Donate to NNNNM!

Translate

Welcome to Na Nach!

FREEDOM - LIBERTY - EMANCIPATION

Sunday, March 17, 2024

חידושי תורה משבוע של פרשת פקדי - קצת מהם כבר פרסמתי - נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

לח:כז ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן. ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (דהיינו ד' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). ככר הכסף ע"ה בגמטריא רבנו נחמן. הכסף לצקת בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. את אדני בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. ואת בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. הפרכת, עם הה' אותיות, בגמטריא נון חית מם נון. מאת אדנם, עם הח' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה. אדנים למאת הככר בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אדנים למאת הככר ככר, עם הט"ז אותיות, בגמטריא הפתקא נ נח נחמ נחמן מאומן. אדנים למאת הככר ככר לאדם, עם הכ' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב ע"ה.

הראשי תיבות של: ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש, ושל: מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר, בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: את אדני הקדש בגמטריא נון חית מם נון. הסופי תיבות של: לצקת את אדני הקדש, ושל: את אדני הקדש ואת, ושל: הקדש ואת אדני הפרכת, ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ע"ה בגמטריא נ נח.

הראשי וסופי תיבות של: ויהי מאת, בגמטריא לקוטי מוהר"ן. הראשי וסופי תיבות של: מאת ככר הכסף, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמ מאומן. הראשי וסופי תיבות של: לצקת את אדני הקדש, עם הח' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב. הראשי וסופי תיבות של: הקדש ואת בגמטריא נון חית מם נון ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: ואת אדני, בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: אדני הפרת, בגמטריא רבינו נחמן. הראשי וסופי תיבות של: אדנים למאת הככר ככר לאדן, עם הה' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

ויהי מאת, אותיות אמת. כי שקר אין לו רגלים, ואילו האדנים היו הרגלים לקרשים, ושני אדנים לכל קרש, בחי' קושטא קאי, וכן אות ר' מתחלף עם אות ט' באותיות א"ל ב"ם, הרי קרש – קשט דברי אמת. וכן אדנים, כמו שם אדנ"י שהיא מידת הדיבור הקדוש. ועיין בבעל הטורים שמאה אדנים כנגד מאה ברכות בכל יום. ואיתא בליקוטי מוהר"ן תורה נד ז"ל והברכות הם בחינת אמת, כמו שכתוב (ישעיה סה) המתברך בארץ יתברך באלקי אמן, ע"כ.

הנה השם ל' של ע"ב שמות או"ם, שפירשנו שהוא נגד התחלת האומה של אברהם אבינו, אברהם אותיות בר מאה. או"ם, ו"ם קרשים של המשכן, ועוד ד' של הפרכת מרומז בהא', כי אלף הוא רקיע המבדיל בין מים למים (ליקוטי מוהר"ן תנינא א:ט) בחינת פרכת. והרי או"ם עם הג' אותיות בגמטריא נ'. והרי או"ם בגמטריא מאה ע"ה (והנה, א' פעמים ו' פעמים ם' (=ת"ר) בגמטריא ג' אלפים שש מאות. ונחשוב את הג' אלפים לג' מאות אלפים. ונוסף השם הל"א של ע"ב שמות שלאחריו – לכ"ב – ל' פעמים כ' פעמים ב' בגמטריא אלף מאתים, ביחד אלף ח' מאות. והרי (פסוק כה) כסף פקודי העדה מאת ככר = ג' מאות אלפים, ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, והוא כ"ה פחות מהחשבון הנ"ל, כי כ"ה רמז להקלבון שהוא א' מכ"ד של חצי שקל).

[בתיבת נח, רבינו לימד (ליקוטי מוהר"ן קיב) שהתיבה היא התיבות של התפלה, והאמת שלהם בא מהחלון או מאבן טוב, כי שם היו בתוך המים הזידונים, ואילו כאן, אמת מארץ תצמח].

לאחר שזכיתי לכתוב חידוש זה, ביום חמישי קראו לי לתורה בעליה שני 'כל הזהב', כי לא היה שם כהן, בפסוקים של החידוש, וכן קרה לי כמה וכמה פעמים ב"ה שקוראים לי לעלות לתורה על הפסוקים שחידשתי בהם ואפילו בכהאי גוונא שזה עלייה ששייך לכהן או ללוי. ולכאורה זה על דרך שרבינו גילה בתורה לא:ו אתערותא דזווגין והצטרפותן של אותיות התורה לפעל איזהו פעלה אינו אלא על ידי נקדות הכסף, אין להם שום תנועה אלא על ידי נקדות שנעשה על ידי הכסופין וכו' וכו' אזי בודאי חסד ואהבה מתגלה והשתוקקות נתגלה, שהם הנקדות, אזי 'תורה יבקשו מפיהו' אזי אותיות התורה בעצמן מבקשים ממנו שידבר אותם כדי שיהיה להם נקודות ונפשות, עכ"ל.

ועוד השגחה גדולה, זה עכשיו השגתי ספר ניצוצי שמשון, ליקוט של תורת ר' שמשון מאסטרופוליא ז"ל והערות שנדפסו על תורתו, והתחלתי ללמדו מהתחלה, ושם (עמ' ו') מביא זוהר פרשת פקודי על הפסוק הנ"ל וז"ל ואת קדמאה דאורייתא אתפליג לשבע מאה ושבעים וחמשה לכל סטר וכו'. היינו תשע"ה (775 = תשע"ה = 9) נהורין המתנוצצים מספירת חכמה [כי אות א' בחינת חכמה, וזה פירוש הפסוק, ואת האלף, היינו אות אלף, שמתנוצצין ממנה, שבע מאות וחמשה ושבעים, עכ"ל לענינינו עיין שם.

והנה זה פלא, למה המספר תשע"ה חשוב ט', כמבואר שם באריכות שיש סוד גדול בזה?! ונלע"ד בפשיטות שכולם יודעים אחד הוא אלקינו שבשמים ובארץ. והרי אלקים בגמטריא פ"ו, והרי פ"ו חשוב א'. והרי ט' פעמים פ"ו, ע"ה בגמטריא תשע"ה!

ומעניין לראות המנין, א' הוא אלקים.

ב' פעמים פ"ו בגמטריא יעקב (צריכים להוסיף י' פעמיים ה' אותיות אלקים, או ה' אותיות מנצפ"ך כמבואר ביחודים של האריז"ל).

ג' פעמים פ"ו. ע"ה בגמטריא גרון, והוא גלות מצרים, כמובא מהאריז"ל.

ד' פעמים פ"ו. ע"ה בגמטריא משה, כמובא.

ה' פעמים פ"ו, בגמטריא ת"ל שנות השעבוד שנגזר בברית בין הבתרים.

ותראה את הסדר. יש יעקב שירד למצרים הגרון, ואז יש משה שעבר את הת"ל שנה.

ו' פעמים פ"ו, בגמטריא, תפלה, ואתחנן ע"ה.

ז' פעמים פ"ו, בגמטריא תר"א שש מאות אלף שנכנסו לארץ.

ח' פעמים פ"ו, תרפ"ח, והוא המספר עם הכולל של תרפ"ז הגמטריא של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג. מספר מאד חשוב בכל ספרי הקבלה, מובא בליקוטי מוהר"ן תורה ב', והוא השנה התרפ"ב שסבא קיבל את הפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן.

ט' פעמים פ"ו הוא ע"ה תשע"ה כנ"ל. והוא בגמטריא, רבי נחמן בן שמחה, עם הי' אותיות של נחמן בן שמחה (וכן עם ב' כוללים בגמטריא, נחמן נחל נובע מקור חכמה). והנה בספר הנ"ל מיד אחר כך מביא לפרש שחומש ויקרא מתחיל עם פסוק בן ט' תיבות כנגד הפרחים שבמנורה. ובטעם הדבר י"ל כי הקרבנות של חומש ויקרא הם לריח ניחוח בחי' פרחים. וכן על עסקי כהונה פרח מטה אהרן.

וחומש בראשית מתחיל עם פסוק בן ז' תיבות כנגד קנה המנורה, וי"ל כי הכל מתחיל מבראשית ומשם יפרדו לז' קנים.

חומש שמות מתחיל עם פסוק בן י"א תיבות כנגד הכפתורים. כפתור, עם הה' אותיות בגמטריא 711, שהוא ענין הקטרת, כי ז' סממנים נזכרים בפירוש, ועוד ד' להשלים י"א בריבוי לשון סמים. וכן הקטרת הקטרת תלוי בהטבת הנרות הרי ז' מול י"א. וכן קטרת עם ב' כוללים (לפי כללי האבולפיה, כל ב' אותיות יש כולל, ומצינו הרבה פעמים בכתבי האריז"ל) בגמטריא תשי"א (וכן נון חית מם נון ע"ה). כי ענין י"א הוא העלאת הניצוצי קדושה משעבודם בהקליפות. ולכן שמות בגמטריא קטרת אהל ע"ה. כי י"א סממנים בקטרת, וי"א יריעות באהל המשכן. וזה ענין הכפתורים שמרמזים על גלגל החוזר, שבני ישראל ירדו למצרים ועלו.

ויקרא כנ"ל.

במדבר שבע עשר תיבות ועם הכולל כגובה המנורה י"ח טפחים, ויש מ"ד י"ז טפחים ולא צריך הכולל. וזה גובה השיעור קומה שכלל ישראל השיגו במדבר. ושם כתוב ואתם הדבקים בי"א חיי"ם כולכם היום. וכל ענין סדר המחנה של בני ישראל בחי' ח"י עולמים כמבואר ביחוד היראה לרמח"ל.

דברים כ"ב תיבות נגד הגביעים. דברים הוא משנה תורה, שייך לכל הכ"ב אותיות. ובדברים יש את השירה, והשירה אינה אלא על היין, בחי' הגביעים.

 

י' פעמים פ"ו בגמטריא פלשתים והארכנו על זה במקומו.

 

 

השם האחרון של ע"ב שמות: מו"ם. י"ל שזה ענין הביטוי perfect to a fault (מושלם לתקלה?). וזה הענין מצינו אצל השם יתברך בשם ע"ב, כי בקידוש של ויכלו השמים של ליל שבת יש לכוון הע"ב שמות. ועיין ברש"י עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי ז"ל ר' שמעון אומר, בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו, נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום, ד"א מה העולם חסר, מנוחה וכו' עכ"ל, ופשטות דבריו שממש נכנס בו בתוך שבת, וזה מתוך שלמותו, הוה אומר כלך יפה רעיתי ומום, ודו"ק.

בראשית מ:טו כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור.

לא עשיתי, לא' לאלופו של עולם הוא הקב"ה, אלף פל"א עליון, עשיתי מאומה היינו שלמות הע"ב שמות שמסתיים בשם מו"ם, כי שמו, השם שלו, אתי, עמי, בבור, בעולם הזה שהוא בחי' בור כמו שכתבתי בס"ד בחידושים על בבא קמא, כי אצילות הוא הבורא, עם א'. וזה הראשי תיבות של, לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור. א' כל שם ע"ב. 'פה לא', זה השם הכ' של ע"ב פה"ל (וכן בראשי תיבות הנ"ל עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור, שם ע"ב כ). והפלאה הוא בחי' יוסף שהיה נזיר אחיו, לשון (במדבר ו:ב) כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'. וכן כתוב בישעיה כז:יד לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר, הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם וכו'. המעמיקים בחי' בור. יוס"ף להפליא. הפלא ופלא, אל"ף.

גנב גנבתי בחי' נבואה של איוב, כמו שכתוב (איוב ד:יב) ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו. ופרש"י לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא וכו' וכו' אבל בנביאי ישראל כתיב 'פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' (עיין במדבר יב:ח), ע"ש. מארץ העברים, עברים לשון התגלות כמו שכתוב (שמות יב:יב) ועברתי ותרגם אונקלוס ואתגלי. והוא גם ענין של שם ע"ב היוצא מהפסוקים ויסע ויבא וכו', שעבר מאחורי מחנה ישראל ללפניהם. וזה מש"כ כאן 'פה לא' אותיות 'אל פה', מאומה, ממ"ה בגמטריא פה. וא' פה, היינו פה להקב"ה, אל פה פה של יוסף. היינו, פה-לא, אל פה של יוסף, עשיתי פה להקב"ה.

שם הראשון של ע"ב שמות, וה"ו בגמטריא יוסף בן י"ז היה נער את אחיו ונמכר, וכן בהוולדו היו ו"ה בנים ליעקב, ועוד ו' נפשות, יעקב וד' נשיו ודינה. יל"י האריז"ל הראה שזה ראשי תיבות י' לאורך ימים, ובנידון דידן, זה התוכנית הארוכה של מכירת יוסף למען החיותינו כיום הזה, סי"ט ראשי תיבות סר יין (-המשקים) טבחים, אי נמי ס' סריס פרעה הוא פוטיפר. על"ם העלמה בחי' ולא זכר וכו' את יוסף וישכחהו. מה"ש ראשי תיבות מלאכי השרת, כמבואר במדרש שכל אשר היו עושי"ם יוסף היה עוש"ה, וכן זכה לבחי' פה אל פה, כעין מדרגת מש"ה כנ"ל. לל"ה ראשי תיבות (בראשית מז:יב) לחם לפי הטף. וגם רמז לקץ, בחי' שומר מה מלילה שומר מה מליל. כי ל' למ"ד, הד' היא המלכות, אז העיקר ל"מ, בחי' שבע שנות השבע, ושבע שנות הרעב, וכיון שבא יעקב נהפך ה' שנות הרעב לשובע.

 

נדבת הנשיאים את האבנים היקרות, כי ש' מתחלף באות ב', הרי מנשאים  - אבנים. ואפילו בלי החילוף, הרי שן בחי' שן סלע. רש"י פז"ל אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל וכו' אמרו נשיאים מה עליו לעשות, הביאו את אבני השהם וכו' ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב, ע"כ. הנה לכאורה האבנים היו יקרים יותר מכל סכום שאר חלקי המשכן, אם לא אבן אחת, בודאי כמה אבנים. ונראה לעניות דעתי שמעולם היה מוטל על הנשיאים להביא את האבנים, וכן מדויק בלשון רש"י שכ' 'לא התנדבו תחלה', לא כתב שהתנדבו בסוף, וכן מה שכתב 'אמרו נשיאים מה עלינו לעשות', לא כתב שאמרו מה יש לנו לנדב, אלא באו לקיים מה שהיה מוטל עליהם. ובזה מיושב התמיה למה אף אחד מישראל נדב אבנים יקרות, והרי עשירים מופלגים היו בביזת הים, ועל כרחך היה להרבה מהם אבנים יקרות. אלא ודאי מעולם נדבת האבנים היה מוטל על הנשיאים. וכן באמת חנוכת המזבח שהתנדבו הנשיאים, רק הם היו יכולים להתנדב כן, אבל בהא עשו תשובה בהזדרזם לנדב.

ב"ה

אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם, ואפילו בסודות התורה כן כתבו במפורש. והרי שבוע שעבר כתבתי בטעות והחלפתי כמה אותיות בענין הכליות והידים. וכשעה אחר ששלחתי כבר עמדתי על הטעות, והנה הדברים מתוקנים.

כתיב (ויקרא ד:כב) אשר נשיא יחטא. ורש"י פירש בכמה מקומות שחטא לשון חסרון. והנה מובא מר' שמשון אסטרופוליא, ריש פרשת נח, נחש, עיקר שמו ח' על שם חיויא, רק הקב"ה צירף אליו אות נ' משם אדנ"י, ואות ש' משם שד"י, כדי שלא ירעו ולא ישחיתו עיין שם. וכן שטן, עיקר שמו ט, וש"נ כנ"ל. וזה לא הנחש ממית אלא החטא ממית, היינו הח' וט' הנ"ל. הרי יש ח' עם נ"ש, וט' עם ש"נ, אחר כך יש אותי י', ובזה היו צריכים הנשיאים לתקן, נשי"א, וכיון שנתעצלו, נחסרה הי' משמם, הרי אומר י' חטא.

ונראה להעמיק בזה. כי אותיות ט"ח, הם הכליות, כמו שכתוב (תהלים נא:ח) הן אמת חפצת בטחות, ופרש"י אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת, וכן מי שת בטוחות חכמה ע"ש. ובספר יצירה, לפי נוסח הגר"א, ח' ביד ימין י' ביד שמאל, הכליא הימיני אות ו', והכליא השמאלי אות ט'. ומבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ס', שכלי הדיבור צריכים להיות סמוכים לכליות, ומבואר בתורה לח ששורש הדבור הוא הזרוע שהם חמש אצבעין שביד שמאל שהם חמשה גבורות שהם בחינת ה' מוצאות הפה. הרי שאותיות הזרוע, ח"י צריכים להיות קרובים לאותיות ו"ט של הכליות. ועל כל פנים ט"ח של בטחות, שהיא כליא, חיבור בין יד ימין לכליא השמאלי, ונשאר רק לקשר הי' של יד שמאל להו' של הכליא הימין.

והנה ד' אותיות האלו שייכים לי"ב פשוטות (הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק) שהם כנגד הי"ב שבטים והמזלות. והנה בדור אנוש = אות ו' עם נ"ש (אות ז' לא בא בחשבון, כי אותיות זנ"ש הם מתחלפים באלף בית של אח"ס בט"ע גי"פ, ועכ"ז באנוש יש גם א', א' עם ו' הרי ז'. וכן בתיקון אות י' שהוא יד שמאל, הוא כנגד גד, בגמטריא ז), אז הוחל לקרא בשם ה (בראשית ד:כו), וזה לשון הרמח"ל בדעת תבונות סימן לו, הנה העבודי עבודה זרה היו משני מינים, המין הראשון חשבו שהקב"ה נעלה מן הדברים השפלים, ואינו מביט בהם, ויש אחרים תחתיו, הם המה כוכבי השמים וכסיליהם, שריהם וכל צבאם, שהם המשגיחים בעולם, ועל כן העמידו להם עבודות, עשו להם מזבחות, להם יזבחו ולהם יקטרו, להמשיך מהם השפעה לתועלתם, ע"כ. וזה בחי' ענוה פסולה, כאילו אנחנו לא חשובים מספיק שהשם יתברך ישגיח עלינו, ועל זה הנשיאים היו צריכים לתקן, כי נשיא הוא לשון נישא ומרומם, והם י"ב כנגד המזלות. ויש להם הי' עם נ"ש (אבל לא ביניהם, כי אות י' קדוש. ואע"פ שלקמן באנוש, הו' ביניהם, הרי על אנוש כתוב אז הוחל, הו' חל, לקרוא בשם ה'), שאות י' הוא ביד שמאל. (והידים בחי' אמונה, כמו שכתוב ויהי ידיו אמונה, והכליות בחי' בטחון כמש"כ בטחות). ולא מצינו ידים במלאכת המשכן, אבל מצינו בשלמים (שמות כט:כה) ולקחת אתם מידם, (ויקרא ז:ל) ידיו תביאנה את אשי ה'. והרי האבנים נקראים אבני מילואים, בחי' שלמים כמו שפירש רש"י ז"ל (שמות כט) שלמים לשון שלמות, שהושלם בכל, מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום וכו'. ואבן יקרה אינה כבדה וגדולה כרוב שאר דברים המתנדבות למשכן, ויכולים להחזיקו ביד שמאל. ובזה היו מתקנים גם הו' של אנו"ש שהוא בכליא הימין. ובזה היו מכריעים גם את הח"ט לטוב. וכיון שנתעצלו נחסרה להם הי', וממילא אשר נשיא יחט"א, חסר בכל אותיות האלו, שהם כנגד הידים והכליות, כי א' הוא א'נוש שהיה צריך לתקן הו' – כליא ימין.

וכן יש להבין, ש"נ, ש' פעמים נ' בגמטריא ט"ו אלף, שהוא בחי' תרומה, אחד מארבעים, על ת"ר אלף בני ישראל, כמו שכתבו הרבה מפרשים (זקנו של החיד"א, חתם סופר, מהרי"ל דיסקין, ועוד) בענין הארבעה עשר אלף שבע מאות, שמתו במגפה של זמרי וכזבי בת צור (כזבי בגמטריא ש, כי כזב ע"ה בגמטריא ל פעמים י', הרי ש'. וכן צור, עם הג' אותיות והכולל בגמטריא ש'). כי ביחד עם המאתים וחמישים, וחמישים מבני הבית, הרי ט"ו אלף. וכתבו הראשונים שלכאורה רוב הנגפים היו משבט ש"מעו"ן. ובספר יצירה, שמעון הוא כנגד הכליא השמאלי. ואבני שוהם, שוהם בחילוף אות ה' באות ע' באותיות אחה"ע, הרי שמעו, שהוא עיקר שם של שמעון, כי הן' אינו אלא להקטין (-כדברי המשך חכמה במקום אחר, וכן במכתב של ר' שמשון אוסטרופוליא שאומרים ערב פסח, עושה חשבון בלי הם' של מצרים). וכן 'אבנים יקרים', עם הב' תיבות והכולל בגמטריא שמעון. ועל שמעון כתוב (בראשית מט:ז) אחלקם ביעקב פרש"י אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים, דבר אחר, אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון וכו', ע"כ. חלק לשון כליות, שעל כן הם נקראים טחות כמו שהבאתי מרש"י. ולכן גם לוי, אותיות ל-יו, כי ט"ח של הכליות הם אותיות כנגד ימין ימין וכליא שמאל, וי"ו הם אותיות כנגד יד שמאל וכליא ימין (י"ו בחינת אי"ה). וזה לשון נשיא, נש שהוא בחי' תרומה על הת"ר אלף כנ"ל, י"א, ועוד י"א כמותו.

ועל כן נתנאל בן צוער משבט יששכר הוא השיאן עצה (רש"י במדבר ז:יח), השיאן דייקא אותיות נשיא. ולכן הוא הקריב ביום השני. היינו אע"פ שהוא השיאן העצה, לא הקריב ראשון, אלא דייקא ביום השנ"י, לתקן שנ"י. כי יששכר הוא כנגד הכליא הימין, בספר יצירה. .

ועכשיו עיקר התיקון אינו אלא על ידי רבינו הקדוש נב"ש.

 


 

כל האמהות יש בשמותיהן אות ה' חוץ מרחל. ויתכן שאות ח' של רחל היה ראוי להיות אות ה', ואם כן היה ראשי תיבות לה"ר לשון הרע, כי ענין הנשים, ובפרט הצדקניות שהן ממש מרכבה לשכינה, הוא ענין של דיבור. וכן רחל בלשון תרגום אמרא, ורחל נצח בזה לא למסור את לאה בליל חתונתה. וזמש"כ בתהלים לד, מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב, השכינה בחי' ים, ורחל ולאה מרכבות לשכינה, והרי יעקב הוא האיש וכו' אהב ימים, יעקב ולאה. לראות, לרא"ו ע"ה בגמטריא רחל. שהיו עיניה טובות, ולאה עיניה רכות, גם כן מרומז, כי אות א' נכתב יו"ד בגמטריא כ', לראות נעשה לרכות, ללאה שעיניה רכות.

 

עשו אמר יש לי רב, וזה גנאי לו כמבואר בחז"ל שיעקב נזהר מלומר כן (אע"פ שאח"כ רב עוד יוסף בני חי).

מצאתי בכמה מקומות גנות לשון רב, בשיר השירים ג:א בלשאצר מלכא עבד לחם רב, רבי חמא ברבי חנינא אמר, רב משל אלוהו, אמר להם עמר שלכם בכמה קרב, אמרו בי"ג נפה, אמר להם ושלי בי"ד נפה, ע"כ. ועיין בלקוטי תורה של האריז"ל פרשת חיי שרה, ולבני הפלגשים (מהרח"ו ז"ל) דע, כי כ"מ שיוכל ליכנוס אות משם הוי"ה ואינה נכנסת, הוא מפני הטומאה. לכן אמרו רז"ל שמסר להם שם טומאה. מתנת חסר כתיב, וכן ויהי ריב חסר כתיב רב, כי גם לוט נסע מקדם, וארז"ל מקדמונו של עולם לעבוד ע"א, עכ"ל.

 

 

 

יצחק בגמטריא אני נחמן. ויצחק תיקן תפילת מנחה אותיות נחמן (ה' כפול י' בגמטריא ן), ויצחק בחי' ראש השנה והשופר של ראש השנה. השם אייזיק הוא שם של רבינו כמבואר בספר כוכבי אור, שיחות וספורים ממוהרנ"ת ז"ל ו' עיין שם.

בפתק הקדוש יש ר"ח אותיות כמנין יצחק.

יצחק, הג' אותיות ראשונות – יצח, בגמטריא נ נח. והב' אחרונות, חק – בגמטריא נ נח. והאמצעיות – צח, בגמטריא נחמ.

 

בספר רגל ישרה למהרצ"א מדינוב מערכת י' אות יא-יג:  אלוקים במילוי ו' (לפי המקרא דקרינן בוא"ו) בגמטריא 'פחד', וכן הויה במילוי שני יודין כזה 'יוד היי ויו היי' בגמטריא צ"ב כמנין 'פחד'. והוא ממתיק הגבורה והפחד דאלקים (-עיין בספר המדות פחד יב על ידי שתציר שם אלקים לנגד עיניך ילכו הפחדים ממך, ע"כ. וזה בלי לכוון הו'). והנה הנשיאים של י"ב שבטי ישורון הם התולדות של אבות העולם. על כן הקריבו שש עגלות 'צב' (במדבר ז:ג) נגד מילוי 'אבות' כזה: 'לף ית יו יו' בגמטריא ו' פעמים צ"ב, והמילוי הוא תולדה לעיקר. והמתיקו כבר האבות הדינים מכל הו' קצוות. והדברים ארוכים נ"ל, עכ"ל.

י"ל בזה החילוק בין שני פסוקי תהלים, בפרק יד:ז כתוב, מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו, אך בפרק נג:ז כתוב, מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלקים שבות עמו. ועיין בספר פני דוד (לחיד"א סדר ויחי עה"פ דן ידין משם הרב המקובל מהר"י פיימיטה ז"ל כשישועה היא מצד רחמיו יתברך היא שועה אחת, וכשהיא מצד הדין נחשבת שתי ישועות עיין שם. וראיתי מי שרצה ליישב שהו' יתירה הוא כח התורה שמהפך אלקים לרחמים וזה ב' ישועות. אכן אין ו' יתירה, כי בפרק יד כתוב ישועת, ובפרק נג כתוב ישעות). כי לפי המבואר כאן, יש שם הוי"ה עם מילוי של שני יודי"ן, ונקרא אלו ישועות, והם בחי' אלוקים. וגם יש לעשות כאן החשבון של מהרצ"א הנ"ל, כי שבות, יש להחליף אות ש' עם אות א' כמו שמצינו בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה א. וכן המילוי של, בית ויו תיו, ביחד ע"ם ע"מו הכתוב אחריו, בגמטריא ו'.  

ו' פעמים צ"ב בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. (ועם הכולל בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן). ורואים בזה שרבינו ממתיק את כל הדינים. ויש בזה רמז חזק להטנדרים של הננח עגלות צב.... וזה ענין ש"ש עגלות צב, ראשי תיבות שש ושמח.

 

עוד בספר ניצוצי שמשון עמ' ח' ז"ל מספרו משולש, כיצד, פ"א פ"א פ"א בגמטריא אברם, עיין שם.

וזה משולש. ומרובע: אברם אברהם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ועוד שם. 'אדם' נחלק לג' חלקים, שמספרו מ"ה, והם י"ה י"ה י"ה וכו' וכאשר אכלה חוה מעץ הדעת הוסיפה על כל י"ה פ', ונעשה ג' פעמים 'פיה' (-גם זה קשור להאדנים, כי בתורה כתוב אדנם חסר, בגמטריא פיה), בסוד הגדול שאמרו רז"ל חוה הביאה מ"ר לעולם, והיינו כי ג' פעמים פ' בגמטריא 'מר', והוא סוד גדול ונורא כאשר הוסיפה על י"ה פ', נעשית א' פעמים א', ב' פעמים ב', ג' פעמים ג', עד ט' פעמים ט', והוא גמטריא 'מר' ממש [- עם מ"ה, 285] בסוד (שיר השירים ב:יג) התאנה חנטה 'פגיה', תאנה (בגמטריא לקוטי מוהר"ן) נוטריקון ת'רח א'ברם נ'חור ה'רן. 'פגיה' סוד ג' 'פיה', פיה פתחה בחכמה וכו' וכו' וזהו סוד נפלא (בראשית כז:לה) בא אחיך ב'מרמה וכו' עיין שם.

וי"ל שזה ענין נמרד, שהרג את הרן וביקש להרוג את אברהם, כי נמרד בגמטריא מרמה, עם הט' כוללים של א-ט. וכן נמרד הוא אמרפל, א-מר-פל, הל' פעמיים י"ה, וכן הא', אלף, עוד פ"ל, וכיון שאינו רק אלא במילוי נחשב לחצי, הרי פ' וג' מעמים י"ה, ומ"ר.

אמרפל בטומאה, ונראה שיש אמרפל בקדושה, והוא ענין הכתוב (דברים כד:כ) כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך, ותרגם אונקלוס, לא תפלי, ורש"י פירש לא תטול תפארתו ממנו, וענין תפארתו מצינו לשון אמירה, כמו שפירש הרמב"ן וראב"ע את הפסוק (דברים כו:יז) את ה' האמרת היום, מלשון גדולה, וקרוב מגזרת (ישעיה יז:ו) בראש אמיר. והרי לפי זה יש לפרש אמרפל, להפיל תפארת האילן. כי השבוע ראיתי וידאו כזה איך שבוצרים אילן של פירות, מביאים מכשיר שפורש למטה לקבל מה שיפול, ואז המכשיר מנער את האילן ומפיל כל הפירות. וכן צריכים לעשות בחידושי תורה. וכפטיש יפוצץ סלע. ובחידושי תורה זה הפוך לענין הלאו, כי אדרבה כדי לקיים לא תפאר, צריכים לזכות להשיג פאר סודותיה.

והנה מ"ר הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. ג' פעמים פי"ה, אפ"א וכו', מרמה, בגמטריא נחמן מאומן. תאנה בגמטריא לקוטי מוהר"ן. פגיה, אותיות פיגה, האמא של רבינו הקדוש. וזמש"כ פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. פתחה, עם הד' אותיות בגמטריא רבי נחמן מאומן. על לשונה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

יצחק אהב את עשו, כי ציד בפיו, ציד בפיו, עם הב' תיבות, בגמטריא צדיק, נקודה. שהצדיק הוא הכל. אכן יעקב דבק בתורה, והיא מדת תפארת שלמעלה מיסוד צדיק. ועכ"ז הכל תלוי ביסוד. ועל זה אמר יצחק, בא אחיך במרמה. במרמה, ב"ם זה התורה, ודברת בם, רמה, זו תפילה, כמו שאמרו חז"ל שתפלה ברומה של עולם. וזה גם 'בא אחיך במרמה', עם הג' תיבות והכולל, ועם יעק"ב, בגמטריא תפלה. כי רבי נתן כותב כמה פעמים שתורה דעתיקא סתימאה היא בחי' תפלה. [ואפילו הכי, הרמח"ל כתב שהסודות הכי גדולות לא היו יכולים לגלות רק דרך תפילה ממש]. והנה ההבדל בין יעק"ב לעתי"ק, יעקב, באות ב'ית ועתיק באות תי'ו. הבדל של ד', שנבלע בד' אותיות שמו. כי יעקב חקוק בכסא הכבוד, וזה בחי' עתיק. וזה מה שתרגמו במרמה בחכמה, וכן ויעקבני, לשון חכמה, בחי' חכמה עלאה של תורה דעתיקא סתימאה. כי כיון שהגיע לזה על כרחך ויקח ברכתך. וכן במרמה, ב-מרמה, פעמיים מרמה ע"ה בגמטריא לישראל.

 

שבת ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. מוצאי ע"ה, בגמטריא נחמן. רבינו היה נוהג להיות ער כל מוצאי שבת. ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן



No comments: