חידושים בספרי רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

תצא. והייתם כאלהים ידעי טוב ורע (בראשית ג:ה), 'והייתם כ' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כי הצדיק הוא צמוד לאלהים, והוא הגשר. בענין ידעי טוב ורע עמש"כ בלקמ"ת תורה כט.

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה כט

'כי כל היחודים והזווגים הם בחינת בטול אסור' (ע' תורה נט). בזה י"ל הפסוק (בראשית ג:ה) והייתם כאלהים (ע' רמזים אות תצא) ידעי טוב ורע, ידעי זה בחי' זווג כידוע, שעל ידו הטוב מתחבר לרע ו'נעשה האסור כשר והתר בחינת בטול האסור', ובזה שפיר ידע גם את הרע במה שהוא יודע את הטוב, כי הרע יתבטל להטוב.

לקוטי מוהר"ן תורה י'

בסוף התורה ד"ה והנה מכלל הדברים אתה שומע שנגלה הוא בחינת ידים וכו' ואף שנסתר הוא למעלה מנגלה וכו' הוא ענין שכתוב בזהר: תנאים בשוקין ואמוראים בידין. ואף שהתנאים למעלה מאמוראים, מכל מקום הם במקום שהוא למטה ממקום האמוראים וכו' וכבר מבאר על זה תרוץ ע"כ. והנה ביאור הענין נמצא מהאריז"ל שאלו הרגלין שהם בחי' התנאים הם בעולם למעלה מהעולם שבו הידין שהם בחי' האמוראים. אכן אכתי צ"ב למה סידרו את הדבר כן, לדבר על הרגלין שמעולם עליון וידין מעולם תחתון ממנו. ואולי זה כענין שקוראים את שמע בעולם הבריאה כי אין לנו היכולת בזה בעולם האצילות.

לקוטי מוהר"ן תורה טו:א 'שישפט וידין בעצמו כל עסקיו, ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה, ותשאר אך יראת ה', ולא יראה אחרת. כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו, אזי דנין ושופטין אותו למעלה, כי אם אין דין למטה, יש דין למעלה (מ"ר שופטים פ' ה') וכששופטין את האדם במשפט דלעלא, אזי הדין נתלבש בכל הדברים, וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט וכו' אבל כששופט את עצמו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה, ואין היראה מתלבש בשום דבר לעורר את האדם, כי הוא בעצמו נתעורר, ע"כ.

הנה אכתי צ"ב, האדם ששפט את עצמו ומצא את עצמו חייב, אז איך זה יועיל שהתעורר מעצמו, סוף סוף מגיע לו איזה עונש, ויש לו מקום לישאר ירא מהעונש שיבקר אותו. וקשה לקבוע כלל שכל כהאי גוונא לא תחל העונש רק ישר מהשם יתברך – כמו חולאת וכדומה, שלא רואים שום אמצעי. ולכן קשה כנ"ל.

וב"ה כעין הקושיא הנ"ל רבינו כבר יישב בחיי מוהר"ן (אות תקע"ה) בחשיבות הענין לשאול עצה מצדיקים שעל ידי זה ניצול מיסורים וכתב שם ז"ל ואפילו אם ח"ו יבואו עליו היסורים זוכה על ידי זה לקבל אותם באהבה ובשמחה וזוכה לראות התגלות אלקות איך שהשם יתברך מצמצם את עצמו כביכול, ומתלבש עצמו בהם, ועל ידי זה מגיע על ידי היסורים לרב טוב ולחסד גדול ע"כ. וכמו כן נוכל ליישב כאן, שהעונש שמגיע להאדם ששפט את עצמו הוא ממש כמו כעצת הצדיק, שבבוא היסורים יראה איך שהם ממש יד ה' וככל הנ"ל.

וזה מבואר יותר בלקוטי מוהר"ן תורה רנ, שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת, שמי שיש לו דעת שהכל בהשגחה, לא היה לו יסורים כלל ע"ש.

שוב חבר שלי הראה לי תשובה ויישוב אמיתי על שאלתי, והוא כי חלק ממה שהאדם דן את עצמו זה לא סתם לחייב את עצמו אלא גם להעניש את עצמו ולקבל תיקונים על מעשיו. ודבר זה מפורש בלקוטי הלכות (חושן משפט, הלכות הרשאה ג:ז) וז"ל ששופטין א"ע קודם שיבא הדין של מעלה ח"ו כדי לבטל הדין שלמעלה ע"י המשפט ששופט א"ע כנ"ל. כי לפעמים האדם רואה שאין די לו בדיבורים מה שהוא שופט א"ע ואזי הוא בעצמו נותן משפט ע"ע שיתענה ויסגף עצמו כך וכך על מעשיו שעשה ואע"פ שבאמת בוודאי אין זה מספיק אפילו חלק מאלף כנגד מה שפגם כי כל ימינו לא יספיקו להתענות ולסגוף עצמינו על פגם הרהור ומחשבה זרה אחת למי שמאמין בעוצם הפגם הנוגע במקום שנוגע כנ"ל מכ"ש וכ"ש מי שעשה איזה עבירה ח"ו מכ"ש וכ"ש מי שקלקל הרבה מאד ח"ו כמצוי עכשיו בדורות הללו בעו"ה וא,כ לכאורה מה יועילו לו אלו התעניתים והסיגופים כנגד מעשיו אך אעפ"כ יכול לזכות לכפרת עוונותיו על ידם. כי עיקר התיקון הוא המשפט דהיינו מה שהוא בעצמו שופט א"ע וע"כ מאחר שהוא בעצמו שופט א"ע ואינו ממתין על הדין שלמעלה עי"ז יכול לבטל הדין שלמעלה ע"י תעניתים וסיגופים שלו מאחר שהוא בעצמו שופט א"ע כי כשיש דין למטה אין דין למעלה כנ"ל. וזה בחי' מה שאדם יכול להנצל ע"י סגוף או תענית א' מדינים קשים ומרים הרבה מאד וגם לזכות על ידם לחיי עוה"ב, ע"ש כל דה"ק.