Tuesday, November 5, 2024
סיפורי מעשיות משנים קדמוניות אפילו בשביל הגוים
Sunday, November 3, 2024
Eating
Friday, November 1, 2024
תרח הוליד את אברהם
Tuesday, October 29, 2024
Sitting On Your Butt
Monday, October 28, 2024
האם צריך לעשות תשובה וצריכים כפרה על עבירה לשמה
ב"ה
צדקת הצדיק אות
קכח. כשאדם עושה עבירה כענין עת לעשות וגו' ובכל דרכיך וגו' (ברכות סג.), מ"מ
צריך כפרה על העבירה שעשה. וכאותה שאמרו (ברכות לא:) דתמענין
תענית חלום בשבת וצריך למיתב תעניתא לתעניתיה. וכן בסנהדרין (כו:) סברי מצוה קעבדי
(הנהו קבוראי (קוברי מתים – רש"י) דקבור נפשא ביום טוב ראשון של עצרת,
שמתינהו רב פפא ופסלינהו לעדות, ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע. אמר ליה רב
פפא, והרא רשעים נינהו, סברי מצוה קא עבדי. והא קא משמתינן להו (-על הראשונה,
וחוזרין ועוברין ושונין בעבירה), סברי כפרה קא עבדי לן רבנן (-האי דשמתינן משום
כפרה הוא על שעברנו, ולא משום דנהדר כן, אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה, ונשב
בנידוי משום כפרה), ומ"מ צריכה כפרה. וכן משה רבינו ע"ה בשבירת הלוחות
וגרם על ידי זה שכחת התורה כמו שאמרו ז"ל (עירובין נד.) אלמלא כו', אע"פ
שהסכים הקב"ה על ידו מ"מ מקרי עבירה לשמה, ולכך סבל גם הוא כמו שאמרו
ז"ל (תנחומא ס"פ ואתחנן) שניטלו ממנו מסורת החכמה והיה יהושע יושב ודורש
כו', וכן אסתר דניטלה ממנה רוח הקודש כשהגיעה לבית הצלמים (מגילה טו:), הוא לעונש
אעבירה, אף על גב דמצוה רבה קעבדא [וזה סוד שאמרה שמא בשביל שקראתיו כלב,
ואכ"מ], ולכך בעלי תשובה, אף דזדונות נעשו זכיות, מ"מ צריך סיגופים
ותעניות לכפרה, משום דעל כל פנים לא עדיפי מעבירה לשמה. ועל זה אמרו בבבא קמא (נ.)
כל האומר הקב"ה וותרן כו'. דעל כל דבר שעשה מימיו נפרעים בעונש הקצוב לכך, עכ"ל.
אין דבריו נראים כלל. ואם צריכים כפרה על עבירה לשמה, זה רק מטעם
אותו אחוז שלא עשה לשמה, ונשאר רק עבירה, וכמו שבארתי בכמה מקומות שאפילו מצוה ודבר
קדושה ולימוד תורה קשה מאד לעשות לשמה בשלמות, ויש בזה רבבות מדרגות כמובן, כל שכן
ובן בנו של קל וחומר קשה וכמעט אי אפשר לעשות עבירה לשמה בשלמות, ונמצא נלקה בחלק
הלא לשמה, אבל החלק שעשה לשמה לא נראה כלל שילקה ויענש עליה חס ושלום. אלא שלפעמים
יהיה צריך לעשות תיקון הראוי. וכמו שמצינו במשה רבינו, עיין רש"י שמות לד:א
ז"ל פסל לך, אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות, משל למלך שהלך למדינת הים
והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע
כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להרורגה, אומר לו עדיין אינה אשתך, בדק המלך ומצא שלא
היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה, אמר לו שושבינה, כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה
הראשונה, אמר לו המלך, אתה קרעת אותה, אתה קנה לה נייר אחר ואני אכתוב לה בכת ידי,
כן המלך זה הקב"ה, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקב"ה
אלו ישראל, לכך נאמר פסל לך, עכ"ל. ואין זה עונש, אלא חיוב להשלים התיקון
שעשה.
וכן לענין תענית חלום (ועיין במפרשים שם שיתכן שמדובר אפילו בסתם
תענית), אם היה עבירה היה אסור (והאור שמח, תענית ה:ו כתב בשם הקרית ספר שמדאורייתא
רק אסור מעת לעת, ואין זה אלא איסור דרבנן), אלא כיון שהלך חסר מהעונג של שבת, יש
לו לתקן את זה בתענית. אכן באמת הזוהר הקדוש בפרשת ויקהל דף רז: כז"ל כיון
דלא אשתלים לתתא ולעילא, כדין אתחזי ההוא בר נש לאתלטיא ולאתענשא, ע"ש. הרי
באמת מגיע לו עונש. אלא יעויין שם בזוהר שסיים שהדבר דומה להשבת הגזלה אשר גזל.
ובאמת משמע מהזוהר שעיקר הפגם הוא רק כאשר יאכל למחרת, ולולא אכילתו למחרת לא יהיה
פגם.
ז"ל מאי תקנתיה, ליתב תעניתא על תעניתא, מאי טעמא, דא בטיל
ענוגא דשבתא, יבטל ענוגא דחול.
ואי איהו מבטל ענוגא דשבתא, וקא מתענג בחול, דמי כמאן דחשב למלה
אחרא, יתיר ממה דחשיב ליה לקב"ה. ורחא עלאה קדישא דקודשין דשריא עליה, לא
עניג, ובטיל ליה מניה. רוחא אחרא דחול, דשריא לבתר על עלמא, חשיב וקא מענגא ליה.
כדין מהדרין ומתפרעין מניה בהאי עלמא, ובעלמא דאתי.
בגין כך, אצטריך תעניתא אחרינא, ביומא קדמאה דחול, בזמנא דשריא
על עלמא ההוא רוחא דחול. ובהאי אית ליה אסוותא, כיון דלא חשיב לרוחא דחול. וסימניך
(ויקרא ה) והשיב את הגזלה אשר גזל וגו'. גזלן, ע"ש
משמע שעיקר החטא הוא במה שיאכל ויתענג בחול, שמרים את החול יותר
משבת, ועל ידי שמתענה בחול שומר מעלתה של שבת. ואם כן בודאי אין ללמוד מזה למקום
אחר. והרי זה דומה למה שמשה רבינו היה צריך לפסל לוחות שניות כיון שהוא שבר
הראשונות.
[ואולי יש לחלק בין היכא שהעבירה לשמה היתה מכוונת שתיקונה היתה
דוקא באותה עבירה, כגון שבירת הלוחות, או הקרבת קרבן בבמה, אבל בתענית בשבת, לא
היתה התיקון דוקא להתבטל על עונג שבת, רק כיון שחל בשבת, בלית ברירה היתה].
ומה שהביא ראיה מהני קוברים במסכת סנהדרין, תמוה מאד, כי הראיה
מהמחשבה של עמי הארץ שחושבין שמקבלים כפרה על חילול יום טוב על ידי נידוי ועל ידי
זה מותר ומצוה לחלל יום טוב כל פעם לקבורת המת. והאם רצה להקים שכן הוא באמת בכל
עבירה לשמה, כדעתן של אותם עמי הארץ?
ולא הבנתי בכלל מה שכתב בענין תשובה מאהבה,
שאע"פ שהזדונות נעשו כזכיות צריך כפרה עליהם. מי אמר? אדרבה, אם ידוע שנתקבל התשובה
באהבה ונעשו כזכיות בודאי אינו צריך כפרה עוד.
