Nanach light in the dark

ומלאה החרבה -- כשזה קם זה נופל --- או נ נח או בריונים --- יש בחירה!

ב"ה

כמה וכמה חדשים שני פתקאות ותמונה של סבא ישראל השקיפו מעל הציון  הקדוש של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. והיה לאות ולמופת, רק פעם אחת הורידו אותם בתקופת פסח, ושוב העלנו אותם והיו שם לימים רבים. (בתמונה רואים שלוש בפתקים, אכן אחר פסח שמנו את האמצעי להראות צידה השני -- סבא ישראל):

 והנה אתמול באו שני בריונים אחד אומר (מתפאר כאילו... השם ירחם) שהוא השמש של ארוש ר"ל, ואחד כמוהו, ועשו איומים על הננחים ואין כאן מקום להאריך, אבל בקיצור הטומאה הצליחו ושוב הורידו את הפתקאות וסבא מעל הציון של רבינו נחמן מברסלב, ולא היה זמן מרובה, עד שבאו שני פצועים ושמו קופסאות גסות שלהם על הציון --- שלפחות עליהם כתוב נ נח נחמ נחמן מאומן!

Simcha Nanach with his get well sign by the holy tomb of Rabbi Nachman of Breslov -- Na Nach Nachma Nachman MeUman!

ב"ה תראה בחלון מאחורי בפנה העליונה עשו לי שלט לרפואה שלמה במהרה!

נ נח נחמ נחמן מאומן!

Only Nanach

HH

an old Ukrainian lady saw me limping in the street and came out with a piece of cabbage for me to put on my foot, so I conveyed to her the message --- only prayer! only Na Nach Nachma Nachman MeUman!

עבודת ה' באלול

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה פב

ועקר התשובה הוא בחדש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ופתח דרך כבושה לילך בה. והדרך שעשה משה הוא כך, שמשה קשר את עצמו אפלו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם, כמו שכתוב (שמות לב:לב): "ואם אין מחני נא". וזה פרוש (שמות ל"ה): "ויקהל משה" וכו' - שמשה היה מאסף ומיחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפלו עם הפחות שבפחותים.

והנה צ"ע כי הלוא הפסוק הזה, מה שמשה רבינו אמר ואם אין מחני נא היה בי"ח תמוז, ומבואר היטב ברש"י שבארבעים יום של י"ח תמוז עד כ"ט אב משה רבינו עסק בתפילה להש"י למחל ולסלוח לעם ישראל, עד שהש"י נתרצה והזמין את משה רבינו שוב לעלות אליו ונתן לו את התורה שנית. ולכן צ"ע איך רבינו לומד מזה הפסוק על ההנהגה של אלול, הלוא זה ההנהגה של תמוז שהוא עבודה אחרת לגמרי מקבלת התורה של אלול. ואפילו שנאמר שלכן רבינו הביא את הפסוק של ויקהל משה שהיה ממחרת יום כיפור, ומוכיח שמאז מי"ח תמוז עד לאחר יו"כ משה רבינו היה עוסק בזה הענין להתאחד עם אם ישראל, עדיין קשה איך מוכיח בזה במיוחד על חודש אלול.

ועוד צ"ב בתורה זו מה שרבינו כותב כל זה שכך עשה משה, ויכולים לפרש שכך עשה משה, ולכן כיון שמשה הצליח, נמצא לפי זה שכל עם ישראל מקושרים היטב להצדיק בימים האלו, ולכן הם ימי רצון ועת מוצלח לעבודת השם, ולפ"ז אולי יש ליישב הקושיא הנ"ל שרואים שעיקר הצלחת משה רבינו להשיג מבוקשו היה בימי אלול, כמו שאמרו חז"ל, ולכן הוא עת רצון בשבילנו.

אכן בהתחשבות שתורה זו ממש חלק מתורה ו', לכאו' רבינו לא סתם מגלה לנו הדרך של משה רבינו, אלא מראה לנו שכן ראוי לכל אחד מישראל להתנהג כך.

ואולי נוכל לפרש על דרך דרוש, שהנה בטענת משה רבינו מחני נא, הוכיח שהש"י עוד יתחדש התורה בנתינה השניה, והנתינה השניה יהיה עוד מקושר מאד כפי נשמות ישראל. ולכן דוקא חודש אלול שאז הש"י מסר את התורה שנית למשה רבינו, אז הוא מסוגל להתאחד עם כל אחד מישראל, כי אז כל אחד נקבע בתורה.

והנה התקשרות של משה רבינו עם כל אחד מישראל אפילו מהפושעים, לא היה שהלך לדבר איתם וכדומה, אלא שהתפלל אליהם (או כפי הדרוש הנ”ל, גם על ידי אותיות התורה), ואולי בזה שונה עבודת השם של איש פשוט, שגם עליו להתחבר לכל אחד מישראל, אבל הוא כבר צריך לעשות התקשרות גשמי (וכמו שמבואר בלקוטי הלכות שהצדיק שולח אנשיו למקומות נמוכות וכו').

שיר נ נח נחמ נחמן מאומן ותקבל רפואה!

ב"ה ראה מה שכתבתי אתמול, והנה בבוקר מושכם הראו לי מה שסבא אמר (ישראל סבא עמ' שיב) שנתן למישהו עצה לשיר נ נח, ואמר לו שעל ידי זה יהיה לו רפואה, והזכיר בפירוש את הרגלים -- פעמיים! 

כנראה קיבלתי אישור על המקום, ובעזה"י ישועות ורפואה שלימה קרוב לבוא! נ נח נחמ נחמן מאומן!

נ נח נחמ נחמן מאומן!

ב"ה כמה שנים כמעט לא אמרתי את העשרה פרקים של תיקון הכללי, כי תכלית התיקון הכללי, כבר כותב רבי נתן, שהוא לעורר את השיר פשוט כפול משולש מרובע, והיום כבר נתגלה שזה השם של רבינו בעצמו - נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועם כל זה אחר כמה שנים, כיון שזה מנהג בברסלב, וגם רבינו שיבח מאד את אמירת תהלים, אז קבלתי בלי נדר את המנהג להגיד את העשרה פרקים של התיקון הכללי כל יום, אף שעיקר סמיכתי על הננח, רק מבחי' תוקף תמצית התהלים ושזה מנהג של אנ"ש כנ"ל.

והנה היום ב"ה השם יתברך האיר לי כמה אני טועה, כי הנה כל יום אני מקדיש בכיף 8-10 להגיד את התיקון הכללי, אבל כמה פעמים אני מקדיש 10 דקות רצוף לשיר ננח?!

ולכן בעזה"י בלי נדר הריני מתחזק מכאן ולהבא להתחזק יותר בשירת נ נח נחמ נחמן מאומן, לעשרות דקות, ואולי אזכה אפילו לשעות -- ועוד לא אגיע למה שסבא היה שר נ נח כל הלילה.

בעזה"י!

נ נח נחמ נחמן מאומן!

חידושים בספרי רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

תצא. והייתם כאלהים ידעי טוב ורע (בראשית ג:ה), 'והייתם כ' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כי הצדיק הוא צמוד לאלהים, והוא הגשר. בענין ידעי טוב ורע עמש"כ בלקמ"ת תורה כט.

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה כט

'כי כל היחודים והזווגים הם בחינת בטול אסור' (ע' תורה נט). בזה י"ל הפסוק (בראשית ג:ה) והייתם כאלהים (ע' רמזים אות תצא) ידעי טוב ורע, ידעי זה בחי' זווג כידוע, שעל ידו הטוב מתחבר לרע ו'נעשה האסור כשר והתר בחינת בטול האסור', ובזה שפיר ידע גם את הרע במה שהוא יודע את הטוב, כי הרע יתבטל להטוב.

לקוטי מוהר"ן תורה י'

בסוף התורה ד"ה והנה מכלל הדברים אתה שומע שנגלה הוא בחינת ידים וכו' ואף שנסתר הוא למעלה מנגלה וכו' הוא ענין שכתוב בזהר: תנאים בשוקין ואמוראים בידין. ואף שהתנאים למעלה מאמוראים, מכל מקום הם במקום שהוא למטה ממקום האמוראים וכו' וכבר מבאר על זה תרוץ ע"כ. והנה ביאור הענין נמצא מהאריז"ל שאלו הרגלין שהם בחי' התנאים הם בעולם למעלה מהעולם שבו הידין שהם בחי' האמוראים. אכן אכתי צ"ב למה סידרו את הדבר כן, לדבר על הרגלין שמעולם עליון וידין מעולם תחתון ממנו. ואולי זה כענין שקוראים את שמע בעולם הבריאה כי אין לנו היכולת בזה בעולם האצילות.

לקוטי מוהר"ן תורה טו:א 'שישפט וידין בעצמו כל עסקיו, ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה, ותשאר אך יראת ה', ולא יראה אחרת. כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו, אזי דנין ושופטין אותו למעלה, כי אם אין דין למטה, יש דין למעלה (מ"ר שופטים פ' ה') וכששופטין את האדם במשפט דלעלא, אזי הדין נתלבש בכל הדברים, וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט וכו' אבל כששופט את עצמו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה, ואין היראה מתלבש בשום דבר לעורר את האדם, כי הוא בעצמו נתעורר, ע"כ.

הנה אכתי צ"ב, האדם ששפט את עצמו ומצא את עצמו חייב, אז איך זה יועיל שהתעורר מעצמו, סוף סוף מגיע לו איזה עונש, ויש לו מקום לישאר ירא מהעונש שיבקר אותו. וקשה לקבוע כלל שכל כהאי גוונא לא תחל העונש רק ישר מהשם יתברך – כמו חולאת וכדומה, שלא רואים שום אמצעי. ולכן קשה כנ"ל.

וב"ה כעין הקושיא הנ"ל רבינו כבר יישב בחיי מוהר"ן (אות תקע"ה) בחשיבות הענין לשאול עצה מצדיקים שעל ידי זה ניצול מיסורים וכתב שם ז"ל ואפילו אם ח"ו יבואו עליו היסורים זוכה על ידי זה לקבל אותם באהבה ובשמחה וזוכה לראות התגלות אלקות איך שהשם יתברך מצמצם את עצמו כביכול, ומתלבש עצמו בהם, ועל ידי זה מגיע על ידי היסורים לרב טוב ולחסד גדול ע"כ. וכמו כן נוכל ליישב כאן, שהעונש שמגיע להאדם ששפט את עצמו הוא ממש כמו כעצת הצדיק, שבבוא היסורים יראה איך שהם ממש יד ה' וככל הנ"ל.

וזה מבואר יותר בלקוטי מוהר"ן תורה רנ, שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת, שמי שיש לו דעת שהכל בהשגחה, לא היה לו יסורים כלל ע"ש.

שוב חבר שלי הראה לי תשובה ויישוב אמיתי על שאלתי, והוא כי חלק ממה שהאדם דן את עצמו זה לא סתם לחייב את עצמו אלא גם להעניש את עצמו ולקבל תיקונים על מעשיו. ודבר זה מפורש בלקוטי הלכות (חושן משפט, הלכות הרשאה ג:ז) וז"ל ששופטין א"ע קודם שיבא הדין של מעלה ח"ו כדי לבטל הדין שלמעלה ע"י המשפט ששופט א"ע כנ"ל. כי לפעמים האדם רואה שאין די לו בדיבורים מה שהוא שופט א"ע ואזי הוא בעצמו נותן משפט ע"ע שיתענה ויסגף עצמו כך וכך על מעשיו שעשה ואע"פ שבאמת בוודאי אין זה מספיק אפילו חלק מאלף כנגד מה שפגם כי כל ימינו לא יספיקו להתענות ולסגוף עצמינו על פגם הרהור ומחשבה זרה אחת למי שמאמין בעוצם הפגם הנוגע במקום שנוגע כנ"ל מכ"ש וכ"ש מי שעשה איזה עבירה ח"ו מכ"ש וכ"ש מי שקלקל הרבה מאד ח"ו כמצוי עכשיו בדורות הללו בעו"ה וא,כ לכאורה מה יועילו לו אלו התעניתים והסיגופים כנגד מעשיו אך אעפ"כ יכול לזכות לכפרת עוונותיו על ידם. כי עיקר התיקון הוא המשפט דהיינו מה שהוא בעצמו שופט א"ע וע"כ מאחר שהוא בעצמו שופט א"ע ואינו ממתין על הדין שלמעלה עי"ז יכול לבטל הדין שלמעלה ע"י תעניתים וסיגופים שלו מאחר שהוא בעצמו שופט א"ע כי כשיש דין למטה אין דין למעלה כנ"ל. וזה בחי' מה שאדם יכול להנצל ע"י סגוף או תענית א' מדינים קשים ומרים הרבה מאד וגם לזכות על ידם לחיי עוה"ב, ע"ש כל דה"ק.

חידושים בדברי רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

תצב. לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני (ישעיה נב:ד – הפטרה לפרשת שופטים) – כי אני הוא המדבר הנני עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ישעיה (נב:ט) פצחו רננו יחדו חרבות ירושלים כי נחם ה' עמו גאל ירושלים. פצחו רננו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תצג.תנחומיך ישעשעו נפשי (תהלים צד:יט) ר"ת וס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות.

שיחות הר"ן צח: אמירת תהלים מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו. כי הוא אמרם ברוח הקדש (ריז), והרוח הקדש מונח בתוך התבות וכשאומרם הוא מעורר ברוח פיו את הרוח הקדש עד שנחשב כאלו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו. והוא מסוגל מאד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על השם יתברך, שעל ידי אמירת תהלים יושיעו ה'.

והבטחון הוא בחינת משענת כמו שהאדם נשען על המטה כן הוא נשען על הבטחון שבוטח שיושיעו ה' כמו שאמר דוד (תהלים יח יט): "ויהי ה' למשען לי". ועל כן על ידי זה נתרפא החולה כמו שכתוב (שמות כא יט): "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה". וזה בחינת (ישעיה יא א): "ויצא חטר מגזע ישי" הנאמר על משיח שהוא דוד בחינת (איכה ד כ): "רוח אפינו משיח ה'". וזה בחינת (פסחים סח. זהר א קיד: קלה.): 'עתידין צדיקים שיחיו מתים על ידי המשענת' בחינת "ואיש משענתו בידו" בחינת "ונתת המשענת על פני הנער" עד כאן. (כל זה לא נכתב בשלמות. וחסר הרב רק מה שנתפס במח קצת נכתב).

יש פה נקודה מעניינת שהבטחון של אחד יכול להחיות את השני (וכעין זה מצאנו שבודאי יכולים להתפלל על יראת שמים, ע' בריש הקדמה להשתפכות הנפש, וקטני אמונה דנו הרבה בזה), ואכמ"ל.

ועוד יש להבין שמה שרבינו גילה כאן אינו בכלל עיון תפלה שחשוב עבירה (בבא בתרא דף קסד:) ופרש הרשב"ם שם ז"ל יש מפרשין שלאחר שהתפלל דן בלבו שישלם לו הקב''ה שכרו ויעשה הקב''ה צרכיו וישמע תפלתו לפי שהתפלל בכוונה: ודו"ק.

Uman

BH
we had here at the holy tomb Michael of Moshav Modiin (Shlomo Carlbach) with his youngest son of his triplets B"H.

This morning before singing the morning song (https://www.youtube.com/watch?v=3H9_syHWkus), I almost didn't, because it is hard for me to stand (due to my left foot...), and the mss S.K. was here who has threatened to kill me.... B"H these impediments didn't stop me. Then in middle of my singing one of the visitors -- a beardless fellow who comes on occasion, grasped my arm strongly and warned me not to scream (he knew what was coming), b"H this didn't stop me from giving the song the full strength it deserved, so this fellow approached me to through his hot coffee on me, but B"H he first asked the people around for their ok, and they said no, and thus I was spared.

שני סיפורי על סבא ישראל בעל הפתק בשם החבר יצחק ג'אי jowey

ב"ה

סבא היה בבית של יצחק ג'אי בצפת, סבא שאל אותו אם הוא הולך להתבודדות ליער בלילה, והוא אמר לסבא שהוא מפחד וכו', אז סבא ישב איתו והראה לו תורה נב בלקוטי מוהר"ן והסביר לו בטוב טעם ודעת גודל הענין והנחיצות ללכת ליער להתבודד בחצות לילה. למחרת סבא שאל אותו שוב אם הוא הולך להתבודד והוא השיב כנ"ל, אז עוד הפעם סבא הראה לו תורה נב וכו', ולא הועיל. אז יצחק מספר שמאז סבא סגר ונעל דלת חדרו ולא נתנו להם ליכנס כלל, ולא קיבל אוכל. וסבא היה צועק להשם יתברך למה שמת אותי בבית של רשע, ימח שמו (!!!), וכאלו דיבורים, וצועק ודופק וכו'. וזה היה יומים. ביום השלישי, והיו דואגים מאד על הבריאות של סבא, כי הוא שם בלי אוכל וכו', והוא שומע את סבא צועק כנ"ל. פתאום הוא התחיל לבכות והוא התחיל לרוץ ולרוץ ליער ושם בכה כשעתיים, וכאשר הוא חזר הוא עמד על סף הפתח של סבא והסתפק ליכנס, ולא ידע מה לעשות, ואז סבא ביקש ממנו ליכנס והזמין אותו לשבת לידו בשמחה. ומאז יצחק כבר מתבודד ב"ה.

פעם היה למישהו בית נטוש אולי בלוד או בסביבות, ויצא על הבית שם שיש בו מזיקין וכו' ה"י. וחשבו מה לעשות, יביאו את סבא שם. באמצע הלילה סבא ביקש מיצחק לעשות לו שני חתיכות כבד על הגז. ויצחק פחד לצאת מהחדר של סבא לתוך הבית הנטוש באמצע הלילה, וניסה לדחות את סבא שזה באמצע הלילה וטוב לחכות לבוקר, אבל סבא מבקש שהוא רעב, ולעשות לו שתי חתיכות כבד. אז בלית ברירה יצחק יצא מהחדר, והוא עשה בזריזות גדול את הכבד, וחזר מיד. ויצחק נרדם שם כאשר סבא אוכל. אחר קצת זמן סבא שוב מבקש מיצחק לעשות לו שתי חתיכות כבד ככה כי הוא רעב. ויצחק מנסה לדחות הכל כנ"ל, וככה היה עד הבקר. ואחר הדברים האלו נכנסו לגור בדירה בלי שום טרדות.

Zwischenzug Zugzwang Zigzag Nanach Special for Ellul

Escape to Nanach - הפח נשבר ולננח נמלטנו

ב"ה עוד בענין המסורת בברסלב שלא דרך מוהרנ"ת

אכן היום הדרך הזה של ההתנהגות שהיה עבור אלו שנפלו לגמרי מהיהדות גם כן שייך למעשה בכמה וכמה ענינים אפילו להשומרי תורה ומצות. ולמשל, היום כמעט אין מי שנמנע מלבוא להציון הקדוש בשבת קודש ובימים טובים. ואין מי שנמנע לעשות הג' תפילות פה, ולאכול פה וכו'. וכל אלו הדברים חדשים הם טרם נודעו, ולא רק שמוהרנ"ת וחסידים הראשונים היו נמענים מלעשותו, היו מורים שזה אסור, כי כן הלכה בענין בית הקברות. ואף שיש הלכה של בונים בית המדרש על מצבו, לא נהגו כן כל עיקר. ובשבת ויום טוב האריז"ל כתב בפירוש שהצדיק בכלל לא נמצא בקברו. ואילו היום כולם מציינים מה שרבינו אמר (חיי מוהר"ן רצז וע"ע לק"מ קסז) שהשבתים ששובתים אצלו הם גדולים וטובים יותר משבעה פעמים תענית משבת לשבת. ואין זה כי אם שע"כ היום יש גישה לרבינו למעלה ממסורה של מוהרנ"ת, ועל הגישה הזו נסמך סבא ישראל בפתק הקדוש.

