הפצה יותר חשובה מתלמוד תורה והשגות אמיתיות

 ב"ה

קטע מתוך ליקוטי מוהר"ן חלק ה' - מאומן - מעודכן

ו] בענין זה שיהא עיקר עבודתינו לפרסם שם השם עיין בספר חובת הלבבות, שער אהבת השם פרק ו' ז"ל וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית' ואלו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא, וכו' ע"ש באריכות.

וראוי לציין להכתוב בהקדמה לשו"ת חתם סופר יו"ד, 'פיתוחי חותם' (וכמדומני שהראש ישיבה של א"א שליט"א קבל מהדבר אברהם לציית לו) שמאריך שם בזה, ומוכיח שאברהם אבינו עזב עבודתו הרוחני, כדי לקרב את העולם להשם יתברך, ותמצא העתק דבריו בסוף ספר זו [אכן רבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר”ן (תורה נג) שאדרבה, אברהם אבינו וכל הצדיקים היו מיגעין את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך כדי להשלים דעתם, בבחינות (מכות י) ומתלמידי יותר מכללם ע”ש, (ובאמת תמוה מאד איך החתם סופר כתב על אברהם אבינו כזה, ונראה שדבריו הם בחינת מה שרבינו גילה בספר המדות, יש נאה דורש ואף על פי כן אינו מכוון אל האמת). ואם כן כל שכן וכל שכן זה העבודה המוטלת על הבני עלייה].

שוב מצאתי בכתבי האר"י, בליקוטי תורה סוף פרשת נח ממש כדברי החתם סופר, ולכן אביא עיקר דבריו ודברי האר"י.

ז"ל החתם סופר: מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקתו בה', נתפרדה החבילה חברת ארע היססודות, חדל מהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום במרום העומדים את פני המלך לשרתו. ולא מצינו באברהם אע"ה שנזדכך עפרוריותו כל כך – אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, לא, כי אם אאע"ה הי' עושה כאשר עשה חנוך, להתבודד עצמו מחברת בני אדם, התעלה גם הוא להיות ממלאכי א-ל, ואשר לא עשה כן, הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר אחרו תרבות אנשים חטאים וכו' עיין שם.

ז"ל הליקוטי תורה סוף פרשת נח: ויתהלך. דע, כי כשמת חנוך, היה יותר גבוה ממדרגת משה, כי הוא רבו של משה, והוא מלאך זגזגנא"ל. וגם כי הוא השיג חיה, ומשה נשמה, אך משיח ישיג יחידה. וראוי היה משה שיזכה למלאך, אך שגרם החטא, בעבור ערבונות ערב רב, שהיה רוצה לתקנם ולא תקנם. וחנוך לא היה רוצה לתקן דורו, כי קודם מתן תורה לא היו ערבים זה בזה. אך אליהו לא רצה בערבות, והיה מקנא, ורוצה להורגם, ונסתלק מערבות, ונכנס תחתיו אלישע, עכ"ל.

ומה שהערנו מאברהם אבינו עדיין קיים, כי אברהם אבינו היה לפני מתן תורה ולא היה ערבות, ועכ"ז מבואר בליקוטי מוהר"ן שהיה צריך לרדוף אחר הרחוקים לקרבם כדי להשלים דעתו. ושמא זה רק מבחינת דעת, ואולי מבחינת דעת אברהם אבינו עלה מעל למדרגת חנוך, והרי מדרגת חנוך מבחינת חיה הוא בחינת חכמה.

נ נח נחמ נחמן מאומן