הננחים לא צריכים לעשות מנין לבד, אלא צריכים להתפשט לערב עם כולם!

כמה שנים חפשתי וחפשתי מה שזכרתי בזכרוני ולא מצאתי, ופתאום בשבת מצאתי! כי תמהתי מאד על מה שהנ נח עושים מנין לעצמן, ובמעט חיות, שלכאו' היה להם להתערב בכל המנינים ולהחיות ולהאיר את רבינו לכולם. והרי שלך לפניך:

כוכבי אור, שיחות וספורים אות נד ז"ל ופעם אחת שמעתי מאבי ז"ל ספור בנין הבית הכנסת אשר באומין (ששמע אבי מפי מוהרנ"ת ז"ל), כי בשנה הראשונה שאחר הסתלקות רבנו ז"ל, לא נמצא יותר מששים אנשים (שבאו להשתטח על קברו הקדוש בערב ראש השנה), וגם זה המספר הרים מאד את הבטחון בלב מוהרנ"ת ז"ל שתהיה נקבעה זאת האספה לדורות (כנהוג עד היום). כי בתחלה לא עלה על דעתו כלל שיתעורר גם זה המספר לנסע לרבנו ז"ל על ראש השנה לאחר הסתלקותו כמו בימי חייו. ובערב ראש השנה נסכם בלב ר' יודיל ור' שמואל אייזיק ז"ל ועוד מגדולי תלמידי רבנו ז"ל להתפלל על זה המקום שהתפלל בו רבנו ז"ל בעצמו בראש השנה האחרון שקדם הסתלקותו (שנקרא בשם האמבאר כמובא בספר חיי מוהר"ן). אבל מוהרנ"ת ז"ל נתעקש ועמד כנגדם בטענתו ששמע מפי רבנו ז"ל שאמר פעם אחת אליו ולחברו רבי נפתלי ז"ל אני רוצה שתהו מערבים עם העולם (ובלשון המרגל בזה הלשון: איך וויל איר זאלט זיין אויס געמישט מיט דער וועלט). ורצה מחמת זה שיתפלל כל הצבור בבית הכנסת שנקרא בשם 'שומרים לבקר', שהוא נבנה אז בסמוך על ידי איש אחד שרצה וחשק שאנשי שלומנו יתפללו שם. וגם כל אנשי הצבור התמידי שבזה הבית הכנסת הסכימו על זה. (כי המחלקת שהיתה בחיי רבנו ז"ל נשקט ונשתקע אחר פטירת רבנו ז"ל מלב רבם ככלם של אנשי העיר. .ונתמהמה זה ההשקט עד תחלת שנת תקצ"ה, שעמד מי שעמד כאשר נספר לקמן. ועד זאת השנה היו רגילים אנשי העיר לבקש אורחים מאנשי שלומנו לסעד אצלם בסעדת ראש השנה). אבל מחמת ששאר תלמידי רבנו ז"ל עמדו בזה כנגד מוהרנ"ת ז"ל, נסכם הדבר להתפלל בהאמבר הנ"ל (שהתפלל בו רבנו ז"ל כנ"ל). ולפנות ערב כשנתאספו לתפלת המנחה נתעורר לאין ערך תבערת לב מוהרנ"ת ז"ל בצער ויסורים על עברם על דברי רבנו ז"ל (להיות מערב עם שאר נפשות ישראל כנ"ל), עד שחזר ונתלבש במלבוש העליון, לילך אל החוץ ולבא להבית המדרש הנ"ל ולבלי להתפלל כלל עם תלמידי רבנו ז"ל ורבי נפתלי בראות כן ממורנ"ת ז"ל, נתעורר גם כן לילך אל הבית המדרש הנ"ל. ואנשי הבית המדרש הנ"ל קבלו אותם ברב כבוד, והתפללו עמהם יחד עד עשרה שנים. אבל מחמת שמשנה לשנה נתוסף הצבור הנוסעים לאומין על ראש השנה. ראו אחר כך בסוף העשרה שנים שאין שום אפן ויכלת כלל לסבל את הדחק בזה הבית הכנסת, וחזרו וכו' ע"ש.