קרייתא של זו הילולא - מסכת מגילה דף יד ודף יז בדף יומי

 ב"ה

במסכת מגילה דף יד

רב נחמן אמר קרייתא של (מגילה -) זו הלילא [-חברותא: שעל ידי קריאת המגילה הכל מקלסין ומשבחים להקב"ה, עוד הביא השפתי חכמים, דבגילה יש קס"ו פסוקין, כנגד קס"ו תיבות שיש בהלל הגדול (תהלים קלו), ע"כ. קס"ו הוא הגמטירא של שם ס"ג באחוריים].

ומעולם אמרו על הפתק הקדוש של רבי נחמן שקרייתא זו הלילא.

אכן עיין בריש פרק ב' שקרא למפרע לא יצא, וכן לענין הלל לא יצא, ומשמע מהמקורות שהגמרא מביא לדין הלל, שאין שייך להלל צורת השיר באחוריים, ועדיין צ"ת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרסומי ניסא צריכה כוונה - דף יומי מסכת מגילה דף יז

 ב"ה

משנה ריש פ"ב אם כוון לבו יצא

הטורי אבן (ריש פ"ב מסכת מגילה דף יז. ד"ה היה) נקט שאפילו לפי הדעה שמצוות אינן צריכות כוונה, מכל מקום קריאת מגילה צריכה כוונה, ואם קרא בלא כוונה לא יצא, ובשפת אמת (ד"ה היה) ביאר הטעם משום שבמגילה עיקר המצוה היא לפרסם את הנס, ובקריאה בלי כוונה אין פרסום הנס. אכן כאשר הנידון הוא בשם הצדיק אין ספק שיש פרסום אפילו בלי כוונה.]

ועכ"ז לענין פרסום שם הצדיק נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה עיקר עבודת היום לתקן העולם במלכות שד"י, נראה פשוט שלא צריך כוונה, כי שם הצדיק מספיק, אבל בודאי יש להדר גם בכוונה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חיים וולדר וספריו בדף יומי מסכת מגילה דף טז

 ב"ה

כל העולם דיברו מה יהיה עם ספרי חיים וולדר מאחר שבית דין אחד אמר שבודאי חטא וכו'.

והבאתי דברי רבינו על גודל הענין שכולם יכתבו ספרים על התורה ואין לזלזל בשום ספר רק אם הוא עוסק בחקירות ר"ל. וכל זה מבואר בליקוטי הלכות הלכות כתובות אות כא. שכל ספר על שום קצה של התורה הקדושה יש לו ענין מיוחד וצריכים לשמוח עליו. (ובמקום אחר רבי נתן כותב על הצורך של ספרים אין קץ של תלמידי הצדיק, ואין זה סותר הנ"ל).

ואז הראתי בס"ד שטוב ויפה דבר בעתו, כי בדף יומי = מסכת מגילה דף טז. איתא, ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו' (את כל אשר קרהו, ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו וגו'), קרי להו אהביו קרי להו חכמיו, אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה (מחכמת התורה - מהרש"א), אפילו באומות העולם, נקרא חכם!

ואם יש להעריך חידושי תורה של גוי, כל שכן יש להעריך חידושים של יהודי עבריין. 

והוא פלאי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת מגילה דף יב - דף יומי הערות וציונים לספרי רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

יב.-: גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות, בית הנשים מיבעי ליה, אמר רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו, היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה בבוציני (-פרש"י דלועין קטנות, כלומר דבאותו מין עצמו, זה נואף וזו נואפת, הוא אומר להראות את יפיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה, ע"כ).

עיין בסוטה דף י. אמר ר' יוחנן כל המזנה אשתו מזננת עליו וכו'. ועיין בספר המדות ערך בנים אות כט, מי שמהרהר בזנות, גם אשתו באה לידי הרהורים וכו'.

 

יב:

מפתחות:

ובגולה לא הלך שכל דבר שהוא במקומו דעתו שלם: לק"מ קה דף צח..

בני עמון ומואב דמייתבא דעתייהו מחמת שלא הלכו בגלות: לקמ"ת י דף יט:.

שאנן מואב מנעוריו וכו' ובגולה לא הלך וכו': לקמ"ת יז דף כא:.

 

קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי, וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי, אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה, פרש"י ז"ל בשמות נאין, נימוס שם בלשון יון, ע"כ. והנה לפי פירוש רש"י רבה בר בר חנה בא אח"כ לפרש דברי רב נחמן, דהיינו שאביו מבנימין ואמו מיהודה, אכן המהרש"א הביא מהערוך (ערך נמס ב) שגרס 'מוכתר בנימוס כעדי', ופירש שהיה ידוע ומצויין בכל התורה וזהיר במצוות כ'עדי' (תכשיט שהכל מתפארים בו) וכעין זה כתב בתוספות רי"ד (ד"ה אמר), וביאר כוונת תירוצו של רב נחמן, שאכן מרדכי היה משבט בנימין, אלא שהיה נקרא 'יהודי' שהוא לשון גדולה. והוסיף, שדברי רבה בר בר חנה שלאחר מכן הם תירוץ בפני עצמו (ולא בא לבאר דברי רב נחמן), ע"ש.

והרי רבינו נחמן (כשם רב נחמן) השתמש בזה בספר שבחי הר"ן ח"ב בנסיעתו לארץ ישראל ז"ל וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכל, ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Rambam - 20 Teves - hillula

 HH Rambam - 20 Teves - hillula

Moshe Maimon = Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

משה מימון בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן

HH Thursday night - Friday is the hillula of the Rambam, many claim his tomb was brought to Tiberias, as we should merit to bring Rabbainu and all the true tzadikim to Israel.

Even though one has to guard himself vigilantly from looking at the Guide for the Perplexed and other philosophical writings of the Rambam which are a terrible stumbling block, may HY save us, the Rambam himself was unquestionably a formidable tzadik and his Mishne Torah is to be revered. May his merit be a blessing and protection for all of us to strengthen in the holy ways of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMa

In fact the Rambam's name

Moshe Maimon - משה מימו

is the exact gematria of

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN!:ן:N

לא להרהר אחר מידת הדין ולא לאשם את המלכות - מסכת מגילה דף יא דף יומי על פי מוהרנ"ת

 ב"ה

מסכת מגילה

דף יא. רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים קכד:א-ב) שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, אדם ולא מלך, פרש"י זה המן, ע"כ.

ופירש המהר"ץ חיות (ד"ה אדם) שאילו היה מלך היו ישראל צריכים להצדיק עליהם את הדין, שכן נאמר (משלי כא:א) לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו, ונמצא שכך הוא רצון ה', וכל דעביד רחמנא לטב עביד. אמנם המן היה אדם ולא מלך, ופעל רעות בבחירתו החפשית, ולולי ה' שהיה בעזרנו לא יכולנו לעמוד כנגדו, ע"כ.

והנה עיין בספר כוכבי אור, שיחות וספורים (שמיד אחר ששון ושמחה, אות כב, מובא גם בשש"ק א-תמב) ז"ל מאד מאד הקפיד אבי ז"ל בשם מוהרנ"ת ז"ל על הפוגמים כנגד הממשלה. כי 'פלגי מים לב מלך ביד ה'' וכו', וכל הגזרות המציקות לנפשות ישראל לא יצאו רק מלמעלה, כמאמר הכתוב 'אשור שבט אפי' ע"ש.

והנה לפי פירוש המהר"ץ חיות הנ"ל שגזירת המן לא היה נחשב בכלל גזירת המלכות, יש להסתפק טובא על רוב המושלים היום שאינם ממש מלכים אלא נבחרים, ואין לאף אחד שליטה גמורה רק בשיתוף פעולה וכו', לכאורה לא תהיה להם הבחי' זו של לב מלך, ולא תחול עליהם ההקפדה של מוהרנ"ת. אלא דיתכן שעכ"ז מוהרנ"ת היה מקפיד כדלקמן.

בספר כוכבי אור שם ממשיך (אות כג) ז"ל פעם אחת שמעתי מאבי ז"ל שהקפיד מעד מאד על החוטאים בדבריהם להרהר אחר מדת הדין וכו' ע"ש. ומזה נראה שגם ההקפדה שהיה למוהרנ"ת כנ"ל על המדברים נגד הממשלה, לא היה תלוי רק בזה שלב מלך ביד ה', זה רק תוספת טעם, והעיקר היה שלא להרהר אחר מדת הדין ולתלות הגזירה במישהו או משהו חוץ מהשם יתברך. אלא במקרה שהגזרה ממלך, אז בודאי אין לתלות האשמה במלך גם מטעם זה שלב מלך ביד ה'.

אברם הוא אברהם (דברי הימים א:א:כז) הוא בצדקתו מתחילתו עד סופו, ע"כ. אברם אברהם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! וזה מה שפרש"י ז"ל פסוק הוא בדברי הימים, ע"כ, פסוק הוא בדברי הימים בגמטריא פתקא. וע"ע מש"כ בחלק ה' מאומן, ערך אברהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Sages of the Generation with love between them cannot be annulled a Na...

לשמור טוב בדרך על הממון

 ב"ה

בספר חיי מוהר"ן אות תקמז. ואמר על עצמו, שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך, הוא מדקדק מאד לגנזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו, ושלא יהיה בו שום קרע ונקב. ואף על פי כן בכל עת שהוא בדרך, הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון, ע"ש.

עיין במסכת בבא מציעא (מב.) מאי הוה ליה למיעבד (-מה היה לו לעשות שמירה יותר טובה) אמר רבא אמר רבי יצחק אמר קרא (במעשר שני שנוטל אותם הבעלים לירושלים) 'וצרת הכסף בידך', אף על פי שצרורים יהיו בידך. ואמר רבי יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו (פרש"י ז"ל לא יפקידנו לאחרים במקום אחר, שאם תזדמן לו סחורה לשכר, יהא מזומן לו, ע"כ), שנאמר וצרת הכסף בידך, ע"כ. והנה מימרא השניה של רבי יצחק פרש"י שהוא ענין שיהא מזומן לעשות סחורה, וצריך עיון קצת, דאם כן איך למדו את זה ממעות מעשר שני שאינם מזומנים לעשות סחורה איתם. ויתכן שרבינו למד מזה כפשוטו, שיהיה ממשמש בהם בידו תמיד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עבודת היום להתחזק בפתק הקדוש

 ב"ה תגובה שכתבתי עכשיו לחבר, איך שאנחנו לא צריכים ליפול לקטנות מחמת רשעת הממשלה, רק להיות חזקים בהפצת הפתק הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן:

ב"ה צריכים לזכור ולשים לב שהמשכילים באומן היו רשעים גמורים שעשו שבועה שלא ישמעו אפילו שם השם כל עיקר שלא יהיה להם שום הרגש או חרטה חלילה, וכאשר ר' לוי יצחק מברדיטשיב האוהב וסניגור של ישראל, הוא לא היה יכול לראות שום טוב בהם ולא היה יכול אפילו להסתכל בפניהם, וברח לנפשו. ורק רבינו נכנס בתנאים שלו (שימסרו לו ההסכמה וכו') והפך השלחן עליהם, ושחק שחמט איתם ונהג איתם בחכמתו - בלי לאמר להם שום תורה, ולאט לאט היה מחזירם לטוב. ורבי נתן לא הבין את הדרך הזה כלל, ואדרבה הוא נבהל ממנו, ושאל את רבינו איך יתכן התנהגות כזו, ורבינו נתן לו איזה משל, אבל עד סוף ימיו, רבי נתן לחם בקנאות נגד כל המשכילים והאפיקורסים ומלמדי החכמות, ויש אפילו בליקוטי תפילות קללות נמרצות נגדם, ורבי נתן נזהר מלדבר איתם, רק משכיל אחד על פי פקודת רבינו הקדוש, רק איתו היה מדבר. וכן החסידים במשך כל הדורות קבלו את דרך התורה הזו, ובדרך כלל היו לוחמים בקנאות נגד ההשכלה והאפיקורסות. וכן הוא ההלכה בפירוש, וכן הוא הדרך של תמימות ופשיטות בשמירת התורה. אכן סבא ישראל קיבל את הפתק הקדוש מרבינו, ובפתק רבינו מסר לו את הדרך של דרך ארץ קדמה לתורה, לא הדרך של התורה שרבינו מסר לרבי נתן, אלא הדרך הנסתר והנעלם שאפילו רבי נתן לא זכה להשיג, הדרך שרבינו היה נוהג עם המשכילים האפיקורסים. וכן למשל כאשר סבא הלך להתראיין בטלויזיה, קודם שהוא נכנס לבנין הוא עמד בסף הפתח, ואמר: ר' ישראל קרדונר לא היה נכנס למקום כזה, ואחר כך הוא נכנס להראיון. ובראיון הזה הוא הציל הרבה נפשות, גם נפשות יקרות של החברים המפיצים, אני מכיר אחד מגדולי המפיצים שהיה חילוני גמור חי בהפקרות של הנכרים ר"ל, והוא ראה את סבא בטלויזיה, ושמע ממנו שטוב לאמר נ נח נחמ נחמן מאומן - הוא לא ידע ולא הבין כלום, אבל מצא חן בעיניו והתחיל לאמר נ נח נחמ נחמן מאומן, ועל ידי זה חזר בתשובה ונהפך להיות אחד מגדולי המפיצים של ספרי רבינו השם יתברך יברכהו וישמרהו. אז זה הכח של הפתק הקדוש שרבינו כתב לסבא - בחיזוק עבודה תבינהו - ולקח לסבא אולי כשישים שנה עד שהוא הבין מספיק בפתק שהגיע הזמן לצאת מהחיים הפרטיים שלו, ולצאת לפרסם את רבינו בעולם ולהציל את העולם. וזה כח שהוא למעלה מכל תפיסת שכלנו, זה כח של השיר שיתער לעתיד שהוא הגן עדן של צדיקים הכי גדולים, ואנחנו לא יודעים כלום (חוץ מאלו שבדה בלבם שסבא הוא וכו' וכו' הם מבינים הכל כמובן), רק צריכים להיות חזק בזה כי הוא כח שלא היה מעולם, זה כח שמהפך הכל לטובה, ובטח ההתנגדות והמנעיות נגדו יהיו יותר מעל שום דבר אחר, אין לשער, אבל הבחירה בידינו להרים את נס הפתק ולכבוש את כל העולם בשביל רבינו, כי אין שום דבר שיכול נגד הפתק. אז אם היינו במוחין אפילו של רבי נתן, אולי היה צד לחשוש לרשעת הציונים שהגדילו לעשות בעוונותינו הרבים, אבל זה כח הרבה הרבה יותר גדול כמבואר לעיל, זה כח של רבינו שאפילו הרשעים של אומן התבטלו לו. וכן יהיה, וכבר ראינו קצת מזה, ועוד נזכה לראות פלאי פלאות עין לא ראתה. בב"א נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת מגילה דף י: דף יומי על פי ליקוטי מוהר"ן שהצדיק עומד בין שמד לרצון

 ב"ה

וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' (ישעיה יד:כב), שם, זה הכתב, שאר זה לשון ע"ש. בענין שאר פירש השפתי חכמים, ששאר הוא קירבה, כמו שמתרגם אונקלוס (ויקרא כא:ב), וכיון שהדיבור באותה לשון מקרב את המדברים זה לזה, נקראת הלשון שאר, ע"כ. וי"ל שהוא כמו שמצינו במסכת סנהדרין (נו:, מובא בליקוטי מוהר"ן תורה יט) לאמר דא גלוי עריות.

 

תחת הסרפד (ישעיה נה:יג), תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב רפידתו זהב, יעלה הדס, זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר ויהי אומן את הדסה ע"ש.

סרפד בגמטריא שמד. יעלה הדס, יעל ה' פעמים הדס, וכן הדסה, ה-דסה, ה' פעמים דסה, בגמטריא מש"ה, שעומד בין שמ"ד לרצו"ן, כמבואר בליקוטי מוהר"ן רטו. וזה המשך הפסוק, תחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם וכו', לשם הוא שמ"ו בגמטריא רצון.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Whoever prays for the people of Israel with self sacrifice everyone love...

Through hatred comes frightful events and when you first repent you can ...

השלך על השם יהביך - על פי דף יומי - מסכת מגילה דף ח

 

ח. מאי משמע (שהנודר בלשון הרי עלי מקבל אחריות על עצמו) א"ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי, ע"כ.

עיין במסכת ראש השנה (כו:) לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, אמר רבה בר בר חנה, יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייא, הוה דרינא טונא (נשא משא) ואמר (הישמעאלי) לי, שקול יהביך ושדי אגמלאי, ע"כ.

ויש להבין בזה מה שמפורש בספרי ברסלב לא לקבוע איך השם יתברך יעזור, כי אם השלך על ה', שהאחריות של המשא יהיה על ה' לנשאו איך שהוא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אחדות השם מאירה על ידי נשמות ישראל

 

ב"ה

השם יתברך אחד, בחר לברוא העולם, וצמצם אלוקותו, ובחלל הזה יש רשימו, ולכאורה זה שורש נשמת ישראל (וזה בחי' יש רל"א). וזאת אומרת (וע' בזה בספר נתיב מצותיך) שבכל מדרגה ומדרגה מה שנותנת לקיום העולם – דהיינו שלא יתבטל הכל להשם אחד, הוא בחי' ישראל באותה מדרגה. הרי שבכל מדרגה, מצד אחד ישראל הוא המעכב כביכול נגד יחוד השם. אלא שמשלו משל שנשמת ישראל הוא כמו הפתילה, שכל האש נבערת עליה.

ולכאורה בסוד כתר מלכות, המלכות הזה שהיא נשמת ישראל, כאשר היא מאירה את אחדות השם יתברך, נעשית כתר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

When you strengthen a person in the service of God blessed be He he will...

בך יברך ישראל - פרשת ויחי

 ב"ה

פרשת ויחי

מח:כ ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה. ויברכם, עם האותיות והכולל, בגמטריא נחמן מאומן. ויברכם ביום ההוא ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. ההוא לאמור בך יברך, עם הד' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. ישמך אלקים בגמטריא לקוטי מוהר"ן. כאפרים וכמנשה, עם הי"ב אותיות והכולל, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. מנשה ואפרים עם הכולל בגמטריא כהרבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

בך יברך ישראל: הקשו המפרשים (ר' יחזקאל קוזמיר) שלכאורה הול"ל בכם. וי"ל ב"ך, הנעלם (והרי עיקר הברכה אינו אלא על דבר הסמוי מן העין) שבאותיות ב"ך – בית כף, דהיינו ית"ף עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

בטן - נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

בטן. ב' מתחלף למ' באותיות א"ל ב"ם. ט' פעמים נ' הם ת"נ עם המ' והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והיינו דקי"ל במסכת תענית (כה:-כו) שאין אומרים הלל אלא על נפש שבעה וכרס מלאה.

בטן, מצינו (המשך חכמה מביא את זה מבעלי דקדוק הראשונים) שן' הוא להקטין, הרי עיקר המילה בט, וי"ל מלשון הבטה. וזה מה דקי"ל (יומא עד: מובא בליקוטי מוהר"ן יג, עו, רעו) סומא עין לו שבע.

בט בא"ת ב"ש שן. על ידי השיניים האוכל נטחן בשביל הבטן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The Love of a Woman for Her Husband can be discerned by the flies in the...

מלך שגזר שמד - סיפורי מעשיות משנים קדמוניות - סיפור ד

 ב"ה

דוקא השור והשה שהם בחי' הטלית והתפילין הם שהפילו את המלך. ויעו' בליקוטי הלכות (חושן משפט ב', הלכות גנבה ד:ה – בחי' מוחין, ה:טו – בחינת אמת) שרבי נתן כבר מפרש דין התורה של תשלומי ארבעה וחמשה על גניבה ומכירה או טביחה של שור ושה דייקא על פי זה שהם מרמזים על עיקר קדשת היהודי. ועכ"פ זה חוזר ומלמד לענין הסיפור כאן, שמה שהמלך לקח הזכות של טלית ותפילין בחי' שור ושה מהאנוס, הוא חמור יותר מהכל, כי רק שור ושה נידונים בדו"ה. והוא סימן שהגונב אותם פוגע ומזיק ביותר.

