Babylon the big bad bully

 ב"ה

בספר ישעיה פרק יד:ו נאמר על בבל -  מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך, נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה. עיין שם עוד כמה פסוקים, כולם מורים איך שבבל היה 'בריון' מה שנקרא באנגלית bully, במלוא מובן המילה. והרי 'בולי' ממש כמו 'בבל'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת גיטין - עד דף ז - דף יומי

 ב"ה

גיטין

ג*י, י*ט, ט*י, י*ן בגמטריא נון חית מם נון. ג, י*ט, ט*י, י*ן ע"ה בגמטריא רב נחמן מברסלב. גמל יוד טית יוד נון ע"ה בגמטריא נון נון חית, עם הט' אותיות. גט – גמל טית בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ב. בפני נכתב ובפני נחתם, בגמטריא נון נון חית נון נון חית (-פעמיים נ נח, אחד על הכתיבה ואחד על החתימה).

 

ו: שלח ליה ר' אביתר (שהיה בארץ ישראל) לרב חסדא (-בבבל) גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

אביתר בגמטריא תרי"ג. אביתר גם מרמז על השיר פשוט כפול משולש מרובע, בסוד השם אבגית"ץ. א"ב פשוט כפול – נ נח, עד י', שהוא הסכום של א-ב-ג-ד. גם אב"י ראשי תיבות ישראל בער אודסר. ת"ר בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכתב בלי שירטוט – שיר ט' עולים וט' יורדים כידוע. גם בחי' תו"ת תפילה ותורה. במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין, כי ארבע זה כבר בחי' שיר פכ"ש מרובע (רש"י פירש שלא שמיע ליה הא דר' יצחק, אכן אפילו מהברייתא לא שמיע. והביאו במפרשים מר' נפתלי כץ שכיון שפירש את הפסוק שלא כפשוטו לא היה צריך שרטוט).

 

אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא, ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה, בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן (יואל ד:ג) ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו, וכתב ליה בלא שירטוט.

פרש"י ז"ל שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה, שנקל בעיניהם ילדים וילדות, ע"כ.

ותוספות פירשו ז"ל לפי שהן משתהין בארץ ישראל היו בניהם ובנותיהם משתעבדים בשביל מזונות והיינו בזונה, בשביל מזונות, ועוד כדאמר בירושלמי עובדא הוה בחד שמכר בתו ללמוד תורה והלך ולמד, עכ"ל.

ועיין בחתם סופר ובני יהושע שפירשו לשבח שעזבו את ביתם ובניהם בשביל ללמד תורה.

עיין בשיחות הר"ן רמא – שמעתי בשמו שהקפיד מאד על המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם וקרא אותם בלשון גנאי גדול. ואמר שהמלמד שלומד חוץ לביתו דומה אצלו כמו שפחה כנענית, ע"כ [-רבינו בכלל לא רצו שאנשיו יהיו מלמדים, עיין שם בשיחות הר"ן רמ, ובספר חיי מוהר"ן תסה, תקצא].

והנה בין לרש"י בין לתוספות יש ענין שהיו משתהין, ואילו רבינו הקדוש כאשר הלך לארץ ישראל, רצה לחזור מיד לאחר שפסע ד' אמות. ועכ"ז הלך על דעת זה שאפשר שישעבדו קצת בני ביתו. עיין בסיפור נסיעתו לארץ ישראל, שבחי הר"ן ב:ו וכאשר שמעה אשתו זאת שלחה בתה אליו לשאל אותו איך אפשר לו להניח אותם, מי יפרנסם. והשיב כך: את תסעי למחתנך, אחותך הגדולה יקח אחד אותה להיות בביתו משרתת קטנה שקורין 'ניאנקע', אחותך הקטנה יקח אחד אותה לביתו מצד רחמנות, ואמך תהיה משרתת קעכין וכו' עיין שם.

 

ותזנה עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא. עיין ספר המדות אהבה ב:ב אהבת אשה לבעלה נכר בזבובים ויתושים שבבית וכו'. אמונה ט – על ידי מעוט אמונה נתרבו הזבובים בעולם. המתקת דין קט- כיון שהגיע מדת הדין של מעלה על האדם, אף על פי שעדין אינם שולטין עליו, יכול להרגיש את מדת הדין על ידי הזבובים שבבית, ע"כ.

 

ז.

מפתחות:

והוא יפיל לך חללים: לק"מ ו:ב דף ו:.

אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהם צדקה: לק"מ סט:פז..

אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וכו' שוב אין מראין לו סימני עניות: לק"מ ד:ח דף ד..

נ נח נחמ נחמן מאומן

השקר מביא שלשול רחמנא ליצלן - דף יומי מסכת תענית דף ט על פי ספר המידות

 ב"ה

מסכת תענית דף

ט:עולא איקלע לבבל חזא פורחות (עננים קלים) אמר להו פנו מאני (כלים) דהשתא אתי מיטרא, לסוף לא אתי מיטרא, אמר, כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו. עולא איקלע לבבל חזא מלא צנא דתמרי בזוזא, אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא, בליליא צערוה (פרש"י בשלשול, דאמרי' (גיטין דף ע.) תמרי משחנן ומשלשלן), אמר, מלא צנא דסכיני בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא, ע"כ.

הסמיכות של השנים מסייע למה שרבינו גילה בספר המידות ערך אמת ח"ב ח. השלשול והעצירות בא על ידי שקר, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ארץ ישראל ירושת שם

ב"ה

רש"י בהתחלת התורה כתב ז"ל שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, עכ"ל. וצ"ע שהרי רש"י בריש פרשת לך לך (יב:ו) כז"ל והכנעני אז בארץ, היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד:יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (יב:ז) ויאמר ה' אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם, עכ"ל. הרי מבואר שלעולם ארץ ישראל היה שייך לזרעו של שם, ולא נתנה השם יתברך לאומות.

ועוד קושי יש לי בדברי רש"י, יעויין בפרשת נח כתוב (י:י) ותהי ראשי ממלכתו בבל וארץ ואכד וכלנה בארץ שנער (-בבל). פסוק יא: מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה וכו' ופרש"י כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד, ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם (ב"ר לו, ד), עכ"ל.

וקשה כי בהמשך כתוב (י:כא) ולשם ילד וכו' (י:ל) ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם. וכו' (יא:א) ויהי כל הארץ שפה אחת וכו' (יא:ב) ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, ופרש"י בנסעם מקדם, שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער, עכ"ל. ומשמע שיציאתם לשנער כבר היה בכוונה לחטוא, אז למה הלך איתם אשור לשנער ורק אז פירש מהם.

נ נח

בית המקדש נחרב על ידי בבל וחזר ונבנה על ידי בבל

ב"ה

כתב רבי משה דוד וואלי (בספר עזרת ה' על ספר עזרא, ו:ח) ז"ל והשם יתברך הוא שרצה שהקליפה עצמה שהחריבה את הבית, תחזור לבנותו כבתחלה, ותוציא ההוצאות משלה, להודיע ולהודע שהכל מרצונו ית', כי הוא גזר על החרבן בעתו, ואחר כך גזר על הבנין בעתו, כי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים וכל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן