ב"ה
שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה
עושה ואם אינו רוצה אינו עושה ע"ש.
ועיין לעיל תנינא תורה נד, שמבואר שרק
לישראל יש להם בחירה על כל דבר ז"ל כי אצל אחרים יש דברים שהם מכרחים בהם,
אבל אצל איש הישראלי כל דבר ודבר שהוא עושה, כגון לנסע לאיזה מקום וכיוצא יש בו
עבודה, ועל כן יש לו בחירה על הכל ע"ש.
והנה יש דברים שנראים שלגמרי נמנעים
מהאדם, אלא שגם באלו הדברים רבינו כבר גילה (תורה סו) שכל המניעות הם רק להגביר הרצון
והחשק שיהיה מוכן וראוי לזה, ע"ש. וכבר הקשינו שם שיש דברים שלכאורה נראה שהם
לגמרי נמנעים מהאדם, לא רק כדי להגביר חשקו. ולכן נראה לע"ד שמה שרבינו כותב
שהבחירה בידו לעשותו, זה רק במחשבה – ועמש"כ רבינו בנינא תורה מט ז"ל כי
גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן עשיה, כי גם בעולם העשיה יש מחשבה ע"כ.
והנה כל דבר שבאמת יכול לעשות וכל מה שהוא נמנע מלעשותו הוא רק כדי להגביר חשקו
להכשירו כנ"ל, וזה באמת רוב הדברים, הרי בדברים האלו לא יספיק מחשבתו להיות חשוב
לעשיה.
ועיין בדעת תבונות ח"ב של
הרמח"ל (אות ז) שכז"ל אין הבחירה אלא לבחור לבקש הטוב מן הקב"ה או
שלא לבקש אותו, עכ"ל.
וע' במדבר רבה (יב:ט) ז"ל אין
הקב"ה מקפח שכר בריה, בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר, אין הקב"ה
מקפח שכרו, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר (מלכים א:ו:יד) ויבן שלמה את
הבית ויכלהו, ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה שנאמר (תהלים קלב:א-ה)
'זכור ה' לדוד את כל ענותו' וגו', 'אם אבא באהל ביתי' וגו', 'אם אתן שנת לעיני'
וגו', 'עד אמצא מקום לה'' וגו', ולא קפח הקב"ה שכרו, אלא הכתיבו על שמו
'מזמור שיר חנכת הבית לדוד (תהלים ל:א), לשלמה אין כתיב כאן אלא 'לדוד', הוי 'נצר
תאנה יאכל פריה' (משלי כז:יח), עכ"ל. והרי אף על פי שקיימא לן שאין המצוה
נקראת אלא על שם הגומרה (רש"י דברים ח:א, בראשית רבה פה ועוד מקומות במדרש
רבה), דוד המלך פעל ברצונות שלו כאילו הוא בנה אותו לגמרי.
ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה סא:ב כי
הם עצמן אינם חיבים כל כך כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג, ע"כ. וצ"ע מה
הגדר של אינם חיבים כל כך, הרי רבינו כבר קבע שלכל אחד יש בחירה חפשי, לעשות או לא
לעשות. וצריכים לומר שעכ"ז זה לא העבודה הדרושה מהם כל כך, בנקודה ותפקיד
שלהם בעולם.
ושוב נתברר לי הרבה ענינים בענין
הבחירה על פי מה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה נא ז"ל כי באחד אין
שייך בחירה שהוא בחי' הטהרה, וכשהוציא הקב"ה את הבריאה מן הכח אל הפועל, אזי
נתהוה תיכף בחי' הטהרה, כי כשהוציא מן הכח אל הפועל, היו שני דברים, בחי' האחד
והבריאה, ואז שייך בחירה, שהוא בחי' הטהרה, שהוא ממוצע בין האחד, כי היא סמוך לו,
ועדיין לא הגיע לחשבונות רבים שהיא הרע והטומאה, אך הוא רושם וסימן על ההשתלשלות,
שיוכל להשתלשלש ויגיע עד שיהיה רע וטומאה ע"ש ומבואר שם לעיל ז"ל כי הרע
הוא נגדיות, למשל כל מה שהוא נגד רצונו של אדם הוא רע, ובאחד אין שייך נגדיות, אלא
כולו טוב וכו' כי אמת הוא אחד וכו' ע"ש.
והנה כל הבריאה היא על ידי התורה,
הסתכל באורייתא וברא עלמא, והתורה היא אמת ואחד, אלא שהיא יורדת לתוך הבריאה,
ומתחיל במקום הטהרה והממוצע, וזאת תורת האדם, כידוע שהאדם הוא התורה, וכל אותיות
התורה הם שרשי הנשמות, ומהתורה יש את הבחירה. והרי התורה היא סולם מריש כל דרגין
עד סוף כל דרגין, כמובא שכל המציאות אפילו בעשרה כתרין של טומאה היא רק על ידי
אותיות התורה. ועל כן האדם, בכל דרגה ומצב שיהיה, יש לו שני עבודות, א' לגלות אותיות
התורה, וזה על ידי כבישת היצר הרע כמבואר ענין זה בתורה לג, וזה ענין השגת טהרה,
שאז מגיעים לנקודת הבחירה שתלויה באותיות התורה. ב' לצרף האותיות לטובה, כי
האותיות הם בלי ניקוד כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לא, וצריכים לבחור לצייר
אותם לטוב, וזה על ידי כיסופין ורצונות טובות, כי רק דרך זה יכולים להשיג אחד, שלא
יהיה לו רצוניות נגדיות שהם בחי' רע.
[וכל זה מבואר בריש ספר תהלים.
אשרי האיש אשר לא הלך.... זה בחי'
כבישת היצר, שעי"ז מגלים אותיות התורה. ואז -
כי אם בתורת ה' חפצו.
כי התורה היא האדם, והעיקר הוא הרצון
והחפץ, וענין תורת ה' ותורתו מבואר היטב בליקוטי מוהר"ן כב.
וזה עץ החיים].
ויש לפרש בזה מה דאיתא במסכת מנחות (סוף
קי.) לא אמרתי אליכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני לא לרצוני אתם זובחים
אלא לרצונכם אתם זובחים שנאמר (ויקרא יט, ה) לרצונכם תזבחהו ע"כ. דהיינו שהקרבן תכליתו להשב את האדם להתורה,
ענין הראשון של הבחירה, ולא בא לענין השני, לצייר האותיות לטובה בכיסופים ורצונות
טובות שהם עולים אחד ברצון השם.
ולפ"ז י"ל ענין הבחירה של
המפרסמים של שקר, שיצר הרע שלהם חזק כל כך רק בענין אחד משני עניני הבחירה, כי יצרם
חזק לצייר האותיות למטרת מנהיגות שלהם, וקשה מאד להם לזכות לכיסופים טובים ישרים
לצייר האותיות כראוי. אבל עדיין הבחירה עדיין בידם לגמרי בענין הא' לכבוש את יצרם
להשיג טהרה.
וזה ענין אלדד ומידד - שנשארו במחנה
והמה בכתובים (במדבר יא:כו), שנחשדו כמפרסמים נביאי שקר. ורב כח.
כי האריז"ל גילה (ביחודים) שהם
קשורים להפסוק (שיר השירים), אמרתי אעלה בתמר אוחזה (כ"ז אותיות) בסנסניו
ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפיך כתפוחים.
אעלה בתמר, זה לעבור ההיכלי התמורות
שמסתירים אותיות התורה. אוחזה בסבכי הבחירה של התורה, לזכות להכיוון הנכון בתורה -
ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן - גו פן, להשכיל הפן והכיוון, וריח אפיך - זה הבסיס של
הטהרה כידוע שהוא ענין הריח.
כי אלדד ומידד דייקא עמדו בנסיון לא
להיות מפרסמים, כמו שכתב רש"י אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו, ונשארו במחנה,
ומשה רבינו אמר עליהם מי יתן כל עם השם, שזה היה בבחינה שלא היו רבנים אלא ככל
המון.
וזה היה בזכות "ולא יצאו
האהלה" ללכת אחרי האורות של התורה, אלא עסקו במחנה - מח נה, נה לשון שבירה
(דניאל ב:א ושנתו נהיתה, ושם פרק ח, ובמשלי יג:יט תאוה נהיה תערב לנפש), לטהר עצמם
להיות בכתובים ממש.
ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו
ויאמר אדני משה כלאם.
פרש"י הטל עליהם צרכי צבור והם
כלים מאליהם (סנהדרין יז) דבר אחר תנם אל בית הכלא (ספרי צו) שהיו מתנבאים משה מת
ויהושע מכניס את ישראל לארץ, ע"כ.
שני הפירושים אחד, כי הבית כלא היינו
הבחינה מה שרבינו גילה שהמפרסמים כמעט אין להם בחירה, ממש בית כלא, וזה מבחריו
דייקא, להוציא אותם מהבחירה. וזה הטל עליהם צרכי צבור, ויצטרכו לצאת האהלה להנהיג
כפי האורות החזקים עליהם, והם כלים מאליהם.
וזה גם כן ענין הלשון כלאם, שהוא לשון
כלאים, וסוד כלאים גילה הרמח"ל באדיר במרום, כי צמר סוד הלבושים שבאים מאורות
הפנימים, ואילו פשתן הם אורות חיצונים, ואסור לערבם. ונתבאר לעיל בענין הגפן, שהוא
בחי' הפן והכיוון הפנימי בבחירת ציור האותיות לטובה, ואילו הבחי' הראשונה של
הבחירה היא כבישת היצר הרע החיצוני שמסתר האותיות. ועל ידי הטלת צרכי ציבור
ומנהיגות שמגביר היצר לצייר האותיות לרע, ילכדו גם בעירוב הנסיון החיצוני של כבישת
הרע.
נ נח
#רבינחמן #ננח #ננחנחמנחמןמאומן #ברסלב #בחירה #ליקוטימוהרן #תנינאתורהקי #תורהלג #תורהלא #תורהנא #תורהסא #מפורסמיםשלשקר #אלדדומידד #כלאם #כלא #כלאים #נקודתהבחירה #רבי #תורה #אותיותהתורה #כבישתהיצר #כיסופים
Posts
