The Protective Power of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

HH

There is a guarantee that Rabbi Nachman of Breslov protects people, especially those who wear Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN in a kamaya - amulet, or on their clothing and so forth, and by saying this, his special name Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN.

So how is it that there are people who have suffered and even were killed despite wearing the holy kamaya.

One strong answer can be found in Likutay Moharan 143, Rabbainu reveals there a special benefit of gaining the advice of the tzadik, see there at length. Rabbainu explains once a person received and fulfilled the holy advice - then, if something goes wrong he will no for certain, that was HY's will! It wasn't his error or fault, it was Divine Providence. 

Similarly with the saving power of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN, a person can be wearing and invoking this incredible power, and then he will see what HY desired to do with him, it can be his time has come to leave the world, his real time, and since he was under the wings of NaNaCh it will be known and certain, that it was his time. But without Nanach, who knows why he was struck GF, was it his sins, was it the enemies power, was it a fluke accident or who knows what else.

Understand the difference, it is the profound difference between good and evil, faith and abandon, truth and falsehood, security and wantonness.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

תורה קמג

גם אם מקבל עצת הצדיק, אף שאחר כך לא עלתה לו יפה מעצתו, אזי יודע שהיה רק מהשם יתברך. אך אם לא היה מקבל עצת הצדיק, היה אפשר שתגיע לו רעה בלי גזר דין של מעלה, רק שהוא בעצמו משך על עצמו, כמו שכתוב (משלי י"ט): "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". אך אם קבל עצת הצדיק, יודע שהוא רק על פי משפט שלמעלה, עכ"ל.

בזה יישבתי הענין שלפעמים אנשים שהולכים עם הקמיע של נ נח וכדומה, ואף על פי כן ניזוקים ואפילו נהרגים ר"ל, וכן לענין כח השמירה של ספרי רבינו כמבואר בחיי מוהר"ן שנה, שכמה פעמים שמענו על נסים שכל הבית או רכב נשרף חוץ מספרי רבינו, אבל איך לא שמר הספר את כל הבית. וק"ל.

וע"ע חיי מוהר"ן שטו ז"ל ואפלו אם הוא גרוע יותר מבתחלה, אם הוא מקרב לצדיק האמתי ההתקרבות בעצמו הוא טוב בלי שעור וערך (ואם לא היה מקרב להצדיק היה גרוע עוד יותר ויותר), ע"כ וכעי"ז בין אדם לעצמו בספר המידות ערך צדיק קצח.

הפצה יותר חשובה מתלמוד תורה והשגות אמיתיות

 ב"ה

קטע מתוך ליקוטי מוהר"ן חלק ה' - מאומן - מעודכן

ו] בענין זה שיהא עיקר עבודתינו לפרסם שם השם עיין בספר חובת הלבבות, שער אהבת השם פרק ו' ז"ל וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית' ואלו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא, וכו' ע"ש באריכות.

וראוי לציין להכתוב בהקדמה לשו"ת חתם סופר יו"ד, 'פיתוחי חותם' (וכמדומני שהראש ישיבה של א"א שליט"א קבל מהדבר אברהם לציית לו) שמאריך שם בזה, ומוכיח שאברהם אבינו עזב עבודתו הרוחני, כדי לקרב את העולם להשם יתברך, ותמצא העתק דבריו בסוף ספר זו [אכן רבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר”ן (תורה נג) שאדרבה, אברהם אבינו וכל הצדיקים היו מיגעין את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך כדי להשלים דעתם, בבחינות (מכות י) ומתלמידי יותר מכללם ע”ש, (ובאמת תמוה מאד איך החתם סופר כתב על אברהם אבינו כזה, ונראה שדבריו הם בחינת מה שרבינו גילה בספר המדות, יש נאה דורש ואף על פי כן אינו מכוון אל האמת). ואם כן כל שכן וכל שכן זה העבודה המוטלת על הבני עלייה].

שוב מצאתי בכתבי האר"י, בליקוטי תורה סוף פרשת נח ממש כדברי החתם סופר, ולכן אביא עיקר דבריו ודברי האר"י.

ז"ל החתם סופר: מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקתו בה', נתפרדה החבילה חברת ארע היססודות, חדל מהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום במרום העומדים את פני המלך לשרתו. ולא מצינו באברהם אע"ה שנזדכך עפרוריותו כל כך – אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, לא, כי אם אאע"ה הי' עושה כאשר עשה חנוך, להתבודד עצמו מחברת בני אדם, התעלה גם הוא להיות ממלאכי א-ל, ואשר לא עשה כן, הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר אחרו תרבות אנשים חטאים וכו' עיין שם.

ז"ל הליקוטי תורה סוף פרשת נח: ויתהלך. דע, כי כשמת חנוך, היה יותר גבוה ממדרגת משה, כי הוא רבו של משה, והוא מלאך זגזגנא"ל. וגם כי הוא השיג חיה, ומשה נשמה, אך משיח ישיג יחידה. וראוי היה משה שיזכה למלאך, אך שגרם החטא, בעבור ערבונות ערב רב, שהיה רוצה לתקנם ולא תקנם. וחנוך לא היה רוצה לתקן דורו, כי קודם מתן תורה לא היו ערבים זה בזה. אך אליהו לא רצה בערבות, והיה מקנא, ורוצה להורגם, ונסתלק מערבות, ונכנס תחתיו אלישע, עכ"ל.

ומה שהערנו מאברהם אבינו עדיין קיים, כי אברהם אבינו היה לפני מתן תורה ולא היה ערבות, ועכ"ז מבואר בליקוטי מוהר"ן שהיה צריך לרדוף אחר הרחוקים לקרבם כדי להשלים דעתו. ושמא זה רק מבחינת דעת, ואולי מבחינת דעת אברהם אבינו עלה מעל למדרגת חנוך, והרי מדרגת חנוך מבחינת חיה הוא בחינת חכמה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Humility is a key to appreciating the greatness of HY

HH

Everyone has a relationship with HY, even the biggest atheist. The greater one's ego, the more he takes HY for granted. With humility comes awe how HY graces even him in their relationship.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

לא לגלות ההשגות

 ב"ה

שיחות הר"ן 

עג. יש צדיקים שמגלין ואומרים תכף מה שהם רואים. ואלו הצדיקים נשמתם הוא מבחינת אותיות מנצפ"ך. וזהו: "מנצפ"ך צופים אמרום" (קלז). אלו שהם מבחינת מנצפ"ך, שהוא בחינת צמצום כידוע (קלח), מה שרואים וצופים הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם. אבל יש צדיקים ששרשם מבחינה גבוה יותר שהוא בחינת הרחבה, הם יכולים להחזיק אצלם כל מה שרואין, ע"כ.

עיין חיי מוהר"ן שסח ז"ל ואמר הלא אני יכול להחזיק אצלי הרבה מאד ואיני אומר כי אם כשהמים כבר עולים על כל גדותיו עד שיוצא לחוץ בעל כרחו, ע"כ.

בליקוטי מוהר"ן סו כז"ל כי כל המחשבות שיש לאדם, כלם באים בתוך הדבור, כדאיתא בזהר (עיין אדרא זוטא רצד) רחושי מרחשן שפותה, ואף שאין האדם מרגיש זאת, אף על פי כן הוא בדקות גדול וכו' עיין שם. ולכאורה אפילו אלו הצדיקים שיכולים להחזיק אצלם כל מה שרואים, עכ"ז בעל כרחך בדקות גדול יבואו בתוך הדבור שלהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עמון

 ב"ה

קידושין סוף עד:

הכי קאמר אף על פי שרבי יהודה אוסר גר בממזרת הני מילי גר דראוי לבא בקהל, אבל גר עמוני ומואבי דאין ראויין לבוא בקהל לא, ע"כ.

מבואר דגר עמוני הוא ממש יהודי רק שאסור בקהל. ולקמן עו: גם כן משמע שהיו גרים מעמון, דאיתא שם חיילות של בית דוד היו מיוחסים ומקשה והאיכא צלק העמוני מאי לאו דאתי מעמון, ופרש"י ונתגייר אלמא לא הקפיד על הגרים, ע"כ, ומדחה לא דיתיב בעמון, ומבואר מההוה אמינא שיש גרים מעמון, ומה ענין שיתגיירו, וע"כ שהם יהודים ממש רק שאסורים בקהל.

בפרשת השבוע (לך לך טו:יט) רש"י כתב שקיני קניזי קדמוני הם אדום ומואב ועמון, וכן איתא בבא בתרא נו.. ולא פירשו בפירוש האי מיניהו האי. והנה הגמטריא של עמון ע"ה – קניז. אדום, א' מתחלף עם ק', באותיות אי"ק, הרי קדמ"ו-ני. שוב מצאתי במדרש רבה מד:כג קנזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב עכ"ל, ואכן קיני תמיד מיירי ביתרו כמ"ש ובני קיני חותן משה, ולפעמים מואב היה כובש עיירות ממדין. אכן במדרש רבה שם לעיל מיניה, רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון, וכן בבא בתרא וברש"י לא סדרו את השלושה ככה. וכבר העירו בבא בתרא שלכאורה אינם כסדרם, כי רבי מאיר אומר שהם נפתוחא (מבני מצרים) ערבאה (מבני ישמעאל) ושלמאה – שלמאה הוא התרגום של קיני, הרי שאף על פי שהקיני נמנה ראשון, רבי מאיר הזכירו אחרון. והנה לפי הרמזים שכתבתי לעיל, נשאר קיני להיות מואב, ורמז לזה לפי התרגום שלמאה, כי מואב, בחילוף הא' לל' באותיות א"ל ב"ם, ובחילוף הב' לש' באותיות א"ת ב"ש, הרי מולש – אותיות שלום בהיפוך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יותר קשה להצדיק להחזיק ממון מלפזרו לצדקה

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תצט. פעם אחת ספר מענין הבטחון ואמר שיש צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו, כמו שמספרין מכמה צדיקים גדולים שהיו לפנינו, כגון הבעל שם טוב זכרונו לברכה, והצדיק הקדוש מורנו הרב אלימלך זכרונו לברכה, וכיוצא בהם שבכל יום ויום היו מפזרים כל הממון שהיה בידם ולא הניחו אצלם שום ממון מיום לחברו. וכו' וכו' אבל יש מעלה גבוה יתרה ביותר דהינו שהצדיק האמתי יחזיק אצלו הממון, וזה קשה יותר. הינו כי עבודה זו גבוהה וכבדה ביותר, ע"ש.

לכאורה גם הנועם אלימלך בעצמו מודה לזה, עיין בספרו בפרשת לך לך (יג:כ) ואברם כבד מאד כו׳. נ"ל דהצדיק כשנשפע לו שפע מהשי"ת מתירא מזה מאוד ע"ד קטונתי כו׳, וע"כ הוא מתגבר יותר בעבודת השי"ת, לזה אמר "וישכם אברהם בבוקר", ר"ל דהחסדים נקראים 'בוקר', ולזאת כשהיה מגיע אצלו החסדים גדולים, אז ביותר הגביר לזרז את עצמו והלך למדריגה היותר גבוהה "וחבש חמורו" זה חומר הגוף. וזהו "ואברם כבד מאוד במקנה", ר"ל שהיה לו למשא מה שהשפיע לו השי"ת מקנה "כסף וזהב", ע"כ.

ולכאורה המשך דבריו שם הוא הסבר עבודת הצדיק כאשר קיבל השפעות של גשמיות ז"ל "וילך למסעיו" פירוש לשורשו, וזהו פירוש רש"י ז"ל "שפרע הקפותיו", דהנה אנו מברכים בכל יום 'מלביש ערומים' ו'זוקף כפופים', כי כל אדם מוקף בחיצוניות של עולם הזה, וכשהוא במדריגה גדולה אזי הוא מופשט מחיצוניות של עוה"ז ונשאר ערום, וזה אמרם 'הוי ערום ביראה', עד שמלבישין אותו בחלוקא דרבנן מעולם העליון, וזה שאנו מברכין "מלביש ערומים" אימת? כשהוא "זוקף כפופים", דהיינו שהולך לעולם העליון. וזה פירוש רש"י ז"ל "פרע הקפותיו" מלשון 'ופרע את ראש האשה', דהיינו הקפותיו שמוקף מחיצוניות, עכ"ל.

ועיין לעיל אות רסח ז"ל אמר אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור, ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה, נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפלו אם אקבל סך עצום בפעם אחד, אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך, כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לכבוד הילולה של רחל אמנו - יא חשון - ועכשו עדכון עם יישוב

 ב"ה

פרשת ויצא

לא:יז ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים.

