אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים - נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הִבְטִיחַ לְהָרַב, רַבִּי אַבְרָהָם קַאלִיסְקֶער זַצַ"ל, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיָּבוֹא לְחוּץ-לְאָרֶץ יִסַּע אֶל הָרַב רַבִּי שְׁנֵיאוּר זַלְמָן הָרַב מִלַּאדִי, לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיַן מָעוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּלְתַוֵּךְ הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְקִיֵּם זֹאת, כִּי בְּבוֹאוֹ נָסַע תֵּכֶף אֶל הָרַב מִלַּאדִי, וּבִקֵּשׁ אָז הָרַב מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לוֹמַר לְפָנָיו תּוֹרָה, וְלֹא רָצָה, וְאָמַר הָרַב תּוֹרָה בְּעֵרֶךְ שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אַחַר-כָּךְ שֶׁבְּסִיּוּם דְּרָשָׁתוֹ כִּוֵּן מְאֹד, שֶׁסִּיֵּם אָז בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק: "רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה'", וּפִרֵשׁ: "עֶס אִיז שׁוֹין אוֹיף דִיר גָּאט אַלֵיין אַ גְּרוֹיס רַחֲמָנוּת". (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סמ"ו).

והנה סבא ישראל פירש כוונת רבינו בבירור וז"ל (שיחות מתוך חיי הסבא קנב-ג):

העולם יכולים לחשוב על חב״ד שהוא... זה שקר, זה שקר גמור! בשביל זה יש חושך כזה בעולם, הבעל התניא הוא היה צריך לבקש את רבינו שיגיד איזה חידושים, איזה תורה והוא אמר לו תורה יותר משעתיים, הרבה זמן הוא אמר תורה לפני רבינו, בסוף אמר אחרי אמירת תורה של כמה שעות, אז בסוף סיים ״רחמיך״ הוא פירש את הפסוק בתהילים ״רחמיך ה׳ רבים״ באשרי תמימי דרך, באות ר' ״רחמיך רבים ה'״ יש ככה פסוק ״רחמיך רבים ה'״ יש עוד כמה איזה אבל ״רחמיך רבים הי״ מזמור קי״ט אות ר' ״רחמיך רבים הי״ רחמי... אז הוא פירש את ה... ״רחמיך רבים הי״ רחמיך? הרחמנות שיש עליך, רבים מאד, כן יש... ה' יתברך... אז דוד המלך אומר ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים רבים מאד רחמיך... הפירוש הפשוט הוא רחמיך, ״רחמי ה' יתברך״ רבים מאד. והוא פירש ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים מאד, (רבינו פירש) יש רחמנות גדול... שהוא אומר תורה על (לפני) רבינו הקדוש הרחמנות גדול על ה' יתברך שיש חושך כזה בעולם, שהוא אומר תורה לפני רבינו, רחמיך... הוא פירש (בעל התניא) בסוף התורה שלו הוא פירש ״רחמיך רבים הי״ רחמיך זה פשוט רחמיך, הרחמנות של ה' יתברך עלינו, רחמיך רבים מאד, הוא... המרחם רחם עלינו והוא פירש (בעל התניא) ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, (ורבינו פירש) ״רחמיך״ יש רחמנות גדול על הי יתברך שיש דבר כזה בעולם שהוא אומר תורה לפני רבינו, רבינו הקדוש. הוא לא ידע (בעל התניא) מה שהוא ביאר ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים מאד, רבינו הקדוש תיקן (את) המשמעות, יש משמעות בזה שיש רחמנות גדול על הי יתברך, שהוא אומר תורה לפני רבינו יש רחמנות גדול עליך! לוהבעל התויאו) הוא פירש ככה והוא לא ידע מה שהוא למה שאמר) כן, אבל רבינו הקדוש הוא להוא הבין) כן! מה שהוא אמר, רואים עם כל התורה שהוא אמר, אז רבינו הקדוש אמר שהוא... זה טוב, מכל התורה שלו ״רחמיך רבים ה'״ יש רחמנות גדול עליך מי שהוא אומר תורה לפני רבינו! הוא אמר(בעל התניא) הוא לא ידע מה שהוא אמר! אבל רבינו הקדוש פירש מה שהוא אמר, הוא אמר פירוש לפני רבינו, הוא גאון, הוא לא יודע מה שהוא אמר ! רבינו הקדוש מכל התורה שהוא אמר כמה שעות אז אמר רבינו הקדוש זה טוב, כן, ״רחמיך רבים ה'״ יש רחמנות גדול עליך שהוא אומר תורה לפני רבינו, נו, אבל אנחנו צריכים להודיע שחב״ד שקר, ואם קשה יהיה קשה ! מי שקשה לו, נו... נגד רבינו הקדוש יש איזה חסידות שיש בזה אמת? אז נגד רבינו... כולם צריכים לקבל מרבינו אפילו סטמער וחב״ד, אפילו, אפילו אדמורים גדולים אם הם מתנגדים לרבינו אז הם שקר! היפך צדיק זה רשע היפך אמת זה שקר! עכ"ל.

והנה על אף שסבא אינו צריך שום סמיכה ואפילו יהודה ועוד לקרא, עם כל זה מה נעים ויפה שמצאתי ממש כדבריו בסיפור דומה שצדיק אחד הוכיח את הבעל התניא על אותו ההתנהגות לפניו, וממנו יכולים ללמוד קל וחומר ובן בנו של קל וחומר, נגד ה' ונגד משיחו רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן.

בספר ילקוט מאורי אור (פרשת וירא) כז"ל יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ (בראשית יח:ד). בחתונתו של הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשערקאס זצוק"ל בן הרה"ק המגיד מטשערנאביל זצוק"ל שהי' חתן הרה"ק ר' דובער מליובאוויטש זצוק"ל בן הרה"ק ר' שניאור זלמן מליאדי זצוק"ל, אמר הרה"ק מליאדי הרבה דברי תורה וחסידות כדרכו ואח"כ ביקש מאת מחותנו הרה"ק המגיד מטשערנאביל זצוק"ל שגם הוא יאמר תורה, וסירב הרה"ק המגיד מטשערנאביל בדבר, ולא אמר.

אח"כ בסוף הסעודה בנטילת מים אחרונים שפך הרה"ק מליאדי על אצבעותיו מים בשפע (– חסידים מאד מקפידים לצמצם במים אחרונים, כי זה חלק אדם רשע וכו'), אז פתח הרה"ק המגיד מטשערנאביל ואמר: יוקח נא מעט מים, ווינציג וואסער, אביסל תורה, מים רומז על תורה (תענית ז.) והכתוב מורה לנו בזה שמספיק לומר מעט תורה. והעיקר הוא ורחצו רגליכם, שהעיקר הוא לרחוץ הרגיליות, היינו המדות והטבעיות הלא טובים. ובהשאר העבודות הגבוהים והעלאת ענינים "והשענו תחת העץ,” עץ רומז לצדיק (זהר ח"ג רב.) שבענינים אלו צריכים להשען את עצמו על הצדיק.

והמשיך הרה"ק המגיד מטשערנאביל, ואמר: כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה (אבות ב:ב), מהו המלאכה, אלא המלאכה הוא להעלות ולתקן נשמתן של כל השומעין את התורה, ואם ח"ו אין עמה זו המלאכה סופה ח"ו וכו'. אמר לו הרה"ק מליאדי: במקומותינו צריכים לזה, ואי אפשר אחרת, עכ"ל.