פלשתים

 ב"ה

פלשתים. בליקוטי נ נח חלק ה' הארכתי בענינם, כי כנראה המלחמה נגדם זה סמל של תפקיד עבודתינו היום. עיין שם בארוכה, והרי 'מדמה וליצנות עינים' בגמטריא פלשתים ע"ה. וליצנות נקראת בפרשת וארא, התל, ת"ל בגמטריא ה' פעמים אלקים, שהוא חצי מנינו של פלשתים, וכדלקמן.

וכאן יותר התיחסות לענין החפירות והמנהרות. וכן עכשיו גילו חפירות ומנהרה בחב"ד, ושונאי ישראל חגגו על זה. אז אמרתי שאחר התיקון כללי הנדפס יש תפלה קצרה שהרבה אומרים, וכתוב שם ז"ל אותך אדרש אותך אבקש שתחתר חתירה דרך כבושה מאתך, דרך כל העולמות, עד ההשתלשלות שלי במקום שאני עומד, כפי אשר נגלה לך יודע תעלומות, ובדרך ונתיב הזה תאיר עלי אורך וכו' עיין שם. אז כל מה שאנו זוכים למנהרות מהשם יתברך, יתגלו ויתבטלו המנהרות של הס"א.

ואלו המנהרות מבקשים מהשם יתברך שהוא יתברך יחתור לנו, ואילו מצידנו אנחנו מבקשים את הגשר, כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן שהאדם בעולם הזה צריך לעבור על גשר צר מאד (-והשיר המפורסם שייבש הרבה את הלשון – כל העולם כולו גשר – טעות גדול), והגשר הוא הצדיק, בחי' צדיק יסוד עולם, שהוא צר [וחז"ל אמרו שיעקב אבינו עשה עצמו כגשר במעבר יב"ק. וכן במעשה שאיש חלם שיש אוצר תחת הגשר, ושם השומר אמר לו שהוא חלם שיש אוצר בביתו וכו'].

כי בתפלה קיימא לן (ברכות לא. לד:) מדניאל (ו:יא) וכוין פתיחן ליה וכו' לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות. ואפילו שכתוב ממעמקים קראתיך ה', מזה למדים (ברכות י:) להתפלל במקום נמוך. ועקר העסק בתפלה למצוא על ידי האמת של האבן או על כל פנים החלון את הפתחים לצאת ולעלות, כמבואר בליקוטי מוהר"ן קיב. אלא שהרבה תפילות צעקו מבטן שאול וכדומה, כי בודאי בכל מקום שהאדם נמצא צריכים לצעוק להשם, אבל צריכים להשתדל להתפלל בכוין פתיחן כנ"ל.

בלשון עברית, פיר – shaft, ורבינו הקדוש אמר ביידיש, מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען – פייעריל, ביידיש זה אש, אבל לפי העברית זה יכול להיות חפירות ומנהרות [למאן דאמר אשו משום ממונו, הרי הוא כבור, רש"י ב"ק כב.].

מחתרת בגמטריא תפלת כל פה, עם הג' תיבות. ואולי הכוונה, לא שהתפילה בחי' מחתרת, כי התפלה צריכים להשתדל שיהיה לאור כנ"ל. אלא שעל ידי תפלת כל פה, פועלים אצל השם יתברך שיחתור לכל אחד להאיר ולהשפיע להם.

 

 

ועפו בכתף פלשתים ימה (ישעיה יא:יד), כתב הרד"ק כאן שאע"פ שנתערבו רוב האומות, כידוע שסנחריב בלבל את כל העולם וזה הלכה גדולה לקבל גרים וכדומה, כאשר הנביא מזכיר אדום ומואב ובני עמון רצונו לומר ארצותם והיושבים בהם היום עד כאן תוכן דבריו. ולכן לא משנה מי הם היום שפולשים בעזה, יש לכנות אותם פלשתים [ופלשתים ממזרים כמו שהביא רש"י (בראשית י:יד) מהמדרש, שהיו פתרסים וכסלחים מחליפים או גונבין נשותיהם ומשניהם יצאו הפלשתים והכפתרים. ועיין שם ה' בנים של מצרים, לודים עמנים להבים נפתחים פתרסים כסלחים, הג' אחרונים ראשי תיבות נפ"ך של מנצפ"ך, והראשי תיבות של הג' ראשונים בגמטריא מ"ץ של מנצפ"ך, הרי ביחד פ"ר דינים, ומהף"ך יצא פלשתים. פך בגמטריא ק' המרמז על שקר, וזה אותיות פלש – של פלשתים, ואין הפ' דגושה כי אין להם הביטוי וההברה של פ' דגושה (אכן בתורה הקדושה דגושה), והרי באנגלית false. הפך מישראל הנקראים זרע אמת, זרע עם הג' אותיות פ"ר. ואמת משלים הדיבור של לשון הקודש שהוא קרוב לדבר דבר של שבת קודש, ומביא השמחה של שבת, וזה היפוך בחי' בור, שהוא בד' אבות הנזיקין יסוד העפר, בחי' עצבות]. ובאמת מצינו שאפילו קודם בילבול האומות, פלשתים נקראים בעיקר על מקומם, כמו שכתוב באז ישיר, חיל אחז יושבי פלשת.

