הזכרת שמות מלאכים

 ב"ה

מענין קירוב המגיד להבעש"ט כידוע, שהמגיד פירש הקטע בעץ חיים על נכון, אבל הבעש"ט אמר שלא כוון לאמיתו, וכך היה כמה פעמים, עד שהמגיד אמר להבעש"ט זה כפי מיטב יכולתי והבנתי, יאמר נא מר הפשט הנכון, והבעש"ט אמר לו עמוד על רגליך, והתחיל לקרוא את הקטע, ובאו כל המלאכים המדוברים בהקטע וכו' [וצע"ק כי האריז"ל אמר שאין להוציא השמות בפה בלי טהרת אפר הפרה, ואפילו אם הוא נטהר מה טענתו על המגיד. וי"ל שכל זה היה אפילו בלי שהזכיר ממש את שמותם], ואח"כ הבעש"ט אמר להמגיד, לא אמרתי שהפירוש שלך לא היה אמת, רק שהיה חסר הכוונה האמיתי, שכאשר לומדים צריכים לזכות להאיר ממש את הלימוד. ואולי זה פי' כל רב בבבל וכל רבי בא"י שפי' הבעש"ט במכתב שהיו"ד הוא נביעו מהאין סוף ברוך הוא, ועל זה קאמר דוד (תהלים ו) וסלחת לעוני כי ר"ב הוא, חסר היו"ד, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וירא - כמה הערות קטנות

ב"ה

יח:א וירא אליו וכו' פרש"י ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים עליו בדמות אנשים, עכ"ל. ולכאורה הכוונה שהמלאכים היו אמורים לבוא, אבל בגלל צערו של אברהם, הש"י הביא אותם בדמות אנשים. ועיין בחיי מוהר"ן (אות קלה) שכשאזכה להיות בארץ ישראל אזכה לקבל השגתי על ידי לבושים, אבל כאן בחוץ לארץ לא אוכל לקבל השגתי על ידי לבושים, רק בלא לבושים. וזה החלוק שבין קדשת שבת לקדשת יום טוב וכו' ע"ש.

יח:ד יקח נא מעט מים וכו' ורש"י כז"ל על ידי שליח, והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח וכו', ע"כ. וק"ק הלוא אברהם אבינו היה עוסק תמיד בהכנסת אורחים בעצמו, ולכאו' הפעם זה נקבע לדורות, אולי בגלל שזה היה פעם ראשונה אחר המילה א"נ שהמלאכים היו מכוונים כן.

יח:ה רש"י וסעדו לבכם. אמר רבי חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, מגיד שאין יצר רע שולט במלאכים, ע"כ. ותמוה הוא, ואם היו אנשים היה אברהם אבינו אומר להם שיתנו להיצר הרע שלהם לסעוד?!

נ נח נחמ נחמן מאומן

הצלה מהיצר הרע על ידי מלאכים?

ב"ה 

בתהלים פרק צא, יושב בסתר עליון...

(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה-לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל-דְּרָכֶֽיךָ: אֲרוּם מַלְאֲכוֹי יְפַקֵד עֲלָךְ לְמִטְרִינָךְ בְּכָל אוֹרְחָתֵךְ : (יב) עַל-כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן-תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ: עַל תּוּקְפֵיהוֹן יִטְלוּנָךְ דִלְמָא תַתְקֵל בְּיִצְרָא בִישָׁא דִמְתִיל לְאַבְנֵי רִגְלָךְ :

היינו שהתרגום מפרש שהמלאכים נפקדים לשמור אותו (את שלמה, ראה שם לעיל) בכל אורחותיו, ועל תוקף שלהם הוא יהיה נוטל שמא יהיה נתקל ביצר הרע הנמשל לאבני רגל - מוקשים.

וצריך עיון איזה שמירה המלאכים יתנו נגד היצר הרע, כי הרי הבחירה חפשית, וזה עבודתו של היצר הרע להסית ולפתות בני אדם לחטוא, אז איך יכנסו מלאכים לתמונה להגן בעדו.

אכן באמת על ידי תפילה בודאי יכולים לדחות את היצר הרע, וכן מצות מגינים נגד היצר הרע, וכל שכן תורה, אז יתכן שהדרך שעל ידי התורה, או מצות, או תפילה שהאדם ניצל מהיצר הרע, אינו דוקא שהשם יתברך מרחיק או מחליש את היצר הרע, אלא ששולח מלאכים לעזרתו, והרי היצר הרע יעמוד בתקפו, אבל האדם יהיה לו יותר תקיפות נגדו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יד ימין ויד שמאל

ב"ה 

לקוטי מוהרן תורה נז

ושני כוחות האלו, הינו כח שיש למלאך לקבל וכח להשפיע, מכנים בבחינת ידים, ביד ימין מקבל חיותו, וביד שמאל משפיע עיין שם כל דבריו הקדושים.

ויש בזה פליאה גדולה, כי קיימא לן להלכה שתמיד עושים המצוה ביד ימין, וכאשר נותנים צדקה נותנים עם יד ימין, ותימא הוא למה לא נדמה ולעשות כמו המלאכים וניתן את הצדקה, ההשפעה, ביד שמאל.

ולכאורה מבואר כי איש ישראל הוא עוד למעלה מהמלאכים הנקראים עומדים, ואילו איש ישראל הוא תמיד מהלך ועולה מעלה מעלה, ומבואר בתורה כב שהוא צריך תמיד להעלות את הנעשה שלו לנשמע, והרי באותה מעשה צדקה שהוא נותן הוא צריך כבר לקשר אותו להרים אותו להנשמע לשמוע ולקבל עוד יותר מהשם יתברך, ואילו המלאך מספיק לו בכל שליחות שלו כל פעם שיעביר את מה שקיבל כהוויתו ותו לא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סגולה להנצל מהרהורי נאוף ברחוב

ב"ה

ספר המדות, ערך הרהורים ח"ב אות יג, וכן בערך ראיה אות ט. כשאדם יוצא לשוק ומתירא שלא יבוא לידי הרהור על ידי ראיה שיראה נשים יפות יאמר הפסוק (ישעיה לג:ז) הן אראלם צעקו וכו' (חוצה מלאכי שלום מר יבכיון), ועל ידי זה ינצל מראות, ע"כ. 

י"ל אולי שדורש אראלם, ארא – לם, ל"ם זה תאות נאוף שכלולה מהשבעים אמות, ושצריכים לצעוק שבעין קלין להנצל ממנה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה לו, וזה מלאכי שלום מר יבכיון, כי העצה להנצל מהתגברות הרהורי נאוף מבואר עוד שם בתורה לו, שזה על ידי בכיה בעת קריאת שמע וברוך שם, וי"ל עוד שמובא בתורה שם (אות ד') וזה שתרגם יונתן על פסוק (במדבר כה) והמה בוכים פתח אהל מועד – בכין וקורין את שמע, וזה לא עשו אלא כדי להנצל מהרהור של אשה זונה ע"ש. ולפ"ז יש לפרש שמלאכי שלום, היינו משה ואהרן, כי משה מכונה בשם מלאך במקרא (ודוקא משה רבינו צריך להיות יותר פרוש בענין זה כמבואר בתורה שם, וכן הוא ענין של ראית מלאך, מבואר בשבחי הר"ן שצריכים להיות אצלו איש ואשה שוין). הרי שכאשר יש סכנה של ראיה בחוץ בחי' "ארא-לם... חוצה" – שצריכים הרבה צעקה להנצל ממנה, בחי' "צעקו חוצה," וכדי להנצל מזה מלאכי שלום מר יבכיון. וזה בחי' "מר" יבכיון, כמבואר בתורה שם, כי הבכיה מוציאה את המרה שחורה, בחי' מלכות הרשעה, אישה זונה שמשם נשמותיהם של ערב רב, שמשם תאות נאוף. ועוד "מר" מלשון המרה וחילופין, כמבואר בתורה שם, שיש בחירה לצייר לטוב או לרע, ורבי שמעון כאשר ראה נשים יפות היה אומר אל תפנו אל אלילים, שהיה קובע שכל התאוה ותשומת לב אליהם הוא רק הבל ואין בו כל עיקר כמו אלילים, שאין בהם כלום רק הבל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צריכים מלאכים לשמורך מהיצר הרע

ב"ה בתהלים צא: כי מלאכיו מצוה לך לשמרך בכל דרכיך. פסוק ה: על כפים ישאונך פן תגף באבן רגלך. לתרגם יונתן בן עוזיאל פן תגף - שמא תכשל ביצר הרע שנמשל לאבני רגלך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אין לנשים לחקות למלאכים

ב"ה

מצינו בהלכה לענין לבישת הקיטל - לבישת לבן בכמה זמנים בשנה (כליל הסדר, ויום כיפור) שאם הטעם הוא להיות כדוגמת המלאכים אז אין לנשים ללבוש לבן, וכן בענין המנהג לעמוד כל היום של יום כיפור (שולחן ערוך אורח חיים שיט:ה), מובא שם מהמטה משה שהטעם הוא להיות כדוגמת המלאכים ולכן אין לנשים לנהוג כן.

ואיני מבין כל כך הענין למה לנשים אין לחקות המלאכים ולאנשים כן, הרי שניהם אינם מלאכים רק מצפים וכוספים לקדושה יתירה, אז מה ביניהם בזה (ועיין בשיחות הר"ן אות מ' שהאדם מתהפך למלאך ותחתון לעליון עיין שם שלכאו' אין שום חילוק בזה בין איש לאשה, ואדרבה משם משמע דוקא האשה תתהפכי גם כן למלאך). ואולי כיון שהאשה משועבדת להאיש, וכמו שמצינו בענין כיבוד אב ואם בריש פרשת קדושים (ויקרא יט:ג) איש אמו ואביו תיראו, ופי' רש"י ז"ל למה נאמר איש? שהאיש סיפק בידו לעשות, אבל אשה רשות אחרים עליה, עכ"ל. ולכן אין לה שום ענין להתדמות למלאך.

נ נח נחמ נחמן מאומן.

צאתכם לשלום

ב"המה שאנחנו אומרים צאתכם לשלום, וקשה למה להוציא המלאכים. יש לאמר שבקידוש אנחנו ממש בו ר אי ם מחדש את העולם (וכידוע מהאדמור מזווית שזה עת רצון לפעול בגדול מחמת זה) וב בר י את העולם היה יום אחד לבד, כי המלאכים לא נבראו עדיין. נ נח!