נהרות אמנה ופרפר
ב"ה
במסכת פרה ח:י שנינו מי קרמיון ומי
פוגה פסולים מפני שהם מי בצים, דהיינו מים שחומר וטיט מעורב בהן, עיין שם. ובפירוש
מלאכת שלמה בשם הערוך, ערק קרמיון פירש קרמיון הוא אמנה, ופוגה הוא פרפר. ואם כן
קשה איך נעמן החזיק שהם טובים מכל מימי ישראל. ואולי יש לדחות כי כוונתו היתה לענין
רפואה, וי"ל שאותו הטיט מסוגל לרפואה.
Saturday, October 26, 2024
אדם וחוה נחבאו בחכמות
ב"ה
בראשית
ג:ח וַֽיִּשְׁמְע֞וּ
אֶת-ק֨וֹל יְ-הֹוָ֧ה אֱלֹקִ֛ים
מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ
מִפְּנֵי֙ יְ-הֹוָ֣ה אֱלֹקִ֔ים
בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן. מתהלך
בגן, עם התיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. קול
י' אלקים מתהלך, עם הי"ז אותיות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן
ע"ה.
הראשי תיבות של: וישמעו את קול
ע"ה בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: בגן לרוח היום ויתחבא
האדם ואשתו מפני י' אלקים בתוך ע"ה בגמטריא נ נח.
הסופי תיבות של: וישמעו את קול ה'
אלקים מתהלך בגן ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. הסופי תיבות של: מפני ה' אלקים בתוך עץ
הגן ע"ה בגמטריא נ נח נ נח. הסופי תיבות של: ויתחבא האדם ואשתו
מפני ה' אלקים, עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח.
יש להבין מה זה שהחביאו בתוך עץ הגן,
הלוא היו נמצאים שם על כל פנים, ומה עשו יותר מזה. ועיין ברש"י לעיל ב:ט שפירש
בתוך הגן – באמצע הגן, דהיינו איפה שהיו עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, ולפי זה יש
להבין שהחביאו עצמם בחכמות וכדומה, ודוק.
נשים אסורות בכלי זין
ב"ה
כתוב בתורה (דברים כב:ה) לא יהיה כלי גבר על אשה, ותרגם אונקלוס "לא יהי תקון זין דגבר על אתא" (לא יהיה כלי זין של גבר על אשה). ופשוט שבמקום סכנה ופיקוח נפש מותר להן, וכן פסקו הרבנים של היום.
שאלתי היא אם נוכל לחלק שהאיסור על כלי זין זה דוקא על כלי זין כמו חרבות וסכינים ורמחים וקשת וחנית, שדורשים לפחות קצת גבורה לנצח איתם, ולכן ביעקרון הם מתאימים רק לגברים. אבל אולי יש לומר שאקדח שיכולים להפעיל אותו בקלות באצבע, אולי י"ל שזה כבר לא שייך לגברים יותר מנשים. אף על פי שהפשטות הוא שהעיקר הוא מה שחשיב הדבר כלי זין - כלי מלחמה, אולי יש לחלק כנ"ל. ולא ראיתי בפנים בתשובות של הרבנים של היום שמתירים הנשים מצד פיקוח נפש, ואם כן הרי לא רצו לחלק כנ"ל - אבל אולי כן צדדו - צריכים לבדוק במה שכתבו.
ולפני כמה ימים דייקתי במה שדוד המלך ע"ה שבח - אצבעותי למלחמה, הרי שכבר אז היו לוחמים רק עם האצבעות. ואם כן אין לחלק שהשנק של היום יצא מן הכלל.
נ נח נחמ נחמן מאומן
פתיחת התורה הקדושה בבראשית
ב"ה
ספר שיחות הר"ן
ריט. והיה רגיל להזכיר כמה פעמים גדל
עצם נפלאות הטובה שעשה לנו משה רבנו עליו השלום, שנתן לו את התורה ופתח בה, בראשית
ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וגלה לנו האמונה הקדושה בלי שום חכמות וחקירות,
ע"כ.
רבינו שבח את פתיחת התורה משום שקובע
האמונה בפשיטות, אכן עיקר הטעם שהתורה פתחתה כך אינה אלא משום שרצה לקבוע זכותם של
בני ישראל לארץ ישראל כמבואר ברש"י בהתחלת התורה ז"ל לא היה צריך להתחיל
את התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות יב:ב) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח
בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא:ו), שאם יאמרו
אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ
של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו', ע"ש (וירשת הארץ
היא משכר המצות וחושבה כמצוה, ועיין מזה באריכות ברא"ם ויפ"ת) ורבינו בעצמו
מביא את במ"א. הרי מבואר שעיקר התורה הוא המצות, ואפילו כל ענין של התחלת
התורה במעשה בראשית אינה אלא להקים זכותם של בני ישראל בארץ ישראל מקום המצות.
ולכאורה מבואר מזה גודל חשיבות עם
ישראל, שהם חשובים אפילו יותר מהמסר שרבינו שבח, ודו"ק.
אנשי הצבא היו בגיל בן כ' עד ס' - דף יומי
ב"ה
מסכת בבא בתרא
דף קכא: והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר (יהושע ז:ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלים וששה, אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כובה של סנהדרין, ע"כ.
צ"ב איך חשיב יאיר בן מנשה מוכה
מאנשי העי, הרי אנשי העי הכו את הכשלשת אלפים איש שעלו עליהם למלחמה, והרי לא יצאו
לצבא אלא מבן כ' לבן ס', ויאיר בן מנשה היה כבר זקן מופלג.
נ נח נחמ נחמן מאומן
Thursday, October 24, 2024
עוד יותר טוב
ב"ה
השיר הלהיט עכשיו הוא שיהיה עוד יותר טוב. וזה ברכה גדולה שרואים שעם ישראל מתחיל לפרוש מהחכמות ועמקמימיות של הרבנים ומפורסמים של שקר. כי לא לפני הרבה זמן היו שרים = לא מגיע לי כלום, שכל הספרים הקדושים הזהירו מלומר שטות כזה לעורר את הדין חס ושלום. והכל מחכמות בא להם. וכן החכמות של מפרסם אחד שצריכים להודות להשם ולשבח על כל הצרות בברוך הטוב והמטיב נגד ההלכה שצריכים לברך דין אמת עד לעתיד לבוא שנראה עין עין שהם טובות. ועכשיו ברוך השם סוף סוף הבינו לבקש רק שיהיה יותר טוב.
נ נח נחמ נחמן מאומן
התחלת התורה מבראשית
ב"ה
ספר שיחות הר"ן
ריט. והיה רגיל להזכיר כמה פעמים גדל
עצם נפלאות הטובה שעשה לנו משה רבנו עליו השלום, שנתן לו את התורה ופתח בה, בראשית
ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וגלה לנו האמונה הקדושה בלי שום חכמות וחקירות,
ע"כ.
רבינו שבח את פתיחת התורה משום שקובע
האמונה בפשיטות, אכן עיקר הטעם שהתורה פתחתה כך אינה אלא משום שרצה לקבוע זכותם של
בני ישראל לארץ ישראל כמבואר ברש"י בהתחלת התורה ז"ל לא היה צריך להתחיל
את התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות יב:ב) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח
בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא:ו), שאם יאמרו
אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ
של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו', ע"ש (וירשת הארץ
היא משכר המצות וחושבה כמצוה, ועיין מזה באריכות ברא"ם ויפ"ת) ורבינו בעצמו
מביא את במ"א. הרי מבואר שעיקר התורה הוא המצות, ואפילו כל ענין של התחלת
התורה במעשה בראשית אינה אלא להקים זכותם של בני ישראל בארץ ישראל מקום המצות.
ולכאורה מבואר מזה גודל חשיבות עם ישראל, שהם חשובים אפילו יותר מהמסר שרבינו שבח, ודו"ק.
נ נח נחמ נחמן מאומן
Sunday, October 20, 2024
Succos - accepting that you are loved
Saturday, October 19, 2024
התפלה שהיה חסר למשה רבינו ליכנס לארץ ישראל
Hallel
Friday, October 18, 2024
Monday, October 14, 2024
לדעת בארץ דרכך
UN - Unwanted/Useless Nobodies
Sunday, October 13, 2024
זוהר הציצית
Thursday, October 10, 2024
Real Awe Fear and Love of God Staring At You In The Face Nanach
https://rumble.com/v5i9rnh-real-awe-fear-and-love-of-god-staring-at-you-in-the-face-nanach.html
Eudaimonia - based euphoria of the Yehudi Nanach
https://rumble.com/v5i9q79-eudaimonia-based-euphoria-of-the-yehudi-nanach.html
פרשת וזאת הברכה - צדיקים גמורים כוחם יותר גדול מהרשע שהשעה משחקת לו
ב"ה
לג:ג אף חבב עמים כל קדשיו בידך והם
תכו לרגלך ישא מדברתיך.
אף חבב עמים, אותיות היסוד ראשי תיבות
ישראל בער אודסר. כל קדשיו בידך, בגמטריא אבגית"ץ שהוא ממש בסוד ננננ"מ
כמבואר אצלינו.
והם תכו לרגלך ישא מדברתיך, ראשי תיבות
עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: קדשיו בידך והם, בגמטריא נ
נח.
מדברתיך עם האותיות בגמטריא תרפ"ב
ע"ה, השנה שסבא קיבל את הפתק. הראשי תיבות של: קדשיו בידך והם, בגמטריא נ
נח.
רש"י פרש ז"ל אף חבב עמים,
אף בשעת חבתם של אמות העולם שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם, כל קדשיו
בידך, כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם, ע"כ. וי"ל
על פי ליקוטי מוהר"ן תורה ח', שאף על פי שאי אפשר להתגרות ברשע שהשעה משחקת
לו, צדיק שתיקן כל המידות לגמרי, עד שאפילו תיקון בכח, בחי' ביד, יכול להפילם. וזה,
אף חבב עמים, אפילו בשעה שמחבב החיצונים, כל קדשיו בידך, הצדיקים שזכו לבחי' בידו,
עדיין ידם על העליון.
מפתחות: כל קדושיו
בידך – לק"מ כב:ג דף לב..
נ נח נחמ נחמן מאומן
Keyboard warriors of Psalms
HH
In Psalms 144, King David extols HY for teaching his hands to wage war and his fingers to battle.
לְדָוִ֨ד | בָּ֘ר֤וּךְ יְ-הוָ֨ה | צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה
For hands the word he used for war (which some say is an Aramaic origin) "krav" - (recognized today by - krav maga), krav also means to get close to. For fingers he used a different word, this suggests that the war with the fingers is from further away. What was the significance of warring with the fingers, when in those days war demanding great physical might, fingers didn't really play a role in their own right.
There is an idiom that the pen in mightier than the sword, but usually we don't associate writing specifically to the fingers.
Kabalistically, we can say that the righteous warred like HY, as we find that HY gave the Egyptians the finger, by the plague of lice (Exodus 8:15).
It is reasonable to explain that David was referring to future battles, as we find many references in Psalms to future times, which were said with Divine Inspiration. Hence we can interpret these skills of war of the fingers, to triggers - which just take one finger, or two ... keyboard warriors. Both these applications are fought from a further distance than typical war scenarios of early times, and are thus fitting for the descriptive word of war pointed out above.
Na Nach Nachma Nachman MayUman
Monday, October 7, 2024
9-11
The ways of Nanach and the ways of 613
Humility gains of Shabbos
Rabbi Nachman revealed that on Shabbos we can merit to have the vision to see our lowliness, the part of us that is eternal.
The converse tells us, that on a day that a person merits to have a glimpse and a realization of their lowliness, they have transformed that day for themselves to the sanctity of Shabbos, as we know the tzadikim are called Shabbos.
(Depression comes from haughtiness, see Letter of NACHMANidies - Iggeress HaRamban)
May we merit, in merit of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN
Sunday, October 6, 2024
I need You
Friday, September 27, 2024
Likutay Nanach free download - read online - - לקוטי נ נח הורדה חנם - קריאה אנלין --
Likutay Nanach is now FIVE volumes! -
READ ONLINE - קריאה אנלין
#likutaynanach #nanach #nanachnachmanachmanmayuman #breslov #rabbinachman #breslovbooks #readonline
איש פשוט כשר היום כמו הבעל שם טוב
ב"ה
שיחות הר"ן לו – עוד יהיה זמן שמי
שיהיה איש כשר פשוט יהיה חדוש גדול כמו הבעל שם טוב ז"ל, ע"כ.
ויש להבין את זה על פי המבואר לקמן אות
מח, שכל אדם אפלו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיכול לעמד בכל זה –
דהיינו מה שהביא שם מהבעל שם טוב שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי
לא יהיה לו עולם הבא ח"ו ולא היה לו במה להחיות את עצמו כלל, ואמר, אני אוהב
את השם יתברך בלא עולם הבא, עיין שם, וכן היה עם רבינו בעצמו, בחיי מוהר"ן צא
ע"ש. והרי רבינו אמר בליקוטי מוהר"ן תנינא קח, האדם בשביל תענוג קטן אחד
של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא – והביא שם לשון
רבינו ביידיש. והיום בעוה"ר אנחנו כל כך עבדים להתאוות, כל התאוות, ויש נסיון
הזה לעמוד תקיף באמונה ובאהבת השם, ואין דבר כזה סתם איש פשוט שאין לו את הנסיון
העצום הזה להישאר בתמימות האמונה ואהבת השם, ולאמר יהיה מה שיהיה, חלקי רק בעבודת
השם.
הבעל שם טוב חשב שאבד חלקו בעולם הבא
ליקוטי מוהר"ן תורה ח - הכנעת הרשעים בכללי ובפרטי
ב"ה
ח:ח מבואר עוצם חטאת השותים יין ושכר
וכל שכן סמים ח"ו שהם ממשיכים בזה את החיים שלהם מרברבי עשו הרשע רחמנא
ליצלן.
תורה ח:ח כי על ידי הד' כפנות, שהם בחי' הרוח חיים דקדושה, שהם בחי' הארבע ראשים
הנ"ל על ידם וינערו רשעים וכו'.
וכן בסוף ח:ח שעל ידי בחי' המשכת הרוח חיים הנ"ל שממשיך הצדיק גמור
וכו' כנ"ל על ידי זה יכניע ויפיל כל השונאים וכו'.
וכן בסוף התורה בביאור הפסוק רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, שעל ידי קבלת
התורה ששם הרוח דהרב דקדושה על ידי זה נתבטלין ונכנעין אלופי עשו וכו'. משמע שאינו
צריך אפילו לרדת להם.
וכן להלן שם בענין מכנף הארץ, שעל ידי הציצית מכניעים הרשעים.
ואילו באמצע כתב שהצדיק יורד לפסוק ולשבר המדה רעה והצינור של הרשע.
ואולי י"ל שרק כאשר רוח הרשע צלחה, אז הצדיק צריך לרדת להפסיק ולשבר,
אבל תמיד העיקר הוא להגביר רוח החיים, שזה מכניע הרשעים, ורק כאשר בשעתו הרשע
מצליח, שרוחו שגבה, אז צריך לרדת לתוך אותו רוח להכניעו כנ"ל. וכן הוא באות
ה', שרבינו דיבר שם על הרשע שהשעה משחקת לו, ושם כתב – וכשהצדיק רוצה להשפילו הוא
מוכרח לירד להמדה הרעה ההיא שהגביר עליו הרשע וכו' עיין שם. ולכן י"ל שזה
דוקא ברשע המצליח אבל להכניע בדרך כללי אינו צריך לרדת ממש לתוך המדה והצינור.
ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קח - תענוג קטן של רבע שעה יכול לאבד הכל
פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם. ענה
ואמר: הלא האדם, בשביל תענוג קטן
אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא.
צריך ביאור איזה תענוג יש שמאבד כל
העולם הבא ח"ו, הלוא נאוף חייב מיתה אבל יש לו חלק לעולם הבא. וכן צריך ביאור
איזה חטא מפסיד כל העולם הזה. ולכאורה מובן כוונת רבינו, שאינו מדבר על חטא בעלמא,
אלא על מעשה בני אדם, שהאדם עלול לעשות מעשה שגעון גמור כדי למלאות להשיג איזה
תענוג קטן, וכמו למשל מה ששומעים על אנשים מפרסמים מאד בעשירות או ראשי מדינה
וכדומה, שפתאום בא להם ללכת ערום בפרהסיא ולעשות עניני נאוף, ובזה הורסים את כל
חייהם (וענין ההפקרות הזה מצינו בדברי רבינו עיין חיי מוהר"ן תקעב - שזה יצר
הרע גדול אצל כמה בני
אדם ובפרט הגדולים במעלה, שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה הם מפקירים הכל
ובאים על ידי זה לקלקולים רבים, ובפרט כשבאים על ידי זה לידי מחלוקות וכו', ועיין שיחות
נו - יש בבני
אדם שיכול להפקיר הכל ולסלק כל התאוות בשביל איזה תאוה או עקשנות שהוא רוצה,
ובשיחות שג - מי שמהרהר בהרהורי נאוף הוא שוטה. כי הלא אפלו איש פשוט שקורין בעל
הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום בענין זה. אפלו אם אינו ירא חטא
כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת,
ע"ש). ומזה ירדו מטה מטה עד שיפסידו הכל.
ואין זה דומה למש"כ בספר חיי
מוהר"ן תמא - פעם אחת אחז רבנו זכרונו לברכה
את הרב רבי שמואל אייזיק כנגד לבו
ואמר לו, בשביל
מעט דם
כזה, הינו שבחלל הלב
תאבד את העולם
הזה והעולם
הבא,
עיין שם. ששם לא כתב 'כל', אלא שכל פעם ופעם יביא אותו לחטא ויאבד העולמות.
שוב הראו לי שר' נחמן מטשהרין ציין למה
שמובא בספר מדרש תלפיות, ענף חלקים של השעה:
גליא רזיא בסוד פנה אלא תפלת הע"ר
ע"ר שהשעה היא תתר"ף חלקים, ורביע שעה הוא ר"ע חלקים, עיין שם
באורך ובספר קרבן שבת דף צה ע"ג מה שפירש על זה.
אמ"ה רמז לדבר ויהי ער רע בעיני
ה' מלמד שלא היה ער בלתי הגון לפני ה' כי אם מנין ר"ע בלבד, שהוא ר"ע
חלקים, שהוא רביע שעה, ועל זה המיתו, כי לצדיק גמור כמותו היות רביע שעה בלתי הגון
דבר גדול הוא.
ובזה נראה דזהו כוונת חז"ל יצרו
של אדם מתגבר עליו בכל יום דכתיב רק רע כל היום וכו', ההתגברות בכל יום הוא
שמחטיאו כל היום ונראה בעיניו כאילו לא החטיאו כי אם מעט מזער שיעור ר"ע שהוא
רביע שעה, ובזה מתגבר להחטיאו עוד, ושיעור הכתוב רק רע כל היום, רק מיעוט, כלומר
מיעוט הוא בעיניו כשיעור רביע שעה, שעולה ר"ע חלקים מה שהחטיאו בכל יום, כי
מה שהחטיאו כל היום חשוב בעיניו מעט כשיעור רק חלקים בלבד כמדובר.
ואפשר דזהו רמז הכתוב בנבל בשמואל א'
סימן כד, ואיש במעון וכו' ושם האיש נבל וכו' והאישר קשה ורע מעללים והוא לבי, כלומר
כל כך קשה ורשע היה דבלק רביעי שעה שהוא ר"ע חלקים היה כולל בה מעללים רעים
הרבה, ואל תתמה מזה משום שהוא כלבי, כלומר הוא עצמו היה היצר הרע, וכדאיתא בזוהר
שהיצר הרע נקרא כלב, וזהו והוא כלבי, ירצה הוא עצמו היצה"ר, דכל כך שמע לעצתו
עד שהפכו כמותו ונעשה כלו יצר הרע, וזה אינו מהתימה דברביעי שעה מנין ר"ע
חלקים היה עושה מעללים רעים הרבה, דכמה כחו של יצר הרע, הרחמן לשיזבן.
ואפשר גם כן דזהו הכונה בענין המתאוים,
ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, ונקדים קודם מאמר חז"ל בענין העגל, אמר
הקב"ה שתי פנים בזעם כשאני בזעם אתה מבקש עליהם, והדבר בהפכו, לכן כשבא ענין
המתאוים שראה משה שפניו יתברך בזער, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, מקל הענין
כאילו לא חטאו כי אם רביע שעה שהוא ר"ע חלקים, ע"כ.
והנה כתב שער ואונן רק מפני חשיבותם נענשו
כל כך על רבע שעה. אז צריך ביאור אם זה היה כוונת רבינו, שרק אנשים גדולים יכולים
להפסיד הכל ברבע שעה, או שרבינו חולק על זה, או שרבינו מדבר על חטא יותר גרוע ממה
שעשו ער ואונן. אי נמי שזה שכתב שרק מפני חשיבותם, היינו מפני שהיו קטנים, אבל מי שהגיע
להיות בר עונשים, יהיה מי שיהיה, רבע שעה כבר מתחייב לגמרי.
וצריך ביאור, אם חטא ער ואונן היה
הוצאת זרע לבטלה, למה זה תלוי ברבע שעה. וי"ל לפי תוספות בסנהדרין נח: שהביא
ממסכת יבמות לד: שחטא ער ואונן היה ביאה שלא כדרכה, ופירש דלא אסיר אלא שעושה כך
תדיר שלא תתעבר ויכחיש יופיה אבל אם רוב תשמישו כדרכה אלא שבאקראי מתאוה לה שלא
כדרכה שרי ע"כ. וי"ל שגם חומר הוצאת זרע לבטלה, שלפי מסכת כלה רבתי אין
לו חלק לעולם הבא, והרי לא נמנו ער ואונן עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא שפירטו
המשניות בסנהדרין, ואולי מפני שהיו קטנים, וכן מפני שמתו קודם שהתרגלו יותר מדי
בזה. [ולפי הגאונים אשת מומר אינה נופלת ליבום, שאינו חשוב אחיך, ואילו ער ואונן
נחשבים אחים לשלה כמפורש בקרא].
Wednesday, September 25, 2024
RuN
לחיות ההוה
בבא בתרא
צא. מתריעין על פרקמטיא ואפי' בשבת,
הלבוש (או"ח תקעו:י) כתב מפני שדומה לפיקוח נפש. המר"ץ חיות (ב"ק
פ: ד"ה מתריעין) הוסיף לבאר, שההיתר הוא כיון שיתכן שעתה זו שעת רחמים, ואם
תעבור שעה זו לא תועיל התרעתם בזמן אחר.
עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכד שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום, שצריך שם באותו המקום דיקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וכו' ולא ימתין ולא יזוז ממקומו, אף על פי שאין זה המקום מוכן לכך וכו' כי כשיזוז ממקומו יכול להיות שיפסק וכו' עיין שם.
נ נח נחמ נחמן מאומן
Monday, September 23, 2024
UN = 770 + ען
ב"ה
ען = 770 = UN
וזה כבר מסביר הרבה.
כי האום (כבר כתבתי הרבה על האום שהוא השם הל' וכו') הוא בשביל הע' עומות, וכלל ישראל כנגד כולם, וכן על הע' אומות הז' מצות בני נח, ולכן שבע מאות כנגד המצות וכנגד עיקר השבעים, והשבעים.
וכל זה חסר הראש בית, שהוא האלף לפניה, והרי אלף שבע מאות, בגמטריא פעמיים תכלת, בגמטריא שני אותיות של הגאולה - שקבל מפלגת נ נח - ףץ.
וזה התיקון של אן נטה ליבך? כי א"ן בחי' 1700, ועם הכולל א"ן בגמטריא שבת, וא"ן עם הב' אותיות בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.
בדף יומי - בבא בתרא דף "צ" יש נ נח!
ב"ה
בבא בתרא דף צ: בפירוש הרשב"ם ד"ה ושמע מינה מוסיפין על המדות כז"ל אבל שתותא מלגיו, זהו שתחלוק את החמשים בששה חלקים, ומגיע לכל חלק שמנה שקלים ודינר ושליש דינר, הוסיף הוסיף אחד מששה חלקים שבתוך הנ' על החמשים והוי נ"ח סלעים ודינר ושליש דינר, עכ"ל.
חמשים = נ, והשתות שמוסיפים הוא הפתח - ו' שתתחת הנ', ואז יש נח, והדינר ושליש דינר, שתי נקודות של השוא תחת הח.
נ נח נחמ נחמן מאומן
Sunday, September 22, 2024
The Making of a Gadol
חיים טובים על ידי אכילת לחם לבד
ב"ה
סיפורי מעשיות משנים קדמוניות
מעשה משבע קבצנים
הקבצן החרש
וחיים טובים שלו הוא, שהיה אוכל לחם
ושותה מים, ע"כ.
במסכת אבות ו:ד שנינו, כך היא דרכה של
תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה
עמל, אם אתה עשה כן (תהלים קכח) אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם
הבא, ע"כ. ועיין במסכת סוטה מט. אמר רבי יהודה בריה דרבי חיא, כל תלמיד חכם
העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיה ל:יט) כי עם בציון ישב בירושלים
בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך, וכתיב בתריה (פסוק כ) ונתן ה' לכם
לחם צר ומים לחץ [פרש"י ז"ל במי הכתוב מדבר במי שמזונותיו קשין עליו
ואעפ"כ יושב ועוסק בתורה, ע"כ], רבי אבהו אומר, משביעין אותו מזיו שכינה,
שנאמר, והיו עיניך ראות את מוריך, רבי אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו
שנאמר, ולא יכנף עוד מוריך, ע"כ [ובהמשך הגמרא שם מיירי בביטול טעם הפירות
שהוא גם שייך לסיפור החרש].
ובפשטות אין הלחם צר ומים לחץ מפיק
לאותו תלמיד חכם חיים טובים. ואפילו אם נדחק לפרש, שעל ידי שהשם יתברך נותן לו לחם
צר, על ידי זה, משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר והיו עיניך ראות את מוריך, אינו משמע
שהשביע מזיו השכינה ממש תלוי בלחם.
האריז"ל פירש את הפסוק, כי לא על
הלחם לבדו יחיה האדם, דהיינו, כי לא על הלחם, אלא, לבדו, על השם יתברך לבדו יחיה.
ולפי דברי רבינו יש לפרש קצת שנוה, על הלחם, פירושו מלבד הלחם, ופירוש הפסוק, מי
שאינו אוכל אלא לחם, ולא על הלחם – לא דברים אחרים עם הלחם, לבדו יחיה האדם, יזכה
לחיות חיים של דבקות לבדו יתברך. וכמו שרבינו כתב בליקוטי מוהר"ן שיכולים
לחיות רק על הלחם, שהשם יתברך ישלח כל התזונתיים בתוך הלחם. וכן מסופר על ר' ישראל
קרדונר שהיה אוכל רק לחם. וכן הקבצן החרש.
Saturday, September 21, 2024
NaChUM the prophet
Thursday, September 19, 2024
Divine Retribution
Tuesday, September 17, 2024
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד אפילו באלו הזמני שאינם זמני שמחה
ב"ה
פרשת כי תבוא
כו:יא ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך י'
אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך.
נתן לך, עם התיבות, בגמטריא אני נ נח
נחמ נחמן מאומן כנ"ל. הטוב אשר נתן לך בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן
ע"ה.
הראשי וסופי תיבות של: אשר נתן לך, עם
הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הראשי וסופי תיבות של: י' אלקיך ולביתך אתה
והלוי והגר אשר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
רש"י פרש ז"ל ושמחת בכל הטוב,
מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג, שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו, אבל מהחג ואלך,
מביא ואינו קורא, ע"כ. בליקוטי מוהר"ן תנינא כד רבינו כתב מצוה גדולה
להיות בשמחה תמיד. אך לא כל השנה זמן שמחה, לכן תמיד בגמטריא אך מביא ואינו קורא.
[ואף על פי שזה רק עד חנוכה, עיין רש"י בפסחים לו: ד"ה מהחג ז"ל
ומחנוכה ואילך אינו זמן הבא דתניא בספרי, אשר תיבא מארצך, כל זמן שמצויין על פני
ארצך, שלא כלו לחיה מן השדה, ע"כ, ועיין ברמב"ם הל' ביכורים ב:ו
ז"ל שהביכורים שביכרו אחר חנוכה הן חשובים משנה הבאה ויניחם עד אחר העצרת,
ע"כ ועיין במפרשים. אין זה משום תנאי השמחה, ודו"ק].
Saturday, September 14, 2024
Women's role on Rosh Hashana
Wednesday, September 11, 2024
פיות הארץ לבלוע עדת קרח
ב"ה
בבא בתרא עד.
א"ל תא אחוי לך בלועי דקרח, חזאי
תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא וכו', בזיעי, פירש רשב"ם בקעים, דכתיב ותבקע
הארץ אשר וכו' (במדבר טז – תרגום אנקולוס ואתבזעת), ע"כ. צריך ביאור עיין
רש"י דברים יא:ו בקרב כל ישראל, כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת
מתחתיו ובולעתו, אלו דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה, והלא כבר נאמר ותפתח הארץ
את פיה (במדבר טז:לב), ולא פיותיה, אמר לו ומה אני מקיים בקרב כל ישראל, אמר לו
שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם, היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה,
ע"כ. וכאן משמע שהיו שני פיות. ונראה שהבקיעות האלו הם רמזים על החרון אף,
ולא על מה שבלע הארץ.
הכל נברא זכר ונקבה - בבא בתרא עד:
ב"ה
אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא
הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה
בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה סירס את הזכר
והרג הנקבה וכו'.
ספר המידות, מריבה סד: כל הדברים
נבראים בבחינת זכר ונקבה. אפלו מלכים, יש מלך בחינת זכר ויש מלך בחינת נקבה,
והקב"ה מרחקין זה מזה כדי שלא יחריבו את העולם, ע"כ.
תענוג של רבע שעה
ב"ה
ליקוטי מוהר"ן תנינא קח - פעם אחד
ספר מענין מעשה בני אדם. ענה ואמר: הלא האדם, בשביל תענוג קטן
אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא.
צריך ביאור איזה תענוג יש שמאבד כל
העולם הבא ח"ו, הלוא נאוף חייב מיתה אבל יש לו חלק לעולם הבא. וכן צריך ביאור
איזה חטא מפסיד כל העולם הזה. ולכאורה מובן כוונת רבינו, שאינו מדבר על חטא בעלמא,
אלא על מעשה בני אדם, שהאדם עלול לעשות מעשה שגעון גמור כדי למלאות להשיג איזה
תענוג קטן, וכמו למשל מה ששומעים על אנשים מפרסמים מאד בעשירות או ראשי מדינה
וכדומה, שפתאום בא להם ללכת ערום בפרהסיא ולעשות עניני נאוף, ובזה הורסים את כל
חייהם. ומזה ירדו מטה מטה עד שיפסידו הכל.
ואין זה דומה למש"כ בספר חיי
מוהר"ן תמא - פעם אחת אחז רבנו זכרונו לברכה
את הרב רבי שמואל אייזיק כנגד לבו
ואמר לו, בשביל
מעט דם
כזה, הינו שבחלל הלב
תאבד את העולם
הזה והעולם
הבא,
עיין שם. ששם לא כתב 'כל', אלא שכל פעם ופעם יביא אותו לחטא ויאבד העולמות.
שוב הראו לי שר' נחמן מטשהרין ציין למה
שמובא בספר מדרש תלפיות, ענף חלקים של השעה:
גליא רזיא בסוד פנה אלא תפלת הע"ר
ע"ר שהשעה היא תתר"ף חלקים, ורביע שעה הוא ר"ע חלקים, עיין שם
באורך ובספר קרבן שבת דף צה ע"ג מה שפירש על זה.
אמ"ה רמז לדבר ויהי ער רע בעיני
ה' מלמד שלא היה ער בלתי הגון לפני ה' כי אם מנין ר"ע בלבד, שהוא ר"ע
חלקים, שהוא רביע שעה, ועל זה המיתו, כי לצדיק גמור כמותו היות רביע שעה בלתי הגון
דבר גדול הוא.
ובזה נראה דזהו כוונת חז"ל יצרו
של אדם מתגבר עליו בכל יום דכתיב רק רע כל היום וכו', ההתגברות בכל יום הוא
שמחטיאו כל היום ונראה בעיניו כאילו לא החטיאו כי אם מעט מזער שיעור ר"ע שהוא
רביע שעה, ובזה מתגבר להחטיאו עוד, ושיעור הכתוב רק רע כל היום, רק מיעוט, כלומר
מיעוט הוא בעיניו כשיעור רביע שעה, שעולה ר"ע חלקים מה שהחטיאו בכל יום, כי
מה שהחטיאו כל היום חשוב בעיניו מעט כשיעור רק חלקים בלבד כמדובר.
ואפשר דזהו רמז הכתוב בנבל בשמואל א'
סימן כד, ואיש במעון וכו' ושם האיש נבל וכו' והאישר קשה ורע מעללים והוא לבי, כלומר
כל כך קשה ורשע היה דבלק רביעי שעה שהוא ר"ע חלקים היה כולל בה מעללים רעים
הרבה, ואל תתמה מזה משום שהוא כלבי, כלומר הוא עצמו היה היצר הרע, וכדאיתא בזוהר
שהיצר הרע נקרא כלב, וזהו והוא כלבי, ירצה הוא עצמו היצה"ר, דכל כך שמע לעצתו
עד שהפכו כמותו ונעשה כלו יצר הרע, וזה אינו מהתימה דברביעי שעה מנין ר"ע
חלקים היה עושה מעללים רעים הרבה, דכמה כחו של יצר הרע, הרחמן לשיזבן.
ואפשר גם כן דזהו הכונה בענין המתאוים,
ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, ונקדים קודם מאמר חז"ל בענין העגל, אמר
הקב"ה שתי פנים בזעם כשאני בזעם אתה מבקש עליהם, והדבר בהפכו, לכן כשבא ענין
המתאוים שראה משה שפניו יתברך בזער, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, מקל הענין
כאילו לא חטאו כי אם רביע שעה שהוא ר"ע חלקים, ע"כ.
והנה כתב שער ואונן רק מפני חשיבותם נענשו
כל כך על רבע שעה. אז צריך ביאור אם זה היה כוונת רבינו, שרק אנשים גדולים יכולים
להפסיד הכל ברבע שעה, או שרבינו חולק על זה, או שרבינו מדבר על חטא יותר גרוע ממה
שעשו ער ואונן. אי נמי שזה שכתב שרק מפני חשיבותם, היינו מפני שהיו קטנים, אבל מי שהגיע
להיות בר עונשים, יהיה מי שיהיה, רבע שעה כבר מתחייב לגמרי.
וצריך ביאור, אם חטא ער ואונן היה
הוצאת זרע לבטלה, למה זה תלוי ברבע שעה. וי"ל לפי תוספות בסנהדרין נח: שהביא
ממסכת יבמות לד: שחטא ער ואונן היה ביאה שלא כדרכה, ופירש דלא אסיר אלא שעושה כך
תדיר שלא תתעבר ויכחיש יופיה אבל אם רוב תשמישו כדרכה אלא שבאקראי מתאוה לה שלא
כדרכה שרי ע"כ. וי"ל שגם חומר הוצאת זרע לבטלה, שלפי מסכת כלה רבתי אין
לו חלק לעולם הבא, והרי לא נמנו ער ואונן עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא שפירטו
המשניות בסנהדרין, ואולי מפני שהיו קטנים, וכן מפני שמתו קודם שהתרגלו יותר מדי
בזה. [ולפי הגאונים אשת מומר אינה נופלת ליבום, שאינו חשוב אחיך, ואילו ער ואונן
נחשבים אחים לשלה כמפורש בקרא].
עינים של הרשע מקבלים ראות
ב"ה
בבא בתרא עה.
כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד
הקב"ה להביא אבנים טובות וכו' לגלג עליו אותו תלמוד, השתא כביעתא דציצלא לא
משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא
מינסרי אבנים וכו' אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת
כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא ראית לא האמנת, מלגל על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו
ונעשה גל של עצמות, ע"כ.
בליקוטי מוהר"ן צח גילה הענין של
נתן עיניו בו, שנתן לרשע העינים של הצדיק לראות עד היכן פגם. והנה כאן אותו תלמיד
זכה לראות מלאכים בונים החלונות של שערי ירושלים, ולא אהני ליה. ואז קיבל הראות של
הצדיק.
Tuesday, September 10, 2024
לדון לכף זכות - להכריע ולהכריח הזכות
ב"ה
מסופר על הבעל שם טוב שפעם ראה חילול שבת, ודאג שעל כרחך יש בו איזה שמץ וכו'.
נ נח אחד ראה חילול שבת, והחליט שחייבים לדון לכף זכות, ועל כרחך, סבר בדעתו, שאותו חילול שבת היה פיקוח נפש, וכן היה אותו מחלל נסתבך בפיקוח נפש. וכן כל פעם שראה חילול שבת, הוא היה דן לכף זכות שעל כרחך על עסקי פיקוח נפש היה, ופלא, כן היה.
והמבין יבין.
מעלות של לדון לכף זכות
ספר המידות
מידות ה. מי שיש לו מחשבות רעות...
התנשאות יז. מי שמלמד זכות על ישראל זוכה לעליה גדולה.
ממון סו. מזונות של אדם נתמעט כשאין דן את האדם לכף זכות
רחמנות יב. הדן את בני אדם לכף זכות יזכה לקבל את המועדים כנכון.