והנה בעיצומו של המלחמה נגד המחבלים בעזה תשפ"ד הדף יומי התחיל ללמוד בבא קמא (וכבר הגיעו לדף לח, עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו וכו'). ועיין בטעמי המצות להאריז"ל ריש פרשת משפטים ז"ל דיני ד' אבות נזיקין, הם: השור, והבור, והמבעה, וההבער. והם הקליפות. והם נגד ד' אבות עליונים שבקדושה: אברהם, יצחק, ויעקב, ודוד. כי שור, הוא נגד מדת יצחק, שהוא גבורה וכו'. ובור, נגד אברהם כי הוא בחי' באר מים חיים, וזו בור שאין טיט היון. וכו' וכו' ובור הוא בחי' ד' אותיות מאברהם (-אברה=בור) בגימטריא, וחסרה המ' שהוא המים, כי זה הוא בור ריק אין בו מים, עכ"ל. ולהלן שם עה"פ כי פתח איש בור כז"ל אם עשה ח"ו עבירות, שגורמים לחפור בור, שהוא יסוד דנוקבא דקליפה, הפך הבאר הקודש, ונפל שמה שור או חמור, משיח בן דוד משיח בן יוסף, שלם ישלם, ע"כ (ועי' לקמן, פל-שתים, שתי נפילות).

הבני יששכר כתב (אגרא דכלה בחוקתי, וכן כתוב בספר קהלת יעקב) שפלשתים בגמטריא י' פעמים אלקים, דהיינו שיעור קומה שלמה של דינים. וכתב שזה 'שבע' על 'חטאתיכם' בגמטריא תתס. דהיינו רצועה מרדות בעון שהולכים וממשיכים להתנהג בקרי ח"ו, אז השם יתברך מוסיף להעניש 'שבע' על 'חטאתיכם' עם הפלשתים, עד כאן תוכן דבריו. ועל כן אברהם אבינו הציב שבע כבשות, שלא תהיה במקרה אלא דרך כבושה, וקרא למקום ההוא באר שבע, שבע דייקא. והנה אברהם אבינו ישב בארץ פלשתים ימים רבים (בראשית כא:כג. בארץ פלשתים, עם הב' תיבות בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב), פרש"י (מהמדרש ב"ר נד:ו) כ"ו שנה עיין שם החשבון. וי"ל כי תת"ס, י"פ אלקים, עם כ"ו – הוי"ה, בגמטריא משיח דוד משיח יוסף. [וזמש"כ בהלל, מאת הוי"ה היתה, מאת היתה בגמטריא פלשתים ע"ה, ומפריד בין התיבות, הוי"ה, כמנין הנ"ל. והיא נפלאת בעינינו, יש להחליף א' עם ש', על פי ליקוטי מוהר"ן תנינא א:ט, והרי נפלשת בגמטריא פלשתים, שכיבושה תלוי בעינים]. כי הבור לוכד את השני משיחים בעוה"ר כמבואר מהאריז"ל, והתיקון של הבור הוא א', יו"י, לעשות מבור - הבאר. וכן בור הוא מי שאין לו את הבאור. וכן בור, בו ר', ר' הוא אחריים של שם אלקים. ובאר, הוא באר היטב, היטב בגמטריא הוי"ה, כמובא שהיטב באחוריים בגמטריא ע' לשון, לכל העמים. ונהרו אליו כל העמים. וזה מה שברכו לרבקה, את היי לאלפי רבבה, רבבה בגמטריא בור ע"ה, שצריכים להוסיף להבור את הא' – לאלפי רבבה, וזה היי (ע"ה בגמטריא הוי"ה, ושם הע"ב – מו"ם בגמטריא אלקים) שהוא שם ע"א של ע"ב שמות, לע' אומות ולישראל. כי גם בשמה של רבקה, יש רב"ה ע"ה בגמטריא בור, וק, מאה (אי"ק), אמה, אבר-הם. ולכן יצחק נגאל עם מ"ם, שנאמר לך מעמנו (פרקי דר' אליעזר פרק מח), והגאולה העתידה יהיה עם ץ', בגמטריא מים. והמים בחי' מ"ן של מנצפ"ך שמעלה הבאר.

וזה מש"כ בריש פרשת בשלח, וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, כי מצרים כולל כל הגלויות, וצ"ר של מצרים בחי' מנצפ"ך כמובא בספרים, וכנ"ל שהראשי תיבות של בני מצרים הם בגמטריא מנצפ"ך, וכל בניו נקראים עם י"ם בסוף (י:יג – לודים, ענמים, ועי' במדרש. וכן ימ"ה של הפלשתים), וזה וחמשים, ה' אותיות של מנצפ"ך, וכמו שכתוב ויפ"ר את עמו מאד ויעצמהו מצ"ריו (עם ב' כוללים, שעוד היה חסר להם ףץ, בגמטריא פלשתים. ובגאולה העתידה של בנין בית המקדש הרמוז בבאר השלישי שחפר יצחק אבינו ויקרא שמה שמה רחבות, כי עתה וכו' ופרינו בארץ. שמרוויחים ב', ףץ של גאולת מצרים וגאולה העתידה. וזה האות ץ בגמטריא תשע מאות, בגמטריא שדים במילואו, שין דלת, עם הו' אותיות, יוד מם. כי בסוף יהיה מלחמה ביניהם ויכרתו כמבואר במעשה מהחיגר), אע"פ שאז עוד לא זכו לכל החמש, ולכן ויסב אלקים את העם. ועל זה ביקש דוד המלך (תהלים עא:כא) תרב גדלתי ותסב תנחמני, שיסב חזרה וינחם דרך ארץ פלשתים.

וכל הג' פרקי תהלים של סט-עא מדברים על הבושה והחרפה, [ואמר (סט:לא) אהללה שם אלקים בשיר, שם בשיר, עם הו' אותיות וב' תיבות, בגמטריא י"פ אלקים, בגמטריא פלשתים.] כי סוף המידה הששי (כל אחד כלול מי') ותחילת השביעי, הם סוף היסוד ועטרת היסוד בחי' מלכות, ושם יש בחי' ערוה ובושת ובחי' בור. (לפי חשבון מספר פרקים שלנו, אבל יש דעות בגמרא תוס' ובמדרש, שיש קמז או קמט).  

וכן בבא קמא בא"ת ב"ש, ששתדי(ת), אותיות שד"י ש"ת, שת בגמטריא 700, הרי בחי' שש ושבע. כי השער הראשון מתחיל מלמטה, מסוף הבנין שהוא שד"י שאמר לעולמו די. די הוא דוד, המלכות שמכסה את היסוד. שמשון, עם ה' אותיות בגמטריא שבע מאות והכולל. בחי' אבן הש"תיה, בחי' יעקב אבינו אשר פדה את אברהם, שגאולתו עם ן' כמו שנאמר הצילני נא מיד אחי (פרקי דר' אליעזר מח), ן' בגמטריא שבע מאות.

ושנינו בריש בבא קמא (ה:) אמר רבא (-אותיות באר), וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד. שדית בחי' מלכות, מלך לשדה נעבד, בחי' דוד, ואילו הג' אבות, כולם יש להם בחי' בור, אברהם, אבר"ה כנ"ל, יצחק בגמטריא בור. יעקב, לשון יקב שהוא הבור שלפני הגת לקבל היין, וכן כל יקב שבמקרא ל' בור הוא, וכן עד יקבי המלך (זכריה יד) ת"י עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס וכו' (לשון רש"י ישעיה ה') [וכן ע' לשון יקב, עיין בתרגום שהביא רש"י עה"פ חכלילי עינים – בראשית מט:יב]. שיחיא הוא בור, כמו ששנינו בור (עגול) שיח (ארוכה) ומערה (מרובע), וגם שיחיא מלשון השפלה, שחי ונעבורה, שפ"ל אותיות פל"שתים.

והנה ימי חיי האבות, קעה, קפ, קמז, בגמטריא בכתף, כלשון הכתוב, ועפו בכתף פלשתים ימה. וי"ל זמש"כ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרב הוא, כי אברהם ישב בפלשתים כ"ו שנה, וניתן ליצחק ק"פ שנה חסר י"ב שנה שלפני העקידה שאברהם אבינו כבר יצא מפלשתים וישב בחברון (רש"י בראשית כא:לד), ויצחק חזר עם אברהם, הרי עוד שנתיים, אבל אחר כך, בשנה השלישי, כבר מצאנו אותו בבאר שבע. ויעקב, י"ז משנותיו היו במצרים וי"ד בישיבה, וכ"ב הליכתו לבית לבן, נשאר לו משנותיו צ"ד שנה שנוכל להחשיב לתיקון באר שבע שבפלשתים, הרי ביחד שי"ד שנה, כי 'קרב הוא', היו עוד צריכים הזכות של עוד ש' מאות שנה י"ד של חיי האבות [וכן ויהי בשלח, בשל"ח חסר יה"י בגמטריא שד"י ע"ה]. ואלו המלחמות עשה דוד המלך, דויד – באותיות אלו יש את החמשה קוין וי' שיש בשם שד"י (וכן בגמטריא ניר לדויד). ואיתא במדרש (במדב"ר יד:א) ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להתיר שלשתן (מואב אדום פלשתים) לישראל, שנאמר ועפו וכו'.

ועפו לשון כפול, כמו שכתוב מגלה עפה, בכתף, כתף בגמטריא חמש מאות, היינו החמש אותיות כפולות של מנצפך, שהם מתחילים עם כף בגמטריא חמש מאות.

וזה תפילה למשה איש האלקים, תפלה משה, אותיות פלשתים, כאשר מחברים ההי"ן לאות י'. והראשי תיבות של תפלה למשה, ת"ל בגמטריא ה"פ אלקים – חציו של פלשתים, האלקים – ה' פעמים אלקים, עוד ה"פ, חציו השני. כי פלשתים בבחי' אותיות הכפולות כנ"ל. וזה פל-שתים, כמו שדרשו חז"ל אמרפל, שאמר פול – ליפול, כן פלשתים, זה ליפול שתים, פעמיים לפך – או שני המשיחים כנ"ל מהאריז"ל, לחלל הארץ (-ותחולל ארץ). גם איש מתחלף ל'פלש', כי האלף מתחלף לאות ל' באותיות א"ל ב"ם, והי' מתחלף לפ' באותיות אח"ס בט"ע גי"פ.

 

ובור של הנזקים, בחי' אין בור ירא חטא. כי חפירה הוא לשון בושה, שצריכים להיות ירא בשת, בעבור תהיה יראת ה' על פניכם זו הבושה, ובור של נזק אין לו הבושה של החפירה ולכן אין בור ירא חטא. וכתיב (תהלים קמג:ז) אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם ירדי בור, הרי ירדי בור בחינת הסתרת פנים וכנ"ל.

והרי אברהם אבינו עסקו בפלשתים היה בחפירות בארות מים, והפלשתים סתמום, ויצחק חזר וחפרם וחפר עוד כמסופר בפרשת תולדות. ועכשיו באחרית הימים, הפלשתים חוזרים בעצמם לחפור בעשרות ובמאות מיליוני דולר.

והנה אבימלך מלך פלשתים, אבי-מלך, שרוצה לקבל המלוכה במקום הצדיק כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ומצינו שנקמה גדולה והכנעת הפלשתים על ידי שמשון הגיבור שהיה נזיר עולם, ואבשלום היה נזיר עולם (נזיר ד:. ועיין בריש ספר מלכים פסוק ו' על אדניה, ולא עצבו אביו מימיו וכו' ואתו ילדה אחרי אבשלום, פרש"י גדלתו אחר תרבות שגלה אמו של אבשלום, ע"כ, הרי שגם אבשלום לא עצבו וכו'), אב-שלום, והנה הגרים בארץ פלשתים אין יכולים לאמר פ' דגושה, ואומרים במקומו ב', ואם תחליף הב' של אבשלום לפ', הרי באמצע שמו – פלש. כי לכאורה הפלשתים הם שונאים חנם, בחינת (תהלים סט) רבו משערות ראשי שונאי חנם, שיונקים מהשערות שהם מותרי המוחין, כמבואר בליקוטי מוהר"ן סט (כי השנאה באה מחוסר הדעת, מעכירת המוחין, וכאשר חסר כל כך עד שאין אלא מותרי המוחין, הרי זה שייך לשנאת חנם). ומבואר שם איך מגיעים למותרות כאלו, על ידי הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו כו' (קדושין ע), כי כשנושא אשה שאינה הוגנת לו בודאי אינו מתרצה בחלקו, בממונו באשת נעוריו ובוחר במה שאינו שלו וכו' עיין שם. ולכן אבשלום הרג את אמנון. וכאשר הוא עצמו ביקש המלכות שאינו ראוי לו, נתלה בשערותיו, והכו אותו בלבו, כי זה בחי' לב כסיל לשמאלו המבואר שם. ולכן שמשון לקח שער העיר עזה על כתפיו (שופטים טז:ג), בבחינת שחו רעים לפני טובים ורשעים על שערי צדיק (משלי יד), המבואר שם, שצריך להביא הרשעים על שערי צדיק.

נ נח נחמ נחמן מאומן