Posts
בבא בתרא
משנה ריש מסכת. דף ב. (ונמצא בחק לישראל, פרשת כי תשא, יום רביעי).
השתפין שרצו לעשות מחצה בחצר, בונין את הכתל באמצע. מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבנים, בונים, הכל כמנהג המדינה. בגויל, זה נותן שלשה טפחים, וזה נותן שלשה טפחים. בגזית, זה נותן טפחים ומחצה, וזה נותן טפחים ומחצה. בכפיסין, זה נותן טפחים, וזה נותן טפחים. בלבנים, זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה. לפיכך אם נפל הכתל המקום והאבנים של שניהם, ע"כ.
השתפין, זה בחי' השם יתברך והצדיק, ששמו משותף בשם השם כמובא בדברי רבינו (תורה סז, ובאמת כל הלומד תורה לשמה נעשה שותף להש"י בבריאת העולם, ולאמר לציון עמי אתה א"ת עמי אלא עמי, וכן בקידוש ליל שבת, ועוד), ולקמן (בבא בתרא דף עה:) א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן ג' נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הן צדיקים ומשיח וירושלים. והנה שלמה המלך היה צדיק והיה גם כן משיח השם, משוח למלך. ולכן א"ש ששמו מרומז פה בראשי תיבות של המשנה, ה'שתפין ש'רצו ל'עשות מ'חצה. והנה בסופי תיבות, שרצו' לעשות' מחצה' בחצר' – תורה. והענין, כי מצינו במסכת יבמות (דף כא.) ז"ל רב יהודה אמר מהכה (קהלת יב) אזן וחקר תקן משלים הרבה, ואמר עולא אמר רבי אלעזר קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים, הרי שהתורה הקדושה ממש נשלמה על ידי שלמה המלך בענין זה, ובודאי זה שייך לבבא בתרא, השער האחרון, שמתחיל בשער הראשון, בבא קמא, עם המזיקים להבדל מהם, ושוב ברכישת הנכסים ושמירתן, ומסיים בעריכת הנכסים, כמובא בלקוטי מוהר"ן (תורה ז) מהמכילתא, ז"ל יכול יהיו התלמידים לומדים ואינם מבינים, תלמוד לומר אשר תשים לפניהם, ערכם לפניהם כשלחן ערוך, ע"כ. ובכלל העריכה זה הגדרים והסייגים שעשה. ובעיקר, נטילת ידים, עירובין, ושניות.
הרי שמשנתינו מרמז לנו על מי שרוצה ללכת בדרך של שלמה המלך להיות שתף להשי"ת בעשיית גדרים, שרוצה לעשות מחצה בחצר, חצר זה בחינת הבטן (כן מפורש בחידוש ר' משה דוד וואלי לפרשת תרומה), ששם נעשים הבירורים, שדוחים את הג' קליפות קשות לגמרי, ובקליפת נגה שם יש מקום לעשות גדרים לקדש במה שמותר. (חצר, ח"צ בא"ת ב"ש – ס"ה, סהר. וכן אם תקח מחצה מ"חצר" נשארת ב"קצה", בהתחלת גבול הקדושה, כמובא שקצ"ה זה ג' פעמים אדנ"י).
בונין את הכתל באמצע, הכתל, שינה המשנה מלומר סתם מחיצה, אלא כותל, שהוא תל שהכל פונים בה, בגוונים של שם השם – כ"ו, כמבואר בתורה כה. שהוא הענין לצאת מהדמיונות שזה עיקר הס"א כידוע.
באמצע, זה בחי' השמחה כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כד) שאי אפשר להשיג אור אין סוף שהוא אמצע דעלמא רק על ידי שמחה, שהעיקר בעשיית גדרים שלא תגרום ח"ו לעצבות ומרה שחורה, וזה מעיקר חכמת שלמה, כמבאור בלקוטי מוהר"ן (ל:ד) שחכמה שלמה תלוי על יציאה מהעצבות והחשך של תאוות ממון, שעל ידי זה זוכים לאור הפנים של חכמה.
מקום שנהגו לבנות וכו' הכל כמנהג המדינה, התחיל במקום שנהגו וסיים במנהג המדינה, ונראה שמקום שנהגו, זה ענין של עבודת השם יתברך שהוא יתברך מקומו של העולם, ומנהג המדינה זה מרמז על המחשבות זרות, והכל כמנהג המדינה, דהיינו איפה שרואים שמתגברים המחשבות זרות, ידוע ששם המקום צריכים למסור את הנפש בעבודת השם, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כו).
וענין הששה טפחים לכותל לכאו' הוא ענין שלמות תקון הברית כמבואר בלקוטי מוהר"ן בסוד כוונת המילה (תורה סג) שלצדיק יש ששה כנפים המכונים טפחים ע"ש. וזה נותן שלשה וזה נותן שלושה, כי כך הוא הקדושה, תחלתו השתדלות וסופו מתנה (מסילת ישרים פרק כו), שהאדם מקדש את עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה (מדרש רבה פרשת נשא י') הנאמר על הנזיר (שעשה גדר להזיר, וגם התורה עשו לו גדרים כדלקמן).
והארבע דרגות בענין האבנים (ועיקר אבנים זה אותיות התפלה בחי' אש"ת, אבנים שלמות תבנה, אדנ"י שפתי תפתח), נראה שזה הארבע מדרגות במדת הנקיות, שהוא השמירה על המצוה בתכלית השלמות, ודוקא בענין המדה הזו המסילת ישרים (פרק יא) מסביר איך שהתורה הקדושה בעצמה עשה גדירה וסייג להנזיר של יכשל בענבים, ועל כן שפיר יש לומר שעיקר הענין של גדרים בכלל, שייך למדת הנקיות. ובמדת הנקיות (פרק י) הרמח"ל מביא מחז"ל (מדרש רבה, וזהר) מענין הד' מלכים, דוד אסא יהושפט וחזקיה, מאן דשאיל דא לא שאיל דא, שדוד שהיה נזהר לגמרי היה שואל מהש"י ארדוף אויבי ואשיגם וכו' (והרמח"ל מביא את הפסוק של ארחץ בנקיון כפי, שהוא ממש ענין של נטילת ידים), ואסף לא היה שומר כל כך ועל כן פחד קצת וביקש רק לרדוף, ויהושפט ביקש שרק ישיר, וחזקיה בקש שלא יעשה כלום רק ישכב, והשם יתברך שלך מלאכים שרדף האויב והרגם.
אם נפל הכתל המקום והאבנים של שניהם, י"ל שזה הענין המבואר בתורה כה, שכל פעם שעולים למדרגה חדשה הקליפות והדמיונות מתגברים מחדש, בין לזה העליון, ובין לזה שלמטה ממנו שהרים את העליון בהכנסו הוא התחתון למקומו של העליון, שוב מתעוררים מחדש אותן הקליפות והדמיונות השייכים לאותה המדרגה, אע"פ שהראשון כבר הכניע אותם, חוזרים ונעורים. אז אם נפל הכותל, דהיינו התיקון להדמיונות כמבואר שם, וזה על ידי שחזרו ונעורו על ידי שמי שהוא חדש עלה לאותה המדרגה, אז שניהם, יש להם לשוב לתקן את הכותל.
No comments:
Post a Comment