הקל קול יעקב והידים ידי עשו

 ב"ה

הרמב"ן על התורה (שמות יז:יא) כז"ל ורבותינו אמרו במדרש (ספר הבהיר אות קלח) וכי משה היה עושה שיגבר עמלק עליו, אלא אסור לאדם לשהות שלש שעות כפיו פרושות השמים, ע"כ.

ויש לפרש בזה מש"כ הקל קול יעקב. קול, הק' בא"ת ב"ש מתחלף לד', הרי דק"ה, ו"ל של קול, ו' פעמים ל' הם ק"פ דקות שהם שלש שעות, וכיון שמגיעים לג' שעות, על כרחך, והידים ידי עשו.

וי"ל בזה מש"כ הנה מקום אתי. כי שורש הזמן במקום, והמקום הוא ו' כיוונים, ונשאר ק"פ דקות. וזה מש"כ אתי, עם הת' שלי, ת' בגמטריא ידי עשו. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת כי תבוא - וענית ואמרת נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

כו:ה וענית ואמרת לפני י' אלקיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב.

ארמי אבד אבי וירד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מעט ויהי שם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: ויגר שם, עם הד' אותיות וב' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: במתי מעט ויהי שם לגוי גדול ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: ואמרת לפנ י' אלקיך, עם הח' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: שם במתי מעט ויהי שם, וכן של: במתי מעט ויהי שם לגוי גדול, בגמטריא נ נח ע"ה.

הראשי תיבות של: לגוי גדול עצום ורב, בגמטריא נ נח ע"ה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות)  של: ואמרת לפני י' אלקיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אותיות היסוד של: שם במתי מעט ויהי שם ע"ה בגמטריא הפתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל וענית, לשון הרמת קול, ע"כ. אף על פי שהמילה ענה קרוב למילות עני וענוה, וזה מראה על ענוה אמיתי שיש לו עזות דקדושה, ועל העני שיש לו קול גדול בתפלה.

פרש"י ז"ל ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם עובדי אלילים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה, ע"כ. עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מט ז"ל כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן עשיה, כי גם בעולם העשיה יש מחשבה, ע"כ.

מפתחות: ארמי אבד אבי – לק"מ יט:ד דף כו..

נ נח נחמ נחמן מאומן

מחשבה דיבור מעשה

 ב"ה

מחשבה דבור מעשה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. מחשבה קול בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – וזה מלמעלה, עבד (\מול) מעשה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, זה למטה. דבור, בגמטריא קול עבד. כל זה שמעתי מע.ל. נ"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן

התוקע בבור האם העומדים בחוץ יכולים לשמוע עצם הקול או רק קול הברה - דף יומי מסכת ראש השנה דף כז לפי ליקוטי מוהר"ן תורה כב

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה כב:ז

וכשאינו בבחי' בשר להחכם, שהוא בחי' העצם, אזי אינו הקול בעצמו הנ"ל, רק הקול ההברה, היינו קול העוונות שנתעוררים מזה הקול: וזה (סוגיין) התוקע בבור, בחינות (תהלים פח) שתני בבור תחתיות, והוא מתאנח ותוקע על זה, אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמע, יצא, הינו שיוכל לצאת מתוך הרע שלו, ואם קול הברה שמע, לא יצא כנ"ל, ע"ש.

והנה מבואר שם לעיל סוף אות ו', ולקמן בסוף אות ז', שרק מי שבבחי' בשר להחכם הוא שומע עצם הקול, ואם לאו אינו שומע אלא קול הברה. ולפי זה קשה מה שכתב כאן: אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמע יצא, כי אם אינם בבחינת בשר איך ישמעו קול השופר.

וע"ש במסכת ראש השנה, שרש"י פירש שאותם שבבור בודאי שומעים קול השופר, ורק אלו שבחוץ צריכים להבחין מה שמעו, אם שמעו עצם הקול או קול הברה. אבל הרא"ש פירש, שאלו ששבור שומעים קול השופר, ואלו שבחוץ שומעים קול הברה. והרי דברי רבינו בסוף אות ו' ובסוף אות ז' הם כפירוש הרא"ש, שרק אלו שבפנים שהם בבחינת בשר הם שומעים את עצם הקול, וכל אלו שבחוץ אינם שומעים אלא קול הברה. ואילו דברי רבינו כאן באמצע אות ז' על דברי הסוגיא בעצמו, נוטים כפירוש רש"י שאפילו אלו שבחוץ – והיינו שאינם בחינת בשר, יש אפשרות להם לשמוע עצם הקול.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סיפור י"ג משנים של קדמוניות - הקבצן עם הצואר העקום - השלכת הקול וכל מיני קולות נ נח

ב"ה

קול התוף עם הפה - ספורי מעשיות - מעשה יג - יום רביעי - הקבצן עם הצואר העקום

ב"ה יום רביעי - הקבצן עם הצואר העקום

"פעם אחת ישבו החכמים של אותו המדינה. והיה כל אחד מתפאר בנגינה שלו: זה היה מתפאר שהוא יודע לנגן על כלי שיר פלוני, וזה התפאר שיודע לנגן על כלי שיר פלוני, וזה התפאר בכלי שיר פלוני. וזה היה מתפאר שיודע לנגן על כמה כלי שיר. וזה התפאר שיודע לנגן על כל כלי שיר, וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כלי שיר פלוני, וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כלי שיר פלוני. וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כמה כלי שיר. וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו תף ממש, (שקורין פויק) כאלו מכין בתף. וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כאלו מורין בקני שרפה (שקורין אורמאטיס)" – והעיר חבר א' שמפורט פה עשר מדרגות, חוץ מהקבצן עצמו, ואמרתי לו, כמו שמאומן הוא עוד למעלה מנ נח נחמ נחמן שהם העשרה מיני נגינה.

מאד מעניין ללמוד מזה שיש יותר חכמה וכשרון לעשות קול של התוף (בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) עם הפה, יותר מלעשות הקולות של כל הכלי שיר!

ויש פה עוד תמיה גדולה, בהיות שהקבצן לא היה מוציא שום הבל לתוך עולם הזה, איך היו (הילדים וכן החכמים) שומעים את הקולות שלו. ואולי י"ל שהקול היה משתלשל ויורד לתוך העולם. וכן דייקא באותו דרך היה לו את הכח להשליך את הקול. כי הוא היה מוציא את הקול בכלל שלא דרך עולם הזה, רק דרך הקדושה, ועל כן היה בידו לכוון איפה שהקול ישתלשל.

ובזה יש לפרש עוד שני תמיהות, א' בכל הקבצנים ההתפארות שלהם היה במה שהיו לגמרי מנותקים מעולם הזה, וכן הקבצן הזה התפאר שאינו מוציא שום הבל לתוך עולם הזה, אבל בהסכמה הוא רק מראה את היכולת לעשות כל הקולות ולהשליכם, ולכאורה אינו מורה כלל שהוא מסולק מעולם הזה, ועוד ב' החכמים היו מתפארים על היכולת שלהם לעשות כל מיני קולות, והוא התפאר שהוא יכול את כולם, ועוד שהוא יכול להשליך את קולו, ואיך השלכת הקול קשור להענין בכלל. אלא שלפי הנ"ל זה גופא שהיה יכול להשליך את הקול היה מראה ומוכיח שקולו אינו בכלל הולך בהבלי עולם הזה, והיכולת שלו לעשות כל הקולות אינו סתם תוספת יכולת מהם, אלא מחמת שהכח שלו בא בכלל ממקום יותר גבוה (וכמו בשאר המעשיות, למשל הכבד פה, שהיה לו חכמה יותר מזה שהיה חכם מאיזה יום שירצה, כי הוא היה שואב משורש הימים גופא), שמשם הקולות יורדים לעולם.

וחבר א' ציין לי על זה מה שרבינו מגלה בתורה יז:ד ז"ל על ידי הדבור של הצדיק שנחקק ונכתב בהאויר וכו' עד שהלך הדבור וכו' ונחקק ונכתב שם בספריהם וכו' ע"ש, שהדיבור של הצדיק, שהוא בקדושה עליונה, הלך ונחקק בספרי העכו"ם, וע"כ הצדיק רק פעל בקדושה, וצריכים לאמר שהצדיק פעל וכיוון דבריו שישתלשלו בצורה כזו שיחקקו בספריהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חיים טובים של עולם

ב"ה

כי כל הקולות כלם הם מן חסרונות, כי כל אחד צועק על חסרונו וכו' ואצלי כל העולם כלו אינו עולה לכלום, שכינסו באזני החרסון שלהם, כי אני חי חיים טובים שאין בהם שום חסרון... (ספורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה משבעה בעטלירס, יום שני הקבצן החרש).

יש קול אחד, שהוא לא שייך לחסרונות, רק לחיים טובים:

נ נח נחמ נחמן מאומן

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם

ב"ה האריז"ל דייק שלכאו' הל"ל על הלחם לבד, מה זה לבדו, אלא שעל השם יתברך לבדו יחיה האדם (היינו: לא על הלחם, אלא - לבדו יחיה האדם, בלתי להשם לבדו). וזה הבחי' של יום הכיפור שלא אוכלים רק חיים על ידי הבל פה של התפילות.

(ובזה תבין למה מספיק לאמר רק נ נח, כי זה בחי' אכילה של ג"ר דאבא, בחי' כח"ב - נ נח, ואילו האכילה של שאר הפרצופין למטה, הם ניזונין מכל ה' קולות, נ נח נחמ נחמן מאומן וב"ה אכתוב ביותר ביאור. נ נח)

נ נח נחמ נחמן מאומן