הבל וקין עבדו להעלות הבריאה לתיקונה

ב"ה 

פרשת בראשית (ד:ב) 

ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה.

הראשי תיבות של: הבל רעה צאן, בגמטריא ברסלב ע"ה. הראשי תיבות של: הבל רעה צאן וקין היה עבד בגמטריא רבינו נ נח.

הסופי תיבות של: רעה צאן וקין, ושל: צאן וקין היה, עם הג' אותיות בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: צאן וקין היה עבד בגמטריא נ נח ע"ה.

צאן וקין היה עבד בגמטריא ברסלב נ נח ע"ה.

הבל בגמטריא חי חי והכולל, כי יש בחינות חי שהם טמאים ויש הטהורים, והבל השתדל לכלול כל החי בצאן ולתקנם.

וקין בגמטריא צמח חי, שקין עוד השתדל להעלות את הצומח. וכאשר הוא לא הצליח, ויחר לקין מאד (פסוק ה) - על החי שאפילו זה לא הצליח, ויפלו פניו - על הצומח. והשם יתברך אמר לו (פסוק ז) הלוא אם תיטיב שאת - שא"ת - אבן, ש' בא"ת ב"ש - ב', ת' באותיות הלשון דטלנ"ת מתחלף לנ', הרי שא"ת - אבן, שאם תיטיב אפילו דומם תוכל לתקן, וכן הסופי תיבות של - ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ, ם- מדבר, ח- חי, ץ- צומח, אב"ת, הת' מתחלף לנ' כנ"ל, הוה אבן, שלא יוכל לתקן כלום.

ואליך תשוקתו - אותיות היסוד ת"י בסוד הת' עלמין דכיסופין של צדיקים (והאור הזה הוא י' ואז מחזיר האורות האלה לת' - אדיר במרום עמוד קיח), ובסוד בזאת. שהיא השכינה שכל תאוותן של צדיקיא אליה. ועם הכולל בגמטריא תי"א סימנים שיש בלקוטי מוהר"ן קמא ותנינא.

ואתה תמשל בו, אותיות היסוד שבת, ע"ה

נ נח

כי לא יראני האדם וחי

ב"ה

רבו הפירושים גם אצלינו במקום אחר בס"ד. 

עוד יש לפרש על פי המבואר בלקוטי מוהרן תורה ד' בענין אפילו משה לא ידע מקום קבורתו דהינו כאשר האדם משיג את הביטול להאין סוף ברוך הוא, אז הוא בעצמו לא יודע מעצמו, עד שהוא חוזר לדעתו עיין שם, וזה כי לא יראני האדם דהיינו להשיג ביטול להכין סוף ברוך הוא, וחי - וגם באותו שעה להיות חי בדעתו, כי תרוויהו בבת אחת אי אפשר, בשעה שמבוטל לאין סוף אי אפשר שיהיה חי בדעתו כנל.

עוד יש לפרש כי לא יראני - כאשר האדם רואה ומשיג את הלא בחינת האין סוף, אז מזה הוא ממשיך וחי - חיות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כי לא יראני האדם וחי (שמות לג:כ)

ב"ה

יש לפרש "יראני" שזה לשון יראה אותי לאחריני, כי האין סוף ב"ה בטח אי אפשר לראות, כי הוא באחד ואין אחד יכול להסתכל חוץ, אכן בעולמות שברא השם יתברך לכבודו, שם בודאי יש להראות את השם יתברך, וזה פירוש כי לא יראני האדם, שהאדם יכול להראות את האין סוף לכולם - וכמו שביארתי בס"ד בסיפורי מעשיות של שנים קדמוניות מעשה ממלך ענו שהחכם לקח תמונה של המלך ע"ש. 'וחי' כי זה חיים אמיתים של חי עולמים, ואכמ"ל.

מה הענין להגיד רק "נ נח" (בלי לסיים כל המשפט) -- What is the thing about just saying Nanach (and not the whole expression)

ב"ה

740. מה הענין להגיד רק נ נח?

יש בזה כח חזק ומשמח, והסבא אמר שהשי"ת יודע לסיים המשפט. ויש כמה סברות להבין את זה אכן אכתי צ"ת. וע"ע ברמזים (כסא ה' עם הכולל בגמטריא נ נח, דוד המלך בגמטריא נ נח ע”ה, ועוד). אכן כדי שלא נצא פטוב בלי כלום, כתבתי איזה רעיונות להתחשב בהם.

לקמן מה שכתבתי על זה לפני כמה שנים, ומשנה ראשונה לא תעקר, אכן כעת זכיתי ב"ה לעמוד על עוד טעם הגון. והוא על פי המבואר בספר הכוונות של האריז"ל בענין יום הכיפורים (דרוש ב') שמבואר שם שיש ב' אכילות של אבא ואמא, אכילה לג' ראשונים, ואכילה לז' תחתונים שלהם, וכן יש שני שתיות של זעיר אנפין ונוקביה, לג"ר וו' קצוות. ויעו' שם שמגלה איך שהם שני שפעים שבאים מאריך אבל נפרדים לגמרי. ועוד מבואר בכוונות שם שהשפעות ומזונות שבאים מפנימיות אימא הם בחי' קולות, חמש קולות, ומאלו ניזונים ביום הכיפורים שכנגדם נתיסדו חמש תפילות וחמש עינוים וצומות (צום = קול), ואילו בשאר ימות השנה ניזונים מחיצוניות אימא באכילה ושתיה ממש. והנה האכילה הב' הנ"ל היא בחי' ה' קולות של פנימיות אימא, וממנה נמשך השתיה הא' לצורך ג"ר דזו"נ. ונמצא שרק השתיה הב' שייך לימות השנה, כל זה מבואר באריכות שם.

והנה ידוע שהשיר פשוט כפול משולש מרובע הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן (ע' לקמ"ת תורה ח'), וידוע מהזוהר הקדוש, שפשוט זה הכתר, וכפול זה חכמה ובינה, נמצא שהנ נח, שבא ליזון את העולם, כאשר הם לבד, הרי הם מייציגים בחינות השפע של החמש קולות של פנימיות אימא. ולכן בודאי יש חלות ופעולה חזקה רק באמירת נ נח, אמנם זה יהיה השפעה עליונה ששייך יותר להשם יתברך שהוא יגמר עליו, ואילו כדי להאיר עד גשמיות עולם הזה ממש, כדאי לשיר כל השיר: נ נח נחמ נחמן מאומן.

והראשונות הנה הנם: י"ל דהנה בתוה"ק כתיב נח נח ודרשו חז"ל נח דלעילא ונח דלתתא וע' בליקוטי הלכות יו"ד הל' הכשרת הלכים ד' באריכות שהוא ענין פי שנים של רוח הצדיק (וידוע ש'פי שנים' ע"ה בגימ' נ נח נחמ נחמן מאומן). אכן כאן בהשיר פשוט-כפול לא כתוב שמו של ר' נחמן אפילו פעם אחד.

והנה בשירת חזקיהו (ח"ק = נ נח, וז' אותיות, נחמ נחמן, הנשארים) אמר (ישעיה לח:יא) אמרתי לא אראה י-ה י-ה בארץ החיים, ויעו"ש בפרש"י ז"ל לא אשתמש עוד בשם של י-ה בארץ החיים, חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנא' לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ. וביאור דבריו הק' י"ל די-ה הם מדות הנהגה, למעלה מעוה"ז, ובעוה"ז צריך להשלים השם בו"ה במחית עמלק כמבואר כל זה באריכות בס' אדיר במרום ע"ש (וביחוד היראה להרמח”ל כותב ז”ל והנה בזה המ”ב – ט”ו אותיות הם בסוד שם י”ה המעמיד הס”א בתחומה, וה”ס: אשרי הגבר אשר תיסרנו י”ה, ומשם יסורים של אהבה. ועוד בזה מעבירים הס”א, אך כ”ז הם נותנים להם הכח לפעול פעולתם, וז”ס “לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י”ה. וה”ס: “אבא ב”ם אודה י”ה”. ומהם בא המלקות, שהוא בסוד שם י”ה כידוע, עכ”ל ע”ש). ולכן מי שהוא מת ודאי אסור לשבח בשם י"ה, דאז נראה כחסר ח"ו, ומי שהוא בחי' חי, הרי אמור (באותה שירה פסוק יט) חי חי הוא יודך, בחי' י-ה י-ה בחי' השם יהי"ה. ואולי י"ל בזה מה שאחז"ל שהשי"ת ביקש לעשות חזקיהו משיח וסנחרב וכו' אבל מחמת שלא אמר שירה נתבטל. ובאמת באותה פרק אמר השירה הנ"ל (כמבואר שם שחלה ג' ימים לפני מפלת סנחרב, ולאחר שכבר הובטח עליה) אכן עליו היה לשיר עוד שירה – כפול, והוא אמר לא אראה י"ה בחי' לא יראני האדם וחי, דהיינו בחי' ראיית ישעיה באספקלריא שאינה מאירה, בחי' ראיתי את השם, שהוא באמת אי ראיה, בחי' לא יראני, בחי' לא אראה.

והנה הי' בלי הה' הוא בחי' אור בלי כלים, משא"כ בהצדיק הנ' – שיר פשו"ט הוא הנשמ"ה. והנ"ח שיר כפו"ל – קו"ל, שאצל החיים זה כבר השלמות, ואצל המתים – הרי השי"ת יודע להשלימו, ודוק.

והנה נ נח בגימטריא המזון ובגימטריא חק, לשון מזונות. וידוע שרבינו אמר שהטעם שבני אדם שרים בשתיה ולא באכילה, הוא מחמת שבני ישראל אמרו שירה על הבאר (וגם במ"א (לק"מ כז:ה) רבינו פירש שבא"ר הוא בחי' ב'שמעו א'ת ר'נתם, וזה באר היטב, ה, הי, היט, היטב, בע' לשונות) ולא אמרו שירה על המן, ומ”מ עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן, והם בבחי' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, שמרמז על השיר פשוט כפול שלוש מרובע, והעוגות היו מצ”ה בגימטריא (ע”ה) כפו”ל, הרי רמז בזה לנ נח. ונ נח, מנח-מן זה כמו שירה על המן, ואיזה מן, המצ"ה שהוציאו ממצרים, בחי' שיר פשוט כפול, בחי' נ נח.

עוד יש להזכיר ש'נ נח' עם האותיות והכולל בגמטריא יב"ק שהוא שלמות התיקון, יעו' מש"כ בפירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

עוד יש לראות שיכולים לסמוך על נ נח במקום כל הננננ”מ, כי יהושע הוכיח את עם ישראל שנתיים לפני פטירתו, כאשר היה בן קח כמנין נ נח, כי עיקר התוכחה צריך להיות דוקא בבחינת השיר כפול שלוש מרובע כמבואר היטב בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', ועל כן כיון שיהושע ידע שלא יגיע לגיל ארבע מאות תשעים ואחד, סמך על הנ נח!

יש להוסיף "קח לי" בגמטריא נחמן, קח בגמטריא נ נח, ל"י הוא ענין הקשר בין הרבי להתלמיד היקר כמבואר בלקוטי מוהר"ן.

כי לא יראני האדם וחי -- נ נח!

ב"ה

בעבר כתבתי הפירוש הנחמד של ספר השגות אלקות (המוחרם).

עוד פירוש, כי יש ד' בחינות בטבע, דומם צומח חי מדבר, ורק לחי ומדבר יש עינים, ולכן כתוב, לא יראני האדם וחי.

ויש לי עוד פירוש על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד' בענין בחי' הנסיון של כל הד' בחינות, וב"ה אכתבנו שם

נ נח נחמ נחמן מאומן!