This is about Rabbi Nachman of Bresluv (Breslov, Bratslov), now known as Na Nach Nachmu Nachmun MayUman! This is about his chasid and chief disciple Rabbi Natan, it's about the Saba, the Baal HaPetek.
ב"ה
בריש הפרשה
שמות כא -
{טו} וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: (ס) {טז} וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: (ס) {יז} וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת:
רש"י כבר העיר שהפסוק של גונב איש חוצץ בין מכה אביו למקלל אביו.
ויש לפרש, כי הגוזל את חבירו כאילו נוטל נפשו ונפש בניו ובנותיו, כדאיתא בבבא קמא קיט. ובליקוטי מוהר"ן סט עיין שם.
וכיון שהוה כאילו נוטל בניו, הרי זה בחי' בניו מכים ומקללים אותו.
וזה מש"כ ונמצא בידו, ופירש רש"י ז"ל כבר קדם מכירה, ע"כ. וקשה, כי בודאי ראו אותו לפני המכירה, כי לא ענש הכתוב אלא אם כן התרו בו העדים.
ויש לפרש ונמצא מלשון והמציא את הדם, מציצה. וכמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה סט ז"ל ודע שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון, עם כל זה לא יזיק לבניו, ולא יחסר אור נפשה, כי ברוחניות הנפש מרגשת הכאב והצער הגדול שיש לה, כשזה הגזלן שהוא כמו רוצח נפשות ממש, בא לחסר אורה, ולגזל נפש בניה, ועל כן היא מצמצמת אורה, וממשכת ומכוצת עצמה, ומקבצת לעצמה חלקי נפשה, כדי שזה הגזלן לא יוכל לינק ממנה, ולחסר אורה וכו' וזה הממון שלקח הגזלן אינו ממון כלל, רק עפרא בלעמא, מאחר שאין בו אור כלל וכו' וכמו שיש דגמתו בעולם הזה, כי יש אילנות במדינת אונגרין, שכשאדם בא לטלם, הם ממשכין ומקטינים עצמן, ואינם מניחים אותם וכו' עיין שם.
נ נח נחמ נחמן מאומן
ב"ה
בן סורר ומורה נידון על שם סופו, שלא ימצא לימודו וילסטם את הבריות.
וזה מה שקורה לאנשים הנמכרים לסמים, וזה הראשי תיבות של סורר ומורה - ס"ם.
נ נח
ב"ה
מסכת סנהדרין
מט.
תהא לוטא ולא תהא לאטה, פרש"י ז"ל
נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל,
ע"כ. ולכן אלו שמקללים אותך, מן הסתם הקללה שלהם על חנם וישוב עליהם, וכן
הקללה שלך, מן הסתם על חנם. ונראה עוד, שענין השבת הקללה על המקלל, יותר בתוקף
מקללה שיחול על אחר.
לפי האי כלל של הגמרא יש ליישב הלשון
שהקב"ה אמר לאברהם אבינו (בראשית יב:ג), ומקללך אאור, ולא כתב אקלל, כי המקלל
את אברהם בודאי יהיה על חנם, וישוב הקללה על המקלל, ואין רבותא בזה, ולכן הוסיף
הקב"ה שלא זו בלבד אלא גם יהיה ארור.
ב"ה
ספר חיי מוהר"ן
קסה. מאגרת כתיבת יד רבנו ז"ל
שכתב לאחיו וכו' והיה לי צער גדול מזה איך מלאו לבם האנשים הרשעים האלה, והעזו
פניהם כל כך נגדך, ותמה אני איך לא נמצא טוב לעמת רע לעמד כנגדם לבער הרע,
ע"כ.
ראיתי צורך להעיר בזה דבר פשוט, כאשר
אנשים עושים דברים רעים, ויש יכולת לעצור אותם, לא עת האסף המקנא הוא חלילה לדון
לכוף זכות להצדיק את הרשע, וחייבים להתערב ולהוכיח את הרשע למה תכה.
ותראה שריש לקיש שאמר (שבת יא) החושד בכשרים
לוקה בגופו, מסופר במסכת סנהדרין (כו.) שהצטרף לר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן סוחרין
שהלכו לעבר שנה בעסיא, ובדרך ראו אנשים שהיה נראה שהיו עוברים על התורה, והרבנים
שהיו הולכים לעבר השנה דנו לכף זכות, אבל ריש לקיש התרעם עליהם, וקרא להרבנים
חשודים על השביעית, והובא שם מספר חפץ חיים, הלכות לשון הרע (כלל ג באר מים חיים
אות י) שהיה קשה לו למה ריש לקיש לא דן אותם לכף זכות, וביאר שכאשר הכף חובה יותר
מכריע מהכף זכות אין לדודו לכף זכות וכו'. וצע"ג על דבריו, כי מעשים
שחז"ל הביאו הם להיפוך ממש, שצריכים ודבר גדול הוא לדון לכף זכות אפילו כאשר
היא רחוקה מהדעת לגמרי. ואילו מה שמסופר במסכת סנהדרין אינו קשיא בכלל, כי אדרבה,
ריש לקיש רצה שיוכיחו העוברי עבירה בשעת מעשה, ואם לא יצליחו להפרישם מעבירה על כל
פנים חייבים למחות, כל עוד שאין סכנה ממש, והרבנים לא רצו אלא לדון לכף זכות, ולכן
שפיר קרא עליהם שהם חשודים על השביעית.
Posts
