הלכה כהצדיק ולכן האבות הקימו מצבות

 ב"ה

פרשת שופטים

טז:כב ולא תקים לך מצבה אשר שנא י' אלקיך.

תקים לך, בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. שנא בגמטריא רב נחמן ע"ה. שנא ה' בגמטריא רבינו נ נח ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: תקים לך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: מצבה אשר שנא, נב"ש – נחמן בן שמחה.

פרש"י ז"ל ולא תקים לך מצבה, מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפלו לשמים, אשר שנא. מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא כי חק היתה לכנענים. ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה, ע"כ. קיימא לן שהאבות קיימו את כל התורה, ומשמע כאן שלא היה להם שום ענין לקיים מצוה זו שלא להקים מצבה, וצ"ע הגם שלא עברו עליה, איך חשיב שקיימוה.

ועל דרך דרש נראה לפרש הענין, כי שלמות המזבח הוא שלמות ההלכות, כי פגימת המזבח כפגימת הסכין (חולין יח), והסכין הוא ענין של חתוך הלכה (ליקוטי הלכות, הלכות שחיטה ה:יד-טו). ועיין בהקדמת תיקוני זוהר, ובהקדמת תיקונים חדשים לרמח"ל, שהאבות הם הלכה כרבים. אכן זה כל האבות ביחד. ומבואר ברמח"ל שם, שזה שהלכה כרבים אינו אלא אלא מסיבת הגלות, אבל לולא הגלות, בעיקרון הלכה כיחיד – כצדיק. ובגלות אי אפשר לקבוע את זה, וגם משום כח התגלות היחוד כאשר רבים מסכימים לדעה אחת, עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב. ורובי הדעות – הפעולות משתנות – נרמזים באבני המזבח, שכולם מצטרפים למזבח אחד. והנה כל אב בזמנו, היה יחיד בעולם וחשוב כרבים, שהיה אב לכל עם ישראל. וזה המציאות לא היתה אלא בזמן האבות, כי אחריהם כבר לעולם היה רבים שלם. ולכן רק בזמן האבות היה דייקא ענין להקים מצבה. מה ששנא עכשיו, להם היה אהוב, ולכן קיימו את ענין המצוה הזו.

נ נח נחמ נחמן מאומן