Blossoms of the Spring - Letter 55: The main wisdom is to throw away all the wisdoms…

 Letter 55  

BH, 13^th of Nissan [5]721 (Thursday – March 30, 1961), Tel-Aviv.

 

My precious one, Mr. Z. Shazar – who tunnels and endeavors to behold and be enraptured with the light of the Tzaddik’s face: who is the collective leader, the collective sage, the collective spirit; who shines into each and every person the Divine spirit, and subdues and nullifies the spirit of insanity and the nonsense of the false beliefs, and the bad spirit, the impure spirit of the scientists and philosophers. Peace, and all the best.

 

My soul and heart, peace unto you, don’t be afraid, and even if our actions are as they are, and we have strayed like a lost sheep to a place of desolate desert, to a vacuous and astonishing place – even so, we will not worry and we will not be depressed, for God is by us, with us, and close to us at all times, and in any place one is. Only, the main thing is to grasp ourselves with two hands, with all our might, in the point of truth which we have merited to in these generations – to such novel and awesome revelations, the likes of which hasn’t ever been heard before, that which reverses everything for the good. Fortunate is he who takes refuge in the His shadow, and goes in His ways, and listens to the voice of His immense strengthening – to not despair whatsoever, and to always be happy over all the good points that are still found in us. And He will certainly do His [part] to fulfill His promise to take us out from the belly of hell. However much a person knows of his soul how exceedingly sick it is, and of its blemishes and faults, and his estrangement from God, blessed He, is of great magnitude – so must he search and seek more and more after the Tzaddik who is of surpassingly great stature, who can heal him as well. For however much the patient is sicker, so does he need an even greater doctor.

 

When the Jewish people ruin their actions very, very much, until the bit of good in them is almost not recognizable due to the extent of the numerous willful sins and faults, God forbid – the True Tzaddik who is the form of Moses then asserts merit [/innocence or acquittal etc.] for the Jewish people by way of the aspect of ‘hairs’, which through this one can find merit even in the worst of the worst. For many good ‘hairs’ are found by everyone – this that they draw themselves at times from the bad to the good like a hair’s-breadth.

 

Through this that a person follows his own wisdoms and mind, and he doesn’t want to abnegate his mind in completeness against God, blessed He, and against the True Tzaddik – through this the brain becomes mixed up with insane, false, and erroneous philosophies, to the extent that one can deviate and completely turn away from the ways of God. Just as we have seen many, who by way of their wisdom veered from God, blessed He, and His Torah, and they fell to the depths of the nethermost abyss through this that they discovered their distorted philosophies and opinions (See Likutei Halachos, Orach Chaim – Yom Kippur 2:4). And the main wisdom is to throw away all the wisdoms, and to completely nullify his mind against God, blessed He, and against the Daas (cognizance of knowledge) of the True Tzaddik, the chosen one.

 

The son of the king was a wise man and loved wisdom very much, and there were very great intellectuals with him. Whoever came to him with some sort of wisdom was very esteemed by him, and he would grant them great honor and riches for the wisdom. Whatever each person wanted, he gave them: to whoever wanted money – he gave money; to whoever wanted honor – he gave honor; everything for the sake of wisdom. And because wisdom was so important to him, they all began to take themselves to wisdom, and the entire country was engaged with various wisdoms. For, one who wanted money did so in order to receive money for it; another did so because he desired importance and honor. And since they were all immersed only in wisdoms and philosophy, therefore, there in that country, they all forgot the strategies of war. For they were all busy with philosophy until all the countrymen were great sages, to the extent that the smallest of them in that country would be the greatest sage in another country. And the wise men of that country were very far-off, phenomenal scholars; and there was great depth and subtlety in the wisdom of those sages. And on account of their philosophies, the sages of that country became heretics, and they drew the son of the king too to their opinions, and he became a heretic as well. Now, the king’s son – because there was good in him, for he was born with goodness, and he had good and upright character traits – would at times recall where he is in the world, and what he is doing etc., and he would groan and sigh deeply over this – that he had fallen to such perplexities, and he had so erred. He would sigh intensely; however, as soon as he began to use his intellect, the aforementioned heretical wisdoms again became strong by him. This happened a number of times, that he would remember where he is in the world etc., and he would groan and sigh. But as soon as he began to use his mind, the aforementioned heresies became strong by him again (Story of the Seven Beggars).

 

There are people who very much engage only in wisdoms, and for the most part their intentions with this are only for the nonsense of this world – that is, for the sake of stature and honor, or money and so on and so forth. And since they are only occupied with philosophies, they therefore completely forget the strategies of war – that is, how to fight the great war that a person must wage in this world, the war of [/against] the evil inclination; and through the wisdoms they sometimes come to total apostasy.

 

Even the greatest of the greats, who possesses great intellect, and who is learned and sharp in the Talmud and Jewish law, and even if he has a hand in the wisdom of Kabbala as well – he must be very careful so as to not stumble by way of the multitude of his wisdoms, as it happened with the son of the king and his sages – that through the multitude of their wisdoms, they fell to heresy, God forbid.

 

The transcriber, who seeks his wellbeing, and who blesses him with a kosher and happy holiday:

 

Yisroel Odesser

Tel-Aviv, Ben Atar 28

For more letters

מכתב נה

 

ב"ה. י"ג ניסן תשכ"א. תל-אביב.
יקירי מר ז.שזר, החותר ומשתדל להסתכל ולהתעדן באור פני הצדיק, שהוא המנהיג הכולל, חכם הכולל, רוח הכולל, שמאיר בכל אחד רוח אלוקים, ומכניע ומבטל רוח כסילות ושטותים של האמונות כוזביות, ורוח רעה, רוח הטומאה של המחקרים והפילוסופים. שלום וכל טוב.

נפשי וליבי, שלום לך, אל תירא, ואף אם מעשינו הם כמו שהם ותעינו כשה אובד למקום מדבר שממה, למקום תוהו ובוהו, אף על פי כן אל נדאג ואל נעצב, כי ה' איתנו ועימנו ואצלנו וקרוב אלינו בכל עת ובכל מקום שהוא. רק העיקר, לאחוז עצמנו בשתי ידיים, בכל הכוחות, בנקודת האמת, אשר זכינו בדורות האלה להתגלות נוראות חדשות כאלה, אשר לא נשמע כזאת מעולם, שמהפך הכל לטובה. אשרי החוסה בצילו והולך בדרכיו ושומע בקול התחזקותו העצום, לבלי להתייאש כלל ולהיות תמיד בשמחה על כל הנקודות טובות שנמצאים בנו עדיין. והוא בוודאי יעשה את שלו, לקיים הבטחתו להוציא אותנו מבטן שאול. כל מה שהאדם יודע בנפשו שהוא חולה ביותר, ופגמיו וקילקוליו והתרחקותו מה' יתברך עצום מאד, צריך לחפש ולבקש יותר ויותר אחר הצדיק הגדול במעלה ביותר שיוכל לרפאות גם אותו, כי כל מה שהחולה גדול ביותר הוא צריך רופא גדול יותר.

כשישראל מקלקלים מעשיהם מאד מאד עד שכמעט אין ניכר מעט הטוב שבהם, מעוצם ריבוי הפשעים והקילקולים רחמנא ליצלן, אז הצדיק האמת שהוא בחינת משה מלמד זכות על ישראל על ידי בחינת שערות שעל ידי זה יכולים למצוא זכות אפילו בהגרוע שבגרועים, כי בכולם נמצאו כמה שערות טובות מה שממשיכים עצמם לפעמים מרע לטוב כחוט השערה.

על ידי שהולך האדם אחר חכמתו ודעתו ואינו רוצה לבטל דעתו בשלמות נגד ה' יתברך ונגד הצדיק האמת, על ידי זה נתבלבל המוח בחכמות של שטות ושקר וטעות עד שיוכל לסור ולהטות לגמרי מדרכי ה'. כמו שמצינו רבים שנטו על ידי חכמתם מה' יתברך ותורתו ונפלו לעמקי תהום תחתיות על ידי שהעמידו על חכמתם ודעתם המשובשת. ועיקר החכמה להשליך כל החכמות, ולבטל דעתו לגמרי נגד ה' יתברך ונגד דעת הצדיק האמת המובחר.

הבן מלך היה חכם והיה אוהב חכמה מאד והיו אצלו חכמים גדולים, וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה היה אצלו בחשיבות גדול מאד והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו, מי שהיה רוצה ממון היה נותן לו ממון, ומי שהיה רוצה כבוד היה נותן לו כבוד, הכל בשביל החכמה. ומחמת שהיה חשוב אצלו החכמה כל כך היו כולם לוקחים עצמם אל החכמה ועסקו כל המדינה בחכמות, כי זה היה רוצה ממון כדי שיקבל ממון על ידי זה, וזה היה רוצה חשיבות וכבוד, ומחמת שכולם עסקו רק בחכמות על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה, כי היו כולם עוסקים בחכמות עד שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים עד שהקטן שבאותה המדינה היה במדינה אחרת חכם גדול מכולם. והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מופלגים גדולים מאד, והיה עמקות ודקות גדול באותה החכמה של החכמים, ומחמת החכמות נתפקרו החכמים של אותה המדינה, ומשכו גם את הבן מלך הנ"ל לדעתם ונתפקר גם כן. והבן מלך מחמת שהיה בו טוב, כי נולד עם טוב, והיה לו מידות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו', והיה גונח ומתאנח על זה, על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך, והיה מתאנח מאד, אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל חזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורוסות הנ"ל. וכן היה כמה פעמים שהיה נזכר היכן הוא בעולם וכו' והיה גונח ומתאנח, ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל חזר ונתחזק אצלו האפיקורוסת הנ"ל.

יש בני אדם שמרבים לעסוק רק בחכמות, ועל פי רוב כוונתם בזה רק בשביל הבלי העולם הזה, דהיינו בשביל חשיבות וכבוד או ממון וכיוצא בזה, ומחמת שעוסקין רק בחכמות על ידי זה שוכחין טכסיסי מלחמה לגמרי, היינו איך ללחום המלחמה הגדולה שצריך האדם ללחום בעולם הזה, שהוא מלחמת היצר הרע, ולפעמים באים לאפיקורסות גמור על ידי החכמות.

אפילו האדם הגדול שבגדולים שיש לו שכל גדול והוא למדן וחריף גדול בש"ס ופוסקים, ואפילו אם יש לו יד גם בחכמת הקבלה, צריך להזהר מאד שלא יכשל על ידי ריבוי חכמתו, כמו שהיה אצל הבן מלך עם החכמים שלו, שעל ידי ריבוי חכמתם נפלו לאפיקורסות, רחמנא ליצלן.

המעתיק הדורש שלומו ומברכו בחג כשר ושמח
ישראל אודעסר תל-אביב בן עטר 28