הלבשה של ההולך למות על קידוש השם

 ב"ה

מסופר מצדיקים שנהרגו על קידוש השם, שהתעטפו בטלית והניחו תפילין - אף על פי שבמיתתן נתחללו ונתבזו התפילין. 

ואולי יש בזה ממה דאיתי

בגמרא במסכת סנהדרין סוף צב:

תני דבי רבי אליעזר בן יעקב: אפילו בשעת הסכנה - לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות [מהנהגת הגדולה] שלו.

שנאמר על חנניה מישאל ועזריה: "באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו'." שלמרות שהוליכום להשרף באש, הלכו בבגדי תפארתן, כדי שלא ייראו מבוהלין ומפוחדין. שעל ידי כך שהולכין בתפארתן - מתביישין שונאיהן מפניהם  166 .

 166.  כך כתב רש"י. וביד רמה כתב, דהיינו כדי שלא יתבזה בעיני שונאיו, שיראוהו מבוהל ומפוחד. עוד טעם מפרש המהרש"א, דהיינו כדי שלא יראה האדם את עצמו מצטער ומתאבל על דין שמים, אלא יקבלו מאהבה ובשמחה, דרך כבוד. ועיי' עוד בחידושי הגאונים מה שכתבו בזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יד ה'

ב"ה כבר מזמן רואים שהרבה נפטרים מעם ישראל, ויש נחמה אחת, שרובם נפטרים לא על ידי בני אדם ונתקיים מה שביקש דוד המלך עליו השלום (תהלים יז:יד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים, ופרש"י במסכת ברכות (דף סא:) ז"ל ממתים ידך יי' ממתים. מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם: עכ"ל. הרי מבואר שעדיף להיפטר מן העולם על ידי שום סיבה מלהיות ח"ו נהרג על ידי בשר ודם.

אכן יש גם את הענין של חלקם בחיים, גודל ענין של הנהרג על קידוש השם.

נ נח נחמ נחמן מאומן!