חמש טבילות של כהן גדול ביום הכיפורים אין ללמוד מהם לשאר השנה - דף יומי מסכת יומא דף ל על פי ליקוטי מוהר"ן תורה נג

ב"ה

מסכת יומא

דף ל. שאלו את בן זומא טבילה זו (פרש"י של כל שחרית, למה לטהור) למה, אמר להם, ומה המשנה מקודש לקודש וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת טעון טבילה, המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת אינו דין שטעון טבילה, רבי יהודה אומר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש, ע"ש.

י"ל על פי ליקוטי מוהר"ן תורה נג ז"ל ומי שהוא שלם בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו, אזי הוא קרוב לדעת הקב"ה, ואין חילוק בין דעת האדם לדעת השי"ת, אלא חמשה דברים כמובא, ואז דעתו יונק מדעת השי"ת, שהיא בחי' ה"א, ואז מוליד, ע"ש.

כי ידוע מכתבי האריז"ל ומספר ליקוטי הלכות הל' ראש חודש המובא באריכות בספר השתפכות הנפש, שמראש השנה עד שמיני עצרת בונים פרצופי זו"נ להכינם להזיווג, ואז קולטת הזרע ויולדת. ויום כיפור בפרט הוא בנין ועליית הנוקבא. ובית המקדש הוא בחי' דעת (כמובא בליקוטי מוהר"ן תורה ו, יג ועוד), והרי עבודת יום כיפור הוא השלמת הדעת, ועל כן הכהן גדול צריך השלושה דברים המרחיבים דעתו של אדם כדי שיוכל לבוא לשלימות הדעת, כמו שרבינו פירש שם (ממסכת ברכות נז:) אשה נאה ודירה וכלים. אשה נאה, הכהן גדול צריך להיות נשוי, ודירה, כבר מבואר בריש המסכת (ובדף יט.) שהכינו עבורו לשכת פרהדרין. וכלים, פירושו בכמה מקומות בגדים, ואלו הבגדים המיוחדים של יום הכיפורים, גם יש לפרש כלים מלשון תלמידים, כמו שרבינו פירש, וכמו ששנינו בדף יח: אם היה חכם דורש וכו'. ואכן הח' בגדים של הכהן גדול הם הח' בחינות של:  להבין (-אבנט) ולהשכיל (-חושן) לשמוע (-מעיל) ללמוד (-מצנפת) וללמד (-ציץ) לשמור (-כתנת) ולעשות (-איפוד) ולקיים (-מכנסים), כמו שמבואר בספר מי השילוח פרשת תצוה, והרי הם שפיר בבחי' תלמידים, כי אלו הדברים מביאים לההולדה, כמש"כ שם רבינו ז"ל ובשביל זה תלמידים נקראים בנים, כי על ידם בא ההולדה ע"כ.

ולכן היה טובל ה' פעמים לקבל ולהשלים הדעת (עיין בתורה נו מענין המקוה של שבועות). וי"ל שאפילו לרבי יהודה הטבילה הראשונה הוא מן התורה, כי מה שרבי יהודה לא קיבל הקל וחומר של בן זומא, פירש המאירי (ד"ה כבר – השני), כי יש לפרוך אותו, כי מה ליום הכיפורים שכפרתו מרובה, ולפי זה, ביום הכיפורים גופא שפיר יש קל וחומר לחייבו בטבילה הראשונה. ולכן סבר רבי יהודה שאין ללמוד הטבילות של יום כיפור לשאר ימים. כי ענין יום הכיפורים הוא השלמת הדעת עד כדי כך לקבל הה"א של הולדה, מה שאין כן בשאר ימים. ולכן הטבילה של שאר הימים אינו אלא לסרך טומאה.

והנה מובא שבן זומא כחבירו בן עזאי לא היה נשוי, וא"כ כמוהו היה עושה נפשות על ידי לימוד תורתו (וכמו שגילה האריז"ל בסוד קליפת השום), והנה דברי תורה אינם מקבלים טומאה, ואופן הזיווג הזה שייך בכל השנה, על כן בן זומא דן קל וחומר מיום הכיפור לשאר ימות השנה.

 

ל: לדידכו אודו לי איזי מיהת ע"ש. (מתיבתא: אולם לשיטתכם, שמצורע צריך לשוב ולטבול ביום השימיני,) הודו לי לפחות בכך.

הרשב"ם (על התורה בראשית כז:לג) פירש "איזי" שהוא תיקון הלשון כמו איפה. והמרש"ל (בבא מציעא ע. ד"ה בגמרא אימא) מביא יש מפרשים שהוא לושן אוהב, ובענין שלפנינו, שאומר רבי יהודה לחכמים, הודו לי אהובי בזה.

איזי מהות, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

#ננח #ננחנחמנחמןמאומן #רבינחמן #ברסלב #כהןגדול #טבילה #טבילתמצוה #חמשטבילות #יוםכיפור #יוםהכיפורים #יומא #מסכתיומא #יומאל #דףיומי #תורהנג #ליקוטימוהרן #קלוחומר #טומאה #טהרה #בןזומא #נשוי #אשהנאה #דירה #כלים #דעת #ביתהמקדש