אין לי מה לעשות בזה העולם כלל - שיר של שמואל אייל אודס

כבוד הוא אלוקי מה שאין כן חכמה

ב"ה 

כתוב באגרת הרמבן:

וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב ז). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט יב): "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: "מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח" (איוב יב כ). נִמְצָא: הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים. לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, וִינַשַֹּאֲךָ הַמָּקוֹם.

What cause does one have for pride?  Perhaps his wealth? "The Lord impoverishes and enriches" (I Samuel 2:7). Perhaps his honor? It belongs to God, as it is written (I Chronicles 29:12), "Wealth and honor come from You." So how could one adorn himself with G-d's honor? And one who prides himself in his wisdom surely knows that God "takes away the speech of assured men and reasoning from the sages" (Job 12:20). Thus, all are equal before God, since with His anger He lowers the proud and when He wishes He raises the low. So humble yourself and G-d will raise you up!

ומדוייק הדבר שאצל עשירות וחכמה הוא כותב שזה ביד השם להעלות או להוריד, אבל לענין כבוד הוא כותב שהוא ממש של השם יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Prayer over Torah

HH

The Ramchal (in Adir Bamarom and in Ginzay Ramchal) revealed that the Torah is the aura of the radiance of the Sefiros, their garment, and from there the souls are rooted. Prayer on the other hand, Rabbainu revealed, is itself Divine!

The litvaks made a few mistakes, one, they seemingly seem to contend that the Torah is G-d Himself, and not just the aura as above. Two, it is therefore best to just hold on to the Torah because that way one is always attached to G-d and there is nothing higher than that, because prayer is just a means not an end and is secondary.

Prayer demands the leap of faith, because as long as one is attached to the Torah he will be attached to HY, and in some ways that is the most preferable as our Sages explained the prophets admonition - if only they would leave Me and take up the Torah its light would return them to be proper, however if one can make the jump, to let go of the lifeline and just pray, then he can achieve absolute unity with G-d. This is like mountain climbing where certain patches cannot be scaled slowly step by step, but demand momentum, to be able to leap from foothold to foothold. Ultimately one should be praying the Torah, to keep the Torah to realize the Torah to be the Torah, and that is the consummate unification of Hashem, the Torah, and the soul (it should be noted that the greatest secrets of the Torah are an aspect of prayer).

Na Nach Nachma Nachman MayUman! 

האלהים אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא - חולין קכד. בסוף העמוד

ב"ה

טרחו המפרשים והפוסקים לפרש מה מיוחד ביהושע שדוקא שרבי אמי תפס ונקב שמו בשבועתו.

ונראה לפרש בפשטות על פי המבואר בתורתינו הקדושה בפרשת פנחס (במדבר כז:כא) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה, ובכלי יקר כתב שם כז"ל וכן בענין התורה והמצוה ודאי יכופם על שמירתם בכל תוקף ועוז ועליה אמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' כל דבר סתום ונעלם בתורה על פיו יצאו ויבאו בדבר הלכה, עכ"ל. הרי מבואר שבירור ההלכה של יהושע בן נון היה תלוי על אלעזר והסנהדרין. ויפתח בדורו כשמואל בדורו, ורבי אמי היה ראש מתיבתא בארץ ישראל, ולכן אפילו אם יהושע בן נון היה מציע ההלכה, עוד תלוי בו לקבוע אותו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

העיקר הוא לפתוח הפה בתפילה ותורה

ב"ה

חלק גדול מלימוד קבלה הוא לימוד שבירת הכלים, שהאור נשתלשל ויצא דרך האזנים של אדם קדמון, ואחר כך דרך החוטם, ואחר כך דרך הפה, ואחר כך דרך העינים ושם היה השבירה. ובמקום אחד האריז"ל כבר גילה שהיה קצת שבירה באורות שיצאו מן הפה. ואכן הרמח"ל גילה (בספר אדיר במרום ובמאמר שנדפס בספר גנזי רמח"ל) שעיקר השרש והגורם של כל השבירה היה סתימת הפה של אדם קדמון, עיין שם נוראות נפלאות.

ושוב מבואר לפי זה עוד הפעם כמה צדק רבינו הקדוש בדרך שהאיר להעולם שהעיקר הוא לדבר הרבה בתפילה ותורה, ואמר שהוא מקנא את זה שאומר הרבה בתפילות וכו' וכמה וכמה דיבורים כאלו. כי האדם נברא בצלם, ועיקר הגורם של כל החשך והשבירה והרע בעולם הוא סתימת הפה העליון, ואם כן אין לך דבר יותר חשוב שמפתח פיך יאירו דבריך, עד שיפתח הפה העליון ויפתחו כל האורות של השם יתברך בבריאה, במהרה בימינו אמן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ראובן ראשית אונו

ב"ה

רש"י בפרשת ויחי כתב שראובן נולד מטיפה ראשונה של יעקב כי יעקב לא ראה קרי מימיו. ועם כל זה צריך עיון שהרי מבואר בתורה הקדושה פרשת ויצא שרק אחר שהשם יתברך ראה שלאה שנואה אז פתח רחמה, ואיך הולידה הטיפה הראשונה מליל הנישואין?

וע"כ צריכים לומר שהטיפה נשמרה בתוך רחמה, וקשה שהרי קי"ל שכבת זרע מסורחת לג' ימים, ועיין במסכת נדה (ל:) אמר להם רבי ישמעאל מעשה בקלפטרא מלכת יוונית שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות ובדקן ומצאן זכר לארבעים ואחד ונקבה לפ"א, אמרו לו אין מביאין ראיה מן השוטים, מאי טעמא, הך דנקבה אתרת (אייתרה) ארבעין יומין והדר איעבר, ורבי ישמעאל לשומר מסרינהו, ורבנן אין אפוטרופוס לעריות וכו', ע"כ. והרי מבואר שאם לא היה ביאה שנית לאחר מ' לא אמרינן שתתעברי לאחר מ' מהזרע הראשון. שכיון שלא נקלט לג' ימים סרחה כנ"ל.

וע"כ צריכים לומר שהטיפה הראשונה של יעקב נשמר בנס בתוך רחם לאה.

אכן עיין במסכת נדה (לד:) כי קמיבעיא ליה לאחר ג' מאי (שכבת זרע של ישראל בתוך מעי עובדת כוכבים), ישראל דייגי במצות חביל גופייהו ומסריח, עובד כוכבים דלא דייגי במצות לא חביל גופייה ולא מסריח, או דילמא, כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו ומסריח, תיקו, עכ"ל.

ועל פי זה י"ל שלאה אמנו, בודאי לא היתה אוכלת דברים טמאים, וי"ל שגם לא היתה בכלל דייגי במצות, כי י"ל שדייגי במצות זה רק במצווה ועושה, והרי עוד לא נצטוו בני ישראל במצות, ולכן י"ל שאפילו בדרך טבע לא היה הזרע מסריח (וצריכים לומר שכן הוא אף על פי שגם הזרע לא היה מהמצווה במצות).

אכן קשה למה לא פשטה הגמרא האיבעיא הנ"ל מהשקלא וטריא במעשה של קלפטרא שלא חיישו לזה שהזרע היה במעים קודם כל הסיפור ונשתהה שם. וי"ל.

שוב מצאתי בילקוט ביאורים למסכת יבמות דף עו. שכבר הקשה רבינו אברהם מן ההר כנ"ל שלכאורה מן הפסוקים מבואר שראובן לא נולד מיד אלא אחר שראה ה' כי שנואה לאה (וכן הביא שם מבעלי הנפש, שער הקדושה, שכתב באחד מתירוציו בענין בני תמורה, שאפשר שלאה לא נתעברה בלילה ההוא), ולכן פירוש שעיקר המכוון במש"כ כחי וראשית אוני הוא שלא ראה קרי מימיו בכל אופן שהוא עד שבא על לאה, אבל אין הכוונה שראובן נוצר מאותה טיפה ראשונה, ואליו היתה כוונותו של יעקב בכל הביאות הראשונות שבא על אמו עד שנוצר ראובן.

נ נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן מספר לקוטי נ נח

ב"ה

ויצא

כח:יז אין זה כי אם בית אלקים. הסופי תיבות של: כי אם בית אלקים ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי אם בית, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כ וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. הסופי תיבות של: נדר לאמר אם יהיה אלקים, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך ונתן לי לחם לאכל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כא ושבתי בשלום אל בית אבי, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. הסופי תיבות של: שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והסופי תיבות של: וכל אשר תתן לי עשר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לא:יג הש"י אומר ליעקב אבינו, אנכי האל בית אל, והלשון אינו פשוט בכלל, ואתי שפיר שהגמטריא של 'האל בית אל' – עם האותיות והתיבות, הוא – נ נח נחמ נחמן מאומן.

לא:לב כי רחל גנבתם, גנבתם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. והיא גנבה את התרפים, והנה סוף התיבה י"ם מורה על הכמות שלפחות היו שנים, יוצא שזה כמו התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק.

לא:מה ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. ויקח יעקב אבן בגמטריא משיח ע"ה. מצבה בגמטריא מאומן, וירימה בגמטריא נחמן קכג – 123, דהיינו נחמן בצורה של השיר פשוט כפול משולש מרובע – מאומן! גם האותיות הפנימיות של "אבן וירימה מצבה" – בירימצב – בגמטריא נ נח נחמ נחמן. ועוד י"ל וירימה בגמטריא אודסר [וכן עיין בס"ת של פסוק מז, ויש בזה הרבה לפרש, כי זה בגמטריא רע"א בסוד התגברות הכ"ז אותיות, שהם בחי' אב"ן שלמה (שמו של אביו של סבא) ואב"ן זה אב ובן, כמפורש בלקוטי מוהר"ן, בסוד בן ותלמיד, מאמר וחצי מאמר, אבןש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן, למה- מלה וכו' ואכמ"ל].

לא:מז ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד, ויעקב קרא עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גלעד ע"ה בגמטריא נ נח.

יגר שהדותא, יגר, זה רב"י ע"ה, שהדתא (חסר ו') בגמטריא נחמן במילוי – נון חית מם נון! גם שהדותא רמז על אחד מהעיקרים של רבינו "השדה"! וגם רמז למילי דשטותא (כי אות ד' וט' מתחלפים בסוד אותיות הלשון), גם על ענין של רבינו לא לפחד, כי יגר, לשון פחד, ושהדותא יכולים לפרש לשון חרבן ואבדון (עיין עמוס ה:ט) או כמו לשון שודא בגמרא (כתובות צד) להשליך ממנו, דהיינו להשליך ולאבד את הפחד. כי זה הכלל והעיקר של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לא לפחד כלל. [והסופי תיבות של כל הפסוק בגמטריא אודסר, ע' מש"כ בזה לעיל פסוק מה].

לא:מט והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו. ובתרגום אונקלוס, וסכותא דאמר ייסך מימרא דה' בינא וכו'. יש בזה רמז על השם הקדוש של הפתק פצפצי"ה. ובעצם המצפה הוא בחינת המצבה, שהוא בגמטריא מאומן כנ"ל. גם "נסתר" בגמטריא נחמן במילוי, נון חית מם נון (ובדקתי ומצאתי גמטריא זו בספר כוכבי אור בהקדמה לחכמה ובינה), שזה ג"כ הגמטריא של סכות במילוי (כנזכר בכוכבי אור שם). ויש גם רמז על ענין רבינו של בינה, כמו שמאריך בכוכבי אור שזה ענין של רבינו, ביני ובינך בינא ובינך. וראוי להתבונן היטב איך שמימרא דה' בין איש לרעהו, מאומן לטבריה! וזה ענין הגל הזה, הגילוי של הפתק, לגלות לך. ויש פה אזהרות חמורות לא לעבור על הגל הזה, ונלע"ד שיש בזה רמזים על השואה ויש עוד הרבה ענינים רצים בלבי ובמוחי בזה והש"י יאיר עינינו לבינו ונשמתינו בתורתו אמן.

לב:ג ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים, ופרש"י מחנים שתי מחנות של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו, עכ"ל. והנה ידוע שמחנים בגמטריא נחמן, וזה רמז לשני המחנות של הנחמנים, שצריכים להיות גם באומן, בחוץ לארץ, גם בארץ ישראל. ועמש"כ על זה לעיל בפנים הספר בפרק בענין פועלת הנחמנים.

והנה הסופי תיבות של ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, רברמהמה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה!