זמן מיתה עת לעלות

 ב"ה

שיחות הר"ן קעט

קדם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן שמלובשין בהגוף. ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן. כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת (שנז) אפלו כשהגיע לאיזה מדרגה עליונה שיהיה, אפלו לתכלית המעלה, אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר. וכן היה תמיד כל ימי חייו כמבאר במקום אחר. ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אפן. ועל כן היה מוכרח להסתלק. ואמר בזו הלשון: איך וואלט שוין גיגערין דאס העמדיל אויס גיטאן. ווארין איך קאן אויף איין מדרגה ניט שטיין (כבר רציתי לפשוט כותנתי מפני שאיני יכול לעמד על מדריגה אחת): 

עמש"כ בספר חיי מוהר"ן אות טו.

 

בספר נזר ישראל טשורסקוב כז"ל מה עשה אלישע בנגיעה שנגעו עצמות המת בעצמותיו (מלכים ב:יג:כא) הוא, כאשר השליכוהו לקבר בנוסם מפני הגדוד, קם האיש וחי, אם כן אם יכל אלישע אחרי מותו להחיות את המת, למה לא החיה את עצמו, למה לא קם בעצמו מקברו ויחי (-ותמוה השאלה מאד, כידוע שאין חבוש מתיר עצמו, חוץ משאר דחויים), מכאן שאלו באמת יכול היה להשיג גדלות רבה יותר בחייו, היה עושה כן, אלא שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, ועל כן העדיף אלישע להחיות את האחר, ואלו הוא עצמו נשאר מת, שכן אז משיג הוא יותר גדלות מאשר בחייו, ע"כ.

 

להפשיט גופו כדי להמשיך להעלות. עמש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה קט.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בכית דוד המלך ורבינו הקדוש על מיתת התינוק שלהם

ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

כח. ספר עמם מגדל צערו ויסורים שלו הגדולים שיש לו מכל צד ומצדי צדדים והאריך בזה קצת, כי היה מלא יסורים רבים ועצומים מאד מבית ומחוץ בכל עת תמיד. ובתוך דבריו ענה ואמר, מה אתם יודעים מה גדול ועצום השבר הזה שהיה בעולם ענין הסתלקות הילד הנ"ל, כל לבבי נשבר ונתק ממקומו, והתחילו הדמעות הקדושות לירד על לחייו ותכף ומיד נשמטו מלפניו וכו' ע"ש.

בספר כוכבי אור, באבניה ברזל שיחות וסיפורים אות לב (הוספות חיי מוהר"ן רלט), משמע שהבכיה הזו נתהוה מעוד סיבה, ז"ל בעת שקבלה אשתו של רבנו זצוק"ל לפני הר' נתן והר' נפתלי על רבנו זצוק"ל, א) שאינו מסתכל על עצמו. ב) מפני מה הוא מטלטל עצמו בדרכים. ג) על שהניח שיסתלק הילד. ואמר רבנו זצוק"ל להרב ר' נתן ולהרב ר' נפתלי, אדרבה! תהיו אתם דינים, לה חבל על הילד, ונתן קולו בבכי ובדמעות שליש עד שברחו הרב ר' נתן והרב ר' נפתלי מלפניו מפני הבושה. וזאת מובא בחיי מוהר"ן ובימי מוהרנ"ת, עכ"ל.

ויש לעיין בענין הבכיה של רבינו, כי הלוא אצל דוד המלך ע"ה כאשר נפטר לו הילד, והאריז"ל גילה שאותו ילד היה לו נשמת נחמיה התרשתא, ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך וכו' (שמואל ב:יב:כ-כג), ויאמרו עבדיו אליו מה הדר הזה אשר עשיתה, בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם. ויאמר בעוד הילד חי וכו' ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד וכו'. אכן עיין שם ברד"ק שכז"ל כי קטן הוא, לא בן דעת שיבכה אדם על אבדתו, כי הנה דוד בכה על אמנון (ב:יג:לו), ועל אבשלום (ב:יט:א), ולא היתה בכיתו להשיבם (- כמו שטען כאן, האוכל להשיבו), אלא דרך צער ואבל, ע"כ. אכן קשה על הרד"ק שהרי היה סיבה של צער גדול מחמת גודל נשמתו, כמו שגילה האריז"ל, וכמו שרבינו בכה על שלמה אפרים. ונלע"ד ליישב שדוד המלך בכה על הילד חי, אולי יחננו ה', ונכלל בכיתו הוא על עוצם הצער של הגזירה שהילד ימות. ואחר שנתקיים הגזירה במיתת הילד, לא נותר לו אלא לקבל גזירת המקום באהבה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תורה סז - הכבוד הוא שורש הנשמה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

תורה סז

כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שורש כל הנפשות, וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד שהוא שורשה, בבחי' כבוד ה' יאספך וכו' ע"ש. וצריך לראות שיהיה פנים אל הכבוד וכו'.

וי"ל שלכן אחר שמונה עשרה כאשר אנו מתוודים מוסרים את עצמינו למיתה, אומרים הי"ג מידות של רחמים, בחי' הפנים של הכבוד (ועיין בכוונות שהוא בחי' זווג ישראל ולאה למעלה מן החזה).

 

אות ח – ולפעמים יש עייפות אל הנפש, על ידי שנתרחקה מאמה, דהיינו הכבוד כנ"ל וכו' היינו כשמתפללין בלא לב וכו' וכו' וכו' שגרם הסתלקות החכמה מן הזקנים וכו' ע"ש.

יש להתבונן ההבדל בין התרחקות הזה, שגורם הסתלקות החכמה מן הזקנים, לבין מה שנתבאר בריש התורה, שעל ידי תאוות אכילה אין פנים להכבוד, ואז הכבוד נופל לידי העזי פנים של הדור, וכאשר מחזירים הכבוד, היא חוזרת להמביני מדע.

ויש לעיין האם כאשר יש הסתלקות החכמה מן הזקנים, האם הכבוד יורד להעזי פנים. וכן לאידך גיסא, כאשר הכבוד נופל לידי העזי פנים, האם זה גם גורם להסתלקות החכמה מן הזקנים. או שזה דוקא ריחוק הנפש מן הכבוד שגורם להסתלקות החכמה, ואכן הכבוד שלם ולא יפול להעזי פנים, רק כאשר הכבוד אינו שלם, כי אין לו פנים, אזי תיפול להעזי פנים, ועכ"ז יתכן שיהיה הנפש עדיין קרוב להכבוד, ולא תגרום הסתלקות החכמה מן הזקנים.

 

אות ח – וזה החילוק שבין הלומד מן הספר לשומע מפי צדיקי אמת, כי כשלומד מן הספר, אינו יודע השיעור שצריך ללמוד להחיות נפשו, אבל כששומע מפי הצדיק, אזי משפיע לו בחי' מים קרים לפי הראוי לו, לפי מדרגתו, על ידי בחי' הרעמים כנ"ל, ע"ש.

מעיקרא דיבר על זקן ששכח תלמודו, ועכשיו מדבר על צדיק אמת, ומעיקרא דיבר על מה שהכבוד שעושים להזקן נעשה כאש בתוך הענן שמביא רעמים, ועכשיו כותב שהצדיק עושה כן לכולם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ואכל וחי לעולם

 ב"ה

פרשת בראשית

ג:כב וַיֹּ֣אמֶר | יְ"הֹוָ֣ה אֱלֹקִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת טוֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה | פֶּן-יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם.

ויאמר י', עם התיבות, בגמטריא נחמן מאומן. י' אלקים הן האדם בגמטריא נ נח נ נח ע"ה. טוב ורע ע"ה בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. היה כאחד ממנו לדעת ע"ה בגמטריא רבי נחמן מברסלב. לדעת טוב ורע, עם הי' אותיות ג' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. ולקח, עם הד' אותיות בגמטריא נחמן. ורע ועתה, עם התיבות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. גם מעץ החיים, עם הג' תיבות והכלל, בגמטריא רבי נ נח. ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם, בגמטריא נון חית מם נון ע"ה.

הראשי תיבות של: האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב, ושל: פן ישלח ידו ולקח גם, בגמטריא נ נח ע"ה. הראשי תיבות של: פן ישלח ידו ולקח גם מעץ, בגמטריא נחמן ע"ה.

הסופי תיבות של: ויאמר י' אלקים הן בגמטריא ברסלב ע"ה. הסופי תיבות של: היה כאחד ממנו לדעת טוב בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. הסופי תיבות של: היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ידו ולקח גם מעץ, עם הד' אותיות, בגמטריא נחמן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ידו ולקח גם ע"ה בגמטריא נ נח. אותיות היסוד של: ורע ועתה פן ישלח בגמטריא נון חית מם נון. אותיות היסוד של: מעץ החיים ואכל וחי, בגמטריא נ נח.

ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם. יש לפרש שיקח את 'גם', דהיינו בחי' לאה כידוע, וחי לעלם, לעלם כתיב חסר, משמעו עלמא דאתכסיא – בחי' לאה.

עוד י"ל גם הוא הקליפה שאומרת (מלכים א:ג) גזורו גם לי גם לך לא וכו', כמו שרבינו גילה בסוף ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב – ז"ל כי קישוי לילד הוא, על ידי שיש קליפה שהיא אומרת גזורו וכו', כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם, וכנגד זה יש מ"ג תיבות בזה המזמור, כנגד בחי' ג"ם הנ"ל, כי המזמור הזה הוא סגולה למקשה לילד, עכ"ל. ולא מבואר שם ענין הקליפה מה היא מפסדת אם תצליח לעכב הוולד. ואולי י"ל לפי מה שראיתי פעם, ושכחתי מקומו (ומתוך חיפוש קל למצוא מה שזכרתי, מצאתי פירוש כזה בספר מעדני מלך על התורה בפרשת וישלח עה"פ ויהי בהקשותה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן, אז אין פחד שהיא צריך להתגלגל בתוך אותו הוולד), שעיקר ענין המקשה לילד הוא מה שמחכים למי שהוא לפטר מן העולם כדי שתלדי זו, בסוד דור הולך ודור בא, ואין דוחין נפש מפני נפש, ולכן אי אפשר סתם לגזור שתלדי, כי בזה מקרב מיתת השני. ולפי זה מובן שהקליפה 'גם' מפסיד בעיכוב הולדה, שבזה השני ישאר בחיים. ועכ"ז עדיף להקליפה שישאר הזקן בעולם מלידת נפש חדש. ואם יקח אדם את הקליפה 'גם' אז תמיד יעכב דור הבא מלהחליפו ויחיה לעלם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יזכור יום המיתה והמוות

 ב"ה

יט:יד זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים. הסופי תיבות של: ימות באהל כל הבא אל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: ימות באהל כל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

כי ימות, עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. זאת התורה אדם, עם הג' תיבות, בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן.

חז"ל אמרו שצריך להמית את עצמך באהל התורה. ומה פשר המשך הפסוק. יש לאמר כמו שהזהיר האריז"ל שכל הגלוים אסור להתיחס עליהם עד שמן השמים ממש מכריחים. אז כל האורות האלו בחינת בהלו נרו , אהל לשון אור, צריך להחזיק כטמאים. ואפילו משה רבינו היה בערפל שבע ימים טרם עלותו. נ נח!

ידוע מה שפירש החפץ חיים, שהאדם יראה את עצמו כאילו הוא מת, וכבר אין לו שם עסקים בעולם הזה, וכולו פנוי לתלמוד תורה. אכן אם כבר רואה את עצמו כמת, לא יסתפק בהכי, כי אז בודאי יכול להשיג את התורה בבחי' עתיק שהוא המעביר ומראה את יחוד השם בנבראים. ובאמת נראה שזה עצה אמיתית בפנימיות העבודה, לראות את עצמו כמו מת, דהיינו שא', באותו עת אין לו יכולת לפעול כלום – רק שעכשיו יכול לפעול בתורה ומצות עבור אותו מת שיהיה לעתיד. ב' – כמו המת שעבר ובטל מן העולם, ואין נשמתו תופסת מקום גשמי כלל, ואינה נמצאת בשום מקום אלא כפי תוקף מהותה, כמו כן יש לכוון בכל דבר, לקשר עצמו לשמות השם, ודוק.

ועיין בליקוטי הלכות יורה דעה א', הלכות שחיטה ה:ה-ו ענין החכמה הגדולה לזכור היטב תמיד יום המיתה, ע"ש באריכות. והרי הצידיקים האמיתיים הגדולים כבר היו עוסקים לתקן במעשיהם עבור הנצחיות, כמו שכתב הרמח"ל על משה רבינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מיתה אחר ביאת משיח

 ב"ה

חיי מוהר"ן רה"ע (לה): העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו, לא כן הוא אפלו משיח בעצמו גם הוא ימות, ע' בספר אדיר במרום עמ' קצז-ח (ספינר. עמ' שטו מכון רמח"ל) שכז"ל והנה מיד בביאת המשיח יעשה תיקון א', והוא … ולכן באותו זמן יהיה חלוק בין ישראל לאומות העולם, שלישראל אין מיתה, ואומות העולם יש מיתה וכו' ע"ש. וי"ל שהרמח"ל קובע לאלו שילודו אחר ביאת משיח (אכן כמדומני שבמגילת סתרים משמע שאפילו בדורות הבאים יהיה מיתה), וכל כל פנים מבואר ברמח"ל שיש הדרגה בעתים, עד שבסוף אפילו האומות לא ימותו. ועוד י"ל ואכ"מ כי אין לנו עסק בעתידות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת חגיגה דף ה - דף יומי מראה מקומות והערות לתורת רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

ה. ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' אמר רבא אמר הקב"ה אעפ"י שהסתרתי פני מהם דכתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אותה הפנים אסתיר אבל בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטוי' עלינו להגן שנאמר ובצל ידי כיסיתיך וכו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

 

 

ה:

מפתחות:

ויחי עוד לנצח כי יראה חכמים ימותו: לק"מ סו:א דף פב..

האי בר בי רב דחד יומא: לקמ"ת ב:ו דף ד:.

במסתרים תבכה נפשי וכו' מפני גאותן של ישראל וכו': לקמ"ת ה:ה דף ח:.

 

ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו (תהלים מט:י-יא), ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה, בחייהן על אחת כמה וכמה.

בעיון יעקב (ד"ה מה) אף שאמרו (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כל זה דווקא בעולם הבא שזכותם מרובה מאד, אבל לענין ראיית גוף החכם לאחר שנסתלקה נשמתו, ודאי שגדולה מעלת הרואה את החכם בחייו בעוד נשמתו בקרבו, ע"כ.

עיין בליקוטי מוהר"ן סו:א ז"ל וע"כ הוא דבר גדול מאוד להיות בשעת הסתלקות הצדיק, אפילו מי שאינו תלמידו, כי מחמת שאז יורד ונגלה למטה הרוח דלעילא, נמצא שנתגלה אז הארה גדולה מאוד, על כן הוא טובה גדולה לכל מי שנמצא אז שם, והוא טובה להם לאריכת ימים, וכמו שאמרו רז"ל, על פסוק ויחי עוד לנצח וכו', כי יראה חכמים ימותו, אבל להתלמידים מגיע הארה גדולה מאוד אז ביותר וכו' ע"ש.

וקשה לפי דברי רבינו המשך הגמרא שדרשה קל וחומר בחייהם, שהרי לפי רבינו העיקר הוא להיות בשעת מיתתם. ואולי לפי דברי העיון יעקב הנ"ל מיושב, כי הקל וחומר הוא רק לענין הגשמי, אבל לעניני רוחניות גדולים צדיקים במיתתם, ובפרט הענין להיות בשעת מיתתם.

וי"ל קושיתינו על פירוש רבינו, וכן קושית העיון יעקב, על פי דרוש, בחייהן אלו התלמידים, כענין מה שדרשו במסכת בבא בתרא (קטז.) שהמניח בן כמותו כאילו לא מת, וכל זמן שיהושע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי (רש"י פרשת וילך, דברים לא:כט), שהם מקבלים הרבה יותר מכולם כמבואר בליקוטי מוהר"ן שם.

 

רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב וכו' פרש"י ז"ל מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש, ונוסע מביתו אחר הפסח, ולומד יום אחד, וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות, ע"כ. כי אין ענין להיות עם האשה בראש השנה, ובפרט לפי הקבלה שבראש השנה מנסרין האשה מהאדם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת מועד קטן דף כח - בדף יומי ח' אדר - הערות על פי תורת רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

כח.

ששים זו היא מיתת ביה בידי שמים, אמר מר זוטרא מאי קרא דכתיב תבא בכלח אלי קבר, בכלח בגימטריא שיתין הוו.

עמש"כ בספר המדות ערך אהבה ב:א שכל"ח ראשית תיבות כי לעולם חסדו. והרי לעיל הביאה הגמרא ששנות שמואל נ"ב שנה, ואיתא בירושלמי (ברכות ד:א) כיון שחנה התפללה, וישב שם עד עולם, ועולמו של לוי הוא נ' שנה וכו'. וכן כאן, חסדו של השם נותן לבן אדם בכל"ח שנה.

 

רב סעורים אחוה דברא הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה קא מנמנם (-גוסס), א"ל לימא ליה מר (-למלאך המות) דלא לצערן, א"ל מר לאו שושביניה הוא וכו' א"ל (-אחר פטירתו בא רבא אליו, ואז שאלו) הוה ליה למר צערא, א"ל כי ריבדא דכוסליתא (-מקיז דם), רבא הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם וכו' כמשיחל בניתא מחלבא וכו'.

עיין בליקוטי מוהר"ן תורה רנ ז"ל ואף על פי שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה, כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף, והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף, ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק, על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד, אף על פי כן היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה, ע"ש.

וי"ל שכוונת הצדיקים האלו היו שמלבד היסורים המוכרחים מטעם הפירוד הנ"ל, לא היה צער מיתה. עוד י"ל שמחמת גודל דעתם לא הרגישו צער, אבל לפי זה ק"ק מה רצו לבקש ממלאך המות שלא יצערם, ואינו קשה, כי תמיד צריכים לבקש שלא לבוא לידי נסיון, ושמא יגביר הצער וכדומה. עוד י"ל שצדיקים כבר עשו פירוד והמשילו את נשמותיהם על גופם, ולכן כבר אין להם צער בענין זה.

 

רבא הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם (-גוסס) וכו' וכו' א"ל (רבא לרב נחמן שבא לרבא אחר פטירתו) ה"ל למר צערא, א"ל כמישחל בניתא מחלבא, ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית לא בעינא דנפיש ביעתותיה, פרש המיוחס לרש"י: דמלאך המות, ע"כ, היינו אף על פי שלא ציער אותו בלקיחת נפשו. אכן במתיבתא הביא מרבינו שלמה בן היתום (ד"ה בינתא) שנראה שלא פירש זאת על מלאך המות, אלא על העולם, שאמר רב נחמן, לא הייתי רוצה לחזור לחיות בעולם הזה משום 'שרבות אנחותיו ואימותיו ובעתותיו', ע"כ.

עיין בספר חיי מוהר"ן אות תמו, שרבי נתן לקח עצה מרבינו רבי נחמן לא לחזור לעולם הזה בגלגול, ע"ש באריכות.

 

כח: ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן (-בנהי על המת) אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו (- אחינו הסוחרים, במקום סחורתם וקניינם נבדקים, האם נאמנים הם או לא).

אולי יש בזה רמז על המבואר בספר ברית מנוחה, שהזהיר כמה פעמים בענין השם "אזבוגה" שנפלו בו ויצאו מהדרך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יזכור לו יום המיתה

ב"ה
חז"ל אמרו (ברכות ה.) שאם אדם אינו מנצל את היצר הרע, אז יעסוק בתורה, ואם עוד אינו מנצחו יקרא קריאת שמע, ואם עוד אינו מנצחו יזכור לו יום המיתה.
ונראה לפרש יזכור לו יום המיתה היינו ללכת לישון, כי השינה אחד מששים של מיתה, זכרון של מיתה. ועל ידי השינה מתחדש האמונה, וגם בינתיים הוא ניצל מעבירה ועוד יהיה לו כח ללחום נגדו.
נ נח

כח הצדיק כמו שמבואר בגמרא

ב"ה בשבת ישבתי ללמוד מסכת מכות דף יא וראיתי שהוא ממש מתפאר בגודל כח הצדיק.
שבכח הצדיק שלא יהיה שום רציחה בשוגג בכל ארץ ישראל, וכן בכח הצדיק שלא יהיה שום מקרה של מיתה לפני זמנו בכל תחום עירו - והמשמעות הוא שאפילו אם הבן אדם חייב מיתה זה לא יהיה בתחום הצדיק! וכן בכח הצדיק שאפילו מי שבאמת חייב ללכת לגלות על רציחה לא ימצא חייב בבית דין ויפטרו אותו!

עוד בדף הזה יש שורש ההלכה שמותר וטוב להעביר את המת שקבור באיזה מקום לקבור אותו אצל אבותיו. ומזה יש קל וחומר שצריכים להביא את ציון רבינו הקדוש לירושלים!
נ נח נחמ נחמן מאומן

מלך ממית ומחיה

ב"ה

לפי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (תנינא עב) שתחית המתים הוא לבחינת השפלות של האדם, הרי בזה שהשם יתברך ממית את האדם, ומשפילו לגמרי עד עפר, בזה גופא הוא מחיה אותו נצחי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שגגת תלמוד עולה זדון

ב"ה

אבות ד:יג רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. י"ל שזה המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ריד שלימוד גמרא שלא כראוי נותן כח לילי"ת ח"ו. וזה הכוונה בשגגת תלמוד, לימוד שלא כראוי, עולה זדון, בחי' הקליפה הנ"ל שמתגברת ח"ו, והיא היפוך החכמה אמיתית, בחי' בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה (משלי יא:ב), וכתיב זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון (משלי כא:כד). וזה א"ש כמין חומר במה שכתב רבינו את הנ"ל כהמשך למה שביאר בענין כח לימוד התורה להגן ממיתה, ואז כתב ז"ל ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם, דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח, אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא וכו' ע"ש. כי שגגת תלמוד עולה זדון, זדון בגמטריא ס"ז, דהיינו חסר אחד מחיים, בגמטריא ס"ח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מי שקשה לו לישון - עצה מרבינו בספר המדות

ב"ה

ספר המדות

שנה ד. מי שאינו יכול לישן יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים, ע"כ. י"ל בזה מה שבני אדם נוהגין לשים ידיהם תחת הלחי כאשר רוצים לישון, כי לחי בגמטריא הלוז (העצם שממנה תחית המתים), וכן לחי יכולים לקרוא לחי עם צירי – לחיים. וע' באבניה ברזל אות נט, מסורה שרבינו נחמן מעולם לא אמר תורה בפירוש להסביר שלשה דברים, ואחד מהם הטעם למה בני אדם נוהגים כנ"ל.

והנה בעצם העצה שרבינו יסד וגילה, נראה לפרש בע"ה, על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא (תורה עב) שעקר התחיה הוא להשפלות ע"ש. ולפי זה האדם שמנסה לישון עליו להתמוקד על שפלותו ולהשיג ענוותנותו. ולפי זה בקלות יכולים להבין בהגיון איך שזה מסוגל לשכוח מעצמו ודאגותיו ולישון. והנה השינה הוא א' מששים ממיתה, והמיתה הוא כבר התהליך לקראת תחית המתים, ובמיתה כל הגדלות והחומריות נמחקת, ורק נשאר להחיות את השפלות. וכאשר האדם ישתדל להחיות את שפלותו בהעלות על מחשבתו אמונת תחית המתים, ממילא יהיה לו עזרה לימשך לישון ולבטל גדלותו וחומריותו. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

שמוע אשמע נ נח

ב"ה

שיחות הר"ן קנו

אצל הצדיק אין צריכים לחשש על זה שמא אינו שם. כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר. והמשיל אז לבתו על עצמו: כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם אתה תבוא אצל הדלת ותצעק אבי אבי וכו' לא אשמע דבריך?! ע"ש.

וצע"ק שידוע מהאריז"ל שהבא לקבר של צדיק צריך להמשיך את הנר"ן של הצדיק לתוך גופו בקבר, וכאן רבינו אמר בכלליות שכל הצדיקים שומעים. ולכאו' צריך לאמר שעכ"פ שומעים אפילו בלי הנר"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יד ה'

ב"ה כבר מזמן רואים שהרבה נפטרים מעם ישראל, ויש נחמה אחת, שרובם נפטרים לא על ידי בני אדם ונתקיים מה שביקש דוד המלך עליו השלום (תהלים יז:יד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים, ופרש"י במסכת ברכות (דף סא:) ז"ל ממתים ידך יי' ממתים. מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם: עכ"ל. הרי מבואר שעדיף להיפטר מן העולם על ידי שום סיבה מלהיות ח"ו נהרג על ידי בשר ודם.

אכן יש גם את הענין של חלקם בחיים, גודל ענין של הנהרג על קידוש השם.

נ נח נחמ נחמן מאומן!