קצת חידושי תורה מהשבוע של פרשת שלח

ב"ה

פרשת בהעלותך

י:לה ויהי בנסוע הארון, פרש"י עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו וכו', ע"כ. והסימניות הם נו"ן הפוכה. ענין הפוכה שמסתכל אחורה, והרי א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, בגמטריא במקומו ע"ה.

 

ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת. קשה למה לא נצטרע אהרן, ויש אומרים שכן נצטרע. יש לדרוש, אהרן, אותיות נהרא, ועם הד' אותיות בגמטריא דנור, ויפן לשון אופנים, והאופנים מטהרים עצמם בנהר דנור.

יפן בגמטריא ק"מ כי אמר רבי מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (חגיגה טו:), ראשי תיבות, קלני מראשי, וכן של, קלני מזרועי, ק"מ, וכן מבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כג, כי היולדת צועקת ע' קולות, והשכינה צווחת הקלין כפולים, היינו פעמים ע', עיין שם כי מבואר שם שע"ז ותאוות ממון הם חשך, ולכן יש את הקולות הנ"ל לצאת לאור הפנים, וזה לשון ויפן. וצריך לשתף שם שמים בצערו (ועל ידי זה כופלין לו פרנסתו, ברכות סג., והאריך בזה הנפש החיים ב:יב).

פ"ן ראשי תיבות ידועות בכל הבתי קברות, פה נטמן. כי המצורע חשוב כמת.

מרים בגמטריא צר, הנה, ה' פעמים נ', נ' פעמים ה', ועם הב' ה"ה, בגמטריא שר"י או שי"ר, ועם צ"ר של מרים בגמטריא מצרעת. והרי רום מעלת מרים שהנהלה את כל הנשים בשירת הים, שיר מרים, והשיר בא מבחי' הצפורים שהם טהרת המצורע, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ג'. ועכשיו כפי רום מעלתה נפלה, ונכשלה על ידי ציפורה, ונהיה מצרעת בגמטריא שיר מרים.

מרים, בליקוטי מוהר"ן תורה כ' מבואר שהשם מורה על מרות, נשמה הסובלת, וכן מרים עם הד' אותיות בגמטריא רב סבל, אותיות ברסלב. ויש לפרש מר לשון טיפה, וכמו שכתוב הן גוים כמר מדלי, הרי מר-ים, טיפה מן הים. וכן, אם לוקחים את הר' מ'מרים' נשאר 'מים' והריש – אותיות שיר. ששוב מורה על שירת מרים על המים של הים סוף.

 

זכור את אשר עשה י"א למרים בדרך (דברים כד:ד)

הרמב"ן מנה זה בתרי"ג מצות (ספר המצות, מצוה ז' ממצותיו, ובפירושו על התורה בפ' כי תצא), וכן אפילו להרמב"ם שלא מנה אותו בתרי"ג, הביאו בספר היד באיסור לשון הרע (וכן עוד ראשונים, כולם מובאים בריש העשין בספר חפץ חיים). ועשו קל וחומר, ומה מרים שאהב את משה ומסרה נפשה עליו וכו' וכו' ועם כל זה נענשה, כל שכן סתם לשון הרע. ומעולם לא הבנתי, שהרי פשטות לשון התורה הקדושה הוא שנענשה על שדברה על ראש הצדיקים והנביאים, וכמו שכתוב, ומדוע לא יראת לדבר בעבדי במשה (בהעלותך יב:ח), ודרשו חז"ל הובא ברש"ח בעבדי אף על פי שאינו משה, במכשה אפלו אינו עבדי, עיין שם. והפשטות שאם היתה מדברת על סתם יהודי, אפילו נביא כמותה, לא היתה נענשת. ועיקר הפגם היתה שדברה על צדיק כמשה. ולפי זה מצות הזכרון למה שעשה י' אלקים למרים, בטעם הדבר בפשטות, להיות ירא מהצדיק האמת. ואיך לקחו מזה להיות ענין השייך לכל לשון הרע בעלמא. וקצת כבר יישבו, שהדרשה הוא מסמיכת הפסוק השמר מנגע צרעת, להזכרון של מרים, ועם כל זה קשה כנ"ל.

