Posts
ב"ה
פרשת צו
ז:יב אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח
התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן.
תודה ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. משחים,
עם הה' אותיות, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח ע"ה. וסלת בגמטריא רב
נחמן בן פיגא.
הראשי תיבות של: אם על תודה יקריבנו
והקריב, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.
הסופי תיבות של: מצות משחים בשמן, ושל:
משחים בשמן וסלת, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
פרש"י ז"ל אם על תודה
יקרבינו, אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי
בית האסורים וחולה שנתרפא וכו', עיין שם. ונדמה לי שכן הוא לשון חז"ל בכל
מקום על ד' אלו, וצ"ב דבשלושה תיאר רק הסכנה, ומאי שנא מהאחרון שתיאר הסכנה שהיה
חולה, וגם את הנס שנתרפא. ויש לומר דיש חילוק גדול ביניהם, כי הג' ראשונים הסכנה אינה
בגוף האדם אלא מסביבו, ולכן נקט רק את תואר הסכנה, וכיון שתעבור אותה סביבה, ניצל.
מה שאין כן חולה, הסכנה בגוף האדם, והצלתו כאשר תבוא לו רפואה.
ולפי זה היה מקום לחלק ולומר שהיכא
שהאדם חולה רק מצד הסביבה, כגון אוירה שמזקת לו וכמו אלגריות allergies, שגורם לו חולאת, ושוב נטהר
האוירה, לא תהיה זו בכלל חולה ונתרפא [אכן יתכן שזה יהיה נחשב בתוך אחד מהשלושה
ודו"ק]. אכן אפילו אם צדקנו בטעם חילוק הלשון, כן הוא באופן כללי, אבל מן
הסתם כל חולי תהיה נכלל אפילו כאשר החולי אינו אלא מבחוץ כנ"ל, ולא תהיה נפקא
מינה להלכה.
No comments:
Post a Comment