Blossoms of the Spring - Letter 42: Promulgating the Name of the Tzaddik

 

Letter 42

 

BH, 12^th of Kislev [5]721 (Thursday – December 1^st, 1960), Tiberias.

 

My heart, my dearest, Mr. Z. Shazar – who abandons his honor, and throws aside his soul in order to glorify and promulgate – with a greatly tumultuous voice and a blazing and fervent heart – the name of the Tzaddik, the Beggar the hunchback – who raises the whole world from a state of liability to a state of merit (lit. the tipping of the scale to the side of merit), from all the terrible places to the aspect of ‘above and beyond space’. Fortunate is his portion and his lot. Faithful is the Tzaddik to recompense him measure for measure. [May he have] blessing, peace, and life.

 

My brother, my dear, be strong and courageous with all the might, do not become panicked, and do not become confused, and do not fall in your spirit from anything in the world, for thank God we have broad shoulders on which to lean upon. Like Rabbeinu Z”l said (Sipurei Maasiyos – Seven Beggars, Day #5) : “I am not a hunchback (which is called 'hoiker') whatsoever. On the contrary, I have such shoulders that they are a form of 'the little that hold the much'. And I have a testament to this.

For, there once was a discussion in which people boasted about this matter. Each one boasted that he has this feature of 'a little holding the much'. They smirked and laughed at one of them. But the rest who boasted about this power of 'a little holding the much' their words were accepted. But my form of 'a little that holds the much' is greater than all of them. For one of them boasted that his brain is 'a little that holds the much'. For he carries on his brain thousands and tens of thousands of people together with all their needs, all their behaviors, and all their experiences and movements; everything concerning them, he carries all of this entirely in his brain. So, he is 'a little that holds the much', since his brain bears on it so many people with all the aforementioned. They laughed at him, and they replied, 'You are nothing, and your people are nothing'. One of them spoke up and said, 'I once saw such 'a little that holds the much'. For, once I was passing before a mountain which had a huge amount of garbage and filth on it. It was a novelty for me - from where does so much garbage and filth come to be on the mountain? Now, there was a man there, near that mountain.

This man said, 'This is all from me!' For that man lived near that mountain, and always threw on the mountain his garbage and excrement from his eating and drinking. It was from him that there was so much garbage and filth on that mountain. Hence, this man is 'a little that holds the much', insofar as so much garbage comes about from one man. So is the 'little that holds the much' of the one who boasted of his mind that holds so many people!

For the end, have a look in the story of the Beggars – the fifth day.

 

The transcriber, his lover with all of the heart, in truth, and who supplicates for the sake of his wellbeing and success. May God grant him strength and health in order to finish the bringing of merit to the multitudes, the likes of which there is no comparison: [this] that he has begun to promulgate the name of the Tzaddik, which in this hangs the entire redemption in completeness. With yearning to meet.

 

Yisroel Dov Odesser

For more letters

מכתב מב

 

ב"ה, י"ב כסליו תשכ"א טבריא.
ליבי יקירי מר זלמן שזר. המפקיר את כבודו ומשליך את נפשו מנגד לפאר ולפרסם בעולם בקול רעש גדול ובלב חם ונלהב את שם הצדיק הבעטליר ההוקיר המעלה כל העולם מכף חובה לכף זכות מכל מקומות הרעים לבחינת למעלה מן המקום. אשרי חלקו וגורלו. נאמן הוא הצדיק לשלום לו חטיבה מול חטיבה. ברכה ושלום וחיים.

אחי חביבי חזק ואמץ מאד בכל עוז אל תתבהל ואל תתבלבל ואל תפול ברוחך כלל משום דבר שבעולם. כי ברוך השם יש לנו כתפים רחבים לסמוך עליהם. כמו שאמר רבינו ז"ל. אין אני בעל חטוטרות (שקורין הוקיר) כלל. רק אדרבא יש לי כתפים כאלו שהם בחינת מועט מחזיק את המרובה, ויש לי הסכמה על זה. כי פעם אחד היה שיחה וסיפור שהיו אנשים מתפארים עצמם בבחינה זו. שכל אחד ואחד היה מתפאר שיש לו בחינה זו של מועט מחזיק את המרובה. ומאחד מהם היו מחייכים ושוחקים ממנו. והשאר שהתפארו בבחינה זו של מועט מחזיק את המרובה נתקבלו דבריהם אבל בחינת מועט מחזיק את המרובה שיש לי הוא גדול מכולם. כי אחד מהנ"ל התפאר שהמוח שלו הוא בחינת מועט מחזיק את המרובה. כי הוא נושא במוח שלו אלפים ורבבות אנשים  עם כל ההצטרכות שלהם וכל התנהגות וכל ההויות והתנועות שלהם הכל כאשר לכל הוא נושא במוחו. ועל כן הוא מועט מחזיק את המרובה. כי מוחו נושא כל כך אנשים עם כל הנ"ל, ושחקו ממנו ואמרו כי האנשים אינם כלום והוא אינו כלום, ונענה אחד ואמר אני ראיתי מועט מחזיק את המרובה כזה, כי פעם ראיתי הר שהיה מונח עליו הרבה זבל וטינוף והיה חידוש אצלי מהיכן בא על הר הזה כל כך זבל וטינוף. והיה שם אדם אחד אצל אותו ההר ואמר כל זה ממנו. כי אותו האדם היה יושב שם אצל אותו ההר והשליך שם תמיד על אותו ההר זבל ופרש שלו מאכילה ושתיה שלו וטינף שם עד שעל ידו נתרבה הזבל והטינוף שם על אותו ההר. נמצא שזה האיש הוא מועט מחזיק את המרובה. כי על ידו נתרבה הזבל כל כך. כן הוא בחינת מועט מחזיק את המרובה של האיש הנ"ל שהתפאר במוחו שמחזיק כל כך אנשים!
הסיום עיין בהמעשה של הבעטלירס של יום חמישי
המעתיק אוהבו בכל לב באמת ומועתיר בעד שלומו והצלחתו
ה' יתן לו כח ובריאות לגמור את זכות הרבים כזה שאין דוגמתו שהתחיל לפרסם שם הצדיק שכל הגאולה השלימה תלוי בזה. בגעגועים להתראות. ישראל דב אודעסר