ואולי י"ל שאם היתה לוקה על לשון הרע גרידא, היתה לוקה קודם על אהלה או על בגדיה, וזה שנלקה תכף ומיד בגופה, זה היה כנ"ל שדברה על ראש הצדיקים, וכמו בעזיהו, שלקח לעצמו הגדולה של כהונה, מיד פרח בו צרעת בגופו. אבל כאן על כרחך תרוייהו גרמה לה, ולכן שפיר למדים לכל לשון הרע.

 

 

יב:ד רש"י ד"ה פתאום ז"ל נגלה עליהם פתאום והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה מה שפירש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר, ואין עת קבוע לדבור, עכ"ל.

ובפשטות טבלו קודם שהקריבו לשמוע דבר ה', והיו חסרים רק הערב שמש, עיין באור החיים. וזוכרני שבספר החזיונות לר' חיים ויטל, פעם מיד אחר שראה קרי זכה להתגלות האריז"ל.

והנה בעל קרי אסור במחנה לוי, וזוכרני שהאבן עזרא מפרש שנשותיהם של הלוים היו חוץ ממחנה לוי, ושם היו נזקקים להן. והרי בני קהת בצד דרום, ומרים במחנה יהודה במזרח, ואיך ואיפה פגשה את אהרן. ואולי אלישבע אשת אברהם, בת עמינדב היתה לה בית במטה אביה במחנה יהודה, ולכן אהרן היה סמוך למרים. ובזה יש ליישב למה לא היו מקפידים על טבילת עזרא, להיות מזדרזים לטבול מיד, כי במשך היום היו רחוקים, ורק כהאי גוונא היו קרובים ויכולים לדבר בקלות, ולכן לקחה מרים ההזדמנות.

וידוע מה שר' חיים וואלז'ין אמר שאפילו לספר סיפור על אמורא צריכים קודם לברך ברכת התורה, וזה מדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה, כי אפילו לספר סיפור בעלמא על משה רבינו יש להקפיד על טבילת עזרא. ואילו היו טובלים קודם לא היו באים לכך.

 

 

ספר מי השלוח סוף פרשת בהעלותך

ותדבר מרים ואהרן במשה וכו' אם יהיה נביאכם ה' במראה וכו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידת ותמנת ה' יביט. הענין מצינו בגמ' אף שלמה המלך בקשו למנות וכו' להטה אש סביבם וכו' עד שיצתה בת קול המעמך ישלמנה וכו' (סנהדרין ק"ד:). הענין בזה כי באמת נמסר לאנשי כנסת הגדולה כל הלכות כפי אשר יצא מאתם, ולכן כפי ההלכה רצו לפסוק להיות שלמה נמנה וכו', עד שיצתה בת קול המעמך ישלמנה, היינו שנפתח להם האור בפירוש של שלמה המלך ואז ראו מפורש האור שלו אשר הוא יותר ויותר מכפי השגתם, אזי עוד לא אמרו ולא מידי, וכן כשאמר הש"י להם כאן, לא כן עבדי משה, ובאמרו אליהם פה אל פה אדבר, היינו תיכף כשיצא הדבור מן הש"י המלות האלו אז ראו מפרש האור וההשגה של מרבע"ה עין בעין, וכאשר אמר הש"י תיבות בו, נעלם מהם ואז הבינו מדרגות משה רבינו ע"ה, וכמו כן כשאמר הש"י ותמונת ה' נכנס בלבם האור וההשגה של משה רבע"ה וכאשר אמר תיבת יביט נסתם מהם, וגם אח"כ נשאר בלבם זאת ההשגה שהיו משיגים לפעמים כהשגות משרבע"ה, אך שהיו יודעים שזה אין שייך להם רק למדרגות מרע"ה והשיגו מה שחסר להם נגד מדרגות מרע"ה, כי קודם זה היו סוברים שאין שום מדרגה למעלה ממדרגותם, ואח"ז נודע להם שיש למעלה, אך בשעת החטא לא הבינו שזה האור אין שייך לחלקם כי היה בדעתם שזה ההשגה הוא מצדם ולא מצד הש"י שירצה להראות להם מדרגות מרע"ה, ולכן טעמו אור גדול יותר מכפי אשר היו יכולים לטעום כאשר היו יודעים שאין שייך לחלקם, כי אז לא היו יכולים לטעום רק כפי אשר יתבונן האדם בחלק חבירו ולא כאשר יהנה בשלו, וכאשר היה דרך חטא וסברו שזה הוא חלקם אז טעמו כאדם הנהנה משלו, וזהו לפי שרצה הקב"ה להראות להם מדרגות מרבע"ה בלי מגרעת בכדי שיכירו את ערכו, וזה פירש הגמ' (ברכות ל"ה.) כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל, כי הנהנה בברכה היינו שמכיר שאין שייך לו הדבר רק לה' ולכן לא יגיע לו הנאה מקדושת הדבר רק כאדם הרואה, וכאשר יאונה לאדם שיהנה בלא ברכה אז כאילו נהנה מקדשי שמים בשלימות, וזהו כאילו מעל, ודו"ק כי עמוק עמוק הוא. עכ"ל.