ומלבד הביאורים של רבי נתן בליקוטי הלכות, הגמרא גילתה גם כן, שגניבת שור הוא ענין ביטול מלאכה, ושה פחות כי יש בושה בגניבתו.

ועכ"פ יש לשים לב שכל התוכניות של קאמיוניזם communism וסושיאליזם socialism, ואפילו הרבה מהמיסים של היום, כולם בבחינה זו של להשפיל העשירים וליתן להעניים. ושיטה זו אכן מצלחת בתחלתה הרבה ומתפשטת וכובשת, עד שזה מגיע לפגוע בבחי' השור והשה – ואז יוצא שהשולטים רשעים גדולים ולבסוף נופלים לגיהנם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפילת שמונה עשרה בחי' נ נח לפי בעל הרוקח

 ב"ה

תפילת י"ח (ואחר כך הוסיפו ולמלשינים, י"ט, והזוהר חשבה לכ' ופרשו שזה עם ברכת כהנים) בחי' נ נח לפי בעל הרוקח - בספר סודי רזיי (עמ' לו:) ז"ל וכן ג' תפילות מתפללים ביום. והתפילה י"ח ברכות, המתפלל אותם בכוונה ינצל מגיהנם שהיא י' אלפים אמות וח' מאות אמות של הקב"ה כמנין גיהנ"ם מאות אמה. זהו (ישעי' ה:יד) פערה פיה לבלי חק. וינצל מי"ח טריפות, ויכנס בעדן שהוא י"ח מאות אלף שנה אין לא ראתה אלקים זולתך, כמו שאי אדם יכול לראות י"ח חוליות שבשדרה. וכתיב (דניאל יב:ז) וישבע בחי העולם, י"ח אלף עולמות יש להקב"ה שדואה בהן בכל יום והם נעלמים. על כן לעלם י"ח בקרייה שכתיב לעלם חסר שהן נעלמים וכו' ע"ש. וצריך תלמוד איך משוה ח"י שהוא 18 לנ נח שהוא 108.

נ נח נחמ נחמן מאומן

When plants grow to completeness through this there is love in the world...

שנים יושבים ביחד אחד רואה ומרגיש ואחד לא - מסכת מגילה דף ג דף יומי על פי ליקוטי מוהר"ן תורה קצא

 ב"ה

ג. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא (דניאל י:ז) מאן נינהו אנשים וכו' וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו, אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו, אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי, ע"כ.

עיין ליקוטי מוהר"ן תורה קצא ז"ל דע שאפשר שישב אחד אצל חבירו במקום אחד בג"ע, ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות, וחבירו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

In the place where an agreement or a covenant is made the Lord is presen...

נבואת משה רבינו כבד פה בגלות - סוף מסכת תענית דף יומי

 ב"ה

תענית סוף דף ל:

דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב:טז-יז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור. ופרש"י ז"ל לא היה הדבור עם משה, ביחוד וחיבה, דכתיב וידבר ה' אלי לאמר אלי נתייחד הדיבור, ואע"ג דמקמי הכי כתיבי קראי בהו וידבר. איכא דאמרי לא היה פה אלא פה אלא בחזיון לילה, גמגום, עכ"ל. (ועיין בפירוש הרשב"ם (ב"ה קכא: ד"ה לא) שהדיבור היה על ידי מלאך או על ידי אורים ותומים. אך בגבורות ארי (ד"ה לא) כתב, שחלילה לומר שנבואת משה היתה באיזה פעם על ידי חזיון לילה או מלאך או אורים ותומים. מתיבתא).

ונלע"ד שדברי רש"י עם האיכא דאמרי פירוש אחד הוא (ולא שני פירושים שונים כמו שהבין המתיבתא). וזה שרש"י כתב גמגום הכוונה כענין מה דאיתא בזוהר הקדוש שמשה רבינו כבד פה בגלותא, וכבד פה היינו גמגום. וזה הענין שלא נתייחד לו הדיבור, כי נלע"ד שענין ייחוד הדיבור הוא, שמשה רבינו היה כולל ומייצג כל הבריאה בתוך צלם דמותו, וכך היה מקבל דבר השם על כל הבריאה, והרי הדיבור על כל הבריאה נתייחד בו לבדו, אבל כיון שבני ישראל היו ניזופים, לא היה יכול לקבל הנבואה ככה, אלא כאיש פרטי, ובודאי היה רק ביום כמו שהעידו חז"ל וכמו שהדגיש הגבורות ארי הנ"ל, אלא היה בבחינת מלאך ואורים ותומים בבחינה זו שהיה צינור פרטי של נבואה, ולא היה בא בכח כל הבריאה. וכעי"ז מצינו בחז"ל שכאשר זוכים ישראל כל השפע מגיע אליהם, והאומות יונקים מהם כמו כלב שמשליכים לו אוכל מהשולחן, אבל כאשר לא זוכים האומות לוקחים השפע ראשון והשארית ישראל. ולכן כאשר ישראל היו נזופים משה רבינו היה מקבל את הנבואה רק כאיש פרטי כנ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Baby playing with fathers face

 HH

When we study the holy Torah and pray with kavana, even though we are still far from meriting to appreciate what we are doing, it is like a baby who plays with his father's face.

Na Nach Nachma Nachman MayUman

One who serves out of love his merit protects for two thousand generatio...

Through saying Hallel in a loud voice one merits to love Hashem - a Nanach song

 

גן עדן וגיהנם סמוכים זה אצל זה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה קצא

ומעתה תבין מעצמך, שלזה אפשר שיהיה לו כל הש"י עולמות בלבו כי הלב יכול לתפס במקומו עד אין חקר ואין מספר כנ"ל, ויהיה לו כל התענוגים והשעשועים, וחברו אף על פי שיושב אצלו לא ירגיש כלום כי לבו חסר מכל זה, מכל הטובות והשעשועים שיש לחברו הצדיק בתוך לבו, אשרי לו, כי עקר הרגשת תענוג ושעשוע עולם הבא וכל הש"י עולמות הכל הוא בלב כנ"ל.

עיין בספר סודי רזיי לבעל הרוקח (ח"א אות ו, עמ' לג) ז"ל ודע כי גיהנם וגן עדן סמוכים וכותל אחד מפסיק ביניהם, עכ"ל.

ש"י בגמטריא רב נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Through the Love of Hashem the Soul is protected - a Nanach song

ביום חתונתו וביום שמחת לבו - שניהם יום כיפור - דף יומי מסכת תענית דף כו משנה ד:ח

 ב"ה

כו: - משנה ד:ח – ביום חתונתו זה מתן תורה (- יום הכיפורים שניתנו בו הלוחות האחרונות), וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש (- יום חינוך בית המקדש, שיום הכיפורים היה אחד מימי חנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך כמבואר במועד קטן ט. (-רע"ב ותוספות יום טוב), ובכל בו (סי' סב ד"ה אמרו) ביאר שיום הכפורים נקרא יום שמחת לבו, על שם שלמחרת אותו יום הכפורים שבו ניתנו הלוחות האחרונות, צוה ה' לישראל לעשות לו מקדש, והמהרש"א ועוד מפרשים פירשו שיום שמחת לבו הוא ט"ו באב שלעתיד יבנה בט"ו באב– וזה סיום המשנה), שיבנה במהרה בימינו (- ואילו לפי הראשונים שפרשו שיום שמחת לבו הוא יום הכיפורים, הרי זה תפלה (תפארת ישראל, יכין אות סח – אכן יש לפרש שיום כיפור הוא יום של בנין בית המקדש העתיד, עיין בכף החיים הלכות יום הכפורים תרכ:יב ז"ל ביוה"כ ילמדו ביחזקאל מריש סימן מ' עד סוף סי' מג, ששם נבואה שנתנבא יחזקאל המע"ה (אולי צ"ל הנע"ה) על בית שלישי ביוה"כ עצמו, דכתיב בראש השנה בעשור לחדש, והיינו ר"ה דיובל, וארז"ל במדרש א"ל הקב"ה ליחזקאל הע"ה ילמדו ישראל נבואה שלך על צורת הבית ומעלה אני עליהם כאלו עוסקים בבניינו, ע"כ בן א"ח פ' וילך אות כא. ועיין תכ"ט אות ו', עכ"ל. הרי שכל יום כיפור עוסקים בבנין בית המקדש).

נ נח נחמ נחמן מאומן

Love extinguishes gossip mockery and falsehood - a Nanach song

פרשת מקץ - רק הכסא אגדל ממך

ב"ה

מא:מ אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך.

אתה בגמטריא רבנו נחמן. אתה בא"ת ב"ש תא"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק, עם הי' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (היינו ה' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן).

רק הכסא אגדל ממך, לא אמר, יהיה גדול, אלא לשון פועל, אני אגדל אותו ממך. וביאר הדברים על פי המשנה ביומא פרק ז (סח:) חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, ומבואר בגמרא שם (סט.) כולה משום כבודו דכהן גדול היא – שמראים בכך את השררות הרבות שתחתיו, וכמו שפירש המשך חכמה בפרשת קרח על הפסוק כי תשתרר עלינו גם השתרר, שעל ידי שממנים כל מיני פקידים ומנוים בהדרגה תחתיו, הרי זה מרבה בכבודו. וכן כאן על ידי שפרעה ישים את יוסף למשנה, הרי יגדל כסאו ממנו גופא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

On Chanuka we light the menora illuminate His glory and usher peace in t...

The Holy Consciousness of the Chanukah Lights A Nanach Song

Getting Attached to the Tzadik by Shmuel Horowitz

 BH the friends in Uman have translated this little book, and you can download the pdf with this link:

Hiskashrus Latzadik - Getting attached to the Tzadik - by Shmuel Horowitz

Na Nach Nachma Nachman MayUman

Sefer Hamidos - Book of the Traits - Aleph Beth Book - Character - Directory with links to all of the entries

 HH

This is the first real edit of the translation released and published many years ago.

Truth - אמת

Hospitality - הכנסת אורחים

FOR MORE ENGLISH BRESLOV BOOKS CLICK HERE

Sefer Hamidos - Book of the Traits - Hospitality

 HH

newly edited:

הַכְנָסַת אוֹרְחִים

HOSPITALITY

 

א.    מִי שֶׁאֵין מַכְנִיס אוֹרְחִים, בָּזֶה מַחֲזִיק יְדֵי מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.

1. One who does not take in guests, by this (he) strengthens the hand of evildoers, that they will not return in repentance.

 

ב.    עִיר  שֶׁאֵין  בָּהּ  הַכְנָסַת  אוֹרְחִים  בָּאִים  לִידֵי גִּלּוּי־עֲרָיוֹת, וְעַל־יְדֵי גִּלּוּי־עֲרָיוֹת בָּא עֲלֵיהֶם הֲרִיגָה.

2. A city that does not practice hospitality comes to sexual immorality, and through sexual immorality there comes upon them (mass) killing.

 

ג.     הַכְנָסַת אוֹרְחִים מְזַכָּה אֶת הָאִשָּׁה לְבָנִים.

3. Hospitality gives merit to a woman to have sons.

 

ד.    הַכְנָסַת אוֹרְחִים כְּהַכְנָסַת שַׁבָּת.

4. Receiving guests is comparable to receiving Shabbos.

 

ה.    הַמְאָרֵחַ  תַּלְמִיד־חָכָם  בְּתוֹךְ  בֵּיתוֹ  -  מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב תְּמִידִין.

5. One who hosts a Torah scholar in his home, the Scripture considers it as if he had offered the daily burnt offerings (see Likutay Moharan 28:3).

 

ו.      גְּדוֹלָה  הַכְנָסַת  אוֹרְחִים  מֵהַשְׁכָּמַת  בֵּית־הַמִּדְרָשׁ וְהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה.

6. Receiving guests is greater than coming early to the house of (Torah) study and/or welcoming the countenance of the Divine Presence.

 

ז.      כֵּיוָן דְּלָא שְׁכִיחֵי רַבָּנָן גַּבַּיְהוּ כַּכּוּתִיִּים דָּמֵי.

7. Since the rabbis are not found regularly by them, they are comparable to Cuthites (-people who denied the validity of the Oral Torah which is entirely based on the rulings and exegesis of the true Sages).

 

חֵלֶק שֵׁנִי

SECOND PART:

 

א.    עַל־יְדֵי הַכְנָסַת־אוֹרְחִים אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת.

1. Through practicing hospitality, fear of G-d rests upon all beings[1].

 

ב.     סְגֻלָּה  לְהַחֲזִיר  לְאִשָּׁה  וֶסְתָּהּ  עַל־יְדֵי  הַכְנָסַת־ אוֹרְחִים.

2. A segulah (-propitious, charm) for returning a woman to her fertility cycle, is through hosting guests.

 

ג.     עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל רָאשֵׁי־הַדּוֹר בְּתֹקֶף וָעֹז, וְעַל־יְדֵי־זֶה נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי כֹּל הַמִּצְוָה שֶׁל הַכְנָסַת־אוֹרְחִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הַלּוֹמְדִים זוֹכִים שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתָם.

3. Through the sanctification of G-d's name blessed He, the leadership of the heads of the generation gains power and might; and through this, the mitzvah (-commandment) of hospitality is important in the eyes of all, and through this the scholars merit that the halacha (-Jewish law) is like them.

---

[1] There is an alternate interpretation and translation of this dictum, that through practicing hospitality the fear of the host is cast upon the people. There is in fact a Medrash Raba (Genesis 48:14) that shows from the verses of the Torah, that after Abraham served and attended the angels who came to visit him, his fear was cast upon them. In this dictum of Sefer Hamidos, Rabbainu does not state specifically who is feared, and he states that the fear is cast upon all beings – not just the guests. It is possible that even according the Medrash the fear was cast upon everyone, just that the case in point was the guests. Nevertheless the main translation presented renders the feared one as the Almighty whose fear is cast upon all the beings. This is similar to the entry of Eating 2:3 – through grace after the meal Hashem Yisburach is known in the world. The grace after meals is most probably refering to that of guests, as this is a construct already found in the Talmud. Thus it is almost identical to the dictum regarding general hospitality, so it is fair to purport that the dictum of general hospitality is also refering to Hashem Yisburach.

FOR THE REST OF SEFER HAMIDOS - ALEPH BETH BOOK OF THE TRAITS CLICK HERE

Na Nach Nachma Nachman MayUman

הנשמר מהבל היופי של נשים זוכה לעשירות

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה ס

ס:ג וע"כ מי שחומד יופי הנשים, נמצא שמקבל בחי' הפסק הנשימה, וע"כ הוא בהיפך מעשירות, שהוא בחי' אריכות הנשימה, כי כל מיני עשירות, דהיינו כל מיני דגן וכל האילנות ועשבים וכל מיני מתכות, כם רק ע"י גשמים וכו' ע"ש.

אולי יש רמז לזה גם בזוהר הקדוש (פרשת מקץ דף קצו: עה"פ ראה חיים עם אשה אשר אהבת – כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (קהלת ט:ט-י)) ז"ל דבר אחר, בכחך, דא היא אשה דקאמרן, דאיהי חילא לאתתקפא בה בעלמא דין ובעלמא דאתי, ובעי בר נש למזכי בה בהאי עלמא בהאי חילא וכו' וכו' תא חזי, יוסף זכה בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי, בגין דבעא לאתאחדא באשה יראת ה', כמה דאת אמר (בראשית לט:ט) וחטאתי לאלהי"ם, וגין כך זכה למשלט בהאי עלמא, וזכה לון לישראל.           מה כתיב (בראשית מז:יד) וילקט יוסף את כל הכסף, והכי אתחזי, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק איהו לקיט כלא, וכל עותרא ביה קיימא, ודא היא רזא דכתיב (בראשית א:יז) ויתן אתם אלקים ברקיע השמים, וכלא איהו כדקא יאות, דודאי יוסף באי למשלט על מלכותא, עכ"ל.

הרי שיוסף לא נכשל בהבל היופי ואתתקף באשה יראת השם, וזכה לעשירות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Some basics about Chanuka

 HH

Translated by Nissim K.

LH

Moadei Hashem - Chanukkah 

1. Through the mitzvah of Ner Chanukkah he recognizes Kavod Hashem Yithbarakh (H"Y glory or presence), and His Kavod is elevated and aggrandized in the world, and those who were distant are awaked to return to Hashem Yithbarakh, and they attain Awe and Shalom Bayith and prayer, and strife and slander are nullified, and universal peace is drawn to all the worlds. (LM #14)

א. עַל־יְדֵי מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מַכִּיר כְּבוֹד הַשֵּם יִתְבָּרַךְ וְנִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ בָּעוֹלָם, וּמְעוֹרְרִין הָרְחוֹקִים לָשׁוּב לַשֵּם יִתְבָּרַךְ וְזוֹכִין לְיִרְאָה וְלִשְׁלוֹם בַּיִת וְלִתְפִלָּה, וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלוֹקוֹת וְלָשׁוֹן הָרָע, וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם הַכְּלָלִי בְּכָל הָעוֹלָמוֹת (יד)

2. Through the mitzvah of lighting Ner Chanukkah one draws on himself the Holy Consciousness which is the aspect of shemen ha'tov/ the oil of the Good [Ps. 133:2] [the Tzaddik], which is the aspect of remembrance, namely to constantly remember alma d'atei/ the Coming World, in general and in particular. [See Memory #4] (LM #54)

ב. עַל־יְדֵי מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁמֶן הַטּוֹב, שֶׁהִיא בְּחִינַת זִכָּרוֹן, דְּהַיְנוּ לִזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בִּכְלָל וּבִפְרָט [עַיֵּן זִכָּרוֹן אוֹת ד] (נד)

Na Nach Nachma Nachman MayUman

ענין חנוכה הוא תיקון הכלל - שהשליט נצח ותיקן הוד

 ב"ה

קיצור הכוונות לרמח"ל – ענין חנוכה: הנה חנוכה הוא בסוד הנצח, וספירה זו היא השולטת, והוא ענף החכמה, ולכן נעשה הנס בשמן. והתיקון הוא בהוד. ור"ל לפי שבימי היונים גזרו על המילה, והיו רוצים בזה לעכב התפשטות הה' חסדים היוצאים מן היסוד, בכח הערלה הסותמת. וכשיש הערלה שמכסה על היסוד, אז הס"א לקוחת כח, כין אין כחה אלא מן הסיתומים, ומתאחזת בספירות לינק מהם, וכל אחיזתה אינה אלא בספירת הוד, בסוד: כל היום דוה. ונמצא שהיו רוצים לפגום הוד. וכשגברו בית חשמונאי, אזי נתבטל הקטרוג, ונתקן הפגם. ולכן התיקון הוא בהוד. כי הוא הנתקן על ידי מתתיה ובניו, כי היו ה', בסוד הה' חסדים היוצאים מן היסוד. שכשהם מתגברים, הס"א נחלשת ואינה יונקת. ועל כן אומרים על הניסים במודים, שהוא בהוד כידוע, עכ"ל.

עיין בליקוטי מוהר"ן תורה כט:י ז"ל והנה הכלל, שצריך לתקן תחלה תיקון הכללי, ועל ידי זה ממילא יתוקן הכל בפרט, ואף שתיקון הכללי הוא גבוה ומרומםם יותר מתיקון כל דבר בפרט, עם כל זה מחמת שתיקון כל דבר, תלוי בהמוח, דהיינו להמשיך לבנונית מן המוח בבחי' ונוזלים מן לבנון, ולרומם המוח אי אפשר כי אם על ידי תיקון הכללי, בבחי' כנשר יעיר קנו כנ"ל, ע"כ צריך לילך מתחלה אל המדריגה היותר עליונה מזה, דהיינו תיקון הכללי, כדי לתקן ולרומם המוח, ועל ידי זה נתקן הכל ממילא, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סיפור חנוכה מלבוש מן גן עדן

ציון רבינו הקדוש באדמת קודש של ארץ ישראל - לא פחות מהרב מטשעהרין

 ב"היידוע שהנאמנים לרבינו תמיד התפללו והשתדלו להביא את הציון של רבינו לארץ ישראל, כמו שרבינו אמר בפירוש שהוא רוצה לנסוע שנית להסתלק בארץ, וכבר הארכנו בזה במקומו. וכנגד הקול דקדשה יש תמיד קול ההברה, שאומרת אסור לגעת בציון חס ושלום, כידוע. ובשום פנים ואופן יתנו לקיים רצון האמיתי של רבינו. וכבר מוכח מאד שאין כוונתם לשם שמים, כי אם באמת ענין של רבינו היה חשוב, באותו זמן שהנאמנים היו טורחים ומשתדלים במסירת נפש להביא את הציון לארץ ישראל, למה הם לא עסקו בשלהם - לפתוח את הגישה לציון הקדוש באומן - למה למשל לא השתדלו לפתוח את השדה תעופה באומן?! רק עסקו לרכוש ולעשות כסף וכדומה השם ירחם.

והנה מצינו אצל אחד מחסידי ברסלב הוא הרב מטשעהרין ז"ל שכתב בצוואה (נדפס בספר כוכבי אור) ז"ל

 

יב

עַל עֲלִיַּת בֵּיתִי מֻנָּח כָּעֵת שְׁנֵי טָארְבִּילֶיךְ (שַׂקִּיקִים) עִם עֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ בָּהֶם עָפָר פָּשׁוּט וְנִשְׁחָק, וְעָפָר לָבָן וְקָשֶׁה כָּאֶבֶן. עַל־כֵּן יַכְתִּישׁוּ זֶה הֶעָפָר לָבָן גַּם־כֵּן, וִיפַזְּרוּ הֵיטֵב מִזֶּה הֶעָפָר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל גּוּפִי הַרְבֵּה, וְעַל כָּל אֵבָרַי וּבִפְרָט עַל בְּרִית קֹדֶשׁ, וְיֹאמְרוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הַפָּסוּק "כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְכוּ' וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". וְכָל זֶה יִהְיֶה בִּשְׁעַת
הַהַנָחָה לַקֶּבֶר.
וּמִגֹּדֶל חִבַּת אַדְמַת קֹדֶשׁ לְכָל יִשְׂרָאֵל עַל־כֵּן יַשְׁאִירוּ קְצָת מֵהֶעָפָר הַלָּבָן שֶׁלֹּא נִשְׁחַק אֵצֶל בְּנֵי בֵּיתִי לְקַיֵּם: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ" וְכוּ', וְלִהְיוֹת לָהֶם לְזֵכֶר עוֹלָם שֶׁזָּכִיתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת בַּחַיִּים חִיּוּתִי בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּלְנַשֵּׁק אֶת אַדְמָתָהּ אַדְמַת קֹדֶשׁ. וְעַל־יְדֵי כָּל זֹאת יִתְעוֹרֵר הַתְּשׁוּקָה גַּם אֶצְלָם לִזְכּוֹת לָזֶה. וְאוּלַי אֶזְכֶּה עוֹד אֲנִי וְהֵם, אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים הֵם לְבַדָּם לִישִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִקְבֹּעַ דִּירָתָם שָׁם, בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי לָהֶם וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם. מִי יִתֵּן שֶׁאֶזְכֶּה
לָזֶה בְּחַיַּי גַּם אֲנִי וְכָל בְּנֵי בֵּיתִי שֶׁיִּחְיוּ.

ואם ככה ביקש וזכה אחד מחסידי רבינו, על אחת כמה וכמה עלינו לקיים את זה ברבינו, וכל עוד שהמתנגדים לא נותנים להביא את הציון של רבינו לארץ, לכל הפחות עלינו להביא הרבה עפר מארץ ישראל ולמלאות כל הקבר של רבינו מעפר ארץ ישראל, וגם המצבה שעל הקבר - שתהיה אבן גדול מארץ ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צדיקים לאורה וישרים לשמחה - דף יומי מסכת תענית סוף פרק א דף טו על פי ספר המידות

 ב"ה

מסכת תענית

דף 

טו. אמר רב נחמן בר יצחק אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה, צדיקים לאורה דכתיב (תהלים צז:יא) אור זרוע לצדיק, ולישרים שמחה, דכתיב ולישרי לב שמחה, ע"כ.

ורש"י כתב ז"ל ישראים לשמחה, דישרים עדיפי מצדיקים, ע"כ. ושיטת הרשב"א להפוך. ולשניהם קשה, הרי בכלל מאתים מאה, וזה שעדיף למה לא יזכה לשניהם.

ואולי זה הענין המבואר בספר המדות, ערך צדיק ב:יח (וערך מריבה ב:כב) ז"ל יש שני צדיקים, שאחד דבוריו הם כחרישה, והשני דבריו כקצירה. או אחד דבריו הקמת הברית לזווג, והשני דבריו הם הממשיכין את הזרע – ומהים את הולד בבטן אמו ומגדלין אותו וכו' ע"ש.

וי"ל אור זרוע לצדיק, לשון יחיד, ענין הקמת הברית שמזמין את האור, ולישרי לב – לשון רבים, ולב הוא המלכות, הנוקבא, וענין ישרי לב יש לפרש שליטה (כמו ישר-אל, כי שרית) על המלכות, והוא ענין המשכת הזרע לנוק', וזה בחי' שמחה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

החטא של ער ואונן - פרשת וישב

 ב"ה

פרשת וישב

לח:ז וַיְהִ֗י עֵ֚ר בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֔ה רַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֑ה וַיְמִתֵ֖הוּ יְקֹוָֽה.

ער בכור, בגמטריא רבי נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של:ער בכור יהודה רע בעיני ע"ה בגמטריא נחמן מאומן. הראשי תיבות של: ער בכור יהודה רע בעיני י', בגמטריא ברסלב.

הסופי תיבות של: ער בכור יהודה רע בעיני ה' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל רע בעיני ה', כרעתו של אונן, משחית זרעו, שנאמר באונן וימת גם אותו, כמיתתו של אונן, ולמה היה ער משחית זרעו כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה, ע"כ.

כל הפרשה תמוה איך בני יהודה חטאו כזה, ועוד הרי ער ואונן לא השוו כוונתם, אלא מיתתם.

