הממשלה של רבינו באתגליא

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה נו

יש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה ובאתכסיא על הכל. ומבואר הדבר (וכן להדיא בחיי מוהר"ן אות כד) שרבינו כוון על עצמו. וע' חיי מוהר"ן (אות כד) שרבינו אמר שבאתגליא יש לו ממשלה על כל פנים על חסידיו, אז לכאו' צריכים לומר שמה שרבינו כותב שיש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה, לאו דוקא שבאתגליא אין לו שום ממשלה כלל, אלא ממשלה קטנה.

ועיין בחיי מוהר"ן שמה ז"ל ענה ואמר אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשו, ומחמת זה אין העולם יכולים לסבל אותנו, וראשות (הינו ראש ומנהיג) אין שיך לי כלל, כי אין מגיע לי שום ראשות בהעולם של עכשו. וגם מעט הראשות שיש לי באמת אין זה ראשות כלל, אדרבא זהוחוכא ואטלולא [שחוק וליצנות] ממש. וגם אותו המעט שיש לי הוא רק נגד הטבע שכפיתי את טבעי לזה, אשר מחמת זה יכול לבוא איזה דבור ממני בתוך העולם, עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מאמר פתוח נאמן פשוט

ב"ה

לקוטי מוהרן תורה נו רבינו כותב שעל ידי נתינת התורה נפתח המאמר ונתגלה הדעת. ושני קטעים אחר כך כותב שתכף שיצאו ממצרים נתגלה הדעת. ואולי יש לפרש שהחילוק הוא שרק במתן תורה נתפשט נאמנותו. הגם ש"מן" מורה גם על התפשטות הנאמנות, אולי הא גופא החילוק שמתחילה לא היה להם מן ממש אלא טעם מן כמו שרבינו מפרש בחי' הדעת של מחלוקת לשם שמים, ויש לומר שזה גופא הגם שהוא דעת גבוה מכל מקום חסר בהתפשטות הנאמנות כי הלוא ורעם גבורותיו מי יתבונן, כמבואר שם שהן אלה קצות דרכיו יתברך שלא מבינים בהם, הרי שחסר בהם עדיין התפשטות הנאמנות, וכמבואר במקום אחר בלקוטי מוהרן בענין התגלות ההשגחה כאשר יתגלה ענין צדיק ורע לו וכו'.

ולפי זה צריכים לומר שכבר בחמשה עשר באיר כאשר התחיל המן לירד, כבר היה מתחיל מעין התפשטות הנאמנות שבאמת התחיל רק במתן תורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח מולך באתכסיא

ב"ה

בתורה נו - ובשיחות השייך לה בחיי מוהר"ן מבואר שרבינו הקדוש מולך על כל העולם באתכסיא, ורק טיפה ממלכותו נתגלה על קרוביו.

והנה השם שד"י מרמז על ארבע פינות המרכבה, כי ש' זה שלושה ווי"ן - וו"ו - שהם הג' אבות, קו ימין - אברהם אבינו - קו שמאל - יצחק אבינו, קו אמצעי - יעקב אבינו (וי"ל שלפעמים זה שין של ד' ווי"ן, כי יעקב וישראל עם שני פרצופין). נשאר ד"י של שד"י, שהוא דוד - בגמטריא י"ד. ודוד מנגן ביד, וזה בחי' עקידת יצחק, שהשם יתברך אמר לאברהם "אסקתיה אחתיה" (ב"ר מובא ברש"י סוף פרשת וירא - כב:יב), שזה בחי' עליות וירידות של השיר, כמובא כמה פעמים בדברי רבינו בבחי' מדלג על ההרים. וזה מה שיצחק אמר לאברהם אבינו "איה השה לעולה" - שה - זה בחי' שד"י - כי אות ה' של שה - הוא ד"י. והיינו ששאל את אברהם איך יתקיים המרכבה רק בעבדותן לבד, הרי חסר עדיין יעקב ודוד. ואברהם אבינו ענה לו ה' יראה לו העולה בני. בחי' ראיה, שהוא בחי' אור העין, דוד זה הבת עין, ויעקב אבינו - בחי' אמת - הוא האור. וזה העולה בני - בן י' - כי השיר, בחי' עליה וירידה, הוא בחי' י' כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא ח) שמשה רבינו דלג וקפץ עשרה - בחי' קול יעקב, בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע. כי עוד היו צריכים להוציא את השיר והנגינה הזו בפועל, כי הוא רק בנעלם של השם ש-ד-י: ש-ין ד-לת י-וד, הנעלם של שין דלת, בגמטריא ת"ץ, ועוד א, שהוא הדרגה הראשונה של העשרה מדרגות של נ' שערי בינה (כי כל שער כלול עשרה, הרי שהדרגה הראשונה של השער החמישים הוא תצ"א, ועולים עד תק), והוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והוא מולך באתכסיא, בנעלם, עד שנזכה לראותו עין בעין בב"א. ולכן רבינו צוה עלינו לצעוק "איה". איה השה, הנעלם של שד"י, לעולה, איה השיר פשוט כפול משולש מרובע: נ נח נחמ נחמן מאומן!

נ נח נחמ נחמן מאומן

נר שבת קודם לנר חנוכה

ב"ה

בהשקפה קלה, י"ל דנר שבת, שהוא המעכב בשלום בית, אם אין ידו משגת קודם לנר חנוכה, כי נר חנוכה מרמז על אור עוד יותר גדול של השלום של מחלקת לשם שמים (לקוטי מוהר"ן תורה נו), כי אי אפשר להשיג את השלום הגדול הזה של מחלקת לשם שמים טרם שתשיג בפשיטות השלום בית כמבואר להדיא בלקוטי מוהר"ן (תורה יד - ושם מפרש ענין נר שבת קודם לקדוש היום), שרק על ידי שלום בית זוכין לתפלה, ועל ידי זה זוכים לשלום הכללי. ומבואר שם ענין מצות נר חנוכה שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית, שזה בחי' העלאת הכבוד לשורשו ביראה, וענין זמן ההדלקה משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, הוא ענין ביטול הלשון הרע - ריגול, והוא ענין שלום הכללי, שלא יתקיים אפילו משא ומתן, כי דעת הקונה והמוכר יהיו שוים. וכל זה לכאורה על כרחך רק לענין סחורה של עולם הזה, אבל במשא ומתן של הלכה, בפלפולא דאורייתא, שם עיקר שלמות השלום, שהוא דעת עליון גבוה מאד, הוא מחלקת לשם שמים. נר מצוה ותורה אור (ראשי תיבות אומן כידוע), שהנר אין אורו גדול, והוא בעיקר מרמז על שלום בית, אכן בחנוכה כל אחד מרבה בהדלקה כפי בחינתו נר איש ובית, וכפי מנהגו, איש על מחנהו ואיש על דגלו, וזה כבר מראה על שלום הכללי של אור התורה והדעת בחי' מחלקת לשם שמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן