Bring Rabbi Nachman to Israel

HH 

There was once a king who was pursuing a deer but was unable to catch it.The royal ministers urged him to relinquish his pursuit, but the king insisted,''l must catch this deer.Whoever wants to return may return.

Israel is called a deer...

NNNNM

גדול מרבן שמו

ב"ה

גדול מרבן שמו

רמב״ם בהקדמה לסדר זרעים 

מי שהיה חשוב בעיניו רבי שאין למעלה ממנו קורא אותו בשמו, כמו הלל ושמאי, ומי שהיה בעיניו למטה מן המעלה זה קרי אותו רבן, כמו רבן יוחנן בן זכאי וכדומה, ומי שהיה בעיניו למטה מן המעלה זה קרי אותו רבי, כמו רבי מאיר ורבי יהודה.

ולפי זה פירוש התוספתא בעדיות ג:ד, מי שיש לו תלמידין, פירוש באותו הדור שתלמידיו חיין: נשתכחו תלמידיו, היינו בדור הקדום: אלו ואלו, היינו דור הקדום לקודם.

וכן היום נוהגים לקרוא לרבינו הקדוש סתם נחמן, וכמו שאומרים תן לנחמן טשאנס, כי אולי חשבת שיש בזה משום חוצפה יתירה של גיחזי שנענש על שקרא לרבו אלישע בשמו?! אין זה אלא כבוד גדול, ששמו של רבינו עולה על כל התארים, וכמו הלל ושמאי, וכן הצדיקים בתנ"ך שקוראים אותם בשמם בלי שום תואר, כמו מילה בתורה.

ולפי שיטת הרמב״ם הנ''ל אתי שפיר מה שרבינו לא גילה את שמו נ נח נחמ נחמן מאומן מיד, כי צריכים לפחות עד דור שלישי כדי לקרוא לו בשמו בלי שום תואר של רבי ורבינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

Forever true a Nanach Jew - a Nanach song

https://rumble.com/v2ksgwa-forever-true-a-nanach-jew-a-nanach-song.html

אברהם אבינו ומשה רבינו

 ב"ה

אברהם ומשה (עיין ברית מנוחה, דרך האהבה, נקוד השמיני: שמזה המקום עליון נגזרה נשמתו של אברהם ונשמתו של משה, ונרכבו שני הנשמות הללו במקום אחד, ואמרו עוד, שהמלאך שמועא"ל ממנו קבלו אברהם ומשה וכו' עיין שם) בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן.

אברהם אבינו, ענוותנותו בבחי' מה שאמר ואנכי עפר ואפר, עפר אפר בגמטריא נון נון חית ע"ה. ואילו משה רבינו אמר (שמות טז:ז) ונחנו מה, אותיות נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

REAL OR FALLEN?

 In "Likutei Moharan" Rabbeinu speaks about fallen fears and fallen loves. Perhaps this fall can happen to other qualities as well. For example, fallen humility would be inferiority complex and self-loathing that are so prevalent nowadays. If inferiority complex were the same as real humbleness, we would be all like Moshe Rabbeinu.

שעה אחת התבודדות - כשיעור חלה

 ב"ה

שעה התבודדות בגמטריא: אלף מאתים ושתים. רמז לי"ב שערי התפילה של הי"ב שערים, שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן שצריכים לזכות לכוון בשער הנכון, וזוכים לשער הנכון על ידי שעה התבודדות (ועוד בענין מספר זה ששיך לשערי שמים, עיין ריש ספר אדיר במרום בענין ארנון, א"ר זה אלף מאתים, נו"ן, והוא י"ב אותיות של מילוי שם אדנ"י וכו' ע"ש). והוא בגמטריא באר (אל"ף ר"ב). ולכן נראה שהוא סגולה לשידוך, כמו שגילו חז"ל שיעקב ומשה הלכו לבאר למצוא זווגם.

חז"ל אמרו (מדרשים בראשית ובעוד מקומות) שאדם הראשון היה חלתו של עולם. והנה בעל הבית לוקח אחד מכ"ד. ולכן ראוי להקדיש שעה אחת מכ"ד שעות קודש להתבודדות. [ולפי זה י"ל שאדם שכולו קודש לצרכי ציבור יכול לקחת רק חצי שעה להתבודדות, כחלתו של נחתום אחד ממ"ח]. חית למד, וכן: חת למד הה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תענית ביום השנה - יארצייט - של אבא ואמא

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן יד. ואחר כך ספר לנו שזאת הלילה הוא היארצייט של אמו, כי היה אז י"ט אדר והוא שכח ולא הדליק נר ולא אמר קדיש, ואז היתה שנה מעברת וכו' ובתוך כתיבת זאת התורה באה אמו אצלו והזכירה אותו היארצייט.                      ותכף קרא מנין ולמד משניות ואמר קדיש והדליק נר בשבילה. ובבקר קרא גם כן מנין לחדרו שיש שם ופרס על שמע בעצמו ואמר ברכו וקדשה ואחר כך כל הקדישים וכו' וכו' ואחר כך למד משניות ואמר עוד קדיש דרבנן, עיין שם.

משמע קצת שלא היה צם, ותמוה שהרי היה רגיל לצום כל כך אז למה לא יצום כאשר יש מצוה מיוחדת לצום. ודוחק לומר שמה ששכח מהיארצייט ולא הזכירו תענית, מחמת שבין כך ובין היה תמיד בתענית, כי אם באמת קיבל על עצמו לצום על אמו, בודאי לא היה שוכח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יארצייט של האמא שלי חוה ברכה איליין בת שפרינצה

לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקיים זמירות יאמרו.

ראשי תיבות: לבני - זה אני. נעימות יתנו למלך אל ראשי תיבות Elaine. חי וקיים ראשי תיבות חו'ה, וכבר אמרנו ברוך - ברכה. וענין הראשי תיבות לבני לא - זה המוסר שהאמא של שלמה המלך נתנה לו לבנה במשלי פרק לא - למואל ע"ה בגמטריא נ נח, מה ברי ומה בר בטני וכו' אל למלכים למואל... וזה המוסר שנתנה לו למחרת חנוכת הבית כאשר איחר לקום בשחרית, ולכן זה שייך דייקא לברכת קריאת שמע שחרית.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

המשל שבסוף ספר שבחי הר"ן

 ב"ה

לו. פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך.          והראשון נהג עצמו בחכמה וכו' ע"ש. וי"ל שזה דרך הגשר. עוד כז"ל והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו וכו' ע"ש. י"ל שזה דרך קריעת המים. עמש"כ בחיי מוהר"ן שלב.

 

אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם, ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה בידו, ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו, ואף על פי כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר, על כן מגיע לו שכר יותר מכלם.

עיין בליקוטי הלכות, התחזקות לז – והוא מעלה גדולה כשיש עדין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא. דהינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, להמשיך ממנו לתוך עבודה מעבודתו יתברך. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך. אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאלו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע. כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו היא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו. על כן כל מה שהוא מפשט ביותר ויותר, כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו. והשם יתברך בעצמו עוזרו לזה, כמו שכתוב ה' לא יעזבנו בידו, עכ"ל.

(ועיין בליקוטי הלכות או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג שלפעמים עבירות מעוררים האדם לתשובה).

נ נח נחמ נחמן מאומן

BRINGING MASHIACH CLOSER

The letters of the word "משיח" ("Mashiach") can be rearranged to say "יש מח" ("there is a brain").

Maybe this means that by acting sensibly, really using our brains, we bring Mashiach closer.

Don't bug out

HH

The feast of the Leviathan is drawing closer. Whoever eats bugs cannot partake, thus there is now a global effort to exclude people from the feast.

Stay holy, say Na NaCh.

צדיק הדור כל המדרגות בזכותו

ב"ה חז"ל גילו שלפני שאליהו הנביא עלה לשמים היו הרבה נביאים שממש היו שקולים לו, אלא שהכל היה בזכותו. ואחר שעלה לשמים לא נשאר להם, רק אלישע תלמידו הנאמן קיבל את הכל, ופי שנים. אליהו הנביא בחר את אלישע כמספר הנביא, אחרת מי יודע אם היה יכול להבחין. 

רבי נתן אמר שלו היה יותר קשה ממנו לדעת להכיר שרבינו עלה על כולם. ועם כל זה היה הבדל עצום ומוכר.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

בלי לדעת התורה ממש הרי זה בהמה

 ב"ה

ספר כוכבי אור

ששון ושמחה יא – כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' הוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בהמה ממש. כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים בם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות וכו' עיין שם.

בהמה ממש – עיין במסכת סוטה דף כב. לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר (ירמיה לא) וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, ע"כ.

עיין אוצר היראה, גלות וגאולה יח ז"ל כי התורה היא בכל אדם ובכל זמן, וכל אחד ואחד מישראל מי שרוצה לכנס בדרך הישראלי באמת, בדרך הקדש באמת – עוברין עליו כל הגליות וכל המלחמות והספורים המבארים בכל תורה כלה ובנביאים ובכתובים, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נטילת ידיים ארבעה פעמים

ב"ה

ר' ישראל קרדונר היה נוטל ידיו ארבעה פעמים, וזה מנהג ידוע. ולעולם חשבתי שזה סתם לאיזה תוספת. אכן יתכן שהעניין הוא יותר פרקטי ולמעשה, דהיינו כי יש כוונות שגילה האריז"ל על הג' פעמים. ויתכן שחששו להתחיל לחשוב שמות השם יתברך בעוד שידיהם מסואבות, ולכן תחילה עשו נטילה בעלמא, ואז עשו הג' פעמים עם הכוונות.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

תפילה קצרה שנדפס אחר תיקון הכללי - הערות

 ב"ה

תפלה קצרה שנדפס אחר התיקון הכללי

עלת העלות וסבת כל הסבות: ע' בשער הפסוקים פ' בראשית בריש דרוש ב' ז"ל מה שכתוב בזהר (תיקוני זוהר חדש קלה:), כי יש עילת העילות ויש עילת "על כל" העילות, הענין הוא הוא כי האין סוף (פי' האדם קדמון), שהוא למעלה מעתיק יומין דעולם האצילות, הוא הנקרא עילת על כל העילות, לפי שהוא העילה הראשונה, שכל שאר העילות נמצאו ממנו והוא המציאם, וכל שאר הבחינות שלמטה מעילת על כל העילות, נקראים עילות סתם, עכ"ל.

 

כפי רצון מבחר הברואים – כאן נהגו להוסיף: נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

הט לבי אל עדותיך – ראיתי בהוצאה אחד שכתבו: (קוראים כמו עדבותיך), וחשבתי שטעות הוא, כי הרבה פעמים בתורה כתוב חסר הו' לגמרי, וע"כ אין מבטאים את הו' רק את החולם. אכן באמת יש מילים כאלו, כמו וענתך תרבני (שמואל ב:כב:לו) וכתב במנחת שי, וענתך, בלא מאריך בנו"ן. ובתהלים (יח:לו) 'וענותך' בקריאת הוא"ו, ע"כ. וכן הוא להדיא במנחת שי בתיבה דילן, עה"פ בדרך עדותיך ששתי (קיט:יד), ז"ל הוא"ו נקראת, כן הוא בשמונה אותיות באלפ"א בית"א זאת, וסימנם פר"ץ ב"ן דמ"ה, בר מן אחד 'צוית צדק עדתיך' (קיט:קלח). ונמצאו עוד שנים אחרים במסרת. 'ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך' (דה"י א:כט:יט) 'ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך (נחמיה ט:לד). ומה שכתוב במסרת הדפוס 'בדרך עדותיך ששתי ט' מפקין וא"ו', צריך להגיה 'י' מפקין וא"ו ולהוסיף 'ולעדותיך' דנחמיה, עכ"ל. 

 

כל ימי היותי על פני האדמה. מעניין שבתפלה קצרה, ששומרים על הקיצור, עכ"ז ראה צורך לכתוב "פני". ואולי זה תפלה אגב אורחא לזכות לעשירות (עיין רש"י בראשית מא:נו על כל פני הארץ, מי הם פני הארץ אלו העשירים).

originally posted on 11/20/22

נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

הגנה

ספר המידות, מריבה קא – בשעת מלחמה צריך להכין כלי מלחמה כנהוג, והקדוש ברוך הוא יעשה מה שברצונו, ואין לסמוך על הנס, ע"כ.

 

כוכבי אור, ראשי פרקים מן האותו והמופתים שנראו מאדמו"ר זצ"ל יד – פעם אחת בנסיעת רבנו ז"ל ממעז'יבוז' לברסלב וכו' בהודע הדבר להמתנגדים, ובכן ביום זה יצאו מחוץ לעיר ומקלות בידם בכדי להכותו. כששמעו אנשי שלומנו דבר זה עשו גם המה כמותם ומקל איש בידו בכדי להציל את רבנו ז"ל מידיהם. ושתי החבורות עמדו על הדרך וכו' עיין שם באריכות.

 

כוכבי אור כו – המעשה מאלכסנריווקי וכו' שפעם אחת היה רבנו ז"ל בחרף על ברית מילה ובא איש אחד וקבל לפניו אודות בתו אשר פתה אותה ערל אחד להמיר דתה רחמנאלצלן ונאבדה, וכבר חפש אותו בכל הכפרים ולא מצאה. ויאמר לו רבנו ז"ל שנמצאת אצל הכמר דעירו, אשר לא עלה על דעתו שהכמר יעשו לו זאת, יען כי חי אתו בטוב מאד, ואמר אל רבנו ז"ל איך הולכים לבקשה. והשיב לו שיסעו שני אנשים תכף עם עגלת החרף סמוך לבית הכמר ובתו תעמד בחוץ, וכשתראה אותם תכף תתרצה לנסע עמם לביתה. וכך הוה. ואדמו"ר ישב עוד על סעדת ברית מילה. וכשנודע הדבר להערלים דשם, לקחו מקלות וקרדמות לילך ללחם עם היהודים אשר לקחו את נערה מבית הכמר ולקחת בחזרה בחזקה, ונפל על היהודים פחד גדול. ואמר רבנו ז"ל שלא יפחדו רק יקחו בידם גם כן מקלו ולצאת כנגדם ויפחוד הערלים מהם וילכו להם, וכך הוה. כשראו הערלים את מעט היהודים יוצאים כנגדם גם כן במקלות הלכו להם, אף שלא היה שום דרך הטבע לזה וכו' עיין שם.

 

הנה בשני המעשיות האלו מספר כוכבי אור, יש בהם מענין שמד (כי כאשר המתנגדים הולכים להכות את רבינו, בחינת משה רבינו שעומד בין שמד לרצון, בודאי יש בזה משום שמד).

והנה ידוע בעולם הישיבות בשם ר' אלחנן וסרמן ההבדל בין פורים, שהיתה גזירה על הגוף, ולכן היהודים לא התכוננו ללחום (-רק בסוף כאשר ניתן להם רשות), לבין חנוכה, כאשר הגזירה היתה על הנפש, להעביר על הדת, זה 'מעשה שטן' ולא 'מעשה ה'' ואז יש ענין של מסירת נפש לצאת וללחום ממש. ור' אלחן סיפר בשם החפץ חיים – 'יהודים שגו, בשעה שהתחילו גזירות היבסקים, היו היהודים חייבים לצאת נגדם למלחמה במסירות נפש. נכון, יהודים רבים היו נהרגים. אבל כוחו של השטן היה נחלש. אך כאשר לא מצא מי שימסור נפשו במלחמה, נתחזקו היבסקים', והם האריכו בזה. אכן הקמת היבסקים 1918? לכאורה היה קצת אחר שנפטר ר' ישראל קרדונר, וסבא ישראל היה עוד בחינוכו בדרך לקבל את הפתק הקדוש בשנת 1922. והם היו בארץ ישראל. ובכלל חסידי ברסלב היו בדעה חזקה כבר אז שעל כולם לעלות לארץ ישראל. ולכן אין סיבה ללחום נגד השמד, אלא לברוח לארץ ישראל.

והנה ראיתי בשם ר' מנחם זמבה בזה"ל 'לא היינו צריכים ללכת בעצמנו אל ה'אומשלגפלץ', שממנו שילחו יהודים לטרבלינקה. השלינו את עצמו בדמיונות שווא. היינו צריכים להזעיק את העולם, ועכשיו אנחנו צריכים להתנגד.' ועוד אמר 'יש דרכים שונות לקידשו השם. בזמן שניסו להכריח יהודים להשתמד, להמיר את דתם, עצם מיתתם הייתה קידוש השם. אבל היום הדרך היחידה לקידוש השם היא ההתנגדות החמושה.' ניצול שואה אחר שמע אותו אומר – 'צריך להתקומם, להתנגד במעשה, בנשק ביד'. הרב גם תרם כסף רב לוועד ההתגוננות שקם בגטו, ע"כ ראיתי מובא בשמו, ותמוה הוא, כי כל יהודי שנהרג אפילו לא על שמד, רק משנאה וכדומה, נחשב קידוש השם, כידוע. וגם לכאורה הדברים סותרים הכלל הנ"ל מר' אלחנן, שדוקא כאשר יש סכנת שמד אז יש ללחום. אכן בענין המרידה והמלחמה שהקימו היהודים בגטו ורשה, גם האדמו"ר מראדזין נכנס בעובי הקורה, עד שהלשינו עליו, ומסר עצמו להירג הי"ד.

 

שיח שרפי קודש ב-תשעב – בשנות המחלקת הגדולה, היה פעם בראש השנה שהתפללו אנ"ש כשתריסי בית הכנסת סגורים, לרוב פחדם מזריקת אבנים וכדומה, לאחר התפלה הבחין מוהרנ"ת שאין אנ"ש הולכים לביתם כנהוג, ושאלם מוהרנ"ת על זה, אמרו לו, שמפחדים לצאת החוצה מחמת שנסאספו המתנגדים בחוץ לעשות שפטים במתפללים, מוהרנ"ת היה נוהג בראש השנה להניח תחת המעיל את השטריימל של רבנו ולהתפלל עמו, הלביש מוהרנ"ת את השטריימל של רבנו ויצא לחוץ, ותיכף ברחו המתנגדים, ויכלו אנ"ש ללכת לדרכם, ע"כ.

 

סיפורי ר' משה גלידמאן: ר' שמעון תלמיד רבינו ז"ל היה כידוע מתבודד גדול והיה הולך ביער כדרכו תמיד והיה לוקח איזה סכין קטן, פעם כשהלך ליער עמד לפניו דוב כדרך הדובים כשעומדים מול אדם לפני שהורגים אותו, ור' שמעון היה אז באמצע התבודדות ולא ירד ממנו אז הישוב הדעת (כי התבודדות זה סגולה לישוב הדעת) ופשט את הפעלץ (בגד חורף), וסובב על ידו וידו נהיית עבה וחשב בכך הדוב לא יכול להזיקו בפרט שיש לו סכין וכך הווה הדוב קפץ עליו והכניס ר' שמעון מיד את ידו לתוך פיו ועם הסכין שבידו חתך לו את הפה וחלק מפניו של הדוב עד שנפל ומת, בהגיעו לא"י והמשיך דרכו מאז ומתמיד להתבודד התנפלו כנופיית ערבים והצליח להתגבר עליהם אך מהמכות נחלה ומת, ע"כ. אכן ראיתי ביקורת מאנ"ש שלא היה לו לצאת עם סכין, וזה גרמא לו שהיה צריך להשתמש בו.

 

ימי שמואל א:סד – פעם אחד הלך רבי ישראל דב בעצמו לטבל שם, ובאו שני בחורים ערבים והתחילו למרוט זקנו ולהכותו, אבל בין כך באתי גם אני, והכיתי אותם עד שברחו, ע"כ.  

נ נח נחמ נחמן מאומן

נסיעת הבעש"ט לארץ ישראל

ב"ה

בהגדה של פסח עם פירוש נחלי מגדים הוצאת נחלת צבי ירושלים, הדפיסו בסוף נסיעת הבעש"ט לארץ ישראל. רק שינו קצת - למתק חריפות העניינים.

לא כתבו שכבר התחילו להוריד את אדל למים - כמו שכתוב בשיח שרפי קודש ב:שו - ולקחוה והורידוה כבר סמוך לים, ורמזה להם שיעלוה שוב....

בשיח הנ''ל כתוב: ואז אמרה וצותה לאביה שטוב יותר שיזרוק את כתביו לים, כי יצא ממנה נכד כזה שיכתוב ספרים יפים יותר מאביה הבעל שם טוב.

בספר הנ''ל: אפשר להשליך את הכתבים לים - אמרה בבטחה - כי בעזרת השי"ת יוולד לי נכד שאף הוא יעשה כתבים נאים מאד.

בשניהם כתוב שהבעל שם טוב חזר בשביעי של פסח - באיסטנבול יש עוד יום טוב של גלויות ביום שמיני, ואם כן למה בחוץ לארץ עושים את הסעודה ביום שמיני ולא ביום שביעי?

נ נח נחמ נחמן מאומן

קבלת וסבילת יסורין

ב"ה

יש סיפורים איך שסבא טבל שי טבילות במים קרים עד שגופו היה כחול וכו' וכן במים רותחים.

חשבתי שאדם רגיל שהיה מנסה את זה, מן הסתם הגוף שלו היה נכנס לשוק ולטראומה. וסבא מצד גודל בטחונו וגבורת לבו לא היה מתרשם ומתפעל מגודל הלחץ ורק היה צריך לסבול את רוב הצער נקי.

נ נח

FROM "TEIKU" TO "TIKKUN: A NEW TWIST

A while back, I wrote a series of posts about getting unstuck and overcoming everything that's holding us back in life. There I explained that the difference between "teiku" (unresolved questions, whether in the Talmud or in our personal lives) and "tikkun" (the definitive answer) lies in the letter "nun" (ן"), which, as it's easy to see, is missing in "teiku" ("תיקו")  but present in "tikkun"  ("תיקון"). So the only thing we have to do is find this missing "nun", and then it will show us a way to resolve our dilemmas..

Back then,  the most important "nun" I found was related to saying Tehillim, which, as explained in Breslov sources, can bring a person to the Fiftieth Gate of Holiness (the numerical value of the letter "nun" is fifty, so that is the connection). Accessing that level can be compared to receiving a personal letter from Hashem, containing everything that a person needs to get unstuck and to really move on.

I know that it sounds too good (or too simple) to be true, but my experience shows that this really does work. After I wrote that series of posts, I experienced a major upheaval in my personal life, and its ripple effects are continuing to this day. Though it didn't seem so at first, now I see that upheaval as something really, really positive. And I'm absolutely sure that the catalyst for all this change was the work I was doing to get from "teiku" to "tikkun".

So recently I was very happy to find another "nun", which can mean another way to jumpstart our spiritual progress. In Torah 1, the very first lesson in "Likutei Moharan", Rabbeinu says that the letter "nun" signifies the quality of Malchus, which in simple terms can be explained as the ability to perceive Hashem in our ordinary lives and to submit to His authority. And Reb Noson says in the Halacha related to this Torah that the period of Counting the Omer (that we're in right now) is devoted to tikkun haMalchus - correcting and perfecting that ability.

Of course, this is easier said than done. One of the ways to achieve this tikkun, as Rabbeinu says in Torah 1, is by studying Torah "b'koach", with liveliness and enthusiasm, overcoming everything that's holding us back from this pursuit. As far as I understand, this can also apply to women, when we study the areas of Torah that we can and should study, such as practical Halacha. This study can  lead us to realize that Hashem is always right here with us, interested in everything we're doing and wanting us to do it right. So this really is tikkun haMalchus: honing our ability to relate to Hashem right  from where we find ourselves at any given moment. And, since Malchus is "nun", this work is going to help us turn "teiku" into "tikkun", resolving our life dilemmas and getting ready for receiving the Torah on Shavuos.

I know that right now this looks like a bunch of raw ideas, but I'm going to be working on developing them in the coming days and weeks (after all, the period of Sefiras HaOmer is supposed to be devoted to this tikkun), so please stay tuned.

THE HUNGER OF BEING STUCK IN THE PAST

The words "רעב" ("hunger") and "עבר" ("the past") have exactly the same letters.

If you got stuck in the past, you're going to feel hungry and dissatisfied in your real life, which always takes place in the present.

אין היתר לזנות כדי לינצל יהודים

 ב"ה

מסכת סוטה דף יא:

ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו' להן מביעי ליה א"ר יוסי בר' חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו.

בבן יהוידע פירש שעשו עצמן כאילו לא נתבעו לזה מעולם, משום כבוד מלכות.

וי"ל שפרעה תבען מצד נתינת פתח שיכולים לנצל את הילדים, וכמו שרואים היום שבעיני העולם אשה מותרת להפקיר את עצמה לזנות כדי לרגל וכדומה ר"ל, וכאילו מה שנעשה לאסתר בעל כורחה מותרת לכולם לכתחילה ח"ו. וזה מה שכתוב ולא נתבעו, שהם לא קבלו התביעה.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

WHAT WE STAND TO GAIN (OR THE OPPOSITE)

We are now counting the Omer, and it is only now that I'm beginning to understand how crucial this time really is.

Sefiras HaOmer is a time for teshuvah, and Rabbeinu says in Torah 6 that teshuvah is an aspectd of "ana zamin lemehavei" - "I'm preparing to be". Cleansing ourselves during the Sefirah and accepting the Torah anew on Shavuos is going to change our lives so drastically that it is almost like starting a new and better life.

Yet it is not only Kabbalas HaTorah that we're getting ready for. My experience shows that the quality of our teshuvah during the Sefirah is going to determine our quality of life during the whole year afterwards. After all, Nisan when we start to count is the first month of the year. So I was really happy today to find another confirmation for this in gematrias. The words ספירה ("Sefirah"; "Counting the Omer") and שנה ("year") have the same gematria, so I think this proves that the first is really going to determine the second. So it will indeed be worth it to make some more effort with our teshuvah!

But since we are in the middle of the holiday of Pesach and have a mitzvah to be happy, I don't want this post to be too heavy. Instead, I'd like to end it on a humorous note. I'm a real fan of gematrias, but it was only recently that I found the Hebrew Gematria Calculator - https://www.gimatria.co.il/. Not only can it count gematrias in the blink of an eye, but it also provides you with scores of other words and expressions that share the same numerical value. So today it told me that the word "ספירה" ("Sefirah") has the same gematria as "אדם עם כנפים" ("a person with wings"). What can we learn from this? I can't be sure, but maybe this means that our teshuvah will give us inspiration and wings, so we will practically fly towards Kabbalas HaTorah on Shavuos as well as a happy and meaningful year afterwards.

So let's get ready and get to work!

ברכת התורה בליל הסדר

ב"ה

בכל ימות השנה, מי שהולך לישון בלילה, כאשר הוא קם משינתו צריך לברך ברכת התורה.

אכן יש לחקור במי שהולך לישון בליל הסדר, והרי לא מסיח דעתו מסיפור יציאת מצרים כל אותה הלילה, ואם כן היה נראה דמיגו שדעתו היה קיים לספר ביציאת מצרים עד הבקר, גם לא הסיח דעתו מלימוד תורה ואין לברך ברכת התורה עד הבוקר.

וצריך עיון לדינא

נ נח

פרישות של אדם הראשון מחוה

ב"ה

בראשית

ד:כה וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין.

ותלד בן, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל וידע אדם וגו', בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להם, וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו, אמרו לו קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם וגו', ומהו עוד וכו' עיין שם.

וחז"ל בבראשית רבה ובעוד מקומות גילו עוד שכל אותן שנים אדם היה מוליד רוחין ושדין ולילין ר"ל.

ויתכן שמלבד הענין להיות פרוש כיון שנקנסה מיתה על ידו, היה גם טעם של איסור ממש, כיון שהנחש בא על חוה, והנחש היה הולך בקומה זקופה ובפשטות גם מדבר כבן אדם, ואדם הראשון היה לו דין בכור לכהונה, ואשת כהן שזינתה אפילו באונס אסורה לבעלה, ולכן פרש ממנה, ואפילו שנתקיים בהנחש הקללה ושבה להיות חיה בעלמא, וקיימא לן (יבמות נט:) אין זנות לבהמה, לא ראה היתר לעצמו, כיון שבשעת ביאה היה כבן אדם, ורק אחר שנתחזק מאה ושלושים שנה (מ"ה בריבוע), ובא למך בטענתו, ראה להתיר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נר לרגלי דברך

 ב"ה

קיט:קה נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי.

נר ראשי תיבות רבי נחמן.

האותיות שלפני הסופי תיבות, שהם בחי' יסוד (כמו שמבואר למעלה בטטו"ד ובס"ד בפרשת נצבים – דברים ל:יב) – נלרות ע"ה בגמטריא ה'תרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק אצל רבי מאיר, ור' מאיר דייק בשמא.

בשולחן ערוך יורה דעה שלא:יט כתב הרמ"א כהן שאוכל אצל ישראל, נותן בנר שמן של תרומה ואע"פ שעומד הכהן והולך לו אין צריך לכבותו עד שיכבה מעצמו, ע"כ. ויש לפרש שכך אמר דוד, שדברי השם יתברך הם הנותנים לו כח ומתחילים אותו, ולכן הם קובעים עד הסוף ולא יעכב שום מחשבה או הרהור בהמשך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת סוטה דף ט

 ב"ה

ט.

מפתחות:

חצי כלים והם אינם כלים: לק"מ רמא דף קיו..

 

אמר רב המנונא אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר (איוב כ) במלאות ספקו יצר לו וגו', ע"כ.

עיין ליקוטי מוהר"ן תורה רעד - דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך וכו' וכו' ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה שהתאוו דהינו לכפירה גמורה חס ושלום, בלי שום ספק אל האמת, אזי תכף ומיד מתים מן העולם, ואז רואין האמת, ע"כ.

 

 

ט:

מפתחות:

שמשון הלך אחר עיניו: לק"מ ז:ד דף ח:, לו:ב דף ג..

 

ט: המשנה אחרונה בפרק: יוסף זכה לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו שנאמר וכו' מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו וכו', מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר (דברים לד) ויקבר אתו בגי. ולא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, ע"כ.

והרי רמז בזה לקבורת רבינו הקדוש (שידוע בעת קבורתו פתאום היה אור גדול וכאשר חזרו לראות ראו שרבינו כבר שוכב שם מעצמו, ויש מ"ד הובא ברש"י ויקרא כב:טז ויקבר אתו, שמשה רבינו קבר את עצמו), כי הגמטריא של ו"הלך לפניך צדקך כבוד" הוא בדיוק: נ נח נחמ נחמן מאומן – ה' יאספך. על כן צריכים להתפלל הרבה שנזכה להביא את הציון רבינו לירושלים בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Kitneyos

HH the world says that the Sfardim who eat kitneyos on Pesach have to do slichos the entire Elul. To understand the correlation, kitneyos represent small consciousness, so the Ashkenazim keep that away on Pesach. Since the Sfardim do not, they must recite the Slichos which is primarily the 13 Attributes of Mercy which is the higher consciousness....

NNNNM

Pesach fixes avarice

HH spend all your money on Pesach even though it's only 7-8 days, because Pesach is the Tikun for money, it beats the way of the sword...

NNNNM

EVERYTHING AND NOTHING

Who and what are we? How should we view ourselves?

It all depends on our emunah because the Hebrew letters that spell the word "emunah" ("אמונה") can be rearranged to form this same question: "What are we?" ("מה אנו?").

In Judaism, this sentence is usually viewed as expressing the ultimate level of humility, like in this passage said during Shacharis, "What are we? What is our life? What is our strength?" The implied answer is that we are nothing, our life is no life, and our strength can't really be called strength.

Yet Rabbeinu in Torah 82 Tinyana provides a very different answer to this question. He says that we are "מה"; this word in Hebrew has the same gematria as the name of Hashem "יהוה" when spelled a certain way: "יוד הא ואו הא". This means that we are part of Hashem; our life is drawn from the very Source of life, and our strength is His strength.

So again, it all boils down to our emunah and our connection to Hashem. Without Hashem, we're nothing; with Him, we're everything. And, baruch Hashem, we have Rabbeinu, the best teacher of emunah and closeness to Hashem. If we do our best to follow his advice, we can rest assured that we will always find ourselves on the right side of the equation.

Robbot Artificial Intelligence responsa on Nanach part 2

ארבעה צריכים להודות - חולה שנתרפא

 ב"ה

פרשת צו

ז:יב אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן.

תודה ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. משחים, עם הה' אותיות, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח ע"ה. וסלת בגמטריא רב נחמן בן פיגא.

הראשי תיבות של: אם על תודה יקריבנו והקריב, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הסופי תיבות של: מצות משחים בשמן, ושל: משחים בשמן וסלת, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל אם על תודה יקרבינו, אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא וכו', עיין שם. ונדמה לי שכן הוא לשון חז"ל בכל מקום על ד' אלו, וצ"ב דבשלושה תיאר רק הסכנה, ומאי שנא מהאחרון שתיאר הסכנה שהיה חולה, וגם את הנס שנתרפא. ויש לומר דיש חילוק גדול ביניהם, כי הג' ראשונים הסכנה אינה בגוף האדם אלא מסביבו, ולכן נקט רק את תואר הסכנה, וכיון שתעבור אותה סביבה, ניצל. מה שאין כן חולה, הסכנה בגוף האדם, והצלתו כאשר תבוא לו רפואה.

ולפי זה היה מקום לחלק ולומר שהיכא שהאדם חולה רק מצד הסביבה, כגון אוירה שמזקת לו וכמו אלגריות allergies, שגורם לו חולאת, ושוב נטהר האוירה, לא תהיה זו בכלל חולה ונתרפא [אכן יתכן שזה יהיה נחשב בתוך אחד מהשלושה ודו"ק]. אכן אפילו אם צדקנו בטעם חילוק הלשון, כן הוא באופן כללי, אבל מן הסתם כל חולי תהיה נכלל אפילו כאשר החולי אינו אלא מבחוץ כנ"ל, ולא תהיה נפקא מינה להלכה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Robbot Artificial Intelligence responsa on Nanach part 3

Robbot Artificial Intelligence responsa on Nanach