ונלע"ד לפרש שער ראה שלא יכול להתגבר על תאוותו לתמר, ולא רצה להוליד בחי' בת, דהיינו כאשר האיש מזריע תחילה מרוב תאוותו, דהיינו שאינו מיוחס אלא להאמא (רש"י מו:טז ז"ל אלה בני לאה ואת דינה בתו, הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב, ללמדך, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, ע"כ), ולכן היה משחית זרעו, כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה, היינו כי לא היה לו הסיפוק הזה, להכחיש יפיה בלבו, ושתתעבר ממנו ממש להיות מיוחס לו. והרי זה ממש כמו אונן, שהיה משחית זרעו כי ידע שלא לו יהיה הזרע, ורצה דוקא שהזרע יהיה מיוחס לו. וכל זה תיקן יהודה, כי בראותו שהמלאך מכריח אותו לבוא על תמר, והרי בודאי הזרע ימשך אחריה ולא יהיה לו, ועם כל זה מסר מעשיו להשם יתברך ונתן לה זרעו. ויתכן שגבית הערבון של חותמך ומטך ופתילך היה הסכם או הכרח שבאמת יתן זרעו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סיגוף של חיכוך - דף יומי מסכת תענית דף יד על פי ספר שבחי הר"ן

 ב"ה

בספר שבחי הר"ן אות כד

ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך אצמו כלל, זהו הסגוף הגדול ביותר וכו' ע"ש באריכות.

ובאמת מצינו כבר בגמרא שזה נקראת צערה, עיין בתענית (יד.) ז"ל ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך חגב זבוב וצירעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין, ע"כ. הרי חישבה הגמרא את החיכוך ראשונה לכל המיני פורעניות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בגדי צמר או בגדי משי לחסידים

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

רכג. סמוך להסתלקותו נכנס אליו רבי מאיר ותפסו בבגדו של צמר ואמר ברמיזה, אה מה חזק וכו', ע"כ.

צריכים לברר באיזה שנה החסידים החליפו ללבוש בגדי משי שלא יסתפקו באיסור שעטזנז. וידעתי מסיפור מפורסם על רבי עקיבא איגר שזה כבר היה בימיו והודה להם. ואולי כבר נהגו החסידים באותו עת, וחסידי ברסלב לא נהגו כן, או שרבי מאיר הזה לא נהג כן, וזה מה שרבי נתן מדגיש כאן, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

האויר הוא החיות

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן

לא:ח ועל ידי חתוך האותיות באויר נעשה הדבור, שמשם יוצאין הנפשות, כי האויר הוא החיות של כל דבר ובלי אויר אי אפשר להחיות וכו' ע"ש.

ע' ספר סודי רזיי לבעל הרוקח (עמ' טז:) ז"ל יש אויר בעולם המוליד ומצמיח ומפרה זכרות בין בבריות בין בפירות הארץ ובעשבים. ויש אויר בעולם המולדות ומצמחות ומפרה נקבות, בין בבריות בין בצמחים בין בפירות בין בעשבים וכו' וכו'.. ורוח אלקים מילא הכל ופינה אויר בעולם להיות חלל, כדי שיחיה העולם בנפיחות הרוח, כי בלא חלל ורוח ואויר אין בריה יכולה לחיות, שאם יסתם במקום צר שאין לו אויר ימות מיד, על כן מרוח קדשו מלא כל החלל בכל ד' רוחות, זהו וברוח פיו כל צבאם (תהלים לב:ו), והרוח נשמת חיים, לכך נוצר בא' הרוח, שאין אדם יכול לומר אה (-נקוד פתח תחת האלף) כי אם בפתיחת פיו כשמוציא הרוח, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

האמת הוא רק אחד - ועם כל זה יש המושג של אלו ואלו דברי אלקים חיים

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה נא

כי אמת הוא אחד, למשל, על כלי כסף כשאומרים עליו שהוא כלי כסף, הוא האמת, אבל כשאומרים עליו שהוא כלי זהב, הוא שקר, נמצא שהאמת הוא אחד וכו' ע"ש.

עיין ברש"י כתובות נז. ד"ה מאי קמ"ל. שביאר שלא בכל מחלוקת בהלכה ניתן לומר אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כגון אם נחלקו שני חכמים איך אמר פלוני החכם - שבמחלוקת זו אחד מהם אומר שקר ואין כאן דברי אלוקים חיים. ועיין ברשב"א בחולין (צב: ד"ה הא דאמר לגבי נותן טעם בגידין) ז"ל מן התימה, וכי נחלקו במה שיעיד עליו החיך? וכו' ואין זו דרך למחלוקתן של חכמים וכו' ע"ש. ובר"ן שם (מב.) ז"ל והיאך נחלקו חכמי ישראל בדבר שאפשר לעמוד עליו, ע"ש.

וזה סוגיא שלמה וארוכה מאד, עיין למשל בשדה חמד (קונטרס הכללים, מערכת המ"ם כלל קסד – מהדורת קה"ת, כרך ג', עמ' 1090 – תקמו). ובספר משנת בנימין (לרב בנימין מוילקומיר – סוף ח"א, קונטרס אחרון, מעשרות ה:ח אות טו, עם הוספות האדר"ת).

ועיין בארוכה בספר חיי מוהר"ן אות כד שרבינו אמר שאף על פי שנמצא בספרי מקבלים תרוץ על קשיא הזאת וכיוצא בזה וכו' וכו' באמת אלו התרוצים אינם כלום למבין קצת וכו' וכו' רק לסמך על אמונה לבד. וכשבא חס ושלום בדעתו איזה קשיא בעניניםאלו צריך לידע שאי אפשר לתרצה, כי אי אפשר לנו לדעת ולהשיג בשכלנו האנושי דרכי ה' וכו', רק לסמך על אמונה לבד, להאמין שבדואי באמת הכל נכון וישר, רק שבשכלנו אי אפשר להבין דרכי השם וכו' וכו' וכן על שאר קשיות כיוצא באלו כגון הידיעה והבחירה שמובא גם כן שרוצים לתרצה וכו' ע"ש באריכות.

וצריך עיון אם דברי רבינו שם הולכים גם על מחלוקת במציאות, דאם כן, אפילו לפי מה שחקק כאן בתורה נא שהאמת אחד, הרי אי אפשר לדעת אותו אחד בעולם הזה, כי יתכן לעינינו שני הפוכים בבת אחת באותו מציאות, ושניהם אמת, אף על פי שבעולם האמת, בודאי שניהם כאחת מציאות אחת של אמת, אבל לעינינו ניתן נראה כשנים, ולא נוכל לדעת שהוא אמת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

How to hold your level even when helping the sunken

HH Rabbainu has at least two lessons addressing how to not get dragged down when doing kiruv.

One is actually this week's Parsha (VaYaishev). See Likutay Moharan volume 2 Torah teaching 63.

The other lesson is Likutay Moharan Torah-teaching 59.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

Saba Yisroel Dov Odesser the ultimate self sacrifice for the people of Israel

 HH

סבא ישראל אמר:

"ה' יתברך יודע ועד שאני מוכן ומזומן למסור את חיי וממוני בשביל לקרב איזה נפש ישראלי לה' יתברך או להכניס בו הרהור תשובה אפילו רק לרגע אחד"

Saba Yisroel said:

Hashem Yisborach knows and is witness, that I am prepared and ready to give over my life, and my money, in order to draw close any soul of Israel to Hashem Yisborach, or to insert in him a thought of repentance, even for one moment.

Na Nach Nachma Nachman MayUman