Third Nanach Vocabulary Word - Brouhaha

https://rumble.com/v4a3g7x-third-nanach-vocabulary-word-special-for-the-hebrew-brothers-haha-brouhaha.html

Second Nanach vocabulary word

 https://rumble.com/v4a3azt-second-nanach-vocabulary-word-veridical.html

הד' אלפין של כוונת אכילה בגמטריא נ נח

 ב"ה

בכוונות לאכילה יש ד' דרכים לצייר א', יוי, יוד, יווי, יווד. ומכוונים להגמטריא של כולם ביחד ק"ד. והרי עם הד' כוללים בגמטריא נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפילה תמצית ליקוטי מוהר"ן תורה עה

 ב"ה

זכני לדבר הרבה בתורה ותפלה ביראת שמים בכל נפשי, נפשי יצאה דברו, עם כל הדם שבתוכי לעבוד את השם, עד שיהיה גופי בטל כאפס ויתאחד לבשר אחד עם הדיבור, וינקה מהדם שלי מידת הנצחון, (עד שיהיו לבחינת חלב), ויהיו דיבורים אלו דברי שלום שעושים שלום, להעלות ולהשלים העולמות של כל הניצוצי קדושה האותיות שנפלו ונתפזרו ונצטרפו אלי בתענוגי אכילה שתיה ומלבוש. וזכנו להיות בחינת בשר לעצם - להמחשבה של הצדיק שצועק ומקהיל קהילות, חכמות בחוץ תרונה.

ועל ידי זה העמיד בחינת הרגלין, צדק לפניו יהלך ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.

יברכנו אלקים (-דיבורי תורה ותפלה שעושים שלום) ויראו אותו (-יראה) כל אפסי ארץ (-אפיסת הארצית).

נ נח נחמ נחמן מאומן

אגרת הרמב"ן - תעלה על לבך מדת הענוה

 ב"ה

תעלה על לבך מידת ענוה, הרי עליה וגאוה להענוה, וכמו שאמר רבינו הקדוש שצריכים בחינת ויגבה לבו בדרכי השם, ובגמרא סוטה ה תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית. וזה מרומז במילת גובה, כי מצינו שכתוב: גבהה - אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי א-ל דעות י' ולא ולו נתכנו עללות: (שמואל א פרק ב פסוק ג). והרי ג' עם ה' = ח', ב' עם ה' עם הכולל= ח'. הרי שמיני בשמינית. וזה לשון תעלה בגמטריא ח' פעמים ס"ג, כי ס"ד היא ח' פעם ח' (וכן בגמרא שזה יפה כמו סאסא בשיבולת, סא, עם הב' אותיות בגמטריא סג).

וי"ל בזה תעלה בעידניה סגיד ליה, בעת הראוי לקחת הגאוה תקבלו בענוה. וזה מה שראיתי שהפסוק השמיני בפרשה השמינית הוא ויאמר יעקב וכו' קטנתי וכו'. כי יעקב בעצמי בחי' עקב ענוה, שבע פעמים הוי"ה, ובשמינית, שחזר על פכים קטנים רמז לשמונה נרות חנוכה, אמר קטנתי. אי נמי יצחק בגמטריא ח' פעמים הוי"ה ויעקב ז' פעמים לה', נשאר לו לעצמו השמיני שבשמיני.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Babylon the big bad bully

 ב"ה

בספר ישעיה פרק יד:ו נאמר על בבל -  מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך, נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה. עיין שם עוד כמה פסוקים, כולם מורים איך שבבל היה 'בריון' מה שנקרא באנגלית bully, במלוא מובן המילה. והרי 'בולי' ממש כמו 'בבל'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מח - צריכים לעבור בעולם הזה על גשר צר מאד והכלל והעקר של יתפחד כלל

 ב"ה

תנינא תורה מח

 

'ודע שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל' עכ"ל. גשר זה הצדיק, ומובן שהוא צר מאד מאד כמידת היסוד (וידוע שסבא ישראל אמר על עצמו שהוא הגשר בין עם ישראל לרבי נחמן). וכן כתוב אצל יעקב אבינו (וישלח לב:כד בפירוש רש"י) 'עשה עצמו כגשר'. וכן בסיפור שחלם שיש אוצר תחת הגשר, והלך לשם רק לשמוע מהשומר שיש אוצר בביתו, והנמשל שכדי לעמוד על מה שלך אתה צריך ללכת להצדיק – הגשר.

[יש לציין עוד למה שמסופר (ר' משה גלידמאן ועוד) ר' שמואל אייזיק היה אומר על עצמו, אם אומר היום שמע ישראל (באותה כוונה) כמו אתמול, הייתי מניח עצמי וכו', וסיפרו זאת לפני מוהרנ"ת ז"ל, ואמר על זה, אותו רביז"ל הדריך על חודו של חרב ועמד בזה, אנו אחרת קבלנו מרביז"ל אם לא מתפללים ביום כיפור מתפללים בשם ה' (היינו למחרת יום כיפור קוראים שם ה' כידוע), ע"כ. הרי הגשר צר מאד לר' שמואל אייזיק היה כחודו של חרב, ואילו לרוב העולם הוא הרבה יותר רחב]

ונלע"ד שהגשר צר לא רק ברוחב, אלא גם יתכן שתהא צרה וקצר באורך כי מבואר למעלה בתורה זו שלפעמים האדם יהיה ממש בפתח של הקדושה וכו', וכן עי' למעלה בתורה מז (תנינא) מהקלפה הדקה. ועיין בתורה עב (קמא). וע' בתורה קלג שחיזו דהאי עלמא הוא כמטבע קטנה שעומדת לפני העין (ובמסכת סוכה דף נב ורשעים נדמה להם כחוט השערה).

וע"ע בחיי מוהר"ן (תקכב – שלא להתעקש עט) מענין היסוד ושורש העבודה שקפץ ודלג על העולם הזה והבליו. וע' תורה סד – ועל כן ישראל נקראים עבריים, על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות ע"ש.

 

ענין הגשר י"ל שזה ענין של עתיק, כמבואר באריכות בקל"ח פתחי חכמה, שדרך עתיק כל מעשינו בעולם הזה נחקקים לנצחיות, עיין שם. כי כן צידדנו שעיקר ענין רבינו הוא בחי' עתיק (ובהקדמת המסדר והמלקט לספר חכמה ותבונה כתוב שבפירוש אמר רבינו ז"ל שכל תורתיו הם מעתיק). ונראה שגם ענין בלבול העצה המבואר בשיחות הר"ן אות רנה, הוא גם כן ענין הספקות שיש ברישא דלא אתידע דעתיק, ודו"ק.

ובשיחות הר"ן אות קפה רבינו גילה שכל הנהגה שהוא מצוה לעשות הוא סגלה ותקון ומועיל על מה שעבר ועל העתיד ולאחר ההסתלקות של האדם ולימות המשיח ולתחית המתים ולעתיד לבוא, ע"כ, מראה גם כן קצת על ענין זה.

 

 

ע"ע ילקוט מעם לועז אבות ו:ט – שהעולם הוא ים גדול והזמן הוא גשר עליה בלי מעקה ברוחב אמה. עיין שם.

 

עוד י"ל על פי המבואר במנחות (צט: וכן במדרש רבה ובילקוט שמעוני) שגיהנם רחבה מלמטה ופיה צר מלמעלה. הרי שאדם צריך לעבור על גשר צר, דהיינו על פיה של גיהנם, ולא לירד לעמקה ח"ו – יעו' במה שרבינו אמר בתורה קיט ז"ל אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם וכו' ואמר שאין נמצא שום עולם הזה כלל, עכ"ל. הרי בע"כ שהאדם צריך לעבור על פיה הצר, עד שיצלח לעבור לעולם הבא.

 

שלא להתפחד

ב"ה כבר דנו החברים הרבה בדקדוק לשון רבינו לא להתפחד, ולא כתב לפחד. ואחר העיון בכל הראשונים שלפעמים גם כן כתבו והשתמשו בלשון זה של להתפחד לא נראה שיש חילוק גדול ביניהם, אלא שאולי להתפחד מדגיש שסוף סוף האדם נותן את עצמו להיות מפחד, אף על פי שהפחד בא מאליו, העיקר שלא ליתן לו קיום.

אכן שוב שמתי לב ללשון רבינו בלקוטי מוהר"ן תורה טו:ב שכתב ז"ל שהאדם מפחד את עצמו מאיזה דבר, עיין שם שרבינו גילה כל הענין של יראה נפולה, שבאמת אין בשום דבר ליתן פחד באדם רק שהיראה שהיה צריך להיות מהשם יתברך נופלת ומתלבשת בהדברים, ואזי האדם מפחד מהם. ועל כל פנים רבינו כתב ממש באריכות ענין הפחד הוא שהאדם מפחד את עצמו. וזה בכל היראות והפחדים. וידוע מה שרבינו גילה בחיי מוהרן שיש משהו באדם שנותן לו את זה, ואין כאן מקום להאריך.

אז הכלל והעיקר לא להתפחד כלל, אינו יוצא מהמשמעות של כל הפחדים, שלא יפחד, אלא שבכל הפחדים גופא הוא ענין שהאדם מפחד את עצמו.

וכן תראה לשון רבינו בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה מג, "על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו" - שהפחד בא מאליו - "רכי לבב הם מתפחדים" - הם נותנים קיום להפחד.

 

והעיקר להיות בשמחה תמיד, וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפי' על ידי מילי דשטותא וכו'.

עיין לעיל תורה תנינא כד, ובשיחות הר"ן אות כ'.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

מלחמה בעמלק סוף פרשת בשלח - ולא על ידי נסים

 ב"ה

יז:ט ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי.

משה צוה את יהושע לצאת מן הענני הכבוד ולהלחם, וע' ברש"י פסוק יג: ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדים שעשו על פי הדבור של שכינה, ע"כ. ועם כל זה כמה מקשים למה היו צריכים ללחום ולא היו משמידים אותם עם הענני הכבוד כמו שהיה אחר כך בנחל ארנון, או על ידי שום נס אחר. ועיין בספר המידות ערך מריבה קג ז"ל אין להתפלל על שום אדם שימות אפילו על מין, כי יותר טוב להרוג אותם בידי אדם ולא בידי שמים, ע"כ, וציינו שם לתוספות (ברכות ז.) שרבי יהושע בן לוי רצה לקלל ההוא מינא דהוה קא מצער ליה, אבל כאשר הגיע הרגע לקלל נפל לשינה, והבין שלאו אורח ארעא למעבד הכי, ורחמיו על כל מעשיו כתיב (תהלים קמה:ט) וכתיב (משלי יז:כו) גם ענוש לצדיק לא טוב, וכתבו התוס' עף על גב דהמינים וכו' מורידין ולא מעלין, היינו בידי אדם, אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטרידם\ולהטריחם ולהורגם בידי שמים, שלא כדרך בני אדם, ע"כ. ועוד ציינו להמושב זקנים על התורה (שמות ב:יד) ז"ל יותר איסור יש להעניש ולהמית את הגוי על ידי שם – דקשה להטריח ה' יתברך, מלהמיתו בידים, ע"כ, ומה שמשה רבינו הרג המצרי, תירץ שאותו מצרי היה חייב מיתה על אשת איש, ובכהאי גוונא שמצוהל הרגו מותר להטריח בידי שמים להורגו. ובספר חבצלת השרון תירץ שאין טרחא כלפי שמיא רק כאשר מקללים – אבל עיקר הרציחה על ידי שמים, אבל המקלל בשם כאילו הורג בידים (על פי הקהלות יעקב בב"ק סימן מה). ויכולים לפרש כן בדברי רבינו שכתב שאין להתפלל וכו', ומשמע שלהרגו בפירוש, אפילו על ידי שם, מותר.

אכן תוספות והמושב זקנים כללו בדבריהם כל עונש לא רק מיתה, ואילו רבינו הזהיר רק שלא להמית. ועיין בספר המידות ערך מריבה אות עו, למריבה, השכם והערב וכו' או כשאי אפשר לך לדון אותם, תתפלל עליהם והקדוש ברוך הוא יפילם, ואל תמסור אותם לשר, ע"כ, משמע דעונש בעלמא מותר. ולכאורה במלחמה זו נגד עמלק, אף על פי שלא כתוב אלא ויחלש, מיתה הוה.

והנה כל מלחמות של השם יתברך הם בשמו, כמו שכתוב באז ישיר, ה' גבור מלחמה ה' שמו (שמות טו:ג) ופרש"י ז"ל ה' שמו, מלחמותיו לא בכלי זיין, אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד (שמואל א:יז:מה) ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות, ע"כ. וכתיב בתהלים (כ:ח) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. ולכאורה גם אם השם יתברך היה הורגם על ידי העננים או נס אחר, זה נחשב על פי השם.

אכן במלחמה זו לכאורה לא היה על ידי שם השם, כי מבואר בסוף הפרשה ברש"י שאין השם שלם עד שימחה שמו של עמלק, ואפילו תומר שעכ"ז המלחמה עם שמות השם, עם כל זה יש לומר שכבר אין זה בכלל החילוק הנ"ל שההורג עם השם כמו ההורג בידים, כי כיון שאינו בא עם שם שלם, הוה יותר כמו מתפלל וכדומה. ואולי אפילו הכח של העננים, שודאי היו תקופים אפילו נגד עמלק, כמו שראינו שאחר פטירת אהרן והסתלקות העננים, רק אז באו להלחם עם ישראל, עם כל זה, לא היו תקופים נגד עמלק בכח שם שלם, ולכן יותר טוב להרוג אותם בידי אדם, ואפילו הציווי לא בא במפורש, לפירוש המושב זקנים.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

חיל אחז יושבי פלשת - הגיע הזמן שיקבלו שכרם משולם

 ב"ה

פרשת בשלח

טו:יד שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹֽשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת.

שמעו בגמטריא רבינו נחמן. פלשת ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. עמים ירגזון חיל אחז ישבי, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה ע"ה.

הראשי תיבות של: ירגזון חיל אחז ישבי פלשת בגמטריא נ נח ע"ה.

הסופי תיבות של: ירגזון חיל אחז ישבי פלשת, בגמטריא רבי נחמן מאומן, ובגמטריא רב נחמן בן פיגא ע"ה.

פרש"י ז"ל ישבי פלשת, מפני שהרגו את בני אפרים שמיהרו את הקץ ויצאו בחזקה, כמפורש בדברי הימים (א:ז:כא), 'והרגום אנשי גת', ע"כ.

הנה בודאי מגורת רשע היא תבואנו (משלי י:כד). כי מבואר בספר צדקת הצדיק מו, שהמעפילים בפרשת שלח, באו בחשבון שכל מה שבעל הבית יאמר עשה חוץ מצא, אף על פי שעוד לא נכנסו, ומשה רבינו אמר להם היא לא תצלח, ודייק שהיא לא תצלח, אבל אחרת דומה לו כן תצלח, כאשר כבר יצליחו ליכנס, אז שוב חל חוץ מצא, כי בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא (סוטה מט:) וחוצפתא מלכותא בלי תגא (סנהדרין קה.), התגא הוא רצון העליון, והמלכות הוא כנסת ישראל, שיהיה להם כח בעזות דקדושא לנצח על ארץ ישראל אפילו קודם עת פקודתה. ולכן בודאי באותה שעה חיל אחז יושבי פלשת, שאלו שיושבים עכשיו בפלשת יקבלו מגורתם, באותה מדה שמדדו, גמולם ישוב על ראשם ויתאבדו כליל מן הארץ, אכי"ר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Rabbi Moshe Breslover

HH

Who was Reb Moshe Breslover again?

HH orphan raised by R Nussun, gave the Breslov tradition to R Yisroel Karduner

NNNNM

I thought Reb Nachman Tulchiner was R Natan's boy

HH both. According to the rabbis of Breslov RNT was the greater disciple, but according to what is obvious and blatant and according to Saba Yisroel, RMB was the greater.

NNNNM

HH originally everyone understood that RMB was by far the greatest. Just, R. Avrohom son of RNT, who Saba proclaimed was an Eesh Emes, wrote that a few years after his father's passing he decided that his father had been greater, and he presents a very weak argument trying to prove it. May HY forgive him for all the distortion that resulted from this.

Thus you will notice e.g. Saba never spoke of making prayers of the Torahs, even though Rabbainu himself said this is supreme, probably to combat the other sides fault of favouring lamdunus over tzidkus against the very nature of Rabbainu.

NNNNM

I heard somewhere that Reb Natan encouraged RNT not to study Gemara much

HH at the beginning, because it was still hard for him. Compare that to RMB brought up as a child prodigy proficient in all the Torah...

NNNNM

Real Hisbodidus - a Na NaCh wake up call

https://rumble.com/v48zv3x-real-hisbodidus-a-nanach-wake-up-call.html

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו - פרשת בשלח

 ב"ה

פרשת בשלח

יד:טו ויאמר י' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו.

ויאמר י', עם הב' תיבות בגמטריא נחמן מאומן. י' אל משה, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. אל משה בגמטריא רבינו נ נח. תצעק אלי, עם הב' תיבות בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

ו'י-ה-ו-ה אל משה מה תצעק', הראשי תיבות יאממת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בגמטריא הפתק. הסופי תיבות של: מה תצעק, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ושל ה' אל משה מה תצעק אלי דבר, בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. הסופי תיבות של: משה מה תצעק אלי דבר אל בני בגמטריא רבי נחמן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: י' אל משה מה תצעק בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. אותיות היסוד של: ויאמר י' אל משה מה תצעק בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. אותיות היסוד של: ויאמר י' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: מה תצעק, עם הד' אותיות ב' תיבות והכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. הראשי וסופי תיבות של: מה תצעק אלי דבר, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אונקלוס תרגם: ואמר ה' למשה קבלית צלותך מליל עם בני ישראל ויטלון, ע"כ. ויש לפרש על פי ליקוטי מוהר"ן תורה עה, שצריכים לדבר בתורה ותפלה עד שיהיה הגוף בטל ואפס, שיהא הגוף אחד עם הדיבור עיין שם [ועיין שם, ובתורה ותפלה יש ב' גוונים מחשבה וצעקה וכו' כי הצעקה בחי' חכמות בחוץ תרונה וכו' ובמשה כתיב ויצעק משה וכתיב וילך וידבר כו' שהיה מקהיל קהלות ברבים וזה בחי' חכמות בחוץ תרונה, ע"ש], ומבואר שם שהדיבורים של תורה ותפילה הם בחי' רגלים, ובבחינת צדק לפניו יהלך (תהלים פה) ועל ידי זה זוכין לבחי' ועמדו רגליו ביום ההוא על הזתים עיין שם.

הרי בזה שמשה צעק בבחי' מה, דהיינו באפיסת הגוף שלו, בודאי נתקבל תפילתו, שנעשה הכלי מחזיק הברכה כמבואר שם, וזה מה שהשם יתברך אמר לו, שמה שתצעק אלי, דבר עם בני ישראל, דהיינו כי בני ישראל הם כמו הגוף של משה רבינו, כי משה רבינו הוא הנשמה להם, ולכן הוא צריך להיות בשר אחד איתם (וכמבואר גם בתורה כב, שצריכים להיות בשר להצדיק שהוא בחי' עצם), על ידי דיבורי התפלה, כמו שהוא זכה לזה בפרטיות לעצמו, ואז ממילא יזכו ל'ויסעו' – לבחי' צדק לפניו יהלך ועמדו רגליו וכו'.

והנה תורה עה לא נכתב בתחילה על ידי רבי נתן, והוא השתדל לכתבה יותר מבואר, אכן הודה על שני דברים שלא זכה להבינם, בסוף התורה כתב שלא זכה להבין כלל הכוונה בזה שבתורה ותפילה יש ב' גוונים מחשבה וצעקה. – כי בכל התורה מדובר על דיבור, ואיך זה קשור למחשבה וצעקה, ולא אפילו פירש איזה בחי' של מחשבה, רק שהצעקות בחוץ. ובאד"ה ובחי' זאת, כתב וזה בחי' שותא דינוקא בשוקא דאבוה ודאימא ע' לעיל זה איני מבין כלל, ע"כ. ולפי מה שפרשנו אולי י"ל שהמחשבה הוא בחי' הצדיק עם הדיבור של העם. ולכן הביא ממשה רבינו ודוד שהיו מקהלים קהלות, כי הדיבור יצא מהעם, והם, הצדיקים בחי' משה ודוד, הנשמה והמחשבה. וזה כמו שהתינוק מדבר דבריו בשוק מה שלמד מאביו ואמו, והשוק הוא בחי' חכמות בחוץ תרונה, הנאמר אצל הקהילות שעשו משה ודוד, וכן השוק הוא בחי' חמוקי יריכיך של המחשבה, כי התינוק אין מבין מה שאומר, רק אומר מה ששמע, והמחשבה והכוונה בהם אינם אלא על ידי האבא והאמא, בחי' הצדיק. 

מפתחות:

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו – לק"מ קצח דף קיא:.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Pay for every look

HH

Imagine a website selling houses, or taking a ride with a broker, any house that you deliberate on even slightly, you must pay for one day of its upkeep and furnishing.

That's kind of what happens when one looks at ....

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

נפילה אחר נפילה של חלום פרעה

 ב"ה

ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחלה, בראשית מא:כא.

יש לפרש כאשר האדם עובד את השם בכל כוחו, אזי יש כמה עבודות פחותות שהוא היה רוצה לעשות אבל אין לו פנאי בשבילם, כי צריכים לתפוס את העיקר, אזי כאשר באים העתים שאין לו בהם חפץ לעבוד את ה' בכל כוחו, אז היה רוצה לפחות לתפוס את העבודות הקלות שהיה צריך לוותר עליהם, אם זה לקרוא מדרש ואגדה או איזה ספר או לעשות איזה מצוה וכדומה. ובאמת כך ראוי לעשות, וכמו ר' זירא (ברכות כח) כאשר לא היה יכול ללמוד, ישב בפתח בית המדרש, וכאשר התלמידי חכמים נכנסים ויוצאים יקום לפניהם ויקבל שכר. ונגד זה כתוב, ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה, שאפילו לא זוכים לתפוס את זה.

ועיין בזה בליקוטי מוהר"ן לה, שצריכים שינה, ליתן נייחא למוחין, ויכולים לעשות את זה בלימוד פשטי אורייתא, או במשא ומתן עיין שם. ובליקוטי תפילות תפילות על זה שכאשר אינו זוכה לעבוד כמו שצריך, שעל כל פנים יעסוק באלו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפילה קצרה - תמצית תורה עד בליקוטי מוהר"ן

 ב"ה

לזכות לשמחת התורה, חכמת התורה, דיבור בדעה בצדקה, רפואה, וימלא כבוד ה' את כל הארץ

יהי רצון מלפניך יאו"א שתקרבני לעבודתך, כל עבודתי שיתגלה כבודו יתברך, ומלטני מדינא דמססאבא זוהמא דנחש, ותעזרני להצדיק את עצמי מלמטה וכאשר תצדיק עלי הדין מלמעלה, שתהיה רק ביסורין של אהבה שאין בהם ביטול תפלה, ותגבר עלינו חסדו, כענין אברהם בחסד ושרה צדק דינא דלמכותא הולידו את יצחק וצרת קלסתר פניו, זו התפלה, דומה לאברהם. ורק לשעה קלה עוברת בהתחלה כאשר הנפש בקטנות ובחשכת לילה בעוד שהדיבור בלי דעה, וגם אז זכני לבחינת הושענא רבא, צדק תדברון, ללעי באורייתא הרבה אפילו בגמגומא וכל מלה ומלה סלקא לעילא, וחדי ותקבלה ונטע לה סחרנין דהאי נחלא ואתעבידו מאינון מילין אילנין רברבין דאקרון ערבי נחל. ותקף תרפאני וזכני לחכמה, בחי' שמחת תורה, תורת ה' תמימה משיבת נפש, דיבור בדעה, אני מדבר בצדקה רב להושיע (ישעיה סג), להיות מאינון דידעי אורחוי דאורייתא ומשתדלי בה בארח מישור, לנטוע אילנא דחיין לעילא דכולא אסוותא, רפאות תהי לשריך (משלי ג), שמש צדקה ומרפא בכנפיה (תהלים פד), בחי' יעקב, ויעקבני זה פעמיים. ואזי והיה אור הלבנה בחי' הדין של יצחק תהיה כאור החמה הרחמים של יעקב, שמש ומגן ה' אלקים, ותצילני מהסיגים הוא עשו.

ועל ידי החכמה תתקן נפשי ותעלהו לשורשו במחשבה שעלה תחילה, איה מקום כבודו בחכמה, ותחדש העולמות שנבראו באורייתא היא חכמה וימלא כל העולם בכבודך. רומה על השמים אלקים, תעלה הנפש שעודה בבחינת צחוק עשה לי אלקים, לבחי' יעקב שהוא שמים בחי' חכמה, ואז, על כל הארץ כבודך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

No Disproportionate Punishment

HH

The prophet Isaiah in Chapter 13 prophesies the destruction and fall of Babylon, in verse 17 he says Gd will bring upon them Mudai who won't desire silver or gold just the destruction of the corrupt evil Babylon. Verse 18, Mudai will blow up the Babylonian youth, and will have no mercy or compassion on their babies and children.

The Medrash (Esther Rabba 5:3) says, why was this brutal punishment brought upon Babylon, on account of (Lamentations 5:11) 'they raped the women of Zion'.

Thus we have a moral standard established by Isaiah, if Gd forbid the enemy does such an atrocity they are bringing upon themselves - their youth, children, and babies, brutal punishment.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

ליקוטי מוהר"ן תורה עד - רבי נתן הוסיף בדברי רבינו שצריכים יגיעת התורה - ממש פלא - נ נח נחמ נחמן מאומן

פני פרעה

 ב"ה

פרשת בא

י:יא לֹ֣א כֵ֗ן לְכוּ-נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת-יְקֹוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה.

לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים, 'ועבדו את' עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן 'מבקשים' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. לכו נא ע"ה בגמטריא נ נח. את י' כי, בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. אתה בגמטריא רבנו נחמן. ובא"ת ב"ש תא"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: לכו נא הגברים ועבדו את י', עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת, בגמטריא נ נח ע"ה. הראשי תיבות של: נא הגברים ועבדו את י' כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה, עם הי"ד אותיות, בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. הראשי תיבות של: ועבדו את י' כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה, בגמטריא רפ"ו סימנים שיש בלקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

הסופי תיבות של: כן לכו נא הגברים ועבדו, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: את ה' כי ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. הסופי תיבות של: ועבדו את, בגמטריא רבנו נחמן. הסופי תיבות של: נא הגברים ועבדו את ה' כי אתה, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן ע"ה. הסופי תיבות של: ועבדו את ה' כי אתה אתם, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. הסופי תיבות של:  הגברים ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים, עם הח' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה. הסופי תיבות של: מבקשים ויגרש אתם מאת, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אתם מאת פני פרעה ע"ה בגמטריא לקוטי מוהר"ן. הסופי תיבות של: ויגרש אתם מאת פני בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: נא הגברים ועבדו את י' כי אתה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פני פרעה, האותיות שלפני פר"ע – עקס, בערבית תרגומו יותר, וכשם המסגד אל-אקצא (שיכולים לכתוב עקסא), המסגד הרחוק ביותר, או הקיצון.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The Life of Our Leader Rabbi Nachman - article 395 - translation

 395

I heard from Rabbi Yudel the retelling of the things he heard from Our Rabbi o.b.m.. He spoke up and said: Abraham our forefather also had tremendous suffering from such stories (i.e. like the matter of the stories and suffering which transpired over him). Because Abraham our forefather also drew the youth close to Hashem Yiburach. For he converted converts as is known (Biraishis Rabba 39). And his way was, that he would come inside an city, and he would run inside the city, and he would shout, ‘oy oy, gevald gevald’. And they would run after him like people chase after a madman, and he would make copious claims with them that they all were in great errors, because he was an expert in all the logic and explanations of the ways of their idolatry, because the idolatry of the early ones, they had with it many fallacious explanations and logic. And Abraham our forefather r.i.p. was very proficient in all their explanations and the ways of their errors. And he would prove to them and show them that it was all a mistake, and he revealed to them the true holy faith. And a few of the youth were drawn to follow him, because old people he would not draw close, because the elderly were already rooted in their many mistakes and it is difficult to return them yet from their ways, just the youth were drawn and ran/wanted to follow him. And he would go from city to city and they ran/wanted to follow him. And their fathers and their wives would oppose them – against these youth, because they said about them that they went out to a bad culture and became apostates, to the extent that they extremely alienated them. To the extent that some of the youth returned to their persuasions because of the suffering they had from their homes, from their in-laws, and their father, and their wives and so forth, and some of them remained by him and bonded to him.

And Abraham our forefather would engage abundantly in this, to reveal the holy faith in the world. And he would compose very many books on this, thousands of books. And he had many sons, and probably, since they were his sons, they all went in the straight (-proper) path, because even Ishmael repented (Bava Basra 16b). However, afterwards, when Abraham our forefather wanted to leave over his books and his wisdom in the world, he analyzed and contemplated to himself to which of his sons he should leave his books and his wisdom, until he came to the decision to leave everything to Isaac our forefather, and he gave over to him everything.

And afterwards, Isaac also went in this way, and he converted many converts, and composed also very many books in the matter of strengthening the holy faith. And he also contemplated to which of his sons he should leave his books and his wisdom, because Esau as well was good in his eyes, and misled him to the extent that he (-Isaac) loved him, as is explained in the Scripture, as it says (Genesis 25), ‘And Isaac loved Esau because he was a hunter with/for his mouth’, as Rashi explains there, that he would trick his father with his words, and he (Esau) would ask him, ‘father, how does one tithe salt’ etc.. But nevertheless, Isaac contemplated in his mind until it became clear to him that the main thing is Jacob, and he gave over to him everything.

And so Jacob as well engaged in this, to draw the youth close to Hashem Yisburach, and he composed many thousands of books in the matter of the faith, because he composed a great many books in the matter of the holy faith, a stupendous (-exaggerated) amount of books. And he learned with all his sons the ways of the holy faith, because they were all tzadikim (-righteous). But even still, he analyzed with his mind to whom to give over all his wisdom, until he gave over all his wisdom to Levi. And to all of them he gave over an outline (‘chapter headings’). And therefore the tribe of Levi were bound and strong with the holy faith more than all of them. And therefore the tribe of Levi did not err in the (golden) calf, and also they did not have upon them any servitude of Egypt, because the tribe of Levi were strong in the holy faith, more than all of them.

