב, שהתם כיון שבאו כל חיילות של סנחרב לאבד את ישראל, מן הראוי היה לקום ולהתפלל כראוי. אבל בעלמא, על דברים שבעלמא, יש לדבר עם הש"י כמו חבר.

 

עיין בבא בתרא טז. חברותא כלפי שמיא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

HH Just asked them at the Shteibel, which Yom Tov is it that you said Tachanun? Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

משה רבינו סמך את יהושע בשתי ידיו

 ב"ה

פרשת פנחס

כז:כג ויסמך את ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר י' ביד משה. ע' ברש"י שכז"ל בעין יפה יותר ויותר ממה שנצוה שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך והוא עשה בשתי ידיו ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה, עכ"ל. והנה פסוק זה נמצא בעליה רביעי, וביום רביעי שלאחריו סבא קיבל את הפתק שהוא מלא וגדיש מקו לקו, ובו נסמך כתלמיד היקר של רבינו. וידוע מהשיחות שלאחר סיפורי מעשיות, שהבן מלך חישב את הפתק של המלך כיד המלך.

וכאן אזכיר שחמיו של סבא קראו לו פנחס מוהליבר (עוד בודקים את זה שנית) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו (כז:יח) וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה, ע"כ. והא דלא עבר בזה על האיסור לא תוסיף, נראה כי 'יד' יש במשמעותו גם לשני ידים, וכמו שכתוב (שמואל א:יט:ט) ודוד מנגן ביד, שבודאי היה משתמש בשתי ידיו. וזה מה שאומרים על ידי דוד, דוד בגמטריא יד, הרי ידי - יד. וזה מה שהפסוק לא סיים כאשר דבר ה' למשה או אל משה, אלא סיים, ביד משה, ב' יד.

ונראה לפרש עוד את הסמיכה בשתי ידים, ואת לשון רש"י 'יותר ויותר' שלא הסתפק לכתוב פעם אחת יותר, וכתבו שנית יתירא, דהנה כתיב (ריש פרשת ויחי פסוק יג) ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל וכו' (פסוק יד) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, ע"כ, הרי שאפרים זכה לשני ידים של ימין. ולכן השם יתברך לא צוה את משה רבינו לסמוך בשתי ידיו, כי אם כן היה הכוונה פשוטה, לסמוך את יהושע – צאצא של אפרים – ביד ימין וביד שמאל, ואילו השם יתברך רצה שיקבל שני ידים של ימין. וזה מש"כ רש"י פעמים יותר, כי יותר אחד, מעלה מיד אחד לשתי ידים, ויותר השני, מעלה ששתי הידים היו בבחינת ימין. וזה מש"כ ויסמך, אותיות החיצוניות, ו"כ כמנין הוי"ה, אותיות האמצעיות בגמטריא ימין, להביא כח עוד ימין לשתי ידיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חנן מחנני ענן מענני

 ב"ה

בבא בתרא

קסו: ילמד התחתון מן העליון באות אחת אבל לא בשתי אותיות, כגון חנן מחנני וענן מענני.

דבר זה למדנו השתפ"ה בהיותינו אצל הציון של רב ענן, וכבר הייתי דורש שהע' של שמו יכולים להחליף באות ח' באותיות הגרון אחה"ע, והרי הן אותיות נ נח. וכן, חנני, אותיות נ נח י', הי' משלים כל הי' אותיות של השיר פשוט כפול משולש מרובע, והוא לימוד תחתון מן הפתק שבא מהעליון.

ע"ע מש"כ במסכת שבת קג. הכותב נח מנחור.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תנא דבי אליהו

 ב"ה

כאשר הייתי אצל רבי עקיבא והרמח"ל כמה פעמים היינו אומרים שזה כמו גן עדן, שמעט זוכים להיות שם וכו'. ועכשיו שאני מגיע לקבר רב ענן, והתחלתי לקראו תנא דבי אליהו, ומתחיל ויגרש את האדם (בראשית ג:כד), והוא קצת פלא שממשיך מאיפה שבאתי. 

בספר רוקח כתב שהתיבה הראשונה, ויגרש, בגמטריא תנא דבי אליהו, כי יש לרמוז שמו בספרו.

והנה תנא דבי, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן ע"ה.

תנא דבי, ראשי תיבות, תורת נחמן ישראל דוב בער אודסר.

נ נח נחמ נחמן מאומן