שרים ב. מי שאין דן את חברו לכף זכות כאלו הרגו גם השרים אינם נוהגים עמו בישרנות
תפלה נט. מי שמלמד זכות על ישראל על ידי זה מעורר תשועה והתשועה באה על ידו.
נ נח נחמ נחמן מאומן
אסור לדבר בשעת אכילה
ב"ה
עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא ז:י
שבעת האכילה יאיר לו רצון מפלג שירצה
ויכסף וישתוקק להשם יתברך ברצון חזק ומפלג בלי שעור ובלי שום ידיעה, עד שלא ידע
כלל מה הוא רוצה, רק רצון פשוט בכלות הנפש אליו יתברך – עיין מש"כ בתורה עו בענין
צמאון.
י"ל בזה מה שאסור לדבר בשעת
אכילה. כי על פי הפשט, סכנה שמא יחנק. ולפי רבינו י"ל כיון שבשעת אכילה
יכולים לזכות לרצונות חזקות עד שלא יודע מעצמו מהו רוצה, ולכן אין לצמצם רצונותיו
לאיזה דיבור. ועוד, הרי אפילו מחשבה, רבינו אמר שהדיבור יכול לאבדה.
Sunday, September 8, 2024
י' טיפות של יוסף
להנצל מעולם הדמיון והבלי וחיזו דהאי עלמא
ב"ה
כמעט שכנה דומה
נפשי. דוד המלך התפלל הרבה להנצל מעולמות של תוהו ודמיון, ולכאורה אם היה מחסר
מהתפילות לא היה ניצל, שאפילו אם תיקן תפילתו לדורות, לכאורה שורש הדבר נמצא בו, איני
יודע, אבל עכ"פ הרבה להתפלל על זה, וצריך ביאור איך אנשים כמותינו נוכל
להנצל. כי אין לדחות שהקב"ה מדקדק עם צדיקים יותר, כי זה לפי מעשיהם, אבל כאן
אדרבה, ככל מה שאין האדם צדיק יותר ניתן יותר להיות נעזב ח"ו לדמיונות שוא
והבל ותוהו.
ויתכן שבאמת
אפילו החיים שלנו בתורה ומצות היום, רובו הבל, רוב המחשבות והזמן שלנו הולכים לטמיון,
ואפילו הלימוד תורה שלנו מגושם מאד, זאת אומרת שתפילות של דוד המלך להנצל מדומה
וכדומה היו גם להנצל מהחיים מדולדלים שלנו. ולכן בערכנו, ככל מה שאנו לוחמים להמלט
ולעלות מהדמיון וחיזו דהאי עלמא, הרי אנו שווים למטרת תפילות דוד המלך, ואם נזכה
להתגבר לגמרי, אפילו במצב העולם הזה של עכשיו, לזכות לחיים אמיתים, זה כבר קיום
הרבה של בקשת דוד המלך. וגם אנחנו צריכים להרבות מאד להתפלל על זה.
כל זה כתבתי לפני 6 חדשים. ועכשיו לפני כמה ימים שמתי לב שרבינו הקדוש כבר אמר את זה בפירוש בליקוטי מוהר"ן תנינא קיט ז"ל הנה הכל אומרים, שיש עולם הזה ועולם הבא. והנה עולם הבא - אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם, כי כלם מלאים יסורים גדולים תמיד. ואמר: שאין נמצא שום עולם הזה כלל, עכ"ל.
Saturday, September 7, 2024
לגמור העסקים ואז לערוך תיקון חצות
Thursday, September 5, 2024
Roads of Elul
צירופי השם ב' וג' אלול
Monday, September 2, 2024
דרשה על השיר פשוט כפול משולש מרובע
ב"ה
ספר שערי ירושלים
סבא ישראל אמר שר' שלמה וקסלר אמר לו, שרק על הי' שעל גבי הנון הראשון של
נ נח נחמ נחמן מאומן בפתק הקדוש הוא יכול לכתוב ששים ספרים. והנה ת"ל מצאתי
בספר זו פירוש על השיר פשוט כפול שלוש מרובע, בענין הי' והנ' של הצ'. וידוע
מהאריז"ל שהנון בעצמו יש עליו י' כנ"ל ולכן קרובים הדברים. ועוד דבר
אקדים, ידוע מהמדרש שאות ץ שייך לגאולה העתידה האחרונה [-ולמדנו זה כאשר בהשגחה
עליונה מפלגת כולנו חברים נ נח, קבלה אותיות ףץ].
פתיחה, דף ח' ע"א
ועל
דרך הסוד הוא במה שנקדים מ"ש הרב בעל אשל אברהם (ר' מרדכי אשכנזי, פיורדא
תס"א, דף יא ע"א), ושאר מקובלים בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד:ו),
שהוא סוד האל"ף כזה א שכולל כל האצילות. יו"ד ראשונה שעל האל"ף הוא
סוד כח"ב, שקוצו של יו"ד רומז לכ"ע (-כתר עליון) והיו"ד
בחו"ב,
דאע"ג דהו"ד אמרוהו על החכמה,
מ"מ חו"ב כחדא שריין כחדא נטלין ולא מתפרשין לעלמין, יצדק ג"כ לומר
על שניהם דאינון ברזא דיו"ד. וזהו אני ראשון הוא יו"ד ראשונה שעל האלף,
ואני אחרון הוא סוד יו"ד אחרונה שבאלף שרומז על מלכות. ומבלעדי אין אלהים הוא
סוד הוא"ו שבאלף הרומז על הו"ק. הרי כל האצילות נכלל בסוד האלף. והנה
בזמן הגלות היו"ד אחרונה הרומז למלכות היא נכללת בגופו של האלף, שהוא
הוא"ו הרומז על הו"ק, והוא סוד הפסוק (ישעיה מא:ד) ואת אחרונים אני הוא,
הרומז על הו"ק שנקראו אחרונים כי עד שם יש לה עליה. ולזמנא דאתי איהי תסתלק
בכתר, דאיהו רזא דאי"ן, ואיהו ברזא דאת יו"ד עילאה על האל"ף
דיתחברון דא בדא ברזא דא ץ.
וכתבתי
בשער ב' (פרק ד) בהפטרת עניה סוערה בפסוק (ישעיה נד:יד) בצדקה תכונני, כי צורת
הצד"י פשוטה הוא נו"ן ויו"ד מחוברים כחדא, והוא שכתוב בצדקה
תכונני, כלומר בכח הצדקה שישראל עושים עד שיעשו מצדק צדקה כנודע אז תכון נו"ן
יו"ד שהוא סוד שכתבנו, דאיהי תסתלק לכתר דהוא רזא דאין. שעד עתה בגלות היתה
מחוברת בגופו של אלף שהיא יו"ד שלמטה, וזה רומז לאל"ף דאי"ן.
ולעתיד יתחברו זו"ן כחדא ברזא דיו"ד נו"ן דאי"ן. ולזה רומז
מלת תכו"נ נ"י כאלו כתיב תכון נ"י והוא שיתחברו שניהם כאחד בכתר
בסוד צד"י פשוטה כזה ץ, ושני מלכים משתמשים בכתר א'. ובזה תתרחקי מעשק של
הקליפות שלא יעשקוה זרים דכלם מתבערים מהעולם, ויע"ש.
ונודע
כי איתא ברעיא מהימנא פרשת פינחס (זוהר ח"ג דף ריט ע"ב) דקרי לכללות
י"ס ד' שמות כ"ע נקרא שיר פשוט, וחו"ב שיר כפול, וחג"ת
שיר משולש, ונהי"ם שיר מרובע. ולכן אחר שתעלה ותסתלק מלכות
דאצילות למעלה עד הכתר עד שימצאו השני יודי"ן של האלף סמוכים זה לזה כדוגמה
זו ץ. א"כ בהכרח הוא שתעלה ג' מדרגות דהיינו ממדרגת שיר מרובע שהם נה"י
ועד המלכות עצמה ד'. נמצא דכשעלתה למעלה מנה"י הרי עלתה שלשים מעלות שהם ג'
ספירות נה"י, שכל א' כלולה מעשר הרי שלשים. וכשעלתה למעלה מחג"ת הרי
שלשים אחרים ע"ד הנז'. ולהיות שחו"ב נקראים ב' עשרונים, להיות שכל א'
כלולה מעשר ע"ד שאר ספירות התחתונות, מ"מ אינם נחשבים רק עשר משום דכחדא
שריין וכחדא נטלין, כדברי הזוהר.
וזו
היא כוונת ר"י דדריש שעתיד הקב"ה להביא אבנים טובות שהם שלשים על שלשים,
הוא סוד אבני שיש טהור (חגיגה יד:), הרומז על הספירות שהם שלשים על שלשים. הרמז הוא
על השתי עליות שלה, דהיינו עליית נה"י שהם שלשים, ועליית חג"ת שהם
שלשים, הרי שלשים על שלשים. וחוקק בהם עשר ברום עשרים, הוא הרמז על עלייתה
לחו"ב שהם במציאות עשרים, כדרך שאר הספירות שכל א' כלולה מעשר. אבל משום
דכחדא שריין וכחדא נטלין אין לקרותם רק עשר. זהו וחוקק בהם עשר, שהוא רומז
לחו"ב שמצד קישורם זה בזה דכחדא שריין נק' עשר וכו'. ומצד בחינתם הם כדרך שאר
הספירות נקראים עשרים, זהו ברום עשרים. וכיון שתעלה לחו"ב הרי כבר נתקרבה
לכתר, דג' ראשונות חשובות כאחד. וזה על פי ההקדמה שכתבתי דמשום דנכללים זה בזה
החו"ב דכחדא שריין וכחדא נטלין, הם קרויים בסוד עשר כנז'. אבל בלא"ה נמי
אתי שפיר, דמ"ש עשר ברום עשרים, שעשרים רומז לחו"ב שהוא שיר כפול, ועשר
הוא רומז לכתר בסוד שיר פשוט. ואעפ"י שהכתר עליון על כלם, מ"מ מצד
שנקראים שיר כפול מצד הכפל שלהם אמר עשר שהוא הכתר ברום כ' שהוא החו"ב.
א"נ
האי ברום עשרים דקאמר קאי אמלכות דאצילות, וה"ק המלכות שתעלה כל אלו העליות
תעלה לרום עשרים, כלומר למעלה מחו"ב עד הגיעה לכתר שהוא עשר סוד שיר פשוט,
[והוא למעלה מכ' שהם חו"ב].
ומ"ש
ומעמידן בשערי ירושלם, הוא סוד כל אלו העליות שתעלה עד הכתר ותהיה בסוד הב'
יודי"ן דאל"ף, שיהיו אז בסוד הצדי פשוטה כזה ץ. זה גורם למעלתה וסילוק
הדינין ממנה ומשעריה, שהוא סוד אדנ"י שהוא דין, ועולה במילואו תרע"א,
שפירושו שער. כי אז יתמתק הדין שבו בכתר בסוד אני שבכתר, והוא סוד ראו עתה כי אני
אני הוא (דברים לב:לט). אני בכת"ר ואני במלכות. כי הד' שבאדני יתמתק ויהפך
לרחמים, והרי הוא כאלו כתיב אני דהדל"ת המורה על הדין כמאן דליתיה דמי, משום
שלא נשאר בו פעולת הדין בכח הכתר.
וכן
הנצ"ח וההו"ד נקראים שערי ירושלם, ויש בהם דינים מצד הקליפות ששולטים
בהם בזמן הגלות. דבנצ"ח כתיב ויגע בכף ירכו (בראשית לב:כו) למ"ד דבירך
של ימין נגע (ב"ר עח:ו, ילקוט שמעוני קלג). ובהו"ד כתיב (איכה א:יג) כל
היום דו"ה סוד הו"ד בהיפוך. דהמבדיל כמה אלף הבדלות דכי היכי דאמרי
בקדושה איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד, ה"ג נעשה בחורבן עבד כי ימלוך (משלי
ל:כב) דא ס"מ דשליט בנצ"ח, ושפחה כי תירש גברתה (משלי ל:כג), דא
לילי"ת בת זוגו דשלטה בהו"ד בסוד דו"ה בנדתה.
והנה
אז שערי ירושלם שהם הנצ"ח וההו"ד ואדנ"י שבמלכות, שנקראים שערי
ירושלם דלעילא כנז', הנה כל אלו העליות שעולה המלכות עד הכתר מורה שיתרבה השפע
מכ"ע בכח הא"ס, ויתקשרו כל הספירות זה בזה, וכל הדינין והקליפות יסתלקו
ויתבערו מן העולם. כד"א (זכריה יג:ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, כי הכל
יהיה ברחמים בסוד רחמי הכתר שהם רחמים גדולים, כד"א (ישעיה נד:ז) וברחמים
גדולים אקבצך.
אמן
ואמן
מרים
ב"ה
מרים. עם הד' אותיות בגמטריא ברסלב
[ובערך ברסלב. ב*רס=תק"כ ועוד ל"ב, הרי תקנ"ב, השנה שנולדה מרים
בתו של רבינו]. מרים, בליקוטי מוהר"ן תורה כ', נפש שסובלת, מלשון מרה. אבל יש
לפרש מר לשון טפה, והרי מרים, טיפה מן הים. וכעין שפרש הרשב"ם מרזב, בבבא
בתרא נח:, שהטיפות זבות ממנה. ובאנגלית מרין – שייך לים. וכן מרים, אותיות מים
ר'יש, שיר מים, שמרים שרה על קריעת ים סוף. וכן הבאר נקראת על שמה. באר חפרוה שרים
(במדבר כא) שרים בגמטריא מרים עם י' פעמים הוי"ה, אי נמי המ' של מרים נעשה ב'
בא"ל ב"ם, וב' נעשה ש' בא"ת ב"ש. כי הבאר בזכות אברהם אבינו שאמר
(בראשית יח:ד) יקח נא מעט מים, טוב מעט לצדיק, אפילו טפה. וכן דמעה בגמטריא מעט, והיא
טפה אחת של מים מרה. ואחר פטירת מרים, כאשר משה הכה את הסלע, לא הוציא אלא טיפין,
לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע (רש"י במדבר כ:יא), וכן מרים,
כאילו חסר א' ולשון אמירה. וכן הגלות היה צריך להיות ארבע מאות שנה, ובלדת מרים, נכבד
הגלות כדי שיעלו אותם פו או פז שנים, וזה טוב מעט לצדיק, כי לצדיק דלי צ"ק – להוריד
או להרים הק"צ שנה שהיו צריכים להשלים על רד"ו. וזמש"כ הן גוים כמר
מדלי. ויש לפרשו על שבט ואדר, כי דלי מזל של שבט, שבו מסר משה רבינו את משנה
התורה, מר בגמטריא עמלק, בחי' חודש אדר שבא לאחר שבט. וכן מרים, אותיות מצרים חסר
הצ', כי הצדיק הוא הזכר. והצ' בגמטריא מים, וינצלו את מצרים אמר רבי אמי (מי-ם)
מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. וריש לקיש אמר, עשאוה כמצולה שאין בה דגים (ברכות
ט:).