נשיו על בגמטריא ליקוטי מוהר"ן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: יעקב וישא את בניו ואת נשיו על, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל את בניו ואת נשיו, הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים וכו' עכ"ל. עמש"כ בפרשת נח עה"פ (ו:יח) ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך.

וק"ק מהמדרש רבה פרשת ויחי (צח) רבי אבא בר זוטרא אמר בוא וראה עד היכן חבב אבינו יעקב את רחל, אפלו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפלה לה, ברכת שדים ורחם, יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו, ע"כ. ודוחק לחלק בין יחיד לרבים.

ונראה בפשטות שתמיד הזכרים לפני הנקבות, ואשה אסורה אפילו לדבר בפני איש (רש"י דברים כב:טז), ומברכים שלא עשני אשה, אפילו אשה הכי חשובה, אפילו בעלת רוח הקודש ונבואה, וזה רק מצד מהותן ותפקידן של נשים, שמבחינת נשים פטורות מהרבה מצות וכו'. ולכן כאשר מדברים מבחינות ומעלות מסויימות, אם של האשה יותר חשובות, בודאי יש להקדימה. ועוד שהרי האמא מביא לבנה מעולמות גבוהות ממנו, ואכן אפילו לפי המדרש על כל פנים הם מתיחסים להבן, ואינו דומה למה שמקדימים הבן להאמא, כי שם האמא נפרד ולבדה, אבל כאן כמו אשה מעוברת – והרי היא מינקת, ובנה איתה ביחד ומקבל ממנה ממה שלמעלה ממנו, יש להקדימה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להיות קרוב ולהסתכל תמיד בבית הקברות

 ב"ה

מסכת אבות

ג:א עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון וכו'.

עיין בכוכבי אור, סיפורים ממוהרנ"ת אות מה – ופעם אחת בא מוהרנ"ת ז"ל למשנה של עקביא בן מהללאל אומר הסתכל וכו' ונתלהב מאד מאד וכו' וכו' מדוע הרשב"י היה רשב"י וכו' עיין שם.

ועיין בליקוטי הלכות יורה דעה א', הלכות שחיטה ה:ה-ו ענין החכמה הגדולה לזכור היטב תמיד יום המיתה, ע"ש באריכות.

אכן עיין בשולחן ערוך יורה דעה שסה:ב מרחיקין הקברות מהעיר חמשים אמה, והש"ך ובאר היטב הביאו את הלבוש שכתב הטעם שלא יפגעו בו תמיד ויתעצבו, ע"כ (ודחו דבריו כי עיקר הטעם הוא מפני ריח רע). ומשמע לפי הלבוש שיש שיעור לדברי עקביא בן מהללאל, וצ"ע. ולכאורה ההבדל הוא שעסקו של עקביא בן מהללאל הוא להרבות יראת שמים, וכל ההסתכלות וההתבוננות הוא ממשיך ומלוה איתו ההכרה שהוא תמיד לפני הקב"ה, ואין עצבות לפניו רק עוז וחדוה, מה שאין כן הסתכלות גרידא בקברות שהגופות או מה שנשאר מהם כלואות שם.

ולפי זה נראה שלפי עקביא בן מהללאל צריכים להסתכל בכל השלושה, אבל להסתכל רק על לאן אתה הולך, לא טוב הדבר לעשות יותר מן המידה, וכמו שרבינו הקדוש הזהיר בליקוטי מוהר"ן תנינא כד ז"ל אף שגם לב נשבר הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלנו, אבל כל היום כלו צריך להיות בשמחה.

ורבינו באומן הצביע על הקברות, הרי שהיה ליד הקברות ממש, ואינו קשיא, עיין בבאר היטב שם ז"ל וכתב בה"י אבל במדינתנו לא שייך דין זה בקצת מקומות הקברות באמצע העיר ובקצת מקומות הוא רחוק הרבה מהעיר לפי השתדלות מן השרים, ע"כ.

ה:יד ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו.

עיין בשולחן ערוך, יורה דעה שמא:א מי שמתו מטול לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן, ז"ל ובשבת וכו' וחייב בכל המצות וכו' (ומותר לילך לבית הכנסת בשבת ואף בחול אין בו איסור רק מאחר שאסור להתפלל מה יעשה שם) (כל בו), עכ"ל.

ודוחק לומר שהשכר תלוי במה שהתקרב לאפשר את עצמו בעשיה. ואולי י"ל שעכ"ז הוה בכלל כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת. וכיון שאינו ראוי להתפלל, אינו בכלל בפרשת הליכה לבית המדרש.

ולכאורה לפי זה בפורים אם יש שני קהילות, אחד קטן, ואחד קטן שנלוה אליו מאות אוננים, לא נאמר שיש להגדול דין ברוב עם הדרת מלך. ואם נדחה שלדין ברוב עם ודאי מצטרפים, אם כן גם מוסיפים כח בלכתם לבית הכנסת בשבת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Three sets of yichudim corresponding to the three reasons of creation

 HH

This post is a continuation from the three reasons of creation: NaNach: Three reasons God created the world (naanaach.blogspot.com)

These three reasons parallel the three sets of yichudim the Ramchal revealed and delineated[1]. The first set of yichudim the Ramchal says cover most of the kavanoas we have from the Arizal. These pertain to yichudim that happen in the world of Atzeelus (- Divine), where basically everything is united already, and everything is complete and perfect, so it works by itself, and therefore this is not the main area of our kavanoas.

The third and main set of yichudim is to unite the neshama of creation with HY. This of course is complete abnegation to the Ain Soaf blessed He. In order to effect this ultimate yichud a second set of yichudim is required. This is achieved through the historic true tzadikim who lived with the Divine Presence, and thus through them the Divine Presence can be as the neshama to creation, the creation being the body.

 

The first set of yichudim can correspond to the first reason the Ramchal presented for the creation of the world – to give expression of His descriptive titles. Here all the yichudim taking place are the workings of the Divine Attributes and their manifestations.

 

The second set of yichudim can correspond to the second reason the Ramchal presented for the creation of the world – to do goodness to His creation. This set of yichudim is the ultimate stature of the righteous – having the Divine Presence as their neshama.

 

The third set of yichudim can correspond to the third reason the Ramachal presented for the creation of the world – to manifest His unity. In this set of yichudim all of creation abnegates itself to the unity of HY, and His unity reigns supreme.

Na Nach Nachma Nachman MayUman

---

[1] End of Kitzur Hakavanos, Adir Bamaroam, and elsewhere.

Rabbainu always got the latest news

HH

Rabbi Nachman was always asking for the latest news (even though her knew everything by Divine Inspiration, and even though holy books of ethics warn against seeking out the news especially because it takes away time from learning Torah), this is one of many indications that he is The rabbi and leader for our times - when everyone is constantly getting the latest news.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

Songs for the Talmud - half way through

HH Mazal Tov!

Tractate Kedushin page 39 is the half way point of the Babylonian Talmud. Today I merited to make a song from some excerpt of every single page of the Talmud to past the half way point! Unfortunately the songs do not have musical accompaniment. At the beginning I was uploading the songs to my youtube channel, but as their evil began to be unbearable I moved over to rumble, all my new videos go to rumble.

May HY bless and merit me to complete the entire Talmud with a song for each page.

Perhaps this is worthy of Guinness, but generally speaking they don't deal with songs because it is hard to qualify what is considered a song.

There are 2711 pages, half way is 1356.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

Temple Mount

HH shortly after the holocaust the Jews merited to fully inhabit & settle in Israel. BH following the recent holocaust the temple mount will be freed and rightfully placed and designated for the service of God.

The entire redemption is contingent on Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

WANTING TO REALLY LIVE

I want to live, I want to change,

To fly far out of my Yetzer's range.

But then I'll get sent a new Yetzer to fight...

So what! Fight I will, with all my might.

Life is about struggling and growing,

Trying, grappling, not always knowing...

Hashem, I am ready, I'm brave and bold,

But please, please give me Your hand to hold.

Three reasons God created the world

 HH

The Ramchal wrote[1] that kabbala has three types of knowledge, each more internal than the other, and this stems from the knowledge of the intended purpose of the creation of the world.

The superficial intention is that the Creator blessed His Name created His world to give place for descriptive titles, that He is called, Merciful and Gracious, Patient, and so forth. Following this intention there is the entire field of knowledge of the Holy Tree with all its branches (-the entire structure of all the worlds). This is called the knowledge of the descriptive titles; to know how many descriptive title there are, i.e. how many attributes, how many sefiros, and in what order they are arranged, and how they derived one from another. This knowledge doesn’t extend outside this border.

The second field of knowledge in the matter of the intention of the creation, is that the Creator blessed is His Name created the world to do good to the created, complete goodness – that they receive by means of merit and not as charity. Therefore He set this entire great arrangement, at the very end, after the evil comes the good, and the evil realm is abolished, and the holy is completed, and then all the souls will receive by their merit. And so it is necessary that sometimes the evil realm rules, or the nations of the world, until Israel is purified. Pursuant to this is the functioning of all the attributes [of the first field of knowledge].  

The third field of knowledge of the intention of creation, which is a very wondrous knowledge, is that the Creator blessed is His Name desired to reveal His unity, to show that “I am first and I am last”, and ultimately every curse will be turned around to be a blessing, and every evil will return to be good. And this is the secret of the verse (Isaiah 12:1) I will praise You Hashem because You were wroth with me etc.. Pursuant to this is the knowledge that all the sefiros – that they all return to the supernal unity of the Ain Soaf blessed He. And this matter has not been understood so much in our generation. And it is truly the main faith of Israel – to know the unity of the Creator blessed is His Name, and to come to this knowledge one needs great effort. And someone who attains this knowledge, he will understand all the matters of this wisdom with great depth. However, someone who doesn’t at least attain knowledge of the second field – certainly he didn’t understand anything.

See follow up post

Na Nach Nachma Nachman MayUman

---

[1] Shaaray Ramchal pg. 404.

Balfour Declaration

 ב"ה

July 19, 1922 – כג תמוז התרפ"ב - זה התאריך שסבא קיבל את הפתק הקדוש. ה' ימים אחר כך –

יום ב' שבת חזון כ"ח תמוז התרפ"ב – July 24, 1922 –הצהרת בלפור שהאומות (בעלות הברית) כבר אישרו את ונכללה במנדט הבריטי על פלסטין, אושר רשמית על ידי חבר הלאומים (League of Nations formally approved of the Balfour Declaration which was previously endorsed by the Alied powers)!

1 November 1922 – י' חשון תרפג (מחרת הילולא של ר' ישראל קרדונר בט' חשון) - ביטולה הרשמי של הסולטנות העות'מאנית בוצע על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, הסולטן הוכרז כפרסונה נון גרטה מהארצות שבה שלטה השושלת העות'מאנית מאז 1299.

March 3, 1924, הסתיים ממשלת האיסלם – Ottoman Caliphate, ששלטה בעולם משנות ה1300, וכבשו יותר מהעולם מהרומנים, והצליחו לרצוח ולאבד יותר ממאתים ושבעים מיליון אנשים. ואולי זה חלק ממה שסבא אמר לא ליתן את הננח לערבים. וכן מצינו שכשנתיים אחר לידת רבינו התחיל המרד לעצמיות של אמריקה.

והנה יש להבין ענין של בלפור – שבו ההשגחה האלקי מרמז לנו על הסכנה והטומאה של בעל פעור. שלמה קרליבך תמיד אמר שהשם יתברך בנה את ארץ ישראל על ידי החילונים כדי שיהיה ברור שהוא מתנת חנם ולא משום שום זכות [אכן מאד מעניין שבבנין בית המקדש השני, עזרא הסופר דוקא העלה עמו לארץ ישראל את כל הפסולים – קידושין סט.:]. אכן יותר מזה רואים, שהקימו בסמכות בעל פעור, והרי רק משה רבינו מציל את העולם מטומאת בעל פעור, בהיות קבור מול בית פעור. פעור בגמטריא ושמ"י ה' לא נודעתי להם (וארא ו:ג), הרי עיקר המלחמה להכניע בעל פעור על ידי שמו של הצדיק שהוא משותף בשם ה' (כדאיתא בירושלמי תענית פרק ב' ובעוד כמה מקומות – עיין לקמ"ת תורה סו), משה ע"ה בגמטריא שמו. ומפני שמי נחת הוא (מלאכי ב:ה), נחת בגמטריא בעל פעור. וזה דברי חכמים בנחת נשמעים כמבואר לקמן. וקבורת משה רבינו לא ידע איש מקומו, ובמקומו ניתן לנו את קבורת רבינו הקדוש באומן. והרי כל קיום ישיבתנו בארץ ישראל נגד הבעל פעור, אינו אלא על ידי רבינו באומן, וצריכים להביא את הציון לארץ ישראל.

עוד י"ל שהרי מבואר בליקוטי מוהר"ן ובליקוטי הלכות שהטעם שהצדיקים קבורים בחוץ לארץ ומול בית פעור, שהם עומדים בבית הבליעה של הס"א ומכריחים אותו ליתן הקאות. ואולי זה הענין של בלפור, מה שנכרח הס"א לעשות הקאה.

התורה הראשונה בליקוטי מוהר"ן – דע כי על ידי התורה, נתקבלים כל התפילות וכו' והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי, כי עכשיו בעו"ה חן וחשיבות האמתי של ישראל נפל וכו' כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל וכו' עיין שם באריכות, ורבינו גילה שם הדרך לזכות להרים החן והחשיבות ביסוד של דברי חכמים בנחת נשמעים. נחת בגמטריא בעל פעור. רמז לבלפור כנ"ל שהאומות קבלו הצהרתו. וזה דברי – ראשי תיבות רבי ישראל דוב בער. דברי חכמים לבלפור בגמטריא תרפ"ב. נשמעים בגמטריא שיר, השיר שנתגלה, נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של דברי חכמים בנחת נשמעים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תן טל - עם הב' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן

פלג - הטעם שנקרא כן

 ב"ה

פרשת נח

י:כה וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יָקְטָֽן.

ולעבד ילד, עם הב' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. שני בגמטריא רבי נחמן. שני בני שם האחד, עם הט' אותיות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. ושם אחיו יקטן, עם הי"א אותיות והכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: שני בנים שם האחד פלג כי בימיו ע"ה בגמטריא נון חית מם נון. הראשי תיבות של: שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: שני בנים שם האחד פלג כי ע"ה בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו ע"ה בגמטריא נחמן.

פרש"י ז"ל ושנינו בסדר עולם (פ"א) שבסוף ימיו נתפלגו, שאם תאמר בתחלת ימיו, הרי יקטן אחיו צעיר ממנו, והוליד כמה משפחות קודם לכן, שנאמר ויקטן ילד וגו', ואחר כך ויהי כל הארץ וגו', ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו, עכ"ל. וקצת קשה לשון הפסוק, כי בימיו, משמע בתוך ימיו, ולמה לא נאמר למשל שהיה שנת המאה שלו שאז הגיע להיות בר עונשין – וכמו בר מצוה. ונלע"ד כי בימיו פירושו כל ימיו, שהרי הדורות לפניו היו חיים יותר מארבע מאות שנים, ועבר אביו חי ארבע מאות ששים וארבע שנה, ואילו פלג חי רק מאתים ושלשים ותשע, שזה חצי – פלגא שנותיהם. הרי סך ימי חייו בעצמם מעידים על הפלג שנתפלגה. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

הדריכני באמתך

 ב"ה

בפרק של תחנון האמיתי כמו שנהג רבינו, תהלים כה

כה:ה הדריכני באמתך ולמדני כי אתה אלקי ישעי אותך קויתי כל היום.

"כי אתה אלקי" עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אתה בגמטריא רבנו נחמן, ובא"ת ב"ש – תא"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הדריכני באמתך, בריש ספר המידות מבואר שעל ידי מידת האמת יכולים לזכות ללכת במחשבה מהיכל להיכל. וזה מה שכתוב כאן הדריכני באמתך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The Secrets of the Torah today's rabbis don't know - the secrets of Na NaCh no one knows

https://rumble.com/v3ptpc9-the-secrets-of-the-torah-todays-rabbis-dont-know-the-secrets-of-na-nach-no-.html

WHAT WE SHOULD DO NOW

"You should be able to feel another's troubles in your own heart. This is especially true when many are suffering. It is possible to recognize another's anguish clearly, and still not feel it in your heart.

When an antire community is in distress, you should surely feel its agony in your heart. If you do not feel it, you should strike your head agains the wall. Meaning, you shoud  strike your head against the walls of your heart.

This is the meaning of the verse , "You should know this day and take it to your heart" (Devarim, 4:39).  You must bring the realization from your mind to your heart. Understand this well." ("Rebbe Nachman's Wisdom" # 39). 

This is what Rabbeinu demands of us. Yet, in our weak generation, this is not so easy. Somehow we must figure out a way to remain (or become) compassionate without getting overwhelmed. to keep our hearts open without falling into panic or despair. This is a formidable task. But, if we really work on it, with Hashem's help, we will get there.