בתחבולות עשה מלחמה (משלי)

ב"ה

שיחות הר"ן סב: דע שיש בבני אדם סגולות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים. ואפלו היקרות חס ושלום הוא בא ממחשבות בני אדם. כי כשהמחשבה היא כולה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן, דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כולם עד הנקודה, וכשכולם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת, על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים. וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות. אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי כלים (כלים י"ב ו חולין כה.) ויכול לטעות כמו שטעה נבט שראה אש יוצא כו' (סנהדרין קא:)

ויש להעיר ממש"כ בספר המדות (ערך תשובה אות ה') ז"ל כשאדם חושב כך וכך אעשה- כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקיים, עכ"ל. הרי מבואר דרגה עוד יותר פחותה מדרך כלל, שכאשר האדם חושב בדרך כלל הוא יכול לטעות, אבל יש איזה דרך מחשבה, אולי מחשבה קלה או מחשבה של התפארות, שמחשבה כזו לא יתקיים.

ועוד י"ל דהנה צ"ב למה מקומה של הדיבור הנ"ל בערך תשובה. וי"ל דהנה הדיבור נמצא ברש"י בסנהדרין (כו:) בפירוש מש"כ שמחשבה מועלת לדברי תורה, וראיתי מובא מהמאירי שם, ויתכן שהוא בדרך פירוש רש"י, שהכוונה בזה שצריכים לעשות מיד, ולשקד ולהשתדל ולעמל בתורה, ולא סתם לעשות חשבונות. ולפ"ז י"ל שלכן בא הדיבור הזה בתשובה בכלליות, ולא סתם בערך למוד, כי הוא שייך לכל עבודת השם. וי"ל שזה גם כן הענין של הטעות של נבט, שסמך על מה שיהיה, ואף שבודאי היה לו השגה אמיתית עם כל זה, אי אפשר לסמוך חשבונות להבא, אלא צריכים בפועל לעשות מיד. וזה הכוונה כאן בשיחות ס”ב, לחשוב את הדבר בפרטי פרטיות, דהינו שיהיה ממש בתכלית המעשה בלא שום דחיה וכלליות שבו יכול ליפול מכל מיני סיבות.

נ נח נחמ נחמן מאומן