A true story

HH

Pfeffer here at the holy tomb told me that in 1988 Saba was in Bnei Brak and he went to visit, and everyone left and he was left alone with Saba. Saba was lying down with his feet raised up --- both his feet - from bottom to top  --  were very swollen and they were blue and red. Saba called him over and asked him to wash his feet, which he happily did and considers his fortune and merit to this very day.

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

נ נח לגמרי

ב"ה

בבא בתרא דף קסח. האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נידבר (לנהוג) עם הארץ בהדיה דלמא מחלפו לה מיניה!

[והא יעקב אבינו נתן סימנים, ואפילו שלא עזר לו, זה רק מטעם אחר]

ויש לי ב"ה קצת דרכים בזה, ואין כאן מקום להאריך.

העיקר זה נ נח נחמ נחמן מאומן!

עשוני צדיק!

ב"ה זה כבר קרה פעם אחת, אחד מהמפרסמים שיודע שאני לא אוחז ממנו כלום [אבל לא יודע שאיני אוחז מעצמי ....], אז למה איכפת לו ממני כלום איני יודע, אכן רצה להצדיק את עצמו, ולכן הוא החליט שאני צדיק כמותו, וזה מחלוקת בין צדיקים....

השם ירחם!

 נ נח נחמ נחמן מאומן!

לזכות לבכיה

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה צה: 'אבל כשחושב ומצפה על זה שיבכה, אזי זה וזה אינו עולה בידו וכו' הוא גם כן בחינת מחשבה זרה שמבלבלת הכונה שאינו יכול לשמע היטב וכו' כי העקר לדבר הדבור באמת לפני השם יתברך בלי שום מחשבות אחרות כלל כנ"ל. ואם יזכה לבכיה באמת – מה טוב, ואם או – לאו, ולא יבלבל אמירתו בשביל זה כנ"ל.'

נלע"ד שיש דרך טוב להתנהג ולבוא לבכיה שלא תהיה מחשבה מבלבלת, והוא שיקבע בדעתו שאין לו שום גבול של זמן או שום עיכוב משום דבר עד שהוא ישבור את לבו בבכיה לפני ה', ולא איכפת לו אם יקח זמן שיקח – יש לו כל הזמן שבעולם, ולא משנה אצלו כלל, הוא חפשי מהכל עד שישיג מבוקשתו, עד שדעתו חזק בזה וירגיש ממש בנחת בלי שום לחץ, ואז ישים אל לבו טוב הדיבורים שהוא אומר לפני ה' ויראה לעצמו להגיע למחוז חפצו.

ומי שיתרגל בזה, אפילו כאשר הוא נחוץ בזמן ובסביבה וכו', עם כל המניעות עם כל זה יצליח בקלות להשיג המוחין הנ"ל.

הרי חדשנו שמה שרבינו אומר לא לחשוב על הבכיה רק לשים כל הכוונה בהדיבור, אין זה להתפטר לגמרי מהתקוה של בכיה בלב נשבר, אלא ישים בלבו ובמחשבתו ובלב הדיבורים שלו העוצמה הדרושה להגיע להבכיה, וידע בנפשו כל התנאים הדרושים, שלא יהיה מעוכב משום לחץ, אז ממילא בודאי יבוא לבכיה בעזה"י.

וע' מש"כ בתורה ט (קמא), שאפילו מי שבוכה הרבה לאו דוקא השיג הבחי' של שפכי כמים לבך, אז בודאי אין לעסוק סתם לבוא לבכיה, אם לא כמו שביארנו פה, שמשים עוצמה ודרישה בתפליתו והגיון לבו שיהיה עד בכיה ושברון הלב לגמרי ב"ה.

ויש להעיר ההבדל, שלענין שמחה רבינו אומר לעשות את הכל, לאמץ ולעשות כאילו שמח – הכל, מה שאין כן הפוך על הפוך לענין בכיה.

לשם שמים באמת?!

ב"ה

תפב (לט) פעם אחת ספר עמי מענין ענוה ואיך הוא האמת וכו'. וכן ספר עמי מענין על מנת שלא לקבל פרס, והלא אף על פי כן בהכרח שאני רוצה איזה דבר וכו' וכון לי מחשבתי כי אלו הקשיות בענין ענוה ובענין זה היו עולים על דעתי והוא זכרונו לברכה בקדשתו הנפלאה כון לי מחשבתי. אך לא אמר שום ישוב ותרוץ על זה רק דבוריו היו כאומר שהוא יודע כל מחשבותי שעולים על הלב אך אי אפשר עתה לישב לי כל זה. והבנתי מדבריו שצריכין לזה רק יגיעה גדולה בעבודת השם ותפלה ותחנונים הרבה, אז נזכה לידע דרכי ענוה באמת, וכן לזכות לעבד את השם שלא על מנת לקבל פרס. יהי רצון שנזכה מהרה לכל זה באמת ובשלמות: ע"כ.

ע' מש"כ בהקדמה אות י'. ונראה לעניות דעתי בהבנת הענין והשער להשגת לשמה, כי הוא דבר מצוי בעולם כאשר רואים משהו נפלא ביותר, זה יכול להיות שקיעת החמה מדהימה, או ציור, או מכונה בנויה בחכמה עצומה, עד שהאדם נשאר בלי נשימה ממש, ונשאר מהומם, וזה המצב הוא בעצמו בחינת התבטלות נקיה וגם שירה ליוצר הדבר. והתבטלות הזה הוא נקיה בלי שום נגיעת עצמי. וזה בקיצוניות, משל להבין, אמנם בכל מדרגה ומדרגה שהאדם עולה קצת הוא קונה ומרכיש לעצמו מהביטול הזה. וככל מה שהאדם זוכה להיות בביטול הזה, הרי הוא נקי מנגיעת עצמו, ועבודתו תהיה שלא על מנת לקבל פרס.

והמשכיל יבין בזה עצה נכונה ועצומה בעבודת השם, לצאת מהמוחין דקטנות, שיביא את מוחו ודמיונו להתפעלות עצומה מאד, שממש יאיר לעצמו תוקף עצומה של גדלות השם יתברך ושל רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן עד שישאר ממש מהומם ומבוטל, ואולי בזה הוא יזכה להתחיל ליכנס קצת לעבודת השם באמת.

וזה מה שרבינו כיוון שאין תשובה על השאלה זו רק להתחזק מאד ויגיעה בעבודת השם, כי זה בעצמו ההתבטלות, ומה שרבינו לא אמר בפירוש שהאדם צריך להביא את עצמו להביטול כנ"ל, כי באמירת הדברים הנ"ל חל הרבה בילבול, כי איך ידע האדם מה הוא באמת התפעל בביטול להשם יתברך, ואפילו אם הצליח לבטל את עצמו באיזה מידה, איזה חלק היה לו יד בזה ויגיע שכרו, ועוד שהרי להבדיל אפילו גוים ואפיקורסים משיגים ונהנים מכמה סוגי ביטול הנ”ל, ואם כן רואים שעדיין הביטול הזה הוא כפי מידת האדם המתבטל. ובהכרח כדברי רבינו הקדוש שסוף ותכלית הדבר צריכים לברוח מכל החשבונות בענין זה, ועם כל זה נראין דברי בעזה"י שמי שלבו שלם בתשובת רבינו פה, ואינו מחפש את החשבונות, רק מוכן ליגע בעבודת השם עד שיאיר ה' לו ממרום, בודאי הוא יכול כבר להשיג קצת הבנת הענין כנ"ל (והרי הדבר תלוי במעגל האמונה כאשר ביארתי בס”ד בהקדמה), ודו”ק.