And afterwards he spoke about the matter of the remedy for a person to merit to come to him after his passing etc. [and it is explained elsewhere – previously in ‘New Stories’ at the end of article 21 (article 101)

Na Nach Nachma Nachman MayUman

Why aren't all the Jews wealthy?!

https://rumble.com/v47hqb3-why-arent-all-the-jews-wealthy-a-secret-divulged-by-na-nach-nachma-nachman-.html

סיפורי מעשיות, מעשה מבעל תפילה. כת אחת החליט שהתכלית הוא שמחה.

 ב"ה

סיפורי מעשיות, מעשה מבעל תפילה. כת אחת החליט שהתכלית הוא שמחה.

כת בחרו בשמחה. עיין בספר שופטים (טז:כג) וסרני פלשתים נאספו לזבח זבח גדול לדגון אלהיהם ולשמחה ויאמרו נתן אלהינו בידנו את שמשון אויבינו, ודייק הכלי יקר שהול"ל ולשמוח, ולכן פירש מה שפירש, ולפי דברי רבינו י"ל שהשמחה היה להם כאלוה.

 

שם משמואל יום הכיפורים: בש"ס סוכה מח: אמר ליה האי מינא דשמיה ששון לרבי אבהו, עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי, דכתיב (ישעיה יב:ג) ושאבתם מים בששון, אמר ליה איה הוה כתיב לששון כדקאמרת, השתא דכתיב בששון, משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא. ומפי כק אבי אדמור זצללהה שמעתי, שאמר לפרש דהמין סבר כי התכלית לאדם להיות שש ושמח, והשיב לו רבי אבהו כי זה רק צרך לעבודה ולא התכלית, וזהו שמרמז משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא, ע"כ.

ובענין האי סוגיא יש ללמוד ששמחה הוא כלי לקבל התורה, וכמו שכתוב בליקוטי מוהר"ן סה:ד שהביא ממש"כ שעתיד הקב"ה להחזיר את הכתרים של נעשה ונשמע דכתיב ושמחת עולם על ראשם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

New Nanach song - Bring Them Home Nachman To Jerusalem

New Nanach song - Glorious Nanach Kingdom of God

 

פלשתים

 ב"ה

פלשתים. בליקוטי נ נח חלק ה' הארכתי בענינם, כי כנראה המלחמה נגדם זה סמל של תפקיד עבודתינו היום. עיין שם בארוכה, והרי 'מדמה וליצנות עינים' בגמטריא פלשתים ע"ה. וליצנות נקראת בפרשת וארא, התל, ת"ל בגמטריא ה' פעמים אלקים, שהוא חצי מנינו של פלשתים, וכדלקמן.

וכאן יותר התיחסות לענין החפירות והמנהרות. וכן עכשיו גילו חפירות ומנהרה בחב"ד, ושונאי ישראל חגגו על זה. אז אמרתי שאחר התיקון כללי הנדפס יש תפלה קצרה שהרבה אומרים, וכתוב שם ז"ל אותך אדרש אותך אבקש שתחתר חתירה דרך כבושה מאתך, דרך כל העולמות, עד ההשתלשלות שלי במקום שאני עומד, כפי אשר נגלה לך יודע תעלומות, ובדרך ונתיב הזה תאיר עלי אורך וכו' עיין שם. אז כל מה שאנו זוכים למנהרות מהשם יתברך, יתגלו ויתבטלו המנהרות של הס"א.

ואלו המנהרות מבקשים מהשם יתברך שהוא יתברך יחתור לנו, ואילו מצידנו אנחנו מבקשים את הגשר, כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן שהאדם בעולם הזה צריך לעבור על גשר צר מאד (-והשיר המפורסם שייבש הרבה את הלשון – כל העולם כולו גשר – טעות גדול), והגשר הוא הצדיק, בחי' צדיק יסוד עולם, שהוא צר [וחז"ל אמרו שיעקב אבינו עשה עצמו כגשר במעבר יב"ק. וכן במעשה שאיש חלם שיש אוצר תחת הגשר, ושם השומר אמר לו שהוא חלם שיש אוצר בביתו וכו'].

כי בתפלה קיימא לן (ברכות לא. לד:) מדניאל (ו:יא) וכוין פתיחן ליה וכו' לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות. ואפילו שכתוב ממעמקים קראתיך ה', מזה למדים (ברכות י:) להתפלל במקום נמוך. ועקר העסק בתפלה למצוא על ידי האמת של האבן או על כל פנים החלון את הפתחים לצאת ולעלות, כמבואר בליקוטי מוהר"ן קיב. אלא שהרבה תפילות צעקו מבטן שאול וכדומה, כי בודאי בכל מקום שהאדם נמצא צריכים לצעוק להשם, אבל צריכים להשתדל להתפלל בכוין פתיחן כנ"ל.

בלשון עברית, פיר – shaft, ורבינו הקדוש אמר ביידיש, מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען – פייעריל, ביידיש זה אש, אבל לפי העברית זה יכול להיות חפירות ומנהרות [למאן דאמר אשו משום ממונו, הרי הוא כבור, רש"י ב"ק כב.].

מחתרת בגמטריא תפלת כל פה, עם הג' תיבות. ואולי הכוונה, לא שהתפילה בחי' מחתרת, כי התפלה צריכים להשתדל שיהיה לאור כנ"ל. אלא שעל ידי תפלת כל פה, פועלים אצל השם יתברך שיחתור לכל אחד להאיר ולהשפיע להם.

 

 

ועפו בכתף פלשתים ימה (ישעיה יא:יד), כתב הרד"ק כאן שאע"פ שנתערבו רוב האומות, כידוע שסנחריב בלבל את כל העולם וזה הלכה גדולה לקבל גרים וכדומה, כאשר הנביא מזכיר אדום ומואב ובני עמון רצונו לומר ארצותם והיושבים בהם היום עד כאן תוכן דבריו. ולכן לא משנה מי הם היום שפולשים בעזה, יש לכנות אותם פלשתים [ופלשתים ממזרים כמו שהביא רש"י (בראשית י:יד) מהמדרש, שהיו פתרסים וכסלחים מחליפים או גונבין נשותיהם ומשניהם יצאו הפלשתים והכפתרים. ועיין שם ה' בנים של מצרים, לודים עמנים להבים נפתחים פתרסים כסלחים, הג' אחרונים ראשי תיבות נפ"ך של מנצפ"ך, והראשי תיבות של הג' ראשונים בגמטריא מ"ץ של מנצפ"ך, הרי ביחד פ"ר דינים, ומהף"ך יצא פלשתים. פך בגמטריא ק' המרמז על שקר, וזה אותיות פלש – של פלשתים, ואין הפ' דגושה כי אין להם הביטוי וההברה של פ' דגושה (אכן בתורה הקדושה דגושה), והרי באנגלית false. הפך מישראל הנקראים זרע אמת, זרע עם הג' אותיות פ"ר. ואמת משלים הדיבור של לשון הקודש שהוא קרוב לדבר דבר של שבת קודש, ומביא השמחה של שבת, וזה היפוך בחי' בור, שהוא בד' אבות הנזיקין יסוד העפר, בחי' עצבות]. ובאמת מצינו שאפילו קודם בילבול האומות, פלשתים נקראים בעיקר על מקומם, כמו שכתוב באז ישיר, חיל אחז יושבי פלשת.

והנה בעיצומו של המלחמה נגד המחבלים בעזה תשפ"ד הדף יומי התחיל ללמוד בבא קמא (וכבר הגיעו לדף לח, עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו וכו'). ועיין בטעמי המצות להאריז"ל ריש פרשת משפטים ז"ל דיני ד' אבות נזיקין, הם: השור, והבור, והמבעה, וההבער. והם הקליפות. והם נגד ד' אבות עליונים שבקדושה: אברהם, יצחק, ויעקב, ודוד. כי שור, הוא נגד מדת יצחק, שהוא גבורה וכו'. ובור, נגד אברהם כי הוא בחי' באר מים חיים, וזו בור שאין טיט היון. וכו' וכו' ובור הוא בחי' ד' אותיות מאברהם (-אברה=בור) בגימטריא, וחסרה המ' שהוא המים, כי זה הוא בור ריק אין בו מים, עכ"ל. ולהלן שם עה"פ כי פתח איש בור כז"ל אם עשה ח"ו עבירות, שגורמים לחפור בור, שהוא יסוד דנוקבא דקליפה, הפך הבאר הקודש, ונפל שמה שור או חמור, משיח בן דוד משיח בן יוסף, שלם ישלם, ע"כ (ועי' לקמן, פל-שתים, שתי נפילות).

הבני יששכר כתב (אגרא דכלה בחוקתי, וכן כתוב בספר קהלת יעקב) שפלשתים בגמטריא י' פעמים אלקים, דהיינו שיעור קומה שלמה של דינים. וכתב שזה 'שבע' על 'חטאתיכם' בגמטריא תתס. דהיינו רצועה מרדות בעון שהולכים וממשיכים להתנהג בקרי ח"ו, אז השם יתברך מוסיף להעניש 'שבע' על 'חטאתיכם' עם הפלשתים, עד כאן תוכן דבריו. ועל כן אברהם אבינו הציב שבע כבשות, שלא תהיה במקרה אלא דרך כבושה, וקרא למקום ההוא באר שבע, שבע דייקא. והנה אברהם אבינו ישב בארץ פלשתים ימים רבים (בראשית כא:כג. בארץ פלשתים, עם הב' תיבות בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב), פרש"י (מהמדרש ב"ר נד:ו) כ"ו שנה עיין שם החשבון. וי"ל כי תת"ס, י"פ אלקים, עם כ"ו – הוי"ה, בגמטריא משיח דוד משיח יוסף. [וזמש"כ בהלל, מאת הוי"ה היתה, מאת היתה בגמטריא פלשתים ע"ה, ומפריד בין התיבות, הוי"ה, כמנין הנ"ל. והיא נפלאת בעינינו, יש להחליף א' עם ש', על פי ליקוטי מוהר"ן תנינא א:ט, והרי נפלשת בגמטריא פלשתים, שכיבושה תלוי בעינים]. כי הבור לוכד את השני משיחים בעוה"ר כמבואר מהאריז"ל, והתיקון של הבור הוא א', יו"י, לעשות מבור - הבאר. וכן בור הוא מי שאין לו את הבאור. וכן בור, בו ר', ר' הוא אחריים של שם אלקים. ובאר, הוא באר היטב, היטב בגמטריא הוי"ה, כמובא שהיטב באחוריים בגמטריא ע' לשון, לכל העמים. ונהרו אליו כל העמים. וזה מה שברכו לרבקה, את היי לאלפי רבבה, רבבה בגמטריא בור ע"ה, שצריכים להוסיף להבור את הא' – לאלפי רבבה, וזה היי (ע"ה בגמטריא הוי"ה, ושם הע"ב – מו"ם בגמטריא אלקים) שהוא שם ע"א של ע"ב שמות, לע' אומות ולישראל. כי גם בשמה של רבקה, יש רב"ה ע"ה בגמטריא בור, וק, מאה (אי"ק), אמה, אבר-הם. ולכן יצחק נגאל עם מ"ם, שנאמר לך מעמנו (פרקי דר' אליעזר פרק מח), והגאולה העתידה יהיה עם ץ', בגמטריא מים. והמים בחי' מ"ן של מנצפ"ך שמעלה הבאר.

וזה מש"כ בריש פרשת בשלח, וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, כי מצרים כולל כל הגלויות, וצ"ר של מצרים בחי' מנצפ"ך כמובא בספרים, וכנ"ל שהראשי תיבות של בני מצרים הם בגמטריא מנצפ"ך, וכל בניו נקראים עם י"ם בסוף (י:יג – לודים, ענמים, ועי' במדרש. וכן ימ"ה של הפלשתים), וזה וחמשים, ה' אותיות של מנצפ"ך, וכמו שכתוב ויפ"ר את עמו מאד ויעצמהו מצ"ריו (עם ב' כוללים, שעוד היה חסר להם ףץ, בגמטריא פלשתים. ובגאולה העתידה של בנין בית המקדש הרמוז בבאר השלישי שחפר יצחק אבינו ויקרא שמה שמה רחבות, כי עתה וכו' ופרינו בארץ. שמרוויחים ב', ףץ של גאולת מצרים וגאולה העתידה. וזה האות ץ בגמטריא תשע מאות, בגמטריא שדים במילואו, שין דלת, עם הו' אותיות, יוד מם. כי בסוף יהיה מלחמה ביניהם ויכרתו כמבואר במעשה מהחיגר), אע"פ שאז עוד לא זכו לכל החמש, ולכן ויסב אלקים את העם. ועל זה ביקש דוד המלך (תהלים עא:כא) תרב גדלתי ותסב תנחמני, שיסב חזרה וינחם דרך ארץ פלשתים.

וכל הג' פרקי תהלים של סט-עא מדברים על הבושה והחרפה, [ואמר (סט:לא) אהללה שם אלקים בשיר, שם בשיר, עם הו' אותיות וב' תיבות, בגמטריא י"פ אלקים, בגמטריא פלשתים.] כי סוף המידה הששי (כל אחד כלול מי') ותחילת השביעי, הם סוף היסוד ועטרת היסוד בחי' מלכות, ושם יש בחי' ערוה ובושת ובחי' בור. (לפי חשבון מספר פרקים שלנו, אבל יש דעות בגמרא תוס' ובמדרש, שיש קמז או קמט).  

וכן בבא קמא בא"ת ב"ש, ששתדי(ת), אותיות שד"י ש"ת, שת בגמטריא 700, הרי בחי' שש ושבע. כי השער הראשון מתחיל מלמטה, מסוף הבנין שהוא שד"י שאמר לעולמו די. די הוא דוד, המלכות שמכסה את היסוד. שמשון, עם ה' אותיות בגמטריא שבע מאות והכולל. בחי' אבן הש"תיה, בחי' יעקב אבינו אשר פדה את אברהם, שגאולתו עם ן' כמו שנאמר הצילני נא מיד אחי (פרקי דר' אליעזר מח), ן' בגמטריא שבע מאות.

ושנינו בריש בבא קמא (ה:) אמר רבא (-אותיות באר), וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד. שדית בחי' מלכות, מלך לשדה נעבד, בחי' דוד, ואילו הג' אבות, כולם יש להם בחי' בור, אברהם, אבר"ה כנ"ל, יצחק בגמטריא בור. יעקב, לשון יקב שהוא הבור שלפני הגת לקבל היין, וכן כל יקב שבמקרא ל' בור הוא, וכן עד יקבי המלך (זכריה יד) ת"י עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס וכו' (לשון רש"י ישעיה ה') [וכן ע' לשון יקב, עיין בתרגום שהביא רש"י עה"פ חכלילי עינים – בראשית מט:יב]. שיחיא הוא בור, כמו ששנינו בור (עגול) שיח (ארוכה) ומערה (מרובע), וגם שיחיא מלשון השפלה, שחי ונעבורה, שפ"ל אותיות פל"שתים.

והנה ימי חיי האבות, קעה, קפ, קמז, בגמטריא בכתף, כלשון הכתוב, ועפו בכתף פלשתים ימה. וי"ל זמש"כ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרב הוא, כי אברהם ישב בפלשתים כ"ו שנה, וניתן ליצחק ק"פ שנה חסר י"ב שנה שלפני העקידה שאברהם אבינו כבר יצא מפלשתים וישב בחברון (רש"י בראשית כא:לד), ויצחק חזר עם אברהם, הרי עוד שנתיים, אבל אחר כך, בשנה השלישי, כבר מצאנו אותו בבאר שבע. ויעקב, י"ז משנותיו היו במצרים וי"ד בישיבה, וכ"ב הליכתו לבית לבן, נשאר לו משנותיו צ"ד שנה שנוכל להחשיב לתיקון באר שבע שבפלשתים, הרי ביחד שי"ד שנה, כי 'קרב הוא', היו עוד צריכים הזכות של עוד ש' מאות שנה י"ד של חיי האבות [וכן ויהי בשלח, בשל"ח חסר יה"י בגמטריא שד"י ע"ה]. ואלו המלחמות עשה דוד המלך, דויד – באותיות אלו יש את החמשה קוין וי' שיש בשם שד"י (וכן בגמטריא ניר לדויד). ואיתא במדרש (במדב"ר יד:א) ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להתיר שלשתן (מואב אדום פלשתים) לישראל, שנאמר ועפו וכו'.

ועפו לשון כפול, כמו שכתוב מגלה עפה, בכתף, כתף בגמטריא חמש מאות, היינו החמש אותיות כפולות של מנצפך, שהם מתחילים עם כף בגמטריא חמש מאות.

וזה תפילה למשה איש האלקים, תפלה משה, אותיות פלשתים, כאשר מחברים ההי"ן לאות י'. והראשי תיבות של תפלה למשה, ת"ל בגמטריא ה"פ אלקים – חציו של פלשתים, האלקים – ה' פעמים אלקים, עוד ה"פ, חציו השני. כי פלשתים בבחי' אותיות הכפולות כנ"ל. וזה פל-שתים, כמו שדרשו חז"ל אמרפל, שאמר פול – ליפול, כן פלשתים, זה ליפול שתים, פעמיים לפך – או שני המשיחים כנ"ל מהאריז"ל, לחלל הארץ (-ותחולל ארץ). גם איש מתחלף ל'פלש', כי האלף מתחלף לאות ל' באותיות א"ל ב"ם, והי' מתחלף לפ' באותיות אח"ס בט"ע גי"פ.

 

ובור של הנזקים, בחי' אין בור ירא חטא. כי חפירה הוא לשון בושה, שצריכים להיות ירא בשת, בעבור תהיה יראת ה' על פניכם זו הבושה, ובור של נזק אין לו הבושה של החפירה ולכן אין בור ירא חטא. וכתיב (תהלים קמג:ז) אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם ירדי בור, הרי ירדי בור בחינת הסתרת פנים וכנ"ל.

והרי אברהם אבינו עסקו בפלשתים היה בחפירות בארות מים, והפלשתים סתמום, ויצחק חזר וחפרם וחפר עוד כמסופר בפרשת תולדות. ועכשיו באחרית הימים, הפלשתים חוזרים בעצמם לחפור בעשרות ובמאות מיליוני דולר.

והנה אבימלך מלך פלשתים, אבי-מלך, שרוצה לקבל המלוכה במקום הצדיק כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ומצינו שנקמה גדולה והכנעת הפלשתים על ידי שמשון הגיבור שהיה נזיר עולם, ואבשלום היה נזיר עולם (נזיר ד:. ועיין בריש ספר מלכים פסוק ו' על אדניה, ולא עצבו אביו מימיו וכו' ואתו ילדה אחרי אבשלום, פרש"י גדלתו אחר תרבות שגלה אמו של אבשלום, ע"כ, הרי שגם אבשלום לא עצבו וכו'), אב-שלום, והנה הגרים בארץ פלשתים אין יכולים לאמר פ' דגושה, ואומרים במקומו ב', ואם תחליף הב' של אבשלום לפ', הרי באמצע שמו – פלש. כי לכאורה הפלשתים הם שונאים חנם, בחינת (תהלים סט) רבו משערות ראשי שונאי חנם, שיונקים מהשערות שהם מותרי המוחין, כמבואר בליקוטי מוהר"ן סט (כי השנאה באה מחוסר הדעת, מעכירת המוחין, וכאשר חסר כל כך עד שאין אלא מותרי המוחין, הרי זה שייך לשנאת חנם). ומבואר שם איך מגיעים למותרות כאלו, על ידי הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו כו' (קדושין ע), כי כשנושא אשה שאינה הוגנת לו בודאי אינו מתרצה בחלקו, בממונו באשת נעוריו ובוחר במה שאינו שלו וכו' עיין שם. ולכן אבשלום הרג את אמנון. וכאשר הוא עצמו ביקש המלכות שאינו ראוי לו, נתלה בשערותיו, והכו אותו בלבו, כי זה בחי' לב כסיל לשמאלו המבואר שם. ולכן שמשון לקח שער העיר עזה על כתפיו (שופטים טז:ג), בבחינת שחו רעים לפני טובים ורשעים על שערי צדיק (משלי יד), המבואר שם, שצריך להביא הרשעים על שערי צדיק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חרב על הבדים

 ב"ה

חרב על הבדים ונואלו (ירמיה נ:לו, ועיין בתענית ז).

מובן מאליו ממה שרבינו גילה בספר שיחות הר"ן עז. עיין שם באריכות (ומובן מדבריו למה ובמה יש לדעת מה שקורה בעולם), וזה מה שנוגע ממש לענינינו.

מכל שכן האדם וביתו שנכללין בהם כל האומות ונלחמין ומתגרין זה בזה כנ"ל. ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משוגע. וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האומות, והם מתגרין זה בזה והוא מוכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אומה אחרת כפי התגברות אומה על אומה שהם כולם נכללין בו לבדו. ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האומות שנכללין בו לבדו כנ"ל.

בענין דרשת הגמרא שלא ללמוד לבד, וראיתי הובא מדרשות האור זרוע טעם הדבר מפני שרק בשנים ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון, אכן בליקוטי מוהר"ן מבואר שזה נתקיים אפילו לבד, סא:ה, קמב.

עוד הביאו מהר"ם מינץ שבזמנינו יש לקיים על ידי קנה לך חבר, שהספרים הם חברים. רבי נתן לפני הסתלקותו אמר, עשה לך רב, ואם אין אתה יודע מי הרב, וקנה לך חבר, פרוש תתחבר את עצמך להקלמוס.

ועוד הביאו מהר' חיים פלאגי מה שמצינו בגמרא ש"חד מינייהו כתרי מינן", והיינו, שאחד מבני ארץ ישראל הרי הוא כשנים מבני בבל, היינו לענין זה, שעל בני ארץ ישראל לא נאמר מקרא זה "חרב על הבדים ונואלו". ויש להפעיל דבריו לדברי שיחות הר"ן הנ"ל שהיושב בארץ ישראל או בבחינת ארץ ישראל שעוסק בהתבודדות, יכול לעלות מעל כל המלחמות שנתקיימים בין האומות. ויכול לעשות שלום בין עצמותיו, ומזה לבוא להביא שלום להעולם (על פי תורה יד).

נ נח נחמ נחמן מאומן

טוב שברופאים לגיהנם

 ב"ה

טוב שברופאים לגיהנם (קידושין פב.). יש לפרש דוקא הטוב שבהם, והכוונה לפי מה שרבינו אמר (שבחי הר"ן טז) כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח, ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס, ע"כ. ולכן מי שהוא באמת רופא טוב דהיינו שמבין סדר האיברים וראוי לו למאס בתאוה זאת, ועכ"ז ממלא תאותו כשאר העם, הרי ראוי לגיהנם ר"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת שמות - וארא

 ב"ה

ב"ה

ב:ז ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד.

פרש"י ז"ל שהחזרתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה, ע"כ. ולכאורה מוכח מזה שגם משיח צדקנו לעולם לא יפול כל כך [ועיין בליקוטי תורה של האריז"ל בפ' ואתחנן עה"פ ויאמר ה' אלי רב לך, שבסוף ימי משה נסתמו ממנו מעינות החכמה, וכן יהיה בתחילה עם משיח, נביא אקים לך מקרב אחיו, ר"ת אלם וכו' שהיה גוזר עלי להיות אלם, החשיתי מטוב, ואין טוב אלא תורה וכו' כי בתחלה יהיה מש"ה שמ"ה שמה, עיין שם], ובאמת לפי המדרגה של אני היום ילדתיך, בכלל לא אפשר הדבר. כנלע"ד.

ויש להעיר שבליקוטי מוהר"ן קעט רבינו כז"ל עד שאפשר להתענות כל כך עד שיצטרך להשתמש בכח של הימים שינק משדי אמו, ואזי מחיה ומאיר כל הימים עיין שם. הרי מבואר שיכולים לתקן אפילו אותו חלב שינק, ואם כן עיקר הקפדה אינו על החלב אלא על שימת פיו על מקום כזה, ואף על פי שבסוף גם פיו נשרף קצת לא היה מעביר הטינוף בדבר. וכמו שכתוב אצל יוסף שלא שמע אל אשת פוטיפר לשכב אצלה, אפילו בלא תשמיש, להיות עמה, לעולם הבא (רש"י לט:י), משמע קצת שאם היה שוכב אצלה אפילו בלי תשמיש, כבר היא קשורה אליו לעולם הבא.

 

פרשת וארא

ח:יד וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֨ן הַֽחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָֽטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת-הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה.

ה' פעמים נזכרים מעשה החרטמים בפרשה [תנין, דם, צפרדע, כנם – שחי]). א – עשיית תנין מן המטה. שם כתוב: ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן. – ובאתי לדייק שלא כתוב 'כן' אלא בסוף, וכאן כתוב בלהטיהם ובשאר המקומות כתוב בלט. ופרש"י (ז:כב) בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים, ע"כ, ופירש הגור אריה בשם הרמב"ן שמעשה כשפים הם על ידי מלאכי חבלה שהם אש לוהט. הרי שמעשה בלהט על ידי מלאכי חבלה, הוא הרבה יותר גבוה מסתם מעשה בלט של שדים. ונראה שלאחר שמטה אהרן בלע מטותיהם הרי לקח מהם הכח להשתמש ולפעול עם מלאכי חבלה, ולכן אחר כך פעלו רק בלטיהם עם שדים. ונראה שלכן רק אצל בלהטיהם כתיב 'כן' בסוף (ראשי תיבות כישוף נכרי), ובשאר מקומות כתוב בתחילה, ויעשו כן. כי כל מעשי החרטמים היה לחקות מעשה הנסים של הקדושה. וזה פעלו דרך אותיות 'כן', וכמו שמצינו שהכיור וכנו נעשו על ידי מראות הצובאות – הרי שה'כן' בבית המקדש היה בחי' מראה, שמראה לעולם מה שמראים לו, כן החרטמים היו עושים, מראים את הנס לאספקלריא הטמאה שהיה מראה החיקוי. וכאשר השתמשו במלאכים אז מעשיהם היה יותר גבוה מסוף מעשיהם, אבל כאשר לא היה להם להשתמש אלא בשדים, אז מיד פעלו לקחת החיקוי דרך ה'כן', ולהראותו עם השדים.

ובזה י"ל הפסוק כאן, ויעשו כן החרטמים וכו' ולא יכלו, שלכאורה הלשון קשה, מאחר שלא יכלו, מה זה שעשו כן, הלוא רק השתדלו ובקשו לעשות, ובסוף לא עשו. ולפמש"פ אתי שפיר, שהם פעלו 'כן' להוציא החיקוי, אבל לא יכלו להפעיל את השדים להקימו, משום שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה. אכן עיין בפרש"י ז"ל להוציא את הכנים לבראותם (נ"א ולהוציאם) ממקום אחר, ולא יכול שאין השד שולט וכו' ע"כ. הרי שטעם שאין השד שולט וכו' שייך לפרש למה לא יכלו להביאם ממקום אחר, אבל עצם החיקוי לא יכלו, מכיון שנתקע פעולתם, כי הם היו משתמשים ב'כן' לעשות החיקוי, ונתפס באותיות כ"נ של הכנם, ולכן ניסו על כל פנים להביאם ממקום אחר, ובזה לא יכלו כי אין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה.

ולכן אמרו החרטמים אל פרעה (פסוק טו) אצבע אלקים הוא. כי אצבע הוא שמראים על דבר שזהו, זהו ולא חיקוי. ועוד יש לפרש אצבע ראשי תיבות, אין צור בלעדי ע' – ע' בקבלה מסמל שם הוי"ה בניקוד אלקים, שהם ז' נקודות כל אחד שוה י'.

ואחר כך במכת שחין, לא יכלו החרטמים אפילו לעמוד בפני פרעה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Who To Get Advice From - a Life Lesson from Rabbi Nussun

https://rumble.com/v46x6wk-who-to-ge-advice-from.html

שבע אומות יתגיירו

ב"ה

לעתיד לבוא שבע אמות יבחרו להתגיר מכל האמות, דכמו שנטל הקב"ה מן העולם שבעה מעשר משבעים לעצמו וכו' וזה נעשה אף מגוף הארץ וכו'

קהלות יעקב דרוש ג'.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

Powerful forceful delivery of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

https://rumble.com/v46fplr-forceful-powerful-delivery-of-na-nach-nachma-nachman-mayuman.html

Rosh Chodesh Shevat

HH 

Rosh Chodesh Shevat

Some say hillula of Rabbi Moshe Breslover - or 2 Shevat

The last Torah of Likutay Moharan volume 1, Torah 286 Rabbainu revealed that Shevat שבט is acronym טבעו בארץ שעריה, the gates to Paradise sunk to the ground, and the way to raise them is through the study of the Poskim - Halacha, because justice upholds the land. See there. The most important Halacha, and gateway to Paradise is Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

יראת שמים אמיתי - לרקוד ולהיות שמח

ב"ה

כוכבי אור, חלק ד ששון ושמחה, תפלה ג:

אשר הבעל דבר מתלבש עצמו במצות היראה, ומכניס ומביא, גם בלב הכשרים, שחלילה לבלות זמן על המחאת כף ורקודין ושמחה בה'..... היה בעזרי שאמשיכה עלי על ידי מלי דשטותא....

נ נח נחמ נחמן מאומן 

ארץ ישראל כולל פלשתים בזכות נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

ישעיה יא:יד

ועפו בכתף פלשתים ימה. במהרה בימינו אמן.

הכל בזכות נ נח נחמ נחמן מאומן

תראה בספר אור התורה

בשלח י:יז

ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, ולכן ועדין לא נחם לא קבל תנחומין בשלמות, כמו שכתוב ברבות ריש פרשת בשלח (שמו"ר כ:ט-טז) אבל לעתיד לבוא כתיב (ישעיה מ:א) נחמו נחמו עמי, על ידי שיתן להם גם ברור ג' ראשונות (-כולל פלשתים).

נ נח נחמ נחמן מאומן 

Holy Tunnels of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN Vs tunnels of evil

https://rumble.com/v45zf7x-holy-tunnels-of-na-nach-nachma-nachman-mayuman-saving-humanity.html

מנהרות קדושות

ב"ה

כל מה שאנחנו מתפללים את התפילה קצרה הנדפס אחר תיקון הכללי, שתחתור חתירה דרך כבושה אצלך וכו' , מתגלים כל החתירות והחפירות של חמס ומבלבלויטש

תפלת כל פה, עם הג' תיבות בגמטריא מחתרת

רבינו אמר עכשיו כל ההתחלות מפורים, הוא הפור שהטיל המן. הפור לשון פיר וחפירה.

שתחתור חתירה דרך כבושה...

בעברית פיר זה כמו מנהרה

רבינו אמר מיין פייריל ידלק עד ביאת המשיח

נ נח

חכמה אמיתית אינה מתיחסת להנהגה חיצוניות של הטבע

 ב"ה

עוד הוכחה שבדעת התורה לא מתחשבים בחכמות וטבע עולם הזה, הרי מצינו שאדם הראשון קרא שמות לכל הבהמות וחיות, וזה היה ברוב חכמתו, ואילו לפי המבואר במסכת עבודה זרה ח. הוא עוד לא ידע שיש חושך בלילה, ועוד לא ידע ענין שהימים מתקצרים בחורף ומתארכים בקיץ. וע"כ חכמתו הגדולה לקרוא שמות לכל הבריות היתה חכמה עלאה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

השמיטות והיובל שטעו בהם המקובלים והחכמים בעיניהם עד היום

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ןתכד (יח). בענין השמטות שיש ספרי מקבלים שסוברים ענין זה כמבאר בספרים, אמר רבנו ז"ל שאינו כן וכו'. וגם דעת האר"י ז"ל אינו מסכים כלל לענין השמטות וכו', עכ"ל. ועיין בהשמטות כאן ז"ל ועין בספר שבחי האר"י ז"ל הגדול המחבר לספר לקוטי הש"ס, וזה לשונו שם בדף לא. לאפוקי מהסוברים שיש שמטות ומקדם היה שמיטת החסד ועכשו הוא שמיטת הפחד, כל זה אינו אמת. ושמע מרבו, והוא הביא מדעתו סברת השמטות, והאמת אינו כך, וכו' כנ"ל, עכ"ל.

ועיקר הענין נמצא בשער מאמרי רשב"י בביאור האדרא רבא קדישא דף קלה, עיין שם באריכות:

ז"ל את שבתותי תשמורו ואמר ושמרו בני ישראל (דף ל"ז ע"א) את השבת לעשות את השבת הרי כי בכל פסוק תמצא מוזכרים שתי שבתות ביחד ובכלל הדבר הוא להודיעך ענין טעות אחד נפל בפי קצת המקובלים כמו ספר קנה וספר בעל התמונה האומרי' כי שבע שמיטות יהיו בעולם וכל שבעה אלף שנה הם שמיטה אחת וכבר עברה שמיטה ראשונה ואנחנו עתה בשמיטה הב' הרומזת אל ספירת הגבורה וכיוצא בזה האריכו בדברים אשר לא כן ועתה אודיעך כי אין להאמין בדברים האלו וסיבת מי שהביאם לידי טעות הזה יתבאר בדברינו אלה. דע כי כאשר האציל המאציל העליון את העשר ספירות דאצילות הנה בתחילה האציל את השלש ראשונות אשר כבר ידעת כי אז הוא סוד שבת העליון. אבל כאשר האצילם לא היו בתיקון גמור כפי הצורך ולכן לא עלה בחשבון ומספר יום השבת הזה הנז' ואח"ך בשבוע השנית שהם שבעה ימים אחרים האציל שבעה מלכי' הנרמזים בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וביום השבת שבסוף השבוע הזאת נאצל המלך השמיני הנקר' הדר ושם אשתו מהיטבאל כו' ולסיבת אשר שלשה הראשונות לא היו מתוקנות לכן אלו השבעה מלכים לא יכלו לסבול אור המאציל ולכן היו כולם בחינת דינין ומתו ונתבטלו האמנם כשיצא המלך השמיני הנקרא הדר יצא יותר מתוקן מכולם כמבואר אצלנו והמלך הזה הוא בסוד היסוד הנקר' הדר כמבואר בלשון האדרא בדקמ"ב ע"א ובג"ד ובכולהו כתרים כו'. ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד הה"ד ואלה המלכים כו' ויציאת המלך הזה היה ביום שבת השני ואח"ך נתקנו השלש הראשונות הנז"ל כנז' באדרא. ואז יצאו בשבוע השלישית שבעה ספירות תחתונות. אשר הם נקראים אצלנו בשם חסד גבורה ת"ת כו' עד ספירת המלכו' ואז ביום השבת השלישי יצתה (ד"ש ע"ג) המלכות ונמצא כי המלך השמיני שהוא נקרא הדר העליון והוא ממש יסוד נאצל בשבת שניה והוא קדם אל החסד אשר נקרא עתה אצלנו בשם ספירת החסד. ואח"כ ביום שבת השלישית נאצלה המלכות. וכבר אמרנו לעיל כי השבת העליון מכולם אשר בו נאצלו שלשה הראשונות בלי תיקון לא עלה בחשבון ונמצאו שתי שבתות אחד שבו נאצל הד"ר העליון ואחד שבו נאצלה מלכות האחרונה משבעה ספירות שנאצלו אחרי הדר העליון ואלו הם סוד שתי שבתות הנז"ל בפ' את שבתותי תשמורו ובפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ובזה תבין טעות המקובלים הנז' כי הם קבלו מרבותם הקדמונים ז"ל כי השבעה ספירות האלו שאנו קוראים אותם חסד וגבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות אשר הם סוד שבעה אלפי שני דהוי עלמא הנה הם נאצלו אחר השבעה מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום ומזה טעו לומר דאם כן נמצא כי גם בז' מלכים הראשונים הנקרחים מלכי אדום היה בהם המשך שבעה אלפים שנה אחרים כמו שהיו באלו השבעה ספירות האחרות ונמצא כי כבר אנו עתה בשמיטה שניה ומזה הוסיפו עוד לטעות ולו' שכיון שיש שתי שמיטות אם כן כך יתגלגל העולם עד תשלום שבע שמיטות ואין הדבר כן. אמנם השבעה מלכים דאדום לא נמשכו רק יום שבת אחד בלבד. (ע"ב) ותכף בשבוע השנית נאצלו שבעה ספירות האחרות כנז' שהיו מתוקנות וכנגד אלו השבעה ספירות ימשך העולם שבעה אלפים שנה ואין עוד כי השבעה מלכים ראשונים אין כנגדם בחינת עולם בפני עצמו כי לא היו מתוקנים והראיה לזה כי הנה הן עצמם חזרו אח"ך ונתקנו ע"י אלו השבעה ספירות אחרות ונתבסמו כמ"ש בדף קל"ב ע"ב וז"ל וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כולהו ואתחזרו לקיומא אחרא מנהון אתבסמו כו'. ונמצא כי לבחינת שתי שבתות הנז' שבהם נאצלו הדר ומלכות כנז' טעו המקובלים לכנותם ולקרותם בשם שתי שמיטות ולא כן הוא ודי בזה, עכ"ל.

עיין אגרות פתחי חכמה ודעת לרמח"ל סי' כג (שערי רמח"ל עמ' שפ) ז"ל ועכשיו יבין עליית הגוף – איך הוא עתיד להתעלות מעילוי לעילוי. הנה כל סדר שנסדר אחר הצמצום הכל נדרש בסוד ע"ס, ולכן נאמר שקיום כל דבר הוא ע"י ע"ס. כי אין שום דבר נמדד אלא במדה זאת. וע"כ גם מצבי האדם בזמניו נדרשים כן בע"ס, והוא מה שהזכיר בעל ברית מנוחה העליות עד אלף העשירי, וחתם בו. ומכאן יראה אגב אמיתת הרח"ו זללה"ה שגמר לטעות סברת התחדשות העולם בז' שמיטות, כי הרי ספר הנ"ל הוא ספר נכבד ויקר מאד, ונאמן בכל דבריו, מפרש סוף העילוי עד אלף העשירי, כמבואר שם בהקדמתו, ע"ש.

עיין שרשי המצוות לרמח"ל, כלל ל"ב ז"ל עוד מתיקוני השנה, שלא לעורר דין כלל על כן שמטת כספים, והעיקר כי המלכות נקשרת בגבורה ומשם כל החשך, על כן בשנה שבסודה, צריך לעשות הפך זה ולהגביר הרחמים תגבורת גדול ואז נתקנת תיקון עצום. ועוד מגיע הענין לתיקון השמיטה הכללית, שהיא שמטת הגבורה כמבואר במקומו, עכ"ל, ובהערות שם כבר ציין לדברי הרמח"ל באגרת הנ"ל והניח בצע"ג. וע"ש כלל מ"ח עמ' קיב ז"ל ונמצאו שכל מה שנמצא בהנהגה מעניני הקליפות ושליטותיהם, שרש כלו בספירות, הוא התלהטות המלכות הקדושה בדינים החזקים בסוד השמטה כמבואר במ"א, ע"כ.

עיין הקדמה שלישית לספר עמק המלך פ"ה ז"ל לאפוקי מהסוברים שיש שמיטות (ספר התמונה תמונה שלישית. וכן עיין בהקדמת הקנה עמ' ה'-), שקודם היו שמיטות החסד ועתה שמיטות הפחד, כל זה אינו אמת, ושמעו מרבם שברא הקב"ה עולמות קודם לזה העולם והחריבן, והוסיפו הם מדעתם סברת השמיטות, והאמת אינו כך, עכ"ל. וכן שם בשער ו' – עולם התוהו, פרק מו, ז"ל ולקצת מקובלים נפל טעות, שכתבו שלפני העולם הזה היה עולם אחד, והיה סוד שמיטת החסד, ועתה זה העולם השני הוא שמיטת הפחד, וכן יחדש הא-ל יתעלה עולמות עד שיכלו שבע שמיטות. והם טעו מחמת ששמעו מרבם שהיה עולם אחר קודם לזה העולם, ולא חששו לשאול לרבם מה היה טבעו של אותו עולם, למה החריבו וחזר ובנאו פעם שנית, אלא תכף אמרו מדעתם שהקב"ה יחדש שבע פעמים עולמות, והועלם שעבר היה סוד שמיטת החסד, וכעת אנו עומדים בזה העולם שהוא סוד שמיטת הפחד. ולא כן דברי מורנו ורבנו האר"י זלה"ה, שאמר שמתחילה בנה הקב"ה עולם אחד ומלכו בו שבעה מלכים שהם: הדעת, חג"ת, והנצח וההוד ביחד וכו', עכ"ל.

המגלה עמקות מביא בכמה מקומות ששמיטה זו שאנחנו בו הוא מפחד יצחק.

ספר הדע"ה של הלשם (ח"ב דרוש ג' נעף ז' דף כה:) ודע כי כל מה שאמרנו כאן מענין סוף כל התיקונים שהוא עד אלף העשירי, כי משם ולמעלה הוא בעולמות דא"ס כנזכר, הנה אין זה סתירה כלל (-היינו לאפוקי מהרמח"ל שכתב שהוא ראיה מוכרחת, השם יסלח לי שהבאתיו) לענין השמיטות הנמצא בדברי הראשונים ספר התמונה והקנה והרמב"ן והמערכת והרקאנטי והציוני ורבינו בחיי והרדב"ז וכן הרמ"ק ז"ל בפרדס בשער הנתיבות פ"ב ובשער פרטי השמות פ"ג האמינן ג"כ בזה, אמנם בספר שיעור קומה מיאן בזה הרבה וכן בדברי הרח"ו ז"ל בלק"ת פ' קדושים, אך הגר"א ז"ל לא דחה דברי הראשונים כלל ועשה סמוכות לדבריהם, ואמר בתיקונים תיקון ל"ו זה לשונו: מכאן משמע כדברי הראשונים דשבע שמיטות ואנן בשניה, עכ"ל (הגר"א). וכן נמצא ג"כ בדברי רבינו עזרא רבו של הרמב"ן בביאורו לשיר השירים המיוחס להרמב"ן, והוא לרבינו עזרא כנודע, ע"ש בתרי"ג מצות במצות יובל. והנה ראיתי בספר אחד שסתר את כל דברי הראשונים מספר ברית מנוחה במה שחתם את כל העליות רק באלף העשירי וכנ"ל.               אך באמת אין סתירה מדברי הברית מנוחה כלל ולא קשה כלל, כי אלו הג' אלפים שהם ח' ט' י' הנה הם מהג"ר, והם בסוד מוחין וכו' וכו' והברית מנוחה מדבר מהז"ת והמוחין שהוא הקטנות וגדול דכל שמיטה ושמיטה וכו' וכו', עד כאן דברי הלשם. וכעין זה רצה אחד בדורנו ליישב, נדפסו בדבריו בהקדמה לספר ברית מנוחה הוצאה חדשה מהדורא מקוצרת, שהסדר של ברית מנוחה איירי בסדר תיקון המבואר ברש"ש (נהר שלום דף יג סע"א) פרצוף הימים שהוא בדרך עשיריות דהיינו משנה לשנה עד עשר שנים, וכן מעשר לעשר עד מאה, וממאה למאה עד אלף, ולכן אחר שית אלפי שנין ממשיך ועולה עד עשרת אלפים. אך המהלך שכתבו הראשונים שיהיו עליות משמיטה לשמיטה עד יובל, איירי בסדר תיקון פרצוף הזמנים שהוא בדרך של שמיטות ויובלות כמבואר, ע"כ.

ופליאה גדולה שתירוצים כל כך פשוטים לא ידעו הרמח"ל ורבינו הקדוש, לדעתם המשובשת.

ואולי הדרך הנכון ליישב מקום הטעות, שיתכן שענין השמיטות והיובל הוא שייך דייקא לנשמות, כי כן חירות הנפש תלוי בשבע ובשמיטה, ולכן יתכן שאותם הצדיקים ידעו בנפשם השמיטות שהיו עוברים על נשמתם, וטעו לחשוב שהוא ענין כללי בהנהגת כל העולם.

ועוד עיין בספר תורה אור למהר"ם פאפריש בכמה מקומות, ובעיקר בפרשת משפטים כא:ו, שהביא דברי האריז"ל שביטל סברת השמטות והיובלות, ואחר כך (בדילוג) כותב ז"ל אבל אני מאמין בענין השמטות, כי לא לחנם נכתב כל סדר קבלתם שכמעט הכל סובב על יסוד הזה, וכן הקדוש קנה, וה"ר משה ליאון בעל לבנת ספיר, ור' יצחק בעל ספר מאירת עינים, והרמב"ן, כלם הסכימו ע"ז, ואם היה רבינו יצחק לוריא ז"ל בחיים, הייתי שואלו ילמדנו רבינו מאמר ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה הנאמר באדרא (אדרא רבה קלו.), שהוא על היובל הגדול, כל כל דור נ' שנה, ונ' אלף דור הם מ"ט שמטות, ודבר צוה לאלף דור כתיב. וכו' וכו' וכו' ואיני רואה מקום הזק לאמונת התורה באמונת השמטו, כי מה לי שאני מאמין שיתחדש היום ה' אלפים שנה ות"כ, או אם נתחדש היום י"א אלפים שנה, שהרי סוף סוף יצא מיש לאין וסוף יחזור הכל אל האין הראשון שיצא ממנו, ודי בזה עתה, עכ"ל.

רק על ידי הבעל שם טוב נתקן אמונת צדיקים. וכבר הארכתי במקומו בענין שהלכה כיחיד, כמו הצדיק האמת, רק מסיבת הגלות והתעלמות הצדיק האמת צריכים ללכת אחר הרבים.

ולמעשה לא רק האריז"ל, אלא גם הרמח"ל, רבינו הקדוש אמרו שזה טעות. והלכתא כרב נחמן והלכתא כרב נחמן והלכתא כנחמני. 

נדפס בתחלה 2/26/23 ועכשיו עם תוספות חשובות

נ נח נחמ נחמן מאומן

בבא קמא דף סא מסירות נפש על התורה

 ב"ה

מסכת בבא קמא

סא: כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו.

עמש"כ במסכת ברכות סג: על אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה.

אכן בפשטות אינם דומים, כל המוסר עצמו וכו' מדבר על מקרה שממש מסכן את עצמו [וכולי עלמא מודים שבתורה צריכים לכם, וכתיב וחי בהם], ואילו ענין של ממית עצמו, אינו אלא שמסור בכל נפשו ללמוד, ואפילו מחליש עצמו, ונקראת ממית כי מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צבא נימוסי

ב"ה

פרץ בן יהודה וכן בניו ער ואונן התחתנו בגיל שבע (סדר העולם, סנהדרין).

כך היה הגיל באותה תקופה.

וזאת אומרת שבגיל הגיוס - בן עשרים, המגויס עלול להיות לו י"ג ילדים.

ובמקרה שהוא רק בא להתחתן אז, נותנים לו שנה להביא ילד לעולם.

זה דין תורה שדרכיה דרכי נועם.

היפוך מה שעושים היום, שולחים רווקים צעירים (ורווקות - שזה צרה בושה שלא היה מעולם שנשים יגינו על הגברים) לקרב, שלא ישאירו מהם כלום, רחמא ליצלן.

ועוד מבקשים שכר כפינחס וקוראים עצמם הצבא הכי נימוסי....

נ נח

העיקר הוא הרצון

ב"ה

אנשים מחפשים ומבקשים השגות וחזיונות וחלומות, אבל העיקר הוא הרצון.

פרקטי, הרצון.

כל מה שמבחין חיים טובים, זה הרצון של הבן אדם.

כאשר האדם חוטא או יושב בטל, בלי רצון, חיים ריקים. כל מה שיש לו רצונות טובות, חייו מלאים וגדשים.

רבינו אמר שבשעת אכילה אדם יכול לזכות לרצונות וכיסופים שלא ידע מה הוא רוצה בכלל. רבינו לא אמר שזה זמן של השגות וכדומה, אלא דבר וענין השייך למקטון עד גדול שבגדולים, לזכות לרצון.

תפוס את זה עיקר, תמיד לבקש לעצמך זמנים ועסקים של רצון.

וכן לדבר הכיסופים בפה, להוציא בפועל נפשות לקרב את העולם להשם יתברך.

וידוע שרצון זה הכתר. והצדיק, משה, עומד בין שמד לרצון.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

רבינו כבר הכין הכל בשביל משיח

ב"ה

בראשית רבה צח (=נחמ)

 אמר רב חנין (-אותיות יננח) אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה יא:י) אליו גוים ידרשו - לא ישראל!

לכל אלו שצועקים משיח, אם מבני ישראל אתם תתחיל לשיר נ נח

כוס יקר ויפה לקידוש מסוגל לעשירות - דף יומי

 ב"ה

מסכת בבא קמא

סב. א"ל רב יימר לרב אשי, טעין כסא דכספא בבירה מאי, אמר ליה חזינא אי איניש אמיד הוא דית ליה כסא דכספא אי נמי איניש מהימנא הוא דמפקדי אינשי גביה משתבע ושקיל, ואי לא לאו כל כמיניה, ע"כ.

קשה למה שאל דוקא על כוס, ולא סתם על כלי כסף וזהב. ועוד קשה, למה לאו כל כמיניה, הלוא יתכן שדוקא רצה להתהדר עם כוס של כסף. ויש לומר שיש בזה רמז רחוק למה שגילה רבינו בחיי מוהר"ן תקעז שכוס נאה ויקרה לקדוש מסגל לעשירות, ולכן אם היה לו כוס של כסף אחד, מן הסתם זה היה מיוחד לקידוש של שבת, ואם כן היה צריך להיות גם כן אמיד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עשירות כבוד חכמה וגאוה של השם יתברך

 ב"ה

איגרת הרמב"ן

כי המתגאה בלבו על הבריות מורד הוא במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמים, שנאמר י' מלך גאות לבש וגו'. ובמה יתגאה לב האדם, אם בעושר ה' מוריש ומעשיר. ואם בכבוד, הלא לאלקים הוא, שנאמר והעושר והכבוד מלפניך, ואיך יתפאר בכבוד קונו. ואם בחכמה, מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. נמצא כי הכל שוה לפני המקום, כי באפו משפיל גאים וכו' עיין שם. הקדים לכתוב אצל עושר, שהשם יתברך מוריש ומעשיר, וכן כתב בסוף לענין חכמה, שהשם יתברך נותנה ולוקחה, אבל לענין כבוד כתב שאינו אלא שהשם יתברך. אכן אותו פסוק שהביא ראיה שהכבוד של השם יתברך כתוב בו גם עושר, ואילו בעשירות לא כתב אלא שהשם יתברך הוא המעשיר. והרי מצינו גם לענין כבוד שנאמר למשל (שמואל א:ב:ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. וי"ל שכיון שכבוד אינו דבר ממשי, כיון שכתוב שהוא שייך להשם יתברך, על כרחך כל כבוד שיש שייך להשי"ת. מה שאין כן מה שכתוב עשירות, לא מכריח בעשירות הנמצא אצל אדם פרטי שאינו של אותו אדם, רק שאין לו להתפאר עליו משני הטעמים שכתב, כי גאות הוא לבושו של השי"ת, ובמה יתגאה כי ה' מוריש ומעשיר.

נ נח נחמ נחמן מאומן