העולה לראות פני ה' לא יחמוד איש את ארצו

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה יד:ח אמר איכא גנבא הכא, שגונבים השפע שלי, השיב לו, גלגלא דרקיע דהדרא, היינו גילגולין דנשמתין, היא הגורמת, שאין לצדיק כדי פרנסתו וכו' עיין שם.

נראה לעניות דעתי, דהרי התורה הבטיחה לעולי רגל לבית המקדש שלא יחמוד איש את ארצך (שמות לד:כד), ולכאורה העולה לראות פני ה' בתפילה בכלל הבטחה זו, וזה בכלל התמיה – איכא גנבא הכא, ובא הישוב שלא ממש גנבו ממנו, אלא שבסוד גילגולי הנשמות הוא נשאר בלי פרנסה.

ועדיין צריך תלמוד בכלל זה אם הוא באמת עצה ושמירה נגד גניבות. למשל, מי שהולך לטבול ומכוון במקוה ממש לעלות לראות פני ה', האם חפציו בכלל ההבטחה של לא יחמוד.

נ נח נחמ נחמן מאומן.

אדמורים - אטר יד - בעלי מריבה - גלגולים של בעלי מחלקת

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

קנב. שמעתי בשמו שאמר לאחד שמי שהיה בעל מחלקת בלגלול העבר אזי כשנתגלגל נעשה אטר יד וכו' ע"ש.

עיין השמטות לספר חיי מוהר"ן (הוספות מספרי כוכבי אור ואבניה ברזל) אות רעט ז"ל פעם אחת היה רבנו ז"ל אצל דודו רבי ברוך ז"ל ואמר אז דודו ז"ל תורה, ורבנו ז"ל לא נתפעל מהתורה שלו וספרו להרב ר' ברוך ז"ל. ואמר הר' ברוך ז"ל ואם אין יכולים לומר תורה (איז מען שוין קיין גוטער יוד ניט) אז הוא כבר לא אדמו"ר. הלא המגיד ז"ל ממעזריטש לא ידע מהו ענין אטר יד (איז ער שוין קיין גוטער יוד ניט גיווען) אז הוא לא היה אדמו"ר. שמע רבנו ז"ל ואמר אם כן נתנו לי ליינען [לקרא משימה] שצריך אני לידע מהו ענין אטר יד. ובקרוב אמר התורה סו ושם מדבר מענין אטר יד, ע"כ. ויש להעיר שר' ברוך היה ידוע אודות הכעס הקדוש שלו וכו'.

בענין אם אין יכולים לומר תורה אז הוא כבר לא אדמו"ר, עיין חיי מוהר"ן תכא, ז"ל שוב אמר שגם הצדיקים של עכשו הם גם כן בבחינת התערבות עמהם (-הגוים), כי הם מנהיגים בביתם כמו מנהגי השרים וכו' ועל ידי זה אינם יכולים לומר תורה וכו' וכו' ומאחר שאינם יודעים תורה על ידי זה הם מנהיגים עצמם במנהגי השרים. כי מאחר שאינם יודעים תורה, הם מכרחים על כל פנים לנהג עצמם במנהגים הנ"ל. (כי בלא זה במה יהיה נכר מעלתם וחשיבותם מאחר שאינם בני תורה) ע"ש.

ועיין בספר חיי מוהר"ן נב מעשה מהדרשן שהיה אוכל הרבה בשולחן של הבעל שם טוב, ובשביל ליצנות הפצירו אותו שיאמר לפניהם תורה, וז"ל והוא נהג בתמימותו והתחיל לומר בפניהם תורה, והתחילו לשחק ממנו בתוך פסת ידיהם והיה בעיניהם לאחוכא ואטלולא [לשחוק וליצנות]. והבין הדרשן שהם מתלוצצים ממנו בשביל שאוכל הרבה, ענה הדרשן ואמר, וכי אם אין יכולים לומר תורה אסור לאכל חתיכה דג. אחר כךהתסכל הבעל שם טוב וכו' ושמע תורתו של הדרשן והוטב בעיניו מאד, ואמר הבעל שם טוב שזה הדרשן אומר תורה מפי אליהו ז"ל ע"ש.

עיין בספר עמק המלך, שער תיקוני התשובה פ"ג ז"ל ומרנו ורבנו האר"י זלה"ה מסר סימן לתלמידיו שיכירו נפשות האלו (-של החוטאים הגדולים, ובכללם התתקע"ד דורות ע"ש), ואמר: כשתראו בני אדם שהם עזי פנים ואין להם בושה מבני אדם, תדעו נאמנה, בבירור, שקודם זה הגלגול היו גלגול בהמה, חיה, ועוף טמא, וכמו שלהם אין בושה, גם להם אין בושה, והם הולכים אחר לימודם הראשון, עכ"ל. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

אלה תולדות נח נח

ב"ה

אלה תולדות נח נח, והחיד"א גילה שזה מרמז על שני גלגולים של נח, ביוסף ובמשה. ושמעתי מיהודה ליב בן צביה, ש"יוסף משה" בגמטריא רא"ש בחי' הצדיקים שהם ראש בני ישראל, בחי' "נחמן (בן) שמחה" ו"שמעון (בר) יוחאי" שהם בגמטריא רא"ש.

[וידוע ששנות ימי האבות, 175, 180, 147 בגמטריא 502 – רא"ש עם הכולל]

נ נח נחמ נחמן מאומן

הפתק הקדוש וספר הנשרף

ב"ה

כבר קבעתי בס"ד יסודות חזקות לייסד שענין הפתק הקדוש הוא דרך שהיה לרבינו הקדוש איך שהיה מתנהג עם המשכילים באומן, שדרך זה לא מסר לרבי נתן, ורבי נתן תמה עליו מאד ולא זכה לעמוד עליה. והארכנו על זה במקומו. והנה אולי זה הדרך של ספר הנשרף, שאילו רבי נתן היה צריך להסתלק ולעלות לרבינו כדי ללמוד ממנו (כך מסופר בשיח שרפי קודש (ב:תרלב, ד:תרכו) על חלום של רבי נתן קצת לפני פטירתו) ואילו לסבא ישראל רבינו טרח לרדת ללמדו. כי יש כמה השוויות בין הפתק הקדוש לספר הנשרף.
א. שר"ף זה בגמטירא פת"ק.

ב. וכן יש רגליים לדבר שהפתק הקדוש נשרף, שהוא באמת פליאה גדולה, כי הרי רבינו בעצמו (חיי מוהר"ן תעח) הכחיש בספר רזיאל המלאך שהעולם היו מיחסים לאדם הראשון, והביא ראיה שהרי הספר בעצמו נשרף, ואם כן תמוה מאד איך הפתק הקדוש שהוא מגן וצינה לכל חוסי ה' ישרף?! אלא אם הפתק הקדוש הוא בחי' נובלות של הספר הנשרף מובן היטב, כי כן הוא הדרך גם בגלגולי אדם, שאם בגלגול הקודם נהרג על קידוש השם אז עלול גם בגלגולו להירג על קידוש השם ר"ל, וכמו שרבינו סיפר באחד מהסיפורים על המהרש"א ומבואר בכתבי מהרח"ו, ואם כן שפיר נשרף הפתק!

ג. ספר הנשרף רבינו שלח אנשים לכל העיירות לקרוא ממנו דף אחד (כוכבי אור, אותות ומופתים מרבינו כה), וזה ענין הפתק, שהוא עיקר ההפצה. אכן גם את דפי לקוטי מוהר"ן היו משאירים.

ד. מבואר הדבר ששריפת הספר הנשרף היה להסיר עוצם טומאת קליפת האפיקורסות בעולם (פרפראות לחכמה תורה רפב), וכן היום עיקר המלחמה נגד האפיקורסות הוא על ידי הפתק, וכן ייסדנו שענין הפתק הוא הדרך שהיה לרבינו לקרב האפיקורסים ולהחזירם בתשובה.

ה. מכל הכתוב בספר הנשרף נשאר לנו לדעת רק שבתוכו דיבר גם על עוצם מצות הכנסת אורחים והצעת המטה בשבילם, וכן מענין גודל ענין סעודת ראש חודש. והנה ענין הכנסת אורחים תלמידי חכמים מבואר בלקוטי מוהר"ן שהוא סוד קרבן התמיד ותיקון הד' אלפין של התורות הנפולות, הרי שזה ממש הענין להקים תלמיד כשר, תלמיד היקר סבא ישראל. וכן ענין ראש חודש מבואר בכמה וכמה מקומות שהוא ענין התלמיד, הלבנה שמקבל מהצדיק בחי' השמש. הרי אלו הנקודות נשמרו לנו בהשגחה לדעת חשיבותם, וחזרו ונתחזקו בפתק הקדוש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

טעם הקנס של ארבעה וחמשה לגונב שור או שה וטבחו או מכרו

ב"ה

טעם ארבעה וחמשה שחייב הגונב שה ושור וטבחו ומכרו (משפטים – שמות כא:לז). י"ל דו"ה זה בעצם בו"ג, כי דו"ה כולל את הכפל שיש בכל מדינה, הרי שנוסף רק בו"ג, ובזה י"ל שזה בחי' הן יפעל א"ל פעמים שלוש עם גבר שהוא סוד הגילגול, שעד בו"ג פעמים נתגלגלים כדי להשלים, ואם בזה לא התחיל לתקן תו לא. וי"ל שלכן דוקא טובח ומוכר שה (שני אותיות) ושור (שלוש אותיות), כי הגנב חישב בהם את הקץ, הוא לא לקח אותם למה שהם עכשיו בחייהן, שהן הם תכלית הסמל של בהמות שמשתכרין מהם בחייהם, שה, לשון זה, זהו, כמו שהוא ממש עכשיו, ושור, כמו שרואים אותו ממש, הוא לא שם עיניו בזה, רק לגלגל עליהם כסף, בטביחה ומכירה, וכן היה ראוי לגבר זה ממש ענין ב"ג של גבר, להתגלגל פעמים שלוש, ולכן עונשו בו"ג, נוסף על הקרן והכפל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

משה רבינו מתגלגל?! ומה הכוונה שרבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן הוא בחי' נשמת משה רבינו ע"ה

ב"ה

רבים טועים בענין משה רבינו שכאילו ח"ו הוא מתגלגל, כי יש דיבורים שמשמע כן בזוהר, למשל כתוב בזוהר הקדוש:

וזרח השמש - דא משה, כד יתי בגלגולא בצדיק גמור, ובא השמש - כד יתי בצדיק שאינו גמור, עכ"ל.

והוא תמוה מאד הס להזכיר, שמשה רבינו אב הנביאים יצטרך לבוא בגלגול.

אלא פירושו הנכון גילה הרמח"ל במאמר קטן "פירוש מאמר הזוהר ריש משפטים" - הנדפס בספר גנזי רמח"ל (עמוד ערב), שאין הכוונה לגלגול לפי מעשה הנשמה, אלא לבירור המלכות. וז"ל.

וענין זה בנשמות: אדם ומשה, כי שרש אדם הוא שרש א' אך לפי הנולד, ומה שיקרה בהשתנות הזמנים ומעשי הבחירה, יש שיצטרך אותה המדריגה של אדם להשתנות בג' השינויים שאמרנו. ואז עומד השרש ההוא באותו המצב שנתקנה: ולפי אותו המצב מתנוצץ ממנו ניצוץ א', והוא נשמה א', מלבד הנשמה הראשונה. וכן לג' שינויים יוצאת ג' נשמות, והם הם ענינו של אדם, שהוא הא' - אך משונה לפי הג' השינויים, ואלה הג' נשמות הם נשמות ג' האבות. ולא שנשמת אדם הראשון עצמה תהיה נשמת האבות - שתתגלגל בם ממש, אלא הנשמות של האבות הם בסוד מדריגותיו של אדם, אך בשינוייה. ובהיות הנשמות האלה בעולם הזה, כל א' מהם היתה מקיימת אדם הראשון באותה המדריגה שהוא הנשמה ההיא. ולכן נקרא שהוא מתגלגל בהם, כי מדריגותיו עצמו משתנית לפי הנשמה ההיא. ולכן אמרו: "דתמן נחת אדם בג' גלגולין". ומפרש שם שג' אבהן הם תלת טפין, נמצא שיש להם מציאות מלבד נשמתו של אדם, עד כאן לשונו ועיין שם ביותר אריכות.

וכן לכאורה הכוונה באשר מסורה נאמנה בידינו שרבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן הוא נשמת משה רבינו, אין הכוונה שמשה רבינו נתגלגל ברבינו הקדוש, אלא שרבינו הוא נשמה שמעמיד את נשמת משה רבינו כפי מצב הדורות האלו.

ועיין ברמח"ל שם שכתב (עמ' רעד) ז"ל: ובזה תלוי תיקון כל העולם, כי בהתגלגל אלה הנשמות ובואם לעולם, האירו המדריגות העליונות לצורך כל ההנהגה, והיינו הגלול הסובב עד סוף התיקון הכללי...."

נ נח נחמ נחמן מאומן

איסור אכילת דם - פרשת אחרי מות - ייקרא יז

ב"ה התורה הקדושה אסרה עלינו כמה וכמה פעמים אכילת דם, ונתן טעם להאיסור, כי הדם הוא הנפש. והנה ידוע מהאריז"ל וביותר מהבעל שם טוב שכל המאכלים שאנו אוכלים יש בהם נפשות מגולגלים, ובאכילתן אנו מעלין אותן. ואם כן מאי שנה, למה הדם אסור כי הדם הוא הנפש, לאילו בשאר המאכלים אנו דוקא מכוונים לאכול הנפש.

והתירוץ כי הדם הוא הנפש הבהמית, לא נפש האדם. כי גוף הנפש הבהמית אסור, ואי אפשר לתקן ככה באכילתה (ועם כל זה, באכילת הבשר מעלים את הבהמה לאדם, וזה תיקון גם לנפש אותה הבהמה, ודוק). אבל הנשמות שמחופפות בגלגוליהם שנכלאים בבהמה, אלו צריכים לשחרר, להחליץ, ולהעלות.

ועיין במסכת שבת (קכט.) שאחר שהקיז דם צריכים לעשות סעודה, ורב אמר שצריך דוקא בשר, נפשא חלף נפשא, והמהרש"א כתב כי כן כתוב כי נפש כל בשר דמו הוא.

נ נח נחמ נחמן מאומן