פרשת תזריע - שחין

 ב"ה

יג:יח ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא.

בערו שחין ונרפא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בו בערו, בגמטריא רפ"ו תורות שיש בליקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות, בגמטריא נחמן מאומן.

 

שחין, י"ל אותיות נחש י', וענין הי' הזה י"ל שהוא הי' של אוי"ר, שהוא הדין וצמצום על האור (אדיר במרום, עמ' שיא, שיח, מכון רמח"ל), וממנו נשתלשל הנחש (אדיר במרום סוף שיט). וזמש"כ בערו, שאות הו' אין נמצא בעין הע"ר אלא בסוף התיבה. כי הנוגה מתפשטת (מהי' של אוי"ר הנ"ל) בסוד רע, ויש בה ו' למיתוק, ובחינה זו היא עו"ר לאדם (-לשון הרמח"ל שם עמ' שיח), והו' הזו (לשון הרמח"ל שיט-כ): הוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו, ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד: [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר, הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא סוד מטה, והנ' סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"ד דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש, שהוא נוגה, ונהפך למטה, ע"ש. הרי בזה שה-ו' של בערו אינו אלא בסוף התיבה, מראה על חלישתו, ולכן יש שליטת הנחש שנתשלשל מהי', הרי: שחי"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן