לא טוב היות האדם לבדו?

ב"ה

בראשית ב:יח ויאמר י"א לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, ופרש"י ז"ל שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה בעליונים יחיד ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זו (פרקי דר"א יב), ע"כ. וצ"ע שלכאורה מבואר שהמעלה העליונה של האדם היה שלא יצטרך להתחתן, אלא כיון שיש בזה סכנה שלא יאמרו שתי רשויות הוצרך להתנמך לזה שיצטריך עזר כנגדו, ואילו מכמה וכמה דברי חז"ל משמע שעיקר שלמות האדם הוא רק עם אשה. אכן ראינו אצל משה רבינו שהש"י צוה אותו לפרוש מאשתו, ולכאו' זה הדרגה של שבת במנחה שלא אומרים ישמחו כי אין זווג, כי האיש עולה הרבה יותר למעלה, ועם כל זה הרי הוא מחובר לאשתו, וכן אדם הראשון באותו מצב שהיה חשש שלא יאמרו שתי רשויות, הלוא דו פרצופים נברא, אפילו למ"ד לא לגמרי דו פרצופים, עכ"פ היה כלול בו גם הנקבא. וכן יחוד הקב"ה אינו אלא על ידי השכינה. ואצל משה רבינו י"ל לא היה חשש שיאמרו שתי רשויות כיון שהיה כבר נשוי. אי נמי י"ל שכל החשש הוא כאשר האדם יחיד למטה בתחתונים, שלא יאמרו שזה רשות בפני עצמו והעליונים רשות בפני עצמו. ואילו משה רבינו עלה לעליונים – עמוד פה עמדי. ונדב ואביהו שחז"ל אומרים היו בבחינה יותר גדולה ממשה רבינו, ועם כל זה חטאו בזה שלא התחתנו, אע"פ שמשה רבינו בדרגתו כבר נצטוה להיות פרוש, כי על כל פנים צריכים איזה קשר עם האשה כנ"ל, והרי אפילו הקב"ה שהוא יחיד בעליונים, משפיע ומתיחד עם השכינה הקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן