עד דלא ידע

ב"ה

עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, נראה לפרש על פי לקוטי מוהר"ן תורה לג, וכמו שכבר ביארנו בס"ד בדברי רבינו שפירש את מאמר הירושלמי שאם יאמר לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול שברומי שנאמר אלי קורא משעיר, דהינו שגם אצלו השם יתברך נמצא, כי הוא יתברך מחיה את כולם, וביארנו על פי לשון רבינו בזה ובהלקוטי הלכות בהלכות פורים, שלכאורה זה האדם אין לו שום ניצוץ של קדושה כלל, אין לו נקודה טובה לעשות עליו "אזמרה" ועם כל זה, רבינו אומר עדיין יש להפוך אותו לטוב, על ידי שאתה מראה שגם הוא מקבל את חיותו מהשם יתברך, והוספנו לפרש איך עושים את זה, לוקחים את הדיבור שלו שהיה רק מכל (בחי' פת באפריקי - אף ריק - שתים) ומבינים אותו כמסר מהשם יתברך - ביקוש - תחפש אותי פה במקום הזה, ונמצא שהאיש השואל אינו סתם בול בלי שום קדושה אלא שליח של השם יתברך לגלות יחודו אפילו באותו מקום.

ולפי זה מובן שיכולים להפוך כל דבר בשורשו, כאשר זוכים להתיחס להדעת שהשם יתברך מודיע באותו דבר. ואז אפילו הארור של המן יכולים להבין שזה בא לברך את מרדכי.

ולעשות את זה צריכים הרבה שמחה, כי זה ענין תמורות, שרבינו גילה בתורה כד שכדי לצאת מהיכל התמורות צריכים שמחה.

תשמיעני ששון (יסוד - הצדיק) ושמחה תגלנה עצמות דכית (תהלים נא), אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות שהם בחי' מלכות) נ נח ויו, ויו זה הצדיק כידוע בלקוטי מוהר"ן - יעקב ויוסף.

נ נח נחמ נחמן מאומן