תולים מקרה רע בדבר רע ולא במעשים טובים

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

רחצ. למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות, טוב וראוי יותר שתתלו בעברות, ע"כ.

ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה עד ז"ל וסימן שידע אדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא, ואם הוא בבחינת דינא קדישא, סימן לדבר, תפלה. כשאין בו בטול תפלה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ה): איזהו יסורין של אהבה, כל שאין בו בטול תפלה, שנאמר (תהלים סו:כ) ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. ותפלה הוא בחי' פנים, כמו שכתוב (ישעיה לח): ויסב חזקיה פניו ויתפלל וכו' ע"ש.

 

רבינו בעצמו תלה מיתת בנו על מצוה שעשה [ועיין לקמן], וכן רבינו אמר שהוא לא יכול להגיד למישהו למסור נפשו על משהו כי יתכן שיצא איזהו משהו לא טוב מזה וכו', וכן יש כמה וכמה וכו'. אלא שכאשר האדם אינו ברור לו, ואפילו אם יודע אלא שיש אפשרות להאשים את העבירה, אפילו רק באתגליא, אז רבינו מורה לנו שבודאי זה מה שמוטל לעשות.

והנה ידוע שכאשר עושים טוב היצר הרע והס"מ מתגברים כנגדו, ולכאורה יכולים לתלות בזה, שאין הכוונה שהדבר טוב עשה ההיזק, אלא שלא היה מספיק זכויות להגן בעד הרע שהתעורר.

 

ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן תורה קפז.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן