Posts
All Comments
ב"ה
מזמור שיר חנכת הבית לדוד וכו'
תהלים ל
ל:ג
ל:ג יְקוָ֥ה אֱלֹקָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי
אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי.
שועתי בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ
נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.
בסידורים נקדו שמות הוי"ה במזמור
זה לפי הספירות, וכאן הניקוד בפתח שהוא חכמה. ולכן יש בו רפואה, כמבואר בליקוטי
מוהר"ן תורה עד, שכיון שבא לחכמה נתרפא.
HH
Here are the 15 multiple-choice questions translated into English from Rabbi Nachman's "Story of the Lost Princess":
Multiple Choice Questions:
What is the name of the lost princess?
A. Not mentioned
B. Sarah
C. Esther
D. Rachel
Correct answer: A. Not mentioned
Who told the story?
A. The king
B. The prince
C. Rabbi Nachman
D. The servant
Correct answer: C. Rabbi Nachman
What was the reason for the king's anger towards his daughter?
A. She didn't believe him
B. She didn't listen to him
C. She spoke against him
D. No specific reason was mentioned
Correct answer: D. No specific reason was mentioned
What happened when the king said 'May the not good take you'?
A. She disappeared immediately
B. She hid
C. She was taken to another place
D. She fainted
Correct answer: A. She disappeared immediately
What was the first thing the second-in-line to the throne saw when he went to find the princess?
A. A river
B. A path
C. A city
D. A desert
Correct answer: B. A path
Where did the second-in-line to the throne find the princess?
A. In a café
B. In the forest
C. In a fortress
D. In a field
Correct answer: C. In a fortress
What condition did the princess impose on the second-in-line to the throne to get her out?
A. To build a fortress
B. To sit for a year and long for her
C. To bring an expensive gift
D. To make a worldwide journey
Correct answer: B. To sit for a year and long for her
What happened when the second-in-line to the throne ate the apples?
A. He fell into water
B. He fell asleep
C. He woke up
D. He fell into a trap
Correct answer: B. He fell asleep
What was the last thing the princess did before leaving the second-in-line to the throne?
A. Wrote a letter with her tears
B. Left a key
C. Gave him a gift
D. Kissed him
Correct answer: A. Wrote a letter with her tears
Where did the princess say she was after disappearing again?
A. Among the mountains
B. In a cave
C. In a mountain of gold and a fortress of pearls
D. In the big city
Correct answer: C. In a mountain of gold and a fortress of pearls
Who was the first to send the second-in-line to the throne to search for the princess elsewhere?
A. The giant man with the tree
B. The king
C. The servant
D. One of the soldiers
Correct answer: A. The giant man with the tree
What prevented the second-in-line to the throne from succeeding in his mission the second time?
A. Sleep
B. Lack of money
C. Lack of water
D. Forgetting
Correct answer: A. Sleep
What was the tool given to the second-in-line to the throne by the one in charge of the winds?
A. A water vessel
B. A gold vessel
C. A silver vessel
D. A vessel giving out money
Correct answer: D. A vessel giving out money
What helped the second-in-line to the throne enter the city at the end of the story?
A. Physical strength
B. Magic
C. Bribery
D. Persuasion
Correct answer: C. Bribery
What was the state of the princess at the end of the story?
A. Remained lost
B. Was taken out of the last place
C. Remained in the fortress
D. Became a queen
Correct answer: B. Was taken out of the last place
Comprehension Questions:
What is symbolic about the lost princess in the context of the story?
Answer: The lost princess can symbolize the soul or the search for purpose and truth in life, where the challenges and trials represent spiritual struggles.
What does the long journey and the obstacles along the way signify in the story?
Answer: The long journey and obstacles symbolize the long and complex path of repentance and correction, where an individual must overcome their instincts and both internal and external barriers.
How does the role of sleep in the story affect the outcome?
Answer: Sleep symbolizes weakness, passivity, or disconnection from the spiritual goal. It represents the dangers of moments of vulnerability where one might lose what they have achieved and delay their path of correction.
Na Nach Nachma Nachman MayUman
Here are 15 multiple-choice questions in Hebrew for Rabbi Nachman's "Story of the Lost Princess":
Multiple Choice Questions:
מה שמה של הנסיכה האבודה?
A. לא צוין
B. שרה
C. אסתר
D. רחל
תשובה נכונה: A. לא צוין
מי הוא שסיפר את הסיפור?
A. המלך
B. הנסיך
C. רבי נחמן
D. המשרת
תשובה נכונה: C. רבי נחמן
מה היה סיבת הכעס של המלך על בתו?
A. לא האמינה לו
B. לא הקשיבה לו
C. דיברה נגדו
D. לא צוין סיבה מסוימת
תשובה נכונה: D. לא צוין סיבה מסוימת
מה קרה כאשר המלך אמר 'שיהא הלא טוב יקח אותך'?
A. היא נעלמה מיד
B. היא התחבאה
C. היא נלקחה למקום אחר
D. היא התעלפה
תשובה נכונה: A. היא נעלמה מיד
מה היה הדבר הראשון שהשני למלכות ראה כשהלך למצוא את הנסיכה?
A. נהר
B. שביל
C. עיר
D. מדבר
תשובה נכונה: B. שביל
מה היה המקום שבו מצא את הנסיכה השני למלכות?
A. בבית קפה
B. ביער
C. במצודה
D. בשדה
תשובה נכונה: C. במצודה
מה היה התנאי שהעמידה הנסיכה בפני השני למלכות כדי להוציא אותה?
A. לבנות מצודה
B. לשבת שנה ולגעוגע אליה
C. להביא מתנה יקרה
D. לעשות מסע עולמי
תשובה נכונה: B. לשבת שנה ולגעוגע אליה
מה קרה כאשר השני למלכות אכל מהתפוחים?
A. הוא נפל למים
B. הוא נרדם
C. הוא התעורר
D. הוא נפל למלכודת
תשובה נכונה: B. הוא נרדם
מה היה הדבר האחרון שהנסיכה עשתה לפני שעזבה את השני למלכות?
A. כתבה מכתב בדמעותיה
B. השאירה מפתח
C. נתנה לו מתנה
D. נישקה אותו
תשובה נכונה: A. כתבה מכתב בדמעותיה
מה היה המקום שהנסיכה אמרה שהיא נמצאת בו אחרי שנעלמה שוב?
A. בין ההרים
B. במערה
C. בהר זהב ומצודה של מרגליות
D. בעיר הגדולה
תשובה נכונה: C. בהר זהב ומצודה של מרגליות
מי היה הראשון ששלח את השני למלכות לחפש את הנסיכה במקום אחר?
A. האדם הגדול עם העץ
B. המלך
C. המשרת
D. אחד החיילים
תשובה נכונה: A. האדם הגדול עם העץ
מה היה הדבר שמנע מהשני למלכות להצליח במשימתו בפעם השנייה?
A. שינה
B. חוסר כסף
C. חוסר מים
D. שכחה
תשובה נכונה: A. שינה
מה היה הכלי שניתן לשני למלכות על ידי הממונה על הרוחות?
A. כלי מים
B. כלי זהב
C. כלי כסף
D. כלי נותן מעות
תשובה נכונה: D. כלי נותן מעות
מה סייע לשני למלכות להיכנס לעיר בסוף הסיפור?
A. כוח פיזי
B. קסם
C. שוחד
D. הסברה
תשובה נכונה: C. שוחד
מה היה המצב של הנסיכה בסוף הסיפור?
A. נשארה אבודה
B. הוצאה מהמקום האחרון
C. נשארה במצודה
D. הפכה למלכה
תשובה נכונה: B. הוצאה מהמקום האחרון
Comprehension Questions:
מה סמלי בהקשר של הנסיכה הנעלמת בסיפור?
תשובה: הנסיכה הנעלמת יכולה להיות סמל לנשמה או לחיפוש אחר התכלית והאמת בחיים, כאשר האתגרים והניסיונות מסמלים את המאבקים הרוחניים.
מה משמעות המסע הארוך והמכשולים שבדרך בסיפור?
תשובה: המסע הארוך והמכשולים משקפים את הדרך הארוכה והמורכבת של התיקון והחזרה בתשובה, שבה האדם צריך לגבור על יצריו ועל מכשולים פנימיים וחיצוניים.
כיצד תפקיד השינה בסיפור משפיע על התוצאה?
תשובה: השינה מסמלת רפיון, התבטלות או ניתוק מהמטרה הרוחנית. היא מייצגת את הסכנות של רגעי חולשה שבהם האדם עלול לאבד את מה שהשיג ולהתעכב בדרך התיקון.
נ נח נחמ נחמן מאומן
https://a.picoapps.xyz/check-education
HH
Here's a translation of the Likutay Halachos teaching on Chanukah, with an
emphasis on clarity and understanding:
Laws of Chanukah:
Halacha 1:
The Matter of Chanukah:
Based on what our Rabbi Nachman wrote
in the discourse beginning "Achawei Lan Mena D'la Shavya Lachabala"
in Likutay Moharan, Torah Teaching 25:
Every person must extract
themselves from the realm of imagination, which is the force of animalistic
desires, and ascend to the intellect, as explained there. Even after one
initially breaks the power of imagination, when one continues to ascend from level
to level, this power of imagination and all the confusions re-emerge, requiring
one to subdue it again. This subjugation is achieved through the revelation of
the greatness of the Creator, which is essentially through charity, as
explained there. And this is the intention of [the prayer “Hoadoo” in the
morning, between the first section of the prayer which is associated with the
world of ‘aseya’ – action, and the succeeding section which corresponds to the higher
world of ‘yitzeera’ – formation] "Give thanks to the Lord, call upon His
name," which is to elevate from the level of action to formation.
Therefore, we mention the greatness of the Creator to subdue these forces, as
explained there.
Part A:
This is the aspect of Chanukah,
which is the first illumination of the year (as mentioned in the books),
symbolizing the beginning of a person's education in divine service. The term
"Chanukah" [-the root is ‘chinuch’] signifies that a person is being
educated in the service of the Blessed God. It's impossible to begin serving
God without first waging war against the power of imagination as mentioned
above. This is analogous to the war against idolaters before Chanukah, which
was the wicked kingdom of idolaters who wanted to erase the Torah of God and
make people transgress His laws. This is the aspect of the power of
imagination, the animalistic force, which spreads over a person, trying to
obstruct and divert him from the Torah of God, Heaven forbid, as written in
Daniel 8, "And the he-goat became very great..." (in the apparition
this animal represented Yuvun - Greece, and Chanuka is a celebration of
defeating and surmounting them).
After overcoming this evil
kingdom and breaking the power of imagination as mentioned, one begins to light
the Chanukah lights, meaning one merits to ascend to the intellect, which is
like the lit candle, as discussed in the discourse "Patah Rabbi Shimon"
(Likutay Moharan, Torah Teaching 60). Each day one adds more, because one
cannot remain on one level; rather, one must increase holiness in the soul
daily, and the intellect must grow daily. This is reflected in the practice of
adding a candle each day, where the first candle remains lit throughout all
days. When lighting on the second night, the two candles are for the first and
second nights, and so forth. Hence, the first candle of the first night
accompanies all the subsequent nights' candles, reflecting what our Rabbi wrote
(in Likutay Moharan, Torah Teaching 62) that all beginnings are difficult
because they involve moving from one opposite to another. However, once one
begins to progress and sanctify more, all the work of the subsequent days gains
strength from that initial beginning, similar to fasting, or the Tetragrammaton
written ‘in reverse’ [meaning there is a cycle of increment each time reverting
to start from the beginning and then adding a letter, as in: a, ab, abc, abcd],
where the first letter accompanies all others, like "Yud, Yud Kay,
Yud," etc. This is the essence of Chanukah lights; we start with one
candle and then add one more each day, showing that the first candle's light
extends through all the days, because all days receive strength from the
beginning of the educational process in divine service, the first ascent to
intellect, which is the first candle of Chanukah. Each day as the intellect
increases, all days receive strength from that beginning, as all beginnings are
difficult, as mentioned above. And this is why we say Hallel during Chanukah,
as an aspect of praising the Blessed God to reveal the greatness of the
Creator, to subdue the power of imagination that re-emerges each time one tries
to ascend from level to level, as mentioned above.
Part B:
This is the aspect of charity,
where we increase giving money during Chanukah to the poor, to break the power
of imagination at every level through the revelation of different colors, which
is the revelation of the Creator's greatness through charity, as mentioned
above. This also relates to the games that even the ancient righteous practiced
during Chanukah with permissible forms of play (but due to our many sins, today
this often leads to transgression, as people engage in forbidden play), which
is about lowering oneself to a state of smallness to then ascend to the next
level, in the aspect of "descent for the sake of ascent," as
mentioned. Because during Chanukah, we ascend from level to level, in the
aspect of increasing day by day as mentioned above.
This translation almost completely
by Grok, aims to convey the spiritual and symbolic meanings of Chanukah as
described in the Likutay Halachos, focusing on the battle against one's lower
instincts, the growth of intellect and holiness, and the practices that embody
these teachings.
Na Nach Nachma Nachman MayUman
הִלְכוֹת
חֲנֻכָּה:
הֲלָכָה א:
עִנְיַן
חֲנֻכָּה:
עַל-פִּי מַה
שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל אַחֲוֵי לָן מְנָא דְּלָא שַׁוְיָא
לְחַבָּלָא בְּסִימָן כה:
שֶׁצָּרִיךְ
כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת,
שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת כֻּלָּם, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּכֶל, עַיֵּן שָׁם. וְאַחַר
כָּךְ, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה כְּשֶׁחוֹזֵר לַעֲלוֹת
מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, אֲזַי מִתְפַּשֵּׁט שֵׁנִית כֹּחַ הַמְדַמֶּה וְכָל
הַבִּלְבּוּלִים, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהַכְנִיעָם, וְהַכְנָעָה הוּא עַל-יְדֵי
הִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, דְּהַיְנוּ צְדָקָה, עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ
כַּוָּנַת הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, שֶׁהוּא כְּדֵי לַעֲלוֹת מֵעֲשִׂיָּה
לִיצִירָה, עַל-כֵּן מַזְכִּירִין גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא כְּדֵי לְהַכְנִיעָן,
עַיֵּן שָׁם:
וְזֶה
בְּחִינַת חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא הֶאָרָה רִאשׁוֹנָה מִכָּל הַשָּׁנָה (כְּמוֹ
שֶׁמּוּבָא בַּסְּפָרִים , וְהִוא מְרַמֶּזֶת עַל הַתְחָלַת חִנּוּךְ הָאָדָם
בַּעֲבוֹדָה, וְזֶהוּ לְשׁוֹן חֲנֻכָּה, שֶׁאָדָם מִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם
כְּשֶׁיֵּשׁ שֶׁלּוֹ מִתְּחִלָּה מִלְחָמָה לְשַׁבֵּר כֹּחַ הַמְדַמֶּה
כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהָיָה קֹדֶם
חֲנֻכָּה, שֶׁהִיא מַלְכוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָרְשָׁעָה שֶׁרָצוּ
לְהַשְׁכִּיחַ תּוֹרַת ה' וּלְהַעֲבִירָם עַל חֻקֵּי רְצוֹנוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת
כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט עַל הָאָדָם וְרוֹצֶה
לְמָנְעוֹ וּלְהַעֲבִירוֹ מִתּוֹרַת ה', חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב
(דָּנִיאֵל ח) וְהַצָּפִיר הַשָּעִיר וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה
לְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת הָרִשְׁעָה הַנַּ"ל וּלְשַׁבֵּר כֹּחַ הַמְדַמֶּה
כַּנַּ"ל, אָז מַתְחִילִין לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכִין
לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּכֶל שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר הַדּוֹלֵק, כַּמּוּבָא בַּמַּאֲמָר
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן (בְּסִימָן ס). וּבְכָל יוֹם מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, כִּי
אָסוּר לַעֲמֹד עַל מַדְרֵגָה אַחַת, רַק צָרִיךְ לְהוֹסִיף קְדֻשָּׁה בְּנַפְשׁוֹ
בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְשֶׁיִּהְיֶה שִׂכְלוֹ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם
וָיוֹם, וְזֶה שֶׁמּוֹסִיפִין בְּכָל פַּעַם עַל הַנֵּר הָרִאשׁוֹן וְהַנֵּר
הָרִאשׁוֹן קַיָּם בְּכָל הַיָּמִים, כִּי כְּשֶׁמַּדְלִיק בְּלֵיל שֵׁנִי שְׁנֵי
נֵרוֹת הֵם כְּנֶגֶד לַיְלָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, וְכֵן בְּלֵיל שְׁלִישִׁי
וְכוּ', נִמְצָא שֶׁהַנֵּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל לַיְלָה הָרִאשׁוֹנָה הוֹלֶכֶת עִם
כָּל הַנֵּרוֹת שֶׁל כָּל הַלֵּילוֹת, זֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ
(בְּסִימָן סב) שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, מֵחֲמַת שֶׁהוּא יוֹצֵא מֵהֵפֶךְ אֶל
הֵפֶךְ, וְאַחַר כָּךְ כָּל מַה שֶּׁהוֹלֵךְ וּמִתְקַדֵּשׁ יוֹתֵר, כָּל
הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל כָּל הַיָּמִים מְקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַהַתְחָלָה, וְכֹחַ
הַהַתְחָלָה הוֹלֶכֶת עִם כָּל הַיָּמִים, בְּחִינַת תַּעֲנִית, בְּחִינַת שֵׁם
הֲוָיָה בָּאֲחוֹרַיִם, שֶׁאוֹת הָרִאשׁוֹנָה הוֹלֶכֶת עִם כָּל הָאוֹתִיּוֹת,
כְּמוֹ שֶׁכּוֹתְבִין יוּ"ד יוּ"ד ק"י וְכוּ', וְזֶה בְּחִינַת
נֵרוֹת חֲנֻכָּה, שֶׁבִּתְחִלָּה מַדְלִיקִין נֵר אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ א"ב,
וְאַחַר כָּךְ אב"ג, נִמְצָא שֶׁנֵּר רִאשׁוֹן הוֹלֶכֶת עִם כָּל הַיָּמִים,
כִּי כָּל הַיָּמִים מְקַבְּלִין כֹּחַ מִן הַתְחָלַת חִנּוּךְ הָעֲבוֹדָה
שֶׁהִתְחִיל לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּכֶל שֶׁהוּא נֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה, וְאַחַר
כָּךְ כָּל מַה שֶּׁשִּכְלוֹ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם כָּל הַיָּמִים
מְקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַהַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת כַּנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים הַלֵּל בַּחֲנֻכָּה, זֶה בְּחִינַת שֶׁבַח הַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְגַלּוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּדֵי
לְהַכְנִיעַ כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל פַּעַם שֶׁרוֹצִין לַעֲלוֹת
מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כַּנַּ"ל:
וְזֶה
בְּחִינַת הַצְּדָקָה שֶׁמַּרְבִּין לִתֵּן מָעוֹת חֲנֻכָּה לַעֲנִיִּים כְּדֵי
לְשַׁבֵּר כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת
הַגְּוָנִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא שֶׁנִּתְגַּלִּין עַל-יְדֵי
צְדָקָה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת הַצְּחוֹק שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים גַּם
הַקַּדְמוֹנִים הַצַּדִּיקִים לִשְׂחֹק בַּחֲנֻכָּה בְּמִינֵי שְׂחוֹק שֶׁל הֶתֵּר
(אַךְ שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים עַכְשָׁיו בָּאִין לִידֵי עֲבֵרָה, כִּי
מְשַׂחֲקִין בִּשְׂחוֹק שֶׁל אִסּוּר), זֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוֹרִידִין עַצְמָן
לִבְחִינַת קַטְנוּת כְּדֵי לַעֲלוֹת אֶל הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה, בִּבְחִינַת
יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כַּמּוּבָא, כִּי בַּחֲנֻכָּה עוֹלִין מִדַּרְגָּא
לְדַרְגָּא, בִּבְחִינַת מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ כַּנַּ"ל:
נ נח נחמ נחמן
מאומן
ב"ה
לעיל כתבנו שעל ידי זה זוכים להסופי תיבות, מעות.
ויש לפרש, כי רבינו גילה בליקוטי מוהר"ן שהפרנסה של האדם בא מאשתו. וענין עוצם עיניו מראות ברע פירשו בגמרא לא להסתכל בנשים הכובסים בנהר. והרי המסתכל בנשים מחליש קשרו עם אשתו וחשיבותה, ועל ידי שעצם עיניו מראות בנשים אחרות, מחזק קשרו עם אשתו ומגביר חשיבותה, ולכן בעקבותיו יש מעות. ולפי זה נראה שהוא ענין יותר שלא להרוס סיבת השפע, ואינו כל כך ענין של זכות לזכות לשפע.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
ספר המדות, ערך
פחד אות יב. על ידי שתציר שם אלקים לנגד עיניך, ילכו הפחדים ממך, ע"כ.
בספר מעגלי צדק
(אביחצירא, אות פ"א דמנצפ"ך, הוא על הפסוק פחדו בציון, ישעיה לג:יד) כתב
להוכיח שכל הפחדים ורעדות שרשם בשם אלקים (וידוע שצריכים למתק הדינים בשרשן), וכתב
שהגמטריא של אלקים, עם הה' אותיות והכולל, עולה פחד.
פָּחֲד֤וּ
בְצִיּוֹן֙ חַטָּאִ֔ים אָחֲזָ֥ה רְעָדָ֖ה חֲנֵפִ֑ים מִ֣י | יָג֣וּר לָ֗נוּ אֵ֚שׁ
אוֹכֵלָ֔ה מִי-יָג֥וּר לָ֖נוּ מוֹקְדֵ֥י עוֹלָֽם. (ישעיה לג:יד)
ישעיה לג:ו וְהָיָה֙
אֱמוּנַ֣ת עִתֶּ֔יךָ חֹ֥סֶן יְשׁוּעֹ֖ת חָכְמַ֣ת וָדָ֑עַת יִרְאַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא
אוֹצָרֽוֹ.
פרש"י
ז"ל והיה אמונת עתיך וגו'. והיה לחוסן ישועות ולחכמה ודעת את אשר
תאמין לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן ללקט שכחה ופיאה בעתם
לקיים שמיטין ויובלות בעתם. ד''א אמונת עתך. את שהאמנת בהקב''ה בעתים שעברו עליך
וצפית לישועה תהיה לך לחוסן, עכ"ל.
והרי מבואר להדיא,
לפי שני הפירושים, שעל ידי אמונה או עשית המצות באמונה, זוכים לחכמה ודעת.
ישעיה לג:טז ה֚וּא
מְרוֹמִ֣ים יִשְׁכֹּ֔ן מְצָד֥וֹת סְלָעִ֖ים מִשְׂגַּבּ֑וֹ לַחְמ֣וֹ נִתָּ֔ן
מֵימָ֖יו נֶאֱמָנִֽים [בפסוק טו פירט מה שצריך לזה, הלך צדקות ודבר מישרים וכו'].
פרש"י ז"ל לחמו נתן, לא יהא מבקש לחם, כי מן השמים יספקו לו מזון. מימיו
נאמנים, מקור מימיו לא יכזב, כלומר, זרעו יגדל וכל צרכיו יספקו, ע"כ.
וזה מה שאמר
רבי שמעון בן אלעזר (קידושין פב.) ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות, והן מתפרנסין
שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס
שלא בצער, אלא שהורעתי מעשי וקפחתי את פרנסתי.
תורה רד, שיחות
הר"ן קלז, מעות ראשי תיבות ואין עבירה מכבה תורה. דהיינו שעל ידי שקובעים
עתים לתורה יהיה פרנסה, אפילו אם עבר עבירות.
עיין בישעיה לג:טו-טז התנאים שיעשה אדם כדי שיספקו לו מזון מן השמים. ואחד מהתנאים, ועצם עיניו מראות ברע, סופי תיבות מעות, ומובא שם מספר אמרי נועם פרשת בראשית, שעל ידי זה ממשיך העינא פקיחא דלעילא אות עי"ן, ולכן הראשי תיבות הם יעקב, בחין וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב (דברים לג:כח) עיין שם.
וקשה אם כן מה שגילה ביחוד היראה, שאדם הירא מיד מגלין לו.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
פרשת ויצא
כט:ה
ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו.
הראשי
תיבות של כל הפסוק, עם הט' אותיות, בגמטריא נחמן ע"ה.
הסופי
תיבות של:
הידעתם את לבן ע"ה
בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן
ע"ה.
את לבן,
עם האותיות תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
אותיות
היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, בגמטריא
לקוטי מוהר"ן.
בן נחור,
ן-נח אותיות נ נח, ו"ר בגמטריא נ נח נחמ.
לבן היה
בן בתואל בן נחור, ובני בנים כבנים, והרי הוא בן נחור. וי"ל שהתורה רמזה למה
שאיתא בהגדה של פסח, ארמי אובד אבי, כי י"ל שהיו"ד של אבי מיותר, כמו הישבי,
בשיר המעלות אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים (תהלים קכג:א). כי יתכן שלבן הוא ששם
הרעל בתבשיל של אליעזר עבד אברהם, ואותו הרעל הגיע לבתואל שאכלו ומת, עיין בתרגום
יונתן בן עזיאל ובדעת זקנים ובשאר מפרשים, הרי ארמי אבד את אביו. ורש"י כבר
כתב עה"פ ויען לבן ובתואל (כד:נ), שלבן לא כיבד את אביו. וכן כאן לבן אבד את
הזכרת שם אביו.
ב"ה
תוספות במסכת פסחים דף קיג: מדבר על גודל העברה לא להניח תפילין, וחשש להטענה שהלוא תפילין צריכים גוף נקי, ואם כן אנשים יותר קרובים להיות פטורים, ועל זה כתב ז"ל ובשעת קריאת שמע כדי לקבל עליו מלכות שמים שלימה בקל יכול ליזהר, עכ"ל. ולכאורה מבואר היטב שאם בכל זאת לא יכול ליזהר - ובכלל זה מי שלא יודע בכלל שצריך ליזהר, אסור לו להניח.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
כח:כב
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.
הסופי
תיבות של: שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
והסופי תיבות של: וכל אשר תתן לי עשר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
הראשי
תיבות של:
מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר
תתן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
הראשי
וסופי תיבות של: שמתי מצבה, בגמטריא פצפצי"ה, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן
ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: הזאת אשר שמתי מצבה יהיה, עם הה' תיבות והכולל,
בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: תתן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
פרש"י
ז"ל והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה', וכן עשה
בשובו מפדן ארם וכו' (לה:יד) ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך, עכ"ל. ק"ק
כי כאן כתוב שיעקב יעבוד על המצבה ששם עכשיו, ואילו להלן משמע שהקים עוד מצבה ועבד
עליה, אם לא נדחוק הכוונה ויצב יעקב כבר מאז מצבה.
ב"ה
כח:טז
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש י' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. הסופי תיבות של: ויאמר אכן יש, עם הג' אותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ
נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: יש ה' במקום הזה, עם הד' אותיות, בגמטריא נ
נח נחמ נחמן. הראשי וסופי תיבות של: וייקץ יעקב,
בגמטריא נ נח. הראשי וסופי תיבות של: אכן יש בגמטריא רבי נחמן ע"ה.
ואנכי לא
ידעתי, פרש"י שאלו ידעתי לא ישנתי במקום כזה, עכ"ל. י"ל שהגיע
לתכלית הידיעה שלא נדע, אכן אילו היה עדיין רק בבחי' ידיעה לא היה יושן במקום קדוש
זה. וכמו שרבינו גילה (לקוטי מוהר"ן תנינא ז) שהשגת בן, בחי' השגת רבי אליעזר
הגדול הוא בחי' שינה.
ק"ק כי לעיל בפסוק יב רש"י הביא
ז"ל שכב עליה, קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו רמז לו שתהא נוחה ליכבש
לבניו (חולין צא:), עיין שם. הרי הש"י בעצמו שם את כל ארץ ישראל תחתיו, ואפילו
אם היה יושן במקום אחר, הרי הש"י היה מביאו תחתיו. וצ"ל שעכ"ז לא
היה ראוי לו לישון שם, והשם יתברך הטוב בעיניו יעשה.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
פרשת תולדות
כד:מט ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את
אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל. עשים חסד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.
פרש"י
על ימין, מבנות ישמעאל. על שמאל, מבנות לוט, שהיה יושב לשמאלו של אברהם (ב"ר
ס:ט). וכבר הקשו המפרשים שלעיל עה"פ ונקית משבעתי וגו' (כד:ח) פרש"י
ז"ל וקח לי אשה מבנות ענר אשכול וממרא, ע"כ. וראיתי שיש שרצו לפרש
שאליעזר שיקר להם. ואף שזה נראה רחוק, לכאורה מוכרח הדבר, כי היתכן שיצחק היה לוקח
מבנות לוט, וכל עצמו של אברהם אבינו ניתק מלוט אחר שהולידו מאביהם, כמו שפירש
רש"י לעיל (כ:א) ויסע משם אברהם וכו' להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על
בנותיו, ע"כ. ואפילו אם אין הכוונה שיקח מבנות לוט ממש, אלא מצאציהם, קשה
כנ"ל.
