נביא גדול מחכם אף על פי שחכם עדיף מנביא

 ב"ה

מססכת סנהדרין סוף צג:

ומנלן דגדול (-דניאל) ממנו? דכתיב וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו וכו'  וכו' ומאן נינהו אנשים? וכו' זה חגי זכריה ומלאכי. (וכיון שהוא ראה והם לא ראו, הרי שהוא גדול מהם. ואם כן, שהיה דניאל גדול מחגי זכריה ומלאכי שהיו נביאים, כל שכן שהיה גדול מנחמיה, שלא היה נביא), ע"כ.

ולפי זה מבואר שאף על פי שאיתא במסכת בבא בתרא שחכם עדיף מנביא, פשוט הוא שנביא גדול.

אכן עיין במהרש"א שהקשה שדניאל לא היה נביא. אכן עם כל זה הרי דניאל ראה מה שלא ראו הנביאים. ורש"י במסכת מגילה כתב שדניאל היה נביא רק לא נביא בשליחות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

איזהו חכם הלומד מכל אדם - על פי רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

מסכת אבות

ד:א

מפתחות:

איזהו גיבור הכובש את יצרו: לק"מ רמט דף קיו:.

 

בן זומא אומר, איזהו חכם, הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט) מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, ע"כ.

דייק ואמר מכל אדם, אדם הוא בר דעת כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז. מכל אדם, כל זה בחי' יסוד כידוע, בחי' נקודת הצדיק שבכל אחד, כמבואר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה לד, כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר שהוא בחינת נקדה מה שאין בחברו, והנקדה הזאת הוא בחינת צדיק לגבי חברו והנקדה הזאת מאיר ללב חברו, וכל ישראל מקבלין דין מן דין, ע"ש.

 

איזהו עשיר השמח בחלקו, ה"שמח בחלקו" ע"ה בגמטריא 495, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה - יד של החכם

ב"ה

ושאלו את החכם, אם אינו יודע מן היד של המלך, והשיב להם, שהיד הוא אצלו, אך מעת שנתפזרו על ידי הרוח סערה כנל, שאז נעלם מהם המלך וכו' כנל, מאז הוא אינו רוצה להסתכל כלל בתוך היד, כי היא שיכה רק אל המלך, רק שחקק תבנית היד על אבן, כדי שישתמש בזה קצת לצרך ענינו, אבל בהיד עצמו אינו מסתכל כלל, עד כאן לשונו.

ויש הרבה להאריך בכל זה. כי יש בזה מענין מה שרבינו גילה שחכמות לא צריכים כלל בעבודת השם, אפילו חכמה אמיתית של התורה. וכן לכאורה על היד היה חקוק איפה המלך, וכל המסילות של כל הפיזור של רוח הסערה, כי הכל היה רשום. אבל תמים תהיה עם ה'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קצת חכמות - אבל בתמימות - על מה שכתב רבינו הקדוש לא להיות חכם כלל

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד

ז"ל ובאמת אחר כל החכמות, אפלו מי שיודע חכמות באמת, אחר כל החכמות צריך להשליך כל החכמות ולעבד את ה' בתמימות בפשיטות גמור, בלי שום חכמות. וזה היא החכמה הגדולה שבכל החכמות, לבלי להיות חכם כלל. כי באמת אין חכם בעולם כלל ואין חכמה ואין תבונה נגדו יתברך וכו', עכ"ל

אולי יש בזה מה שמצינו בספרים הקדושים שהפרצופים של חכמה ובינה (אבא ואימא) אינם אלא מאצילות שני, דהיינו ממה שנפל בשבירה למטה בבי"ע, ואילו א"א נשאר במדרת אצילות עצמו, ולכן אבא ואימא אינם מלבישים אלא לזרועות א"א, בחי' חסד וגבורה שלו, ולא לבחינות חכמה ובינה שלו (כמבואר כל זה זה בספר פתחי חכמה ודעת, אות לו – שערי רמח"ל קעז-ח). והרי מבואר שהחכמות עכשיו אינם בכלל חכמות. ואילו החכמה סתימאה של א"א נקראת תמים דעות (איוב לו:ד) כמבואר בספר אדיר במרום (עמוד קמג, ז”ל להיות הדעת שבו מכוסה גם כן בקרום. ונמצא שכל בחינותיה נתנים ונמסרים לשורש שהוא עתיק יומין, וזהו בחינת התמימות וכו' ע”ש). כי עיקר החכמה הוא להיות תמים, ודוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אשה (רעה) מצלת מגיהנם

ב"ה

בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה מחכם ותם

לכאו' החכם שחזר הביתה להתחתן כבר, לא התחתן, ואילו היה לו אשה היה ניצול מהטבאל.

נ נח נחמ נחמן מאומן