להיות קרוב ולהסתכל תמיד בבית הקברות

 ב"ה

מסכת אבות

ג:א עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון וכו'.

עיין בכוכבי אור, סיפורים ממוהרנ"ת אות מה – ופעם אחת בא מוהרנ"ת ז"ל למשנה של עקביא בן מהללאל אומר הסתכל וכו' ונתלהב מאד מאד וכו' וכו' מדוע הרשב"י היה רשב"י וכו' עיין שם.

ועיין בליקוטי הלכות יורה דעה א', הלכות שחיטה ה:ה-ו ענין החכמה הגדולה לזכור היטב תמיד יום המיתה, ע"ש באריכות.

אכן עיין בשולחן ערוך יורה דעה שסה:ב מרחיקין הקברות מהעיר חמשים אמה, והש"ך ובאר היטב הביאו את הלבוש שכתב הטעם שלא יפגעו בו תמיד ויתעצבו, ע"כ (ודחו דבריו כי עיקר הטעם הוא מפני ריח רע). ומשמע לפי הלבוש שיש שיעור לדברי עקביא בן מהללאל, וצ"ע. ולכאורה ההבדל הוא שעסקו של עקביא בן מהללאל הוא להרבות יראת שמים, וכל ההסתכלות וההתבוננות הוא ממשיך ומלוה איתו ההכרה שהוא תמיד לפני הקב"ה, ואין עצבות לפניו רק עוז וחדוה, מה שאין כן הסתכלות גרידא בקברות שהגופות או מה שנשאר מהם כלואות שם.

ולפי זה נראה שלפי עקביא בן מהללאל צריכים להסתכל בכל השלושה, אבל להסתכל רק על לאן אתה הולך, לא טוב הדבר לעשות יותר מן המידה, וכמו שרבינו הקדוש הזהיר בליקוטי מוהר"ן תנינא כד ז"ל אף שגם לב נשבר הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלנו, אבל כל היום כלו צריך להיות בשמחה.

ורבינו באומן הצביע על הקברות, הרי שהיה ליד הקברות ממש, ואינו קשיא, עיין בבאר היטב שם ז"ל וכתב בה"י אבל במדינתנו לא שייך דין זה בקצת מקומות הקברות באמצע העיר ובקצת מקומות הוא רחוק הרבה מהעיר לפי השתדלות מן השרים, ע"כ.

ה:יד ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו.

עיין בשולחן ערוך, יורה דעה שמא:א מי שמתו מטול לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן, ז"ל ובשבת וכו' וחייב בכל המצות וכו' (ומותר לילך לבית הכנסת בשבת ואף בחול אין בו איסור רק מאחר שאסור להתפלל מה יעשה שם) (כל בו), עכ"ל.

ודוחק לומר שהשכר תלוי במה שהתקרב לאפשר את עצמו בעשיה. ואולי י"ל שעכ"ז הוה בכלל כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת. וכיון שאינו ראוי להתפלל, אינו בכלל בפרשת הליכה לבית המדרש.

ולכאורה לפי זה בפורים אם יש שני קהילות, אחד קטן, ואחד קטן שנלוה אליו מאות אוננים, לא נאמר שיש להגדול דין ברוב עם הדרת מלך. ואם נדחה שלדין ברוב עם ודאי מצטרפים, אם כן גם מוסיפים כח בלכתם לבית הכנסת בשבת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דין וחשבון

ב"ה

מסכת אבות

ג:א ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

י"ל שדין אותיות אדנ"י חסר האלף. וחשבון, זה חשב – ו"ן, היינו של יאהדונה"י.

וביאור הדברים על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' שיט, מכון רמח"ל) ואפרש לך עתה ענין הו' שיש בעור שאמרנו שהוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו. ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא (הוא) סוד מטה והנ' – סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"נ דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש שהוא נוגה ונהפך למטה. אבל אם ח"ו אין הו' שולטת, שולטת הנ' שהיא מסוד נוקבא, ואז הנחש שהיא קליפת נוגה ממשיך המטה אליו, והוא סוד מטה הנעשה נחש וכו' ע"ש.

הרי זה ענין החשבון של חשב ו"ן, כמה הוא הצליח במלחמת היצר, שבא מצד העו"ר, להשליט הו' על הנ'.

וענין הדין, כבר מבואר שאותיות ד"ן דאדנ"י שולטים על הנחש שהוא נוגה. ומבואר שם באריכות ענין אויר, ששורשו אור י', הי' הוא הצמצום שמשם נשתלשל הנוגה וממנה הרע. והרי כאן הי' שהוא הנוגה מפריד בין הד"ן. וזה ממש בחי' דין וצמצום. והוא יותר בשרשים.

נ נח נחמ נחמן מאומן