הדברים יפים אבל לא זכיתי להבין, שהלוא במתן תורה פנים בפנים דבר ה' עמכם, ועיין למשל בספורנו שמות יט, בעבור ישמע העם וכו' וגם בך יאמינו לעולם, יאמינו אפשרות נבואתך שתהיה פנים אל פנים, כי אמנם אדבר עמהם פנים בפנים בלתי שום חלום וכו' עיין שם. ואפילו אם נחלק שהדרגה של פנים בפנים הוא פחות ממה שכתוב במשה פנים אל פנים, ופה אל פה, לכאורה נסתר הרבה מפירושו הנ"ל.

אכן באמת צריך ביאור למה השם יתברך היה צריך להסביר לאהרן ומרים עכשיו מעלת נבואת משה רבינו אם כבר טעמו וידעו ממעלתו ממתן תורה. והמפרשים עה"ת פרשו שמרים אמרה גם בנו דבר, שהחזיקה שנבואת משה רבינו היה כמו נבואתה, וצ"ע למה חשבה כן, ולא הבינה ממתן תורה שנבואתו גבוה, והקב"ה היה יכול לענות לה סתם, זכרי את מתן תורה. ועל כרחך משום איזה סיבה, אין מתן תורה בא בחשבון, שהיה הופעה מיוחדת שאין לדון ממנה, רק בכללי, שנבאות משה מרומם.

ועיין בדרשות הר"ן שהוכיח מסברא שעל כרחך משה רבינו הוא בריאה מיוחד שראוי לנבואה בכל עת, כי בדרגת הנבואה שלא אי אפשר בדרך אחר. ולפי דבריו על כרחך בני ישראל לא השיגו דרגת נבואת משה רבינו במתן תורה, אם לא נדחק שנשתנו ברייתן לקבלת התורה, וכמו שבאמת השיגו חיים נצחיים, ושוב נשתנה אחר כך. אכן יתכן שגם אהרן היה בריאה מיוחד כזה, כי הפסוק אומר (שמואל א:יב:ו) ויאמר שמואל אל העם י' אשר עשה את משה ואת אהרן.

והרי מעיקר התוכחה שהשם יתברך הוכיח את אהרן ומרים, שהזמין אותם פתאום והיו צועקים מים מים, והראה להם שעל כרחך משה רבינו היה צריך לפרוש מאשתו. ודרגה זה להיות מוכן לנבואה כל שעה, לפי הדרשות הר"ן הוא מיוחד למשה רבינו שהיה בריאה מיוחדת לזה. ולפי כל זה, מה שהשם יתברך היה מסביר להם נבואת משה, מדובר במה שלא השיגו בעצמם במתן תורה. ואף על פי שמה שכן השיגו במתן תורה היה מספיק שלעולם יאמינו במעלת נבואת משה רבינו, וכדברי הספורנו הנ"ל, עם כל זה לא היה ידוע איך לגדור מה זה הדרגה הזו. ועם כל זה לכאורה אהרן ומרים עברו על גם בך יאמינו. [ומה שאיתא בילקוט ובמדרש, יען אשר מריתם, שמשה רבינו טען אני הקפדתי אהרן מח חטא, היינו בחטא של הכאת הסלע]

 

 

פרשת שלח,

כבר הארכתי במקומו בס"ד בענין בלפור, שהוא בחי' בעל פעור. ותראה בריש פרשת שלח, למטה בנימן פלטי בן רפוא, ראשי תיבות בבלפר, רפוא אותיות פעור, בחילוף הא' לע'. והרי בנימין על שם לידתו בארץ ישראל.

 

 

בגמרא ברכות לד חציף עלי מאן דמתפלל בבקעה ומבואר בתוספות שעיקר הקפידה הוא מחמת העוברים ושבים. ונראה לעניות דעתי מזה, לא להתפלל אפילו בבית הכנסת במקום שעוברים שם אנשים. ויש שדואגים ליתן לו ד' אמות, שאסור לעבור לפני מי שמתפלל, והרי אדרבה, אם הוא התפלל במקום שעוברים שם אנשים, הרי חצוף הוא, ואין השכינה כנגדו, ויש לעבור לפניו.

 

 

דברים ד:ד ואתם הדבקים בי"א חיים כלכם היום. ניתן לדרוש כלכם כאילו כתיב מלא כולכם. ובזה יש לדרוש, חיים זה ששים ושמונה, כאשר הקב"ה צוה למשה אספה לי שבעים איש, ונשארו אלדד ומידד במחנה, הרי ס"ח כמנין חיים. כ-'ולכם' ע"ה בגמטריא אלדד מידד.

 

בבא מציעא פו. דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות. אע"פ שסתם רבה הוא רבה בר נחמני, טרח למיכתב כאן רבה בר נחמני, כי לקמן דף קיד.: רבה בר אבוה אמר לאליהו הנביא בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא, שלא ידע אפילו הברייתות של סדר טהרות.

 

 

בבא בתרא.

ג:

לא עברו עשרה ימים מאז שהרסו הבתי כנסיות ומדרשות אצל רבי עקיבא והרמח"ל, והדף יומי מדבר על האיסור ומתי מותר, והן בעיקר הרסו בגלל טענת המכבי אש ואולי זה בכלל ההיתר של תיוהא.

גם מעניין שהערתי שסוף בבא מציעא כמו סוף בית שני ובבא בתרא בית ג', וכאן מדובר על סוף בית ב', והורדוס (-גם השם שלו מרמז על הורדה והריסה) הרסה ובנה בית ג'.

 

ד. בבא בן בוטא יעץ את הורדוס לבנות בית המקדש מחדש. וזה היה דרך תשובה אחר שהרג החכמים. וקשה שהרי דוד המלך לא היה יכול לבנות בית המקדש מחמת שכל הנפשות שהרג, והוא הרג בדין ובצדק כמצוה, ועם כל זה לא היה יכול לבנות בית המקדש מחמת זה. וצריכים לאמר, ששאני התחלת הבנין, מה שאין כן לאחר שכבר נבנה וקיים.

 

 

ר' חיים ויטל מביא מכמה רבנים שהיו ניצוצות של רבי עקיבא ולכן נהרגו על קידוש השם. וכתב שכיון שהיה לו גם כן ניצוץ מרבי עקיבא הוא דאג על זה, ואכן לא היה. ונראה קצת מזה, כמו סדר קיצוץ הצפרנים שהאריז"ל אמר שכבר בימיו לא צריכים לחשוש כלל. ואע"פ שאמרו על האריז"ל שנשמתו גבוה מרבי עקיבא וכו', עם כל זה לא היה שייך לסדר של אפילו קטני האנשים בתקופת האמוראים. וכן לענינינו, למרות שנשמתו של ר' חיים ויטל היתה יקרה מאד מאד, כבר בתקופתו העולם מתנהג בחשך ואפלה.

 

 

פרצוף של נוקבא מתפארת ז"א ולמטה. היינו ד' ספירות, ת"ת נצח הוד יסוד. והיא מקבלת לכל עשר ספירות של ז"א, אשתו כגופו. והשם של הנוקבא אדנ"י, כפול ד', לכל אחד מהד' ספירות בגמטריא ר"ס כמנין י' פעמים הוי"ה, שמו של ז"א. והפשטות בזה פלא, ומן הסתם כבר כתבו את זה.

 

 

וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא), בכמה מקומות רש"י פירש חטא לשון חסרון. והנה מה היה חסר לדוד המלך, רק יותר ידיעה וקרבת אלקים, והרי זה כאמרו, שויתי ה' לנגדי תמיד.

 

 

ידוע שהרבה בני אדם חסרים בצלם אלקים, והם כמו בהמות ר"ל. נמצא לפי זה, שהמקהיל קהילות מאנשים כאלו, עובר ברוחני מהלאו של חובר חבר. ועכ"ז קשר רשעים אינו מן המנין.

 

 

בפרשת ציצית סוף פרשת שלח, כתיב ג' פעמים ציצת, בגמטריא אלף שבע מאות ושבעים, אלף חוזר לא', והרי תשע"א. ומעניין כי הכת המשיחיסטי שעיקר עסקם להניח תפילין על כל העולם, בגמטריא, למען תפילין, ואכן בגמטריאות יש את הכולל, ולפעמים הם מלבישים בציצית, שהוא עוד א' יותר משמם. ובודאי העיקר להלביש ערומים, ולא לחלל את כתר המלך, ובפרט שמחקו כל ההלכות של גוף נקי וכדומה, מה שאין כן ציצית מותר לכתחילה להכניס במקומות המטונפות.

 

 

ישעיה כז:ה או יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. פרש"י ז"ל אם יחזיק עמי במעוזי, שלא יבקש מעז אחר אלא מעוזי, אז יעשה שלום לי, להניח דעתי ואפי שמתקשקשת בי על שאיני נוקם בצרי, ואנקם בהם, עכ"ל. נמצא שהרבה מה שאנו מתפללים ודורשים שלום, הוא להרוס ולאבד את הרשעים.

 

מובא מספר תפארת שמואל פרשת קרח – היינו מי שרוצה להתחזיק עצמו בתורה הקדושה נשקראת עז, על דרך ה' עז לעמו יתן (תהלים כט:יא), יעשה שלום לי, צריך להיות באהבה ואחוה ורעות עם הכלל ישראל, כמו שכתבו חז"ל (ירושלמי נדרים ט:ד) ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט:יח) זה כלל גדול בתורה, ע"כ.

עיין שיחות הר"ן צא, סגלה להתמדה שיזכה להיות מתמיד בלמודו, הוא להזהר לבלי לדבר על שום איש ישראלי, כמו כשהכלה היא יפה אזי האהבה בשלמות וכו' עיין שם.

 

 

אפילו בארץ ישראל חשוב בגלות עד כדי כך שמתפללים והעלנו לתוכה

יש לי כמה חברים שהתבלבלו בהיותם גרים בארץ ישראל, הרי כאילו אינם בגלות. וכמעט לא רצו לומר נוסח כל התפילות, כמו בברכת על המחיה ובתפילת מוסף שאנו מתפללים לחזור לארץ. רק בקושי להגיד כאילו בעד כלליות עם ישראל. ונמתק להם קצת יותר, בהיות שרבינו הקדוש עדיין גופו באומן וחייבים לצאת אליו, שייך התפילות על זה לעלות לגמרי לארץ ישראל.

אכן בירור הדבר שאפילו הגר בארץ ישראל, ואפילו הוא חפשי ממשלת הזדון והטומאה, הרי זה נחשב גלות - ולא סתם כל הצדיקים שזכו להיות בארץ ישראל לא נגעו חס ושלום בנוסח התפילות. וחז"ל כבר אמרו כן בפירוש בענין הגזרה של ברית בין הבתרים - גר יהיה זרעך בארץ לא להם - שהגזרה היה לארבעה מאות שנה, ובמצרים לא היו אלא רד"ו שנים, ועל כרחך השלמת השנים התחיל מלידת יצחק וכו' עיין שם בדבריהם. הרי שכל עוד שלא הגיע הגאולה אפילו שנמצאים בארץ ישראל נחשב לגמרי כגלות.

ובאמת זה היה צריך להיות מושכל ראשון, אלא מחמת כל אלו שמדברים כל כך אל משיח, מי הוא, האם כבר בא וכל השטויות האלה, הם הצליחו להוריד חשיבות ועצמה האין סופית של משיח וגאולה, כאילו יהיה סתם עם קצת תוספת טוב. ומזה נולד הרבה בעיות, כמו זה שחושבים שכבר אין גלות בארץ ישראל, כי מה ההבדל כבר בין עכשיו שמשיח כבר בא רק שהוא מת - רחמנא ליצלן מהאי דעתא - לימות המשיח של גאולה ממש.

 

 

המספרים על הדרכון שלי שעשיתי קצת לפני ראש השנה תשפ"ד, ג' מספרים בגמטריא רבי עקיבא, וסמוך להם ג' מספרים בגמטריא יגרש, וכן הוה, שאחר ראש השנה נגרשתי משם ונגרשו כמעט כולם.

נ נח נחמ נחמן מאומן