סודות של דברי רבי נתן

 ב"ה

[ג' קטעים הראשונים כבר פרסמתי, ועכשיו באתי להוסיף בעזה"י]

בספר ניצוצי שמשון פרשת לך לך הביא מספר קרניים (מאמר ו) טבת הוא סוד הטובה. והמת בו נדבק בשכינה הנקראת אתי, כמו שמוכח מפסוק גדלו לה' אתי. וכו' עיין שם כל המאמר ופירושו של ר' שמשון מאוסטרופוליא.

ודבר זה יפה התקיים אצל רבי נתן שנפטר בעשרה בטבת, והוא הגבר שהדפיס את ליקוטי מוהר"ן קמא ותנינא, שיש בהם תי"א תורות.

ובזה מה נמלצו לפה מה שמובא ששאלו את מוהרנ"ת מה יעשה אם כאשר יגיע לבית דין של מעלה יפסקו לו גיהנם? ואמר שהוא יתחיל ללמוד תורה מליקוטי מוהר"ן ויבואו כל הצדיקים, וממילא יתהפך להיות גן עדן. (ועייין בפרק נ נח מציל גיהנם שמצאתי כעי"ז מר' ברוך).

עד כאן כבר פרסמתי - מכאן והלאה חדש בס"ד

ועוד י"ל בזה עוד דיבור של רבי נתן שסיפרו לפניו שר' שמאול אייזיק היה אומר על עצמו, אם אומר היום שמע ישראל [באותה כוונה] כמו אתמול, הייתי מניח עצמי וכו', ואמר על זה: אותו רבינו ז"ל הדריך על חודו של חרב ועמד בזה, אנו אחרת קבלנו מרבינו ז"ל, אם לא מתפללים ביום כיפור מתפללים בשם ה' (היינו מחרת יום כיפור הנקראת שם ה' כמובא בליקוטי מוהר"ן), ע"כ (סיפורי ר' משה גלידמאן, שיח שרפי קודש ג- קעג). הרי שרבי נתן תפס לדוגמא את תפילה יום כיפור, שעליה נאמר 'בזאת יבוא אהרן', בזאת בגמטריא ת"י. ובכל כתבי הקבלה, בזאת היא השכינה. אז שמא תאמר ח"ו מי שלא זכה בזא"ת אבד תקותו, על זה יש מחרת יום כיפור – המספר שאחריו – את"י, בשם השם דייקא, ששמו יתברך משותף בשם הצדיק. והנה ביום כיפור הכהן גדול היה מתודה על השעיר החי את כל עונות בני ישראל ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה (ויקרא טז:כא). ופירש רש"י איש אתי, המוכן לכך מיום אתמול (יומא סו:), ע"כ. וי"ל שכמו שמצותו להכין למחרת, כן עבודתו ביום הכיפור יצא לו להשלים למחרת.

דהנה ביום כיפור כמה עבודות, הרואה את זה לא ראה את זה, ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהן שוה כאחת (משנה ז:ב, ועיין בתוספות יום טוב שהביא את הגמרא, כי המשלח מעיקרא משמע עיין שם), ובודאי זה שיצא עם השעיר לא היה רואה שאר עבודת היום, כי התרחק וישב לו תחת סכה אחרונה עד שתחשך (משנה ו:ו), והרי האיש עתי, נתפס בעבודתו, ומה יעשה, יש לו למחרת שם ה', אתי.

ותראה נפלאות איך שזה רמוז בפסוק (שמות כב:כא) אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. אם ענה תענה, בחי' יום כיפור, ויש כיתות כיתות כנ"ל כל אחד עוסק בעבודתו, כי אם צעק יצעק, בחי' איש עתי שהביא את השעיר לצוק (-ומנין שבצוק ת"ל גזירה, יומא סז:), וזה לשון 'יצעק' בגמטריא ריס, ומרמז עוד באותיותיו, קו"ף בגמטריא מקום, י' סוכות ע'שו בצ' ריס, כמבואר במסכת יומא ריש סז.. שמע, בגמטריא ת"י שהוא השמיעה של יום כיפור בזא"ת, אשמ"ע בגמטריא את"י שהוא שהתפילה של שם השם למחרת יום כיפור.

וזה מה שפרעה אמר (שמות ה:ב) מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. אשמ"ע תי"א כנ"ל, והסופי תיבות של 'לא ידעתי את' – את"י, כי כיון שלא ידע את שם ה', הרי נמנע ממנו השמיע של מחרת יום הכיפורים בחי' את"י. הסופי תיבות של: וגם את, מ"ת, ועם הח' של אשלח, חסר רק אות ר' לעשות 'מחרת', וזה תיבות:ישראל לא, יש את הר', ונשאר ישאלאל, בגמטריא השם הוי"ה ע"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מח - צריכים לעבור בעולם הזה על גשר צר מאד והכלל והעקר של יתפחד כלל

 ב"ה

תנינא תורה מח

 

'ודע שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל' עכ"ל. גשר זה הצדיק, ומובן שהוא צר מאד מאד כמידת היסוד (וידוע שסבא ישראל אמר על עצמו שהוא הגשר בין עם ישראל לרבי נחמן). וכן כתוב אצל יעקב אבינו (וישלח לב:כד בפירוש רש"י) 'עשה עצמו כגשר'. וכן בסיפור שחלם שיש אוצר תחת הגשר, והלך לשם רק לשמוע מהשומר שיש אוצר בביתו, והנמשל שכדי לעמוד על מה שלך אתה צריך ללכת להצדיק – הגשר.

[יש לציין עוד למה שמסופר (ר' משה גלידמאן ועוד) ר' שמואל אייזיק היה אומר על עצמו, אם אומר היום שמע ישראל (באותה כוונה) כמו אתמול, הייתי מניח עצמי וכו', וסיפרו זאת לפני מוהרנ"ת ז"ל, ואמר על זה, אותו רביז"ל הדריך על חודו של חרב ועמד בזה, אנו אחרת קבלנו מרביז"ל אם לא מתפללים ביום כיפור מתפללים בשם ה' (היינו למחרת יום כיפור קוראים שם ה' כידוע), ע"כ. הרי הגשר צר מאד לר' שמואל אייזיק היה כחודו של חרב, ואילו לרוב העולם הוא הרבה יותר רחב]

ונלע"ד שהגשר צר לא רק ברוחב, אלא גם יתכן שתהא צרה וקצר באורך כי מבואר למעלה בתורה זו שלפעמים האדם יהיה ממש בפתח של הקדושה וכו', וכן עי' למעלה בתורה מז (תנינא) מהקלפה הדקה. ועיין בתורה עב (קמא). וע' בתורה קלג שחיזו דהאי עלמא הוא כמטבע קטנה שעומדת לפני העין (ובמסכת סוכה דף נב ורשעים נדמה להם כחוט השערה).

וע"ע בחיי מוהר"ן (תקכב – שלא להתעקש עט) מענין היסוד ושורש העבודה שקפץ ודלג על העולם הזה והבליו. וע' תורה סד – ועל כן ישראל נקראים עבריים, על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות ע"ש.

 

ענין הגשר י"ל שזה ענין של עתיק, כמבואר באריכות בקל"ח פתחי חכמה, שדרך עתיק כל מעשינו בעולם הזה נחקקים לנצחיות, עיין שם. כי כן צידדנו שעיקר ענין רבינו הוא בחי' עתיק (ובהקדמת המסדר והמלקט לספר חכמה ותבונה כתוב שבפירוש אמר רבינו ז"ל שכל תורתיו הם מעתיק). ונראה שגם ענין בלבול העצה המבואר בשיחות הר"ן אות רנה, הוא גם כן ענין הספקות שיש ברישא דלא אתידע דעתיק, ודו"ק.

ובשיחות הר"ן אות קפה רבינו גילה שכל הנהגה שהוא מצוה לעשות הוא סגלה ותקון ומועיל על מה שעבר ועל העתיד ולאחר ההסתלקות של האדם ולימות המשיח ולתחית המתים ולעתיד לבוא, ע"כ, מראה גם כן קצת על ענין זה.

 

 

ע"ע ילקוט מעם לועז אבות ו:ט – שהעולם הוא ים גדול והזמן הוא גשר עליה בלי מעקה ברוחב אמה. עיין שם.

 

עוד י"ל על פי המבואר במנחות (צט: וכן במדרש רבה ובילקוט שמעוני) שגיהנם רחבה מלמטה ופיה צר מלמעלה. הרי שאדם צריך לעבור על גשר צר, דהיינו על פיה של גיהנם, ולא לירד לעמקה ח"ו – יעו' במה שרבינו אמר בתורה קיט ז"ל אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם וכו' ואמר שאין נמצא שום עולם הזה כלל, עכ"ל. הרי בע"כ שהאדם צריך לעבור על פיה הצר, עד שיצלח לעבור לעולם הבא.

 

שלא להתפחד

ב"ה כבר דנו החברים הרבה בדקדוק לשון רבינו לא להתפחד, ולא כתב לפחד. ואחר העיון בכל הראשונים שלפעמים גם כן כתבו והשתמשו בלשון זה של להתפחד לא נראה שיש חילוק גדול ביניהם, אלא שאולי להתפחד מדגיש שסוף סוף האדם נותן את עצמו להיות מפחד, אף על פי שהפחד בא מאליו, העיקר שלא ליתן לו קיום.

אכן שוב שמתי לב ללשון רבינו בלקוטי מוהר"ן תורה טו:ב שכתב ז"ל שהאדם מפחד את עצמו מאיזה דבר, עיין שם שרבינו גילה כל הענין של יראה נפולה, שבאמת אין בשום דבר ליתן פחד באדם רק שהיראה שהיה צריך להיות מהשם יתברך נופלת ומתלבשת בהדברים, ואזי האדם מפחד מהם. ועל כל פנים רבינו כתב ממש באריכות ענין הפחד הוא שהאדם מפחד את עצמו. וזה בכל היראות והפחדים. וידוע מה שרבינו גילה בחיי מוהרן שיש משהו באדם שנותן לו את זה, ואין כאן מקום להאריך.

אז הכלל והעיקר לא להתפחד כלל, אינו יוצא מהמשמעות של כל הפחדים, שלא יפחד, אלא שבכל הפחדים גופא הוא ענין שהאדם מפחד את עצמו.

וכן תראה לשון רבינו בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה מג, "על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו" - שהפחד בא מאליו - "רכי לבב הם מתפחדים" - הם נותנים קיום להפחד.

 

והעיקר להיות בשמחה תמיד, וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפי' על ידי מילי דשטותא וכו'.

עיין לעיל תורה תנינא כד, ובשיחות הר"ן אות כ'.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן