זכרונות של דניאל ביטון על סבא ישראל -- ובפרט בגודל חשיבות שסבא נתן להביא את הציון הקדוש של רבינו נחמן מברסלב לארץ ישראל

ב"ה

דברים ששמעתי עכשיו מדניאל ביטון נ"י בעת ביקורו בציון הקדוש י"ט אב תשע"ד (פעם ראשונה מאז...)

סבא היה אורח אצל דניאל ביטון (מדברים על כ2-3 לפני פטירתו), וכאשר הוא יצא לצאת מהבית, דניאל ביטון מזכיר חטאותיו היום שהרגיש נייחא, כידוע שהיה מאד קשה להארח את סבא, ואז סבא אמר לו שהוא עדיין לא פטור ממנו, כי יש לו לבוא לחתונה עוד היום. אז דניאל הלך לחתונה אבל לא התעכב שם בכלל. אח"כ סבא חזר לביתו של דניאל, ואמר לו שיש לו שלשה דברים של תוכחה, על של הלך איתם לפגוש עם השרים בענין העלאת הציון הקדוש לירושלים (ודניאל היה מתנצל כי לא ידע בכלל מה תועלת היה בדבר שיבוא, והוא בקושי היה מדבר כמה מילים בעברית), ועל שלא הלך איתם ולא שהה בחתונה, וביקש חזרה את הכסף שהיה מופקד אצלו.

באומן כשנתיים לפני פטירת סבא, כמה ימים לפני ראש השנה היה מנין ענק כמה אלפים, (ובסתמא זה היה בהמגע שעכשיו תחת ידי שיק), וכולם התפללו ביחד אמן יהא שמיה רבה או שמע ישראל, ודניאל ממש הרגיש כמו צמרמורות בכל בשרו, ואז סבא ענה ואמר: אלף אומן לא יעזור להם!

והם חזרו לדירה ואז סבא אמר אומן נגמר, והם דנו איתו, וכלל דבריהם אמרו שאפילו אם הצדיק בעצמו אומר לא לבא וכו' וסבא הסכים להם, ושוב אחר קצת זמן סבא אמר עוד הפעם אומן נגמר, ועוד דנו איתו וזה חזר על עצמו כמה פעמים עד כמה שעות! ופעם אמרו לסבא הלוא הם בעצמם קבוצה שלימה שיש להם עשר – מנין, וסבא אמר כן? והסתכל בידיו ובאצבעותיו, וכאילו שהם לא באים בכלל בחשבון, וסבא אמר שהוא מוקף עם בהמות. (ודניאל מציין למה שמוהרנ"ת כותב באריכות בלקוטי הלכות בענין גניבת השבטים את יוסף הצדיק שהחטא לא מחול עד שמחזירים את הגנבה, ופה עדיין רבינו כאילו עדיין לא הוחזר למקומו בארץ ישראל).

ואחר כך בארץ דניאל שמע על הרדיו שמתכוונים להביא את הציון הקדוש של רבינו נחמן מברסלב לארץ ישראל, ואיזה שמחה עצומה היה וריקודים וכו', ותוך אולי כשלשה רבעי שעה הכריזו על הרדיו שזה מבוטל (כי לא רק הרבנים פעלו לבטל, גם מנחם פרוש שהיה חבר כנסת ושנא את סבא ישראל בשינאה גדולה, כידוע שזלמן שזר הציל את סבא משנאה זו ועוד ניצח את עניניו של סבא מעל השנאה של פרוש, אז פרוש וגם חבר כנסת מטעם חסידות גר – אולי משהו כמו ריבלין, הם פעלו לבטל את זה. ואז רב הרצוג התלונן לסבא שכאילו סבא הרים אותו להגיד שזה רצון ברסלב וכו'). וזה היה שברון גדול בשביל החברים וסבא מאז והלאה נשתנה והתנהג בצורה קשה מאד, והפסיק לאכול והעלה כמה נגעים על בשרו וכו'.

צפורה בתו של סבא סיפרה שכל ימיו סבא עבד קשה על זה, להביא את רבינו הקדוש לארץ ישראל.

דניאל סיפר דעתו שסבא אמר לכמה חברים כל אחד כפי רוחו, כי כמה מהם השאיר להם לעבוד על זה, וכמה מהם לא דיבר להם בכלל על זה....

בשנה אחרונה של חיי סבא (כמדומני) לפני ראש השנה הוא היה אצל ישראל דגן בצפת, ואז סבא אמר להם שהצרפתים רוצים לקחת אותו לירושלים עבור ראש השנה, ושלא יתנו להם בשום אופן, ואמר להם אפילו לזרוק אותו לתוך המטוס לאומן.

אכן אחר כך בשדה התעופה סבא לא רצה לצאת ליכנס להאוטובוס שמוביל להמטוס ופתחו חלון גדול ואמבש והחברים הרימו את סבא והעבירו אותו דרך החלון להאטובוס, וכל הזמן סבא היה מסרב ומתנגד עד שהכניסו אותו להאטובוס, ואז סבא ישן, וגם כל הדרך במטוס סבא ישן.

במטוס חזרה אחד נתן $10 ונתנו לו לינהוג את המטוס והוא הוריד את האוירון והעלה כרצונו, אז אחד מחסידי קעניג ניגש אל החברים ולסבא ודיבר בגאוה ובוז ולעג ואמר לסבא שבגללו הם עומדים למות, ודיבר דיבורים גסים ששמענו כאלו, שכאילו סבא לא יודע רק הוא יודע וכו'. ואחד מהחברים הביא צלחת של איזה אוכל ונתן לו בפנים, וב"ה לא הגיע לעוד מריבות, ובפרט שהאבא שנתן אוזן היה שם – אברהם, שהיה גיבור, (וכמדומני שגם שמעון גרוסקוט ודניאל אמבש היו שם, ושמעון היה הרבה שנים חסיד של דניאל עד שיצא ופרש, ודניאל כמעט מיד לאחר פטירת סבא התחיל עם הסז"ר עד שבימינו הוא קיבל 27 שנים בכלא ר"ל).

בלויה של סבא, אביגדור הביא אוטו קטן, והם לקחו את סבא מהלויה והכניסו להאטו, כי רצו לקבור אותו בטבריה, והיה מריבה, והסוף אנו יודעים, שב"ה סבא נקבר במקום שהוא בעצמו בחר בהר המנוחות